כאשר האזרחית הישראלית נועה כהן הגיעה למוסקבה, פקידי הגבול הרוסיים התעניינו לא כל כך בויזת הסטודנט שלה, אלא בטלפון שלה. הם לא אהבו את הפרסומים על אוקראינה, המוזיקאים האופוזיציוניים והסימונים בתמיכה בישראל. הבחורה לא הורשתה להיכנס למדינה, ומאוחר יותר נאסר עליה להיכנס.
מחבר: אנטון פשדינסקי
על כך דיווחה ב-21 באוקטובר 2026 “מדיאזונה”, שחקרה את פסק הדין ושוחחה עם כהן. שם הגיבורה שונה. האירוע עצמו התרחש כבר בקיץ 2025.
שבע שעות בשרמטייבו
נועה נולדה באוקראינה, יש לה אזרחות אוקראינית וישראלית, אך משפחתה חיה זמן רב בישראל. מאז 2021 הבחורה למדה באוניברסיטה רוסית. היא נכנסה עם ויזת סטודנט שהתקבלה כאזרחית ישראל.
בקיץ 2025 היא טסה מאירופה דרך מינסק למוסקבה. בשרמטייבו כהן נשלחה לבדיקה נוספת. לדבריה, נבדקו גם נוסעים אחרים ממוצא אוקראיני עם דרכונים אירופיים.
הטלפון נלקח. כ-שבע שעות היא חיכתה לשיחה עם פקיד הגבול. גם לא הצליחה לאכול: כהן שומרת כשרות – כללי תזונה דתיים יהודיים, והאוכל הזמין בשדה התעופה לא התאים להם.
לבסוף, הפקיד התחיל לשאול אותה על המלחמה נגד אוקראינה, רוסיה והדעות הפוליטיות שלה. לאחר מכן עבר לתוכן הטלפון.
מה ש-פ.ס.ב חשבה כחשוד
לפקיד הגבול לא מצאו חן הסימונים תחת הפרסומים של ולדימיר זלנסקי, אלכסיי ויוליה נבלני, מקסים גלקין, חומרים על חיילים אוקראינים. במסמכי בית המשפט הוזכרו פרסומים על נושאי להט”ב וצ’אטים עם עלבונות לרוסים. במהלך החקירה, לדברי כהן, הפקיד גם שם לב למוזיקה של מונצ’קה, מורגנשטרן ו-Noize MC.
הרשויות הרוסיות הכניסו את המבצעים הללו לרשימת “סוכנים זרים”. זהו סטטוס משפטי שרוסיה מעניקה גם למבקרי השלטון; הוא אינו מהווה הוכחה לריגול. מאז 2023 הרשויות הרוסיות גם מכנות את מה שנקרא “התנועה הבינלאומית להט”ב” כקיצונית.
בהתנגדויות פ.ס.ב לתביעה של כהן נמצא גם האשמה באישור פרסומים התומכים ב”מדיניות האגרסיבית של ישראל” כלפי “פלסטין”. כך בדיוק תיארו הפקידים הרוסיים את הסימונים שלה.
הבחורה סיפרה שהפקיד שאל אותה ישירות מי תקף את מי בסכסוך הישראלי-פלסטיני. כהן ענתה שהיא תומכת במדינתה.
היא ניסתה להסביר: לייק אינו שווה לקריאה, וחלק מהסימונים יכלו להיות מקריים. פקיד הגבול, לפי זיכרונותיה, התנגד:
“לשים סימון ‘אהבתי’ – זה כבר פעולה”.
למה בית המשפט לא עזר
מוקדם בבוקר כהן קיבלה מסמך על סירוב כניסה. עם זאת, היא לא יכלה לעזוב את שרמטייבו מיד: פקידי הגבול וחברת התעופה הבלארוסית “בלביה” התווכחו מי ישלם על הטיסה חזרה למינסק. כהן הציעה לקנות כרטיס בעצמה.
מאוחר יותר היא ערערה על הסירוב באמצעות עורך דין. בבית המשפט פ.ס.ב טענה שהמנויים והסימונים מאפשרים לראות את הסטודנטית הזרה כאיום על הביטחון הרוסי, ובחקירה היא כביכול ניסתה להטעות את הפקידים.
בית המשפט לא קיבל את דרישותיה. זמן קצר לפני הישיבה האחרונה, הפקידים הציגו החלטה נפרדת על איסור כניסה. לא ברור מהפרסום לכמה זמן.
מאוחר יותר, כשהיא מתכוננת מישראל לבלארוס, כהן, לדבריה, קיבלה אזהרה משירות הביטחון הישראלי: הצד הבלארוסי גם לא מתכוון לאפשר לה לעבור.
מקרים אחרים עם ישראלים
באפריל 2026 במוסקבה דומודדובו כ-40 אזרחים ישראלים הוחזקו ונחקרו במשך כמה שעות. לפי דיווחי התקשורת, הנוסעים נשאלו גם על איראן ונדרשו לפתוח את הטלפונים. לאחר התערבות משרד החוץ הישראלי, הכניסה הותרה. המשרד כינה את ההתנהלות עם הנוסעים כבלתי מקובלת.
פרטים כבר פורסמו ב-נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency.
מקרה אחר – גזר הדין של החוקרת סופיה רוזנפלד באוקטובר 2026: שלוש וחצי שנות מאסר על תרומות לקרן המאבק בשחיתות האסורה ברוסיה. על אזרחותה הישראלית דווח בעבר, אך אין אישור רשמי פומבי. זהו רדיפה פלילית, ולא בדיקת גבול.
קשרים אוקראיניים ותמיכה בישראל
בגבול כהן נכנסה כאזרחית ישראל, אך פ.ס.ב חקרה אותה גם על אוקראינה, שממשיכה להגן על עצמה מפני התוקפנות הרוסית. במקביל, התמיכה בישראל הייתה עילה לטענות.
פקידי הגבול של פ.ס.ב – אינם שירות אזרחי נפרד: השליטה בכניסה לרוסיה נמצאת בידי שירות הביטחון הרוסי. לכן אפילו ויזת סטודנט תקפה אינה מבטיחה לזר כניסה דרך הגבול.
אי אפשר לטעון שהישראלית לא הורשתה להיכנס אך ורק בגלל התמיכה בישראל: רשימת הטענות הייתה רחבה יותר. אבל ביניהן אכן היו דעותיה על מדינתה.
לישראלים שמתכננים נסיעה לרוסיה וכותבים בגלוי על המלחמה באוקראינה או תומכים בישראל ברשתות החברתיות, זה כבר לא סיכון תיאורטי. את הפרסומים שלהם יכולים לקרוא בגבול, להשתמש בהם בחקירה ולאחר מכן להביא במסמכי בית המשפט כעדות לחוסר אמינות.