פוטין הפר את הפסקת האש: זלנסקי הצהיר על 1820 הפרות של משטר השקט

הצד הרוסי הפר את משטר הפסקת האש שאוקראינה הכריזה עליו מ-00:00 ב-6 במאי 2026. לדברי הנשיא וולודימיר זלנסקי, כבר בבוקר נרשמו 1820 הפרות של השקט – מירי והתקפות סער ועד לשימוש ברחפנים ותעופה.

עבור אוקראינה זה היה הוכחה ישירה לכך שהקרמלין לא התכוון לבדוק את האפשרות להפסקת אש אמיתית. עבור ישראל, הסיפור הזה גם נשמע מוכר: כאשר לוגיקת הטרוריסטים מכוסה במילים על ‘שלום’, וההתקפות על הערים נמשכות, מדובר לא בדיפלומטיה אלא בלחץ על האוכלוסייה האזרחית.

מה הצהיר זלנסקי

וולודימיר זלנסקי הודיע כי לאחר חצות ב-6 במאי הצבא הרוסי המשיך בפעולות לחימה אקטיביות ובהתקפות טרוריסטיות. לדבריו, הבחירה של רוסיה ברורה: סירוב לשקט, סירוב לשמירה על חיי אדם והמשך המלחמה גם ברגע שבו הייתה אפשרות לעצור את האש לפחות ליום אחד.

הצד האוקראיני הכריז על משטר השקט לא כמחווה סמלית למצלמות הטלוויזיה, אלא כבדיקה מעשית: האם רוסיה מוכנה לפחות באופן זמני להפסיק את ההרג. התשובה הגיעה במהירות – בהתקפות חדשות.

לפי נתוני AP, לאחר ההכרזה האוקראינית על הפסקת האש, רוסיה המשיכה לשגר רחפנים וטילים. גורמים רשמיים אוקראינים דיווחו על 108 רחפנים ושלושה טילים, וכן על הרוגים ופצועים כתוצאה מהתקפות רוסיות קודמות.

למה זה קשור ל-9 במאי

הקשר כאן חשוב. פוטין הכריז בעבר על ‘הפסקת אש’ קצרה בתאריכים סביב 9 במאי – יום שהקרמלין משתמש בו כתפאורה פוליטית מרכזית לפולחן הצבאי. אוקראינה, מצידה, הציעה להתחיל את השקט מוקדם יותר – מחצות ב-6 במאי, כדי להראות: אם מוסקבה באמת יכולה לעצור את האש למען המצעד, אז היא יכולה לעצור אותו גם למען חיי אנשים.

בזה טמון המכה העיקרית לתעמולה הרוסית. הקרמלין רוצה ביטחון למצעד שלו, אבל לא נותן ביטחון לערים האוקראיניות. הוא רוצה שקט סביב מוסקבה, אבל ממשיך להפגיז את דניפרו, זפוריז’יה, קרמטורסק, חרקוב ויישובים אחרים.

רויטרס גם מדווחת כי שר החוץ האוקראיני אנדריי סיביגה האשים את רוסיה בהמשך התקפות בלילה ובבוקר ה-6 במאי, כולל על חרקוב וזפוריז’יה. הוא כינה את פעולות מוסקבה כסירוב לשלום וקרא להגברת הלחץ על רוסיה.

עבור ישראל זו לא חדשות מופשטות

הקהל הישראלי מבין היטב מה משמעות ‘הפסקת אש’ שמופרת כמעט מיד לאחר ההכרזה. זה לא רק כשל דיפלומטי. זהו שיטת מלחמה נגד המגזר האזרחי, כאשר המילה ‘שקט’ הופכת למסך, וההתקפות נמשכות על ערים, תשתיות ואנשים.

במובן זה, הניסיון האוקראיני קרוב לישראלי: משטרים טרוריסטיים ומדינות תוקפניות משתמשים לעיתים קרובות בהפסקות, תאריכים וסמלים לא למען השלום, אלא למען התארגנות מחדש, תעמולה ולחץ על היריב.

NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency בוחנת את הסיפור הזה בדיוק בהקשר כזה: מדובר לא רק בחזית באוקראינה, אלא גם במודל התנהגות רחב יותר של אויבי מדינות דמוקרטיות. רוסיה מדגימה את אותו עיקרון שמוכר היטב לישראל מהמזרח התיכון: קודם לדבר על ‘שלום’, ואז להמשיך לירות, ואז להאשים את הקורבן.

מה זה משנה עכשיו

הצהרת זלנסקי הופכת את עמדת קייב לנוקשה וברורה יותר לשותפים המערביים. אוקראינה הראתה נכונות להפסקת אש, אך רוסיה הגיבה בירי. זה מחזק את הטיעון של קייב: ללא לחץ, סנקציות, סיוע צבאי ואחריות על פשעי מלחמה, כל שיחות עם הקרמלין הופכות למשחק חד צדדי.

The Guardian דיווחה יום קודם על סדרת התקפות רוסיות על אוקראינה, כולל התקפות על זפוריז’יה, קרמטורסק ואזור פולטבה, שם נהרגו אזרחים ומצילים. על רקע זה, השיחות של מוסקבה על ‘הפסקת אש חגיגית’ נראות במיוחד ציניות.

עבור ישראל יש כאן מסקנה נוספת. אוקראינה למעשה מראה לעולם כיצד לבדוק את התוקפן לא לפי הצהרות, אלא לפי מעשים. אם אחרי חצות עפים רחפנים, טילים ופגזים, אז אין הפסקת אש. יש רק ניסיון נוסף של הקרמלין לזכות בהפסקה אינפורמטיבית.

זו הסיבה שהצהרת זלנסקי נשמעת לא כהערה רגשית, אלא כמסמך פוליטי של הרגע. 1820 הפרות של משטר השקט – זו לא סטטיסטיקה לשם סטטיסטיקה. זו תשובה לשאלה, האם אפשר להאמין לפוטין כשהוא מדבר על הפסקת אש.

התשובה כבר ניתנה על הקרקע, באוויר ובערים האוקראיניות.