זלנסקי בירדן לאחר עסקאות עם המפרץ: למה אוקראינה נכנסת להגנה במזרח התיכון

ב-29 במרץ 2026, נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי הגיע לירדן, והמשיך את מסעו במזרח התיכון, שכבר הביא אותו בימים האחרונים לערב הסעודית, איחוד האמירויות וקטאר. בפרסום שלו ב-X הוא ציין את נושא הביקור בצורה ישירה: הביטחון נשאר בעדיפות עליונה, ומצפים לו פגישות חשובות. עבור האזור, שבו האיום האיראני כבר מזמן אינו תיאוריה, זה כבר לא רק מחווה דיפלומטית, אלא שיחה על שיתוף פעולה צבאי מעשי.

עבור הקהל הישראלי, כאן חשובה לא רק הגיאוגרפיה של המסע, אלא גם משמעותו. אוקראינה, שחיה כבר שלוש שנים תחת התקפות מסיביות של רחפנים וטילים, מנסה להפוך את ניסיונה הקרבי למשאב אסטרטגי ארוך טווח. ואם בעבר קייב ביקשה בעיקר נשק וסיוע כספי מהשותפים, כעת היא מוכרת יותר ויותר את המומחיות: ידע, טכנולוגיות, מודלים ארגוניים וכוח אדם שכבר עברו מלחמה אמיתית עם הטרור הרחפני האיראני-רוסי.

ירדן לא הייתה עצירה מקרית

לא מדובר בפרוטוקול, אלא במערכת ביטחון

הביקור בעמאן נראה כהמשך הגיוני לקו שזלנסקי בנה במדינות המפרץ. רויטרס כותבים שמטרת השלב הנוכחי של המסע היא חיזוק הקשרים הביטחוניים על רקע הגברת המתיחות באזור. ירדן במבנה הזה חשובה לא כזירה פורמלית למשא ומתן, אלא כמדינה שעבורה נושאי ההגנה האווירית, יירוט הרחפנים והיציבות האזורית כבר מזמן יש להם אופי מעשי ולא מופשט.

על רקע זה, העמדה האוקראינית נראית מובנת במיוחד. קייב מראה לשותפים הערביים לא תיאוריה ולא מצגת עם תרשימים יפים, אלא ניסיון ששולם במחיר גבוה מאוד. אוקראינה חיה כבר כמה שנים במצב שבו רחפנים הפכו לכלי מלחמה יומיומי, והמאבק בהם הוא ענף נפרד. לכן, המשא ומתן של זלנסקי באזור עוסק לא רק בחילופי נימוסים, אלא בשאלה קונקרטית: כיצד לשלב את המומחיות האוקראינית בארכיטקטורת הביטחון החדשה של המזרח התיכון.

מה קייב כבר חתמה עם מדינות המפרץ

הסכמים לעשור הם הימור לא על מחווה, אלא על מחזור

לפני הביקור בירדן, זלנסקי ביקר בערב הסעודית, איחוד האמירויות וקטאר. לפי רויטרס ו-AP, עם מדינות אלו נחתמו או הוסכמו הסכמים ביטחוניים ארוכי טווח לתקופה של עשר שנים. ליבת ההסכמים היא שיתוף פעולה בתחום ההתמודדות עם איומי טילים ומערכות רחפנים, חילופי טכנולוגיות, עבודה משותפת על ביטחון ושיתוף פעולה רחב יותר בתעשייה הביטחונית.

זלנסקי הדגיש במיוחד שמדובר לא רק באספקה או ייעוץ לטווח קצר. לדבריו, יש לעקוב אחרי זה עם יכולות ייצור משותפות – הן באוקראינה והן במדינות השותפות. זה כבר קנה מידה אחר. לא עזרה חד פעמית, לא חוזה יחיד, אלא ניסיון לשלב את המומחיות הצבאית האוקראינית בכלכלה ובתעשייה של המזרח התיכון לשנים קדימה.

נקודה חשובה נוגעת לכוח אדם. כאן בנתונים הציבוריים יש הבדל בתאריכים ובניסוחים. באמצע מרץ, אל-מוניטור, בהסתמך על הצהרות זלנסקי, כתב על 201 מומחים צבאיים אוקראינים במדינות האזור ועוד 34 מוכנים לפריסה. מאוחר יותר, רויטרס דיווחו כבר על 228 מומחים שנשלחו לסייע בהתמודדות עם רחפנים. זה לא בהכרח סתירה: אלא יותר סימן לכך שהמשימה התרחבה ככל שהמשא ומתן וההסכמים החדשים התקדמו.

כאן הופכת להיות רלוונטית מסגרת רחבה יותר. חדשות https://nikk.agency/ — חדשות ישראל | Nikk.Agency כבר כתבו לא פעם שהמלחמה נגד רחפנים מזמן יצאה מגבולות החזית האוקראינית והפכה לנושא משותף למדינות המתמודדות עם איראן וייצוא הטכנולוגיה שלה. כעת זה נראה גם ברמה הדיפלומטית הרשמית: קייב נכנסת לאזור לא כצופה חיצוני, אלא כשחקן שיש לו מוצר מבוקש – ניסיון קרבי אמיתי בהדיפת התקפות אוויריות מסיביות.

למה לישראל כדאי להסתכל על המסלול הזה בעיון

אוקראינה מתבססת במקום שבו כמעט לא הייתה קודם

עבור ישראל, כל הסיפור הזה חשוב מכמה סיבות. ראשית, אוקראינה מציעה למעשה למדינות המזרח התיכון את מה שהאזור מעריך במיוחד היום: פתרונות זולים ומהירים להסתגלות נגד רחפנים איראניים. שנית, קייב הופכת את המלחמה שלה עם רוסיה לשפה שמובנת יותר ויותר בבירות הערביות, כי האיום מטהרן הפך עבור רבים מהם למיידי.

שנית, זה משנה גם את הדימוי של אוקראינה באזור. היא כבר לא נראית רק כמדינה שמבקשת נשק מהמערב. כעת אוקראינה מנסה להפוך לשותפה לביטחון, ייצור וטכנולוגיה. ויחסים כאלה, במיוחד אם הם מעוצבים לעשר שנים, הם הרבה יותר יציבים מאשר סימפתיה פוליטית רגילה.

ולבסוף, יש זווית ישראלית טהורה. ישראל כבר מזמן חיה במציאות שבה פרוקסי איראניים, טילים איראניים ורחפנים איראניים הם לא קטגוריה אנליטית, אלא שאלה של הגנה יומיומית. כאשר אוקראינה מציעה למדינות המזרח התיכון את הפיתוחים שלה נגד רחפנים, זה לא נראה אקזוטי. זה נראה כמו תחילתה של מתמטיקה אזורית חדשה, שבה ניסיון המלחמה במזרח אירופה מתורגם ישירות לביטחון במזרח התיכון. שלב ירדן במסע של זלנסקי רק מדגיש: קייב רוצה להיות חלק מהמתמטיקה הזו ברצינות ולזמן רב.

מבחינה פוליטית, זה גם איתות למוסקבה ולטהרן. אוקראינה לא רק מגנה על עצמה בבית, אלא מוציאה את המומחיות שלה החוצה, למקום שבו איראן ניסתה ומנסה להרחיב את השפעתה באמצעות רחפנים, טילים ורשת של בעלי ברית. במובן זה, המסע הנוכחי של זלנסקי הוא לא רקע ולא תיירות דיפלומטית. זו ניסיון לשלב את אוקראינה במערכת ביטחון אזורית חדשה, שגם לישראל יש משמעות ישירה.