“ישראל התחילה לגרש אוקראינים”? אנה ז’רובה הסבירה מה קורה עם הזימונים למשרד הפנים

ביום ראשון, 4 באוקטובר 2026, אנה ז’רובה הודיעה, שהיא מקבלת כל היום פניות מאוקראינים בישראל עם אותה שאלה: האם נכון שהמדינה החלה לגרש אנשים שהגיעו מאוקראינה לאחר תחילת המלחמה הכוללת.

מחבר: ילנה גונקו

ז’רובה, מייסדת שותפה של Israeli Friends of Ukraine ומנהלת Israeli Ukrainian Alliance, לא חזרה על השמועות. לדבריה, היא פנתה לקונסול הכבוד של אוקראינה בחיפה, עורך הדין אלכס זרנופולסקי, כדי להבין מה בדיוק קורה.

התשובה הייתה מרגיעה ולא מאוד. לא הוכרזה גירוש המוני של אוקראינים כרגע, והמדיניות הזמנית להגנה נשמרת. אבל משרד הפנים אכן בוחן באופן פעיל יותר מקרים אישיים של אותם אוקראינים שביקשו בזמנו מקלט בישראל.

וזה שני סיפורים שונים לחלוטין שהתערבבו כעת לאחד.

מאיפה בכלל הגיעה השמועה על הגירוש

היא לא הופיעה יש מאין.

בחודשים האחרונים רשות האוכלוסין וההגירה של ישראל — רשות האוכלוסין וההגירה — הפכה פעילה יותר בזימון לראיונות RSD מלאים אנשים שנמצאים במדינה עם אישורים 2(א)(5) במשך שנים.

RSD — זו פרוצדורה לקביעת מעמד פליט. אדם לא רק מבקש לאפשר לו להישאר בישראל, אלא מצהיר למדינה: אישית אני לא יכול לחזור למדינת המוצא ומבקש להכיר בי כזקוק להגנה בינלאומית.

החדשות כבר ניתחו בפירוט את גל הזימונים והתיקים הישנים 2A5: למה משרד הפנים חזר לבקשות שהצטברו ומה קורה בראיונות RSD.

העומס הכולל אכן גדול. ביוני בכנסת ראש רשות הפיקוח והזרים איציק אמרני הודיע כי במערכת היו כ29,600 בקשות למקלט. מדובר לא רק באוקראינים — זו כל התור בישראל. המדינה מרחיבה במקביל את השימוש בהליכים מואצים ומנסה לצמצם את מספר התיקים שהיא רואה כבלתי מוצדקים.

לכן הזימון לראיון — אמיתי. סירוב אפשרי במקרה מסוים — גם כן אמיתי.

אבל מכאן ועד המשפט “ישראל החלה לגרש פליטים אוקראינים” הדרך עוד ארוכה מאוד.

לקורא הישראלי: למה כאן קל להתבלבל

בשפה הרוסית והאוקראינית המדוברת המילה “פליט” משמשת לעיתים קרובות לתיאור כל אדם שעזב את אוקראינה בגלל המלחמה.

במשפט ההגירה הישראלי הכל מסודר אחרת.

לאחר הפלישה הרוסית הכוללת ישראל יצרה לאזרחי אוקראינה מדיניות זמנית להגנה מפני גירוש והארכת שהייה. עבור רבים זה קשור למעמד B/2. אדם כזה לא הופך אוטומטית לפליט מוכר מבחינה משפטית.

לפי הנתונים שהוצגו בכנסת ביוני, בסוף הרבעון הראשון של 2026 היו בישראל כ23 אלף אזרחי אוקראינה במסגרת מדיניות ההגנה הזמנית והאי-גירוש.

בקיץ ישראל האריכה את המדיניות הזו עד 31 בדצמבר 2026 — או עד סיום המלחמה והאפשרות לחזור, אם זה יקרה קודם. החדשות סיפרו בפירוט על תנאי ההחלטה הזו כאן: מה המשמעות של הארכת ההגנה על אוקראינים עד סוף 2026.

והאישור 2(א)(5) — תיק אחר.

אותו מקבלים גם אנשים שהגישו בקשה אישית למקלט. משרד הפנים צריך לבחון את הנסיבות האישיות שלהם, לערוך ראיון ולקבל החלטה.

החדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency כבר שמו לב להבדל העקרוני הזה: ההגנה הזמנית על אזרחי אוקראינה וההליך האישי להכרה כפליט יכולים להתקיים במקביל, אבל משפטית אחד לא מחליף את השני.

מה קורה עכשיו עם אוקראינים שיש להם 2(א)(5)

דווקא את הקבוצה הזו ז’רובה רואה כמקור העיקרי לדאגה הנוכחית.

אם אדם הגיש בקשה למקלט לפני כמה שנים וקיבל את מה שנקרא “מסמך כחול”, התיק עצמו לא נעלם לשום מקום. העובדה שמשרד הפנים לא בחן אותו זמן רב לא אומרת החלטה חיובית אוטומטית.

עכשיו התור הגיע לחלק מהבקשות האלה.

היחידה הרשמית RSD של רשות האוכלוסין עוסקת בבדיקת הבקשות, המסמכים והמידע על מדינות המוצא. ההליך הישראלי כולל ראיון אישי, שלאחריו הבקשה יכולה לעבור לבחינה נוספת או, בנסיבות מסוימות, להידחות.

לאוקראיני בראיון כזה השאלה כבר לא נשמעת כך: “האם יש מלחמה באוקראינה?”

אף אחד לא דורש להוכיח את זה.

השאלה אחרת: למה דווקא האדם הזה מבקש מקלט אישי ולמה החזרה שלו מהווה סיכון שעומד בקריטריונים של הליך המקלט.

יכולים לשאול, איפה האדם גר, מתי עזב, מה קרה לו אישית, למה הוא חושב שהחזרה בלתי אפשרית, אילו נסיבות השתנו לאחר הגשת הבקשה והאם יש מסמכים מאשרים.

תמונות של קייב ההרוס חשובות. אבל רק הן לא מסיימות את התיק

ז’רובה ממליצה למי שמוזמן למשרד הפנים להתכונן ולהביא חומרים על התקפות רוסיות — תמונות של הרס, פרסומים בתקשורת הישראלית והבינלאומית, נתונים על אזעקות אוויריות והתקפות על עיר מסוימת.

זו חלק מההכנה ההגיונית: אם עובד מדבר על קייב, אודסה, דנייפר או עיר אחרת כמקום בטוח יחסית, המבקש רשאי להסביר מה קורה שם בפועל.

אבל כאן יש ניואנס.

RSD בוחן בקשה אישית. לכן פרסום על התקפת טילים מראה את המצב במדינה או בעיר, אבל בעצמו עדיין לא מוכיח את הבסיסים האישיים של אדם מסוים להכרה כפליט.

לכן חשוב יותר לאדם לאסוף לא תיק של תמונות מפחידות בכלל, אלא את הסיפור האישי שלו: איפה הוא גר, מה קרה לו ולמשפחתו, אילו איומים נשארים עכשיו, אילו מסמכים מאשרים את זה ולמה החזרה או מעבר למקום אחר בתוך אוקראינה לא פותרים את הבעיה.

להליך המקלט קשר כזה חשוב בהרבה מכותרות רועשות.

סירוב למקלט — עדיין לא אותו דבר כמו גירוש אוקראיני מחר בבוקר

זה, אולי, המקום העיקרי שבו ברשתות החברתיות עכשיו מאבדים את המשמעות.

משרד הפנים אכן יכול לסרב לאדם בבקשה האישית שלו למקלט.

אבל בנפרד ממשיכה להתקיים המדיניות הזמנית של ישראל כלפי אזרחי אוקראינה.

לכן, החלטה שלילית של RSD וגירוש פיזי מיידי מישראל — לא פעולה אחת.

עם זאת, גם להיכנס לקיצוניות השנייה אי אפשר. סירוב שהתקבל לא כדאי לזרוק עם המילים: “לא נורא, אוקראינים בכל מקרה לא יגורשו”.

בהחלטה יכולים להיות מועדים לפעולות נוספות, היא נשארת חלק מתיק ההגירה, והמדיניות האוקראינית הזמנית בעצמה לא מהווה מעמד קבוע. האופק הנוכחי שלה — סוף 2026, ולאחר מכן המדינה תצטרך שוב לקבוע את המשטר הבא.

כלומר, אין צורך בפאניקה. התעלמות ממסמכי משרד הפנים — גם אסטרטגיה גרועה.

למה ישראל עסקה בתיקים האלה דווקא עכשיו

יש עוד שכבה של הסיפור הזה, שבלעדיה מה שקורה נראה כמעט כמו שינוי פתאומי ביחס לאוקראינים.

למעשה, מערכת ההגירה הישראלית מנסה לפרק מסה עצומה של בקשות למקלט שתלויות.

בקיץ נציגי רשות האוכלוסין דנו בכנסת בכמעט 30 אלף בקשות שנמצאות בעבודה, במחסור במשאבים ובניסיונות להאיץ את בחינת התיקים.

ועוד בספטמבר אלכס זרנופולסקי דיבר על גל ניכר של זימונים של בעלי 2A5 לראיונות RSD מלאים. ביניהם היו לא רק אוקראינים, אלא גם אזרחי רוסיה, בלארוס ומדינות אחרות של ברית המועצות לשעבר.

לכן הדאגה הנוכחית של הקהילה האוקראינית נוצרה בצומת של שני תהליכים.

הראשון — ישראל אכן מפרקת תיקים אישיים על מתן מקלט.

השני — אוקראינה נשארת מקרה נפרד, שלגביו ממשיכה לפעול מדיניות ההגנה הזמנית.

כשמערבבים את שתי השורות האלה, מתקבל המילה “גירוש”.

כשמפרידים אותן, התמונה הופכת מדויקת בהרבה.

בעיה נפרדת — נסיעות מישראל

ז’רובה שמה לב לעוד דבר שקל לזלזל בו.

אם אדם חי בישראל בזכות משטר זמני או נמצא בתוך הליך הגירה לא גמור, לא כדאי להניח כמובן מאליו שאחרי נסיעה לחו”ל יכניסו אותו אוטומטית בחזרה.

הזכות להישאר בישראל והזכות להיכנס שוב למדינה — לא תמיד אותו דבר.

ההחלטה על כניסת זר מתקבלת על ידי מערכת הגבולות וההגירה בכניסה. לכן לפני נסיעה לאדם עם מעמד לא סטנדרטי כדאי לבדוק דווקא את מצבו, המסמכים והאפשרות לחזור, ולא להסתמך על ניסיון של מכר ש”טס לפני חודש והכל היה בסדר”.

במיוחד רגיש יכול להיות יציאה לאוקראינה לאדם שטוען בהליך המקלט שהחזרה לשם בלתי אפשרית או מסוכנת עבורו. מה בדיוק יציאה כזו תאמר לגבי התיק המסוים, תלוי כבר בנסיבות שלו.

מה ידוע על ערב 4 באוקטובר

נכון לעכשיו החדשות לא מצאו החלטה שפורסמה של משרד הפנים של ישראל על ביטול ההגנה הזמנית על אוקראינים או על תחילת קמפיין המוני לגירושם.

המדיניות הנוכחית של שהיית אזרחי אוקראינה נשמרת עד סוף 2026 בתנאים שהיא קובעת. רשות האוכלוסין עצמה ממשיכה רשמית את הליך RSD למבקשים אישיים, והזימונים לראיונות הם חלק מההליך הזה.

לכן אנה ז’רובה מנסחת את העיקר די במדויק: אין סיבה כרגע לפאניקה בגלל שמועה על גירוש המוני שהחל. אבל אם אדם הגיש בקשה נפרדת למקלט וקיבל זימון למשרד הפנים, אי אפשר להתייחס אליו כאל פורמליות.

מאחורי המילה “אוקראינים” כאן מסתתרים אנשים עם בסיסים שונים לחלוטין לשהייה: עולים ואזרחי ישראל, בעלי B/2, אנשים תחת מדיניות אי-גירוש זמנית, מבקשי מקלט אישיים עם 2(א)(5), בני זוג של ישראלים ומשתתפים בהליכים אחרים.

למדינה אלה קטגוריות משפטיות שונות.

ולאדם עצמו ההבדל ביניהן יכול לקבוע איזה מכתב הוא יקבל מחר ממשרד הפנים ומה צריך לעשות איתו.