«באנדרובצים וצִיוֹנִים»: למה התעמולה הסובייטית איחדה אותם בקריקטורות

בסאטירה הסובייטית של שנות ה-1960–1980, לאומנים אוקראינים ו’ציונים’ תוארו באופן קבוע כבעלי ברית הפועלים תחת חסות ארצות הברית. הקריקטורות הללו פורסמו לא במרכזי ‘קרוקודיל’, אלא בראש ובראשונה בפרסומים רפובליקניים המיועדים לקהל מקומי. הדוגמה האופיינית ביותר היא המגזין הקייבי ‘פרץ’.

לא היה מדובר בניסוי אמנותי, אלא במשימה פוליטית: ליצור קשר יציב של ‘אנטי-סובייטיות = אימפריאליזם = כסף אמריקאי’. בתנאי המלחמה הקרה זה הפך לחלק ממדיניות מידע מערכתית.

מגזין ‘פרץ’: סאטירה אזורית ככלי אידיאולוגי

אחים-שודדים והדולר כסימן משותף

בגיליון מס’ 15 לשנת 1975 פרסם האמן א. אלכסנדרוביץ’ קריקטורה עם הכיתוב ‘אחים-שודדים’. השאלה בכיתוב נשמעה רטורית: ‘שמתם לב מה מחבר את ‘האחים-שודדים’? סימן הדולר!’

בציור עמדו זה לצד זה לאומן אוקראיני ו’ציוני’ — שניהם הוצגו כדמויות קריקטוריות עם סמלים מודגשים: חולצה רקומה עם רמז לעבר שיתופי פעולה, מגן דוד, שקי דולרים. מאחורי הקלעים — השפעה אמריקאית.

מנקודת המבט של הלוגיקה הסובייטית, הם אוחדו על ידי ‘ספונסר’ משותף — וושינגטון, שלכאורה משתמשת בלאומנות ובציונות נגד מוסקבה.

דיוקן משפחתי של אימפריאליזם

בגיליון מס’ 19 לשנת 1982 צייר האמן ס. גרסימצ’וק את ‘אב המשפחה’ — אימפריאליזם — ושני ‘בנים מדממים’: לאומנות בורגנית אוקראינית וציונות.

הכיתוב לציור: ‘דיוקן משפחתי של אימפריאליזם’.

ל’בן’ בחולצה הרקומה — מיקרופון עם הכיתוב ‘רדיו חירות’, ששידר ממינכן ומומן על ידי ממשלת ארצות הברית. ל’ציוני’ — ‘תוכניות תוקפנות’ וסמל מגן דוד. האב יושב על פצצת נייטרון.

כך הוקבע חזותית הקשר: לאומנות + ישראל + ארצות הברית = חזית אנטי-מערכתית מאוחדת.

למה דווקא יחד?

אנטי-סובייטיות כמכנה משותף

בדיסקורס הסובייטי, לאומנים אוקראינים בגלות והציונות הבינלאומית אוחדו במושג ‘אנטי-סובייטיות’ (‘אנטי-רדיאנשצ’ינה’). זה איפשר להציג אותם כבעלי ברית אידיאולוגיים, ללא קשר למחלוקות פוליטיות אמיתיות.

בגיליון מס’ 10 לשנת 1981 הופיעה קריקטורה ‘באותה עגלה’ — תיאור סמלי של תנועה משותפת נגד ברית המועצות.

עלילות כאלה לא שיקפו בריתות אמיתיות. מדינת ישראל וארגונים יהודיים בינלאומיים מעולם לא שיתפו פעולה עם משתפי פעולה נאצים לשעבר. עם זאת, בתנאי המלחמה הקרה, תעמולה משני הצדדים לעיתים קרובות פישטה והקצינה את דמות האויב.

זאב ושועל: דימויים ככלי

בגיליון מס’ 6 לשנת 1977 צייר האמן א. ארוטיוניאנץ לאומן אוקראיני בדמות זאב עם טריזוב, וישראל — בדמות שועל עם מגן דוד. הכיתוב: ‘הזאב והשועל אינם קרובי משפחה, אך התנהגותם זהה!’

הקריקטורה התייחסה לארכיטיפים אגדתיים מוכרים, והגבירה את התפיסה הרגשית. הזאב — גס וישיר. השועל — ערמומי ונוכל. יחד — זוג מסוכן.

הריטוריקה הוויזואלית הזו עבדה על קיבוע הנרטיב הפוליטי: כל תנועות האנטי-סובייטיות — חלק מפרויקט ‘אימפריאליסטי’ מאוחד.

הקשר של המלחמה הקרה ותפקיד ארצות הברית

העמדה הסובייטית הייתה כי גם הגלות האוקראינית וגם ישראל קיימים אך ורק בזכות התמיכה הצבאית והכספית של ארצות הברית. לכן בקריקטורות כמעט תמיד מופיע דולר, דגל אמריקאי או רמז למדריך חיצוני.

בגיליון מס’ 5 לשנת 1972 פרסם האמן ו. זלינסקי ציור ‘ילדי השטן’, שבו שוב אוחדו אותם דמויות.

חשוב להבין: חומרים אלה הודפסו במגזין ממשלתי ושיקפו את הקו האידיאולוגי הרשמי.

בפרסומים אנליטיים של חדשות נא — חדשות מישראל | Nikk.Agency עלילות כאלה נחשבות כדוגמה לאופן שבו תעמולה ויזואלית יצרה מיתולוגיות יציבות ששרדו את ברית המועצות עצמה.

קהל מקומי וכתובת סמויה

קריקטורות על ‘באנדרובצים’ ב’פרץ’ לא הודפסו מחדש בעיתונות המרכזית. הן היו מיועדות לקהל של הרפובליקה הסובייטית האוקראינית. זה מסביר את הדגש על הנושא האזורי.

בכל רפובליקה סובייטית יצאו מגזינים סאטיריים משלהם בשפות הלאומיות. באוקראינה ‘פרץ’ ביקר באופן פעיל את הלאומנות המקומית — גם המודרנית וגם ההיסטורית (פטלורה, סקורופדסקי).

חומרים משנות 1961–1982, כולל ציורים של ו. גליבנקו וס. גרסימצ’וק, כמעט ואינם מוצגים היום באינטרנט ונשמרו בארכיונים נייריים.

מה חשוב לקחת בחשבון היום

הקשר ‘באנדרובצים וציונים’ — תוצר של תקופת עימות אידיאולוגי. הוא משקף לא בריתות עובדתיות, אלא את הלוגיקה התעמולתית של הזמן.

בתנאי המלחמה הקרה כל צד יצר את דמות האויב דרך פישוט והיפרבולה סימבולית. הסאטירה הסובייטית הפכה לחלק מהמנגנון הזה.

הניתוח ההיסטורי של חומרים כאלה חשוב לא להחייאת מיתוסים ישנים, אלא להבנת האופן שבו מבנים מידע נוצרים, מתקבעים וממשיכים להשפיע על התפיסה הציבורית במשך עשורים.