לא דיפלומטיה, אלא ברית מלחמה: איך פוטין בירך את מודג’טבה חמינאי ושוב הראה באיזה צד מוסקבה נמצאת

ב-9 במרץ 2026 הקרמלין פרסם ברכה למנהיג העליון החדש של איראן – סייד מוג’תבא חוסייני חמינאי. בהודעה פוטין לא רק איחל הצלחה. הוא כינה את המתרחש סביב איראן ‘תוקפנות מזוינת’, הביע ‘תמיכה בלתי משתנה’ של מוסקבה והבטיח שרוסיה תישאר ‘שותפה אמינה’ של הרפובליקה האסלאמית. זה כבר לא טקסט דיפלומטי שגרתי. זו הפגנה פוליטית של סולידריות עם משטר שבונה את כוחו על מלחמה, דיכוי וייצוא אלימות.

עצם בחירתו של מוג’תבא חמינאי למנהיג העליון החדש של איראן הייתה אות לא לשינוי, אלא לשמירה על הקורס הישן. מדובר בבנו של עלי חמינאי המנוח, שירש לא רק את שם המשפחה, אלא גם את כל האנכיות של השלטון, הקשורה לשליטה בכוח, לגיטימציה דתית ודיכוי חמור של מתנגדים. אין כאן סימנים להקלה. להיפך, הדמות החדשה צריכה להוכיח לאליטה ולכוחות הביטחון שהמערכת נשארת כפי שהיא.

הירושה של השלטון באיראן הייתה אות: הקורס לא משתנה

מינויו של בנו של המנהיג העליון שנרצח – זו לא סיפור על ‘יציבות’ ולא ניסיון לפתוח דף חדש. זו הפגנה של המשכיות המשטר בצורה הקשה ביותר. המנהיג העליון החדש מקבל לא רק מעמד רוחני, אלא גם שליטה ישירה על הצבא, משמרות המהפכה האסלאמית ומנופי המפתח של המדינה. עבור האיראנים המתנגדים זה אומר, ככל הנראה, הידוק נוסף של הברגים מאשר תקווה לרפורמות.

ובדיוק ברגע הזה הקרמלין לא יוצא עם נוסחה זהירה, לא עם קריאה לדה-אסקלציה ולא עם ניטרליות דיפלומטית, אלא עם חיבוק פוליטי ממשי של הבעלים החדש של איראן. על הנייר זה נראה כברכה. במשמעות – כאישור פומבי של הברית. מוסקבה מיהרה להראות שהיא תומכת לא רק במדינת איראן, אלא במערכת השלטון הנוכחית שלה, עם הלוגיקה הכוחנית שלה והנכונות להמשיך בדרך העימות.

למה זה נראה לא כמו פרוטוקול, אלא כברכה של משטר מלחמה אחד למשנהו

כאשר השלטון הרוסי, המנהל מלחמה נגד אוקראינה, מכנה את המכות על איראן ‘תוקפנות מזוינת’ ובו זמנית מבטיח ‘תמיכה בלתי משתנה’ למנהיג העליון החדש של טהראן, כבר אי אפשר לתפוס זאת כטקס רגיל. עבור ישראל, עבור אוקראינה ועבור כל האזור זה נראה כאישור נוסף של הציר שבו מוסקבה וטהראן נמצאות מזמן באותו צד של הסכסוך.

משטר אחד עשה את המלחמה לכלי המרכזי של מדיניות החוץ. השני בנה במשך שנים רבות מערכת שבה טרור, הפחדה, מבנים פרוקסי ולחץ צבאי הפכו לחלק ממודל המדינה. לכן, עבור רבים התגובה היא ישירה ביותר: משטר טרוריסטי אחד בירך את השני על שמירת השלטון.

פורמלית זו מכתב של ראש מדינה. אבל במהות – זהו אות פוליטי לכל האזור. מוסקבה לא מתרחקת מהקו הקשה של איראן. היא קושרת את עצמה אליו עוד יותר. וככל שזה נשמע יותר פתוח היום, כך קשה יותר אחר כך להציג את רוסיה במשבר המזרח תיכוני כצופה חיצוני. תפקיד זה עבור הקרמלין הסתיים מזמן.

מה זה אומר עבור ישראל

עבור ישראל הסיפור הזה חשוב לא רק כאפיזודה סביב חילופי השלטון בטהראן. הוא מראה תמונה רחבה יותר: הקרמלין ממשיך לשלב את ישראל במעגל האנטי-רוסי והאנטי-מערבי הכללי, שבו המדינה היהודית מוצגת יותר ויותר כחלק מהמחנה העוין. התמיכה באיראן ברגע כזה – זו לא אמירה מקרית ולא מחווה דיפלומטית נפרדת. זהו אלמנט של קו עקבי שמוסקבה מנהלת כבר זמן רב.

על רקע זה, חדשות ישראל – Nikk.Agency קובעות דבר פשוט: החדשות מ-9 במרץ 2026 יש לקרוא לא כהודעה יבשה על פרוטוקול, אלא כאישור ישיר של ברית המלחמה. נכון יותר לנסח זאת כך: מוסקבה בירכה בפומבי על המשך הקורס האיראני לאחר חילופי השלטון העליון.

וזה אומר שלא מדובר רק במכתב, לא בטקס ולא בדיפלומטיה. מדובר בברית של שני משטרים, שעבורם אלימות, פחד ומלחמה הפכו מזמן לשפת הפוליטיקה הרגילה.