איראן נזכרה בתחנת הכוח הגרעינית זפורוז’יה לאחר התקיפה ליד בושאר – ובכך רק הדגישה את הציניות שלה

ב-4 באפריל 2026, מכה חדשה באזור תחנת הכוח הגרעינית בבושהר שוב הפכה את הנושא הגרעיני לחלק מהמלחמה הגדולה במזרח התיכון. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית דיווחה על מותו של עובד אבטחה פיזית של התחנה מרסיס תחמושת, ורויטרס העביר כי אחד המבנים באתר נפגע מהדף ורסיסים, אם כי עבודת התחנה עצמה לא הופסקה. AP גם מדווחת כי לא נרשמו סימנים לעלייה ברמת הקרינה לאחר האירוע.

לאחר מכן, ראש משרד החוץ האיראני עבאס אראגצ’י ניסה להעביר את השיחה מהמכה הספציפית למסגרת פוליטית רחבה יותר.

הוא נזכר בתגובת המערב לקרבות סביב תחנת הכוח הגרעינית בזפורוז’יה והאשים את ישראל וארה”ב במכות על בושהר, תוך שהוא מדבר על כך שההשלכות הרדיואקטיביות האפשריות יפגעו בראש ובראשונה במדינות המפרץ הפרסי. על רקע המלחמה, שרויטרס ו-AP מתארים ישירות כקמפיין אמריקאי-ישראלי נגד איראן, הרטוריקה הזו נשמעת לא כדאגה לביטחון גרעיני, אלא כמהלך דיפלומטי מחושב.

מה קרה בתחנת הכוח הגרעינית בבושהר

נכון לערב שבת, התמונה נראית כך: המכה פגעה בקרבת היקף תחנת הכוח הגרעינית בבושהר, נהרג שומר איראני אחד, אחד מהמבנים באתר נפגע מרסיסים ומהדף, אך הפעולות העיקריות של התחנה נמשכו.

על רקע זה, “רוסאטום” פינתה עוד 198 עובדים, וראש החברה אלכסיי ליחצ’וב, לפי רויטרס, הצהיר שהמצב מתפתח לפי התרחיש הגרוע ביותר.

חשוב גם שזה לא הפרק הראשון מסוג זה. רויטרס דיווחה כבר ב-17 במרץ על פגיעת פגז באזור בושהר: אז טהראן הודיעה לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית שלא היו נפגעים ולא נגרם נזק לתחנה.

במילים אחרות, בושהר הולכת ונכנסת לאזור סיכון צבאי, והאזכור של המתקן הגרעיני מפסיק להיות תרחיש תיאורטי והופך לחלק מהכרוניקה הצבאית היומית.

למה ההשוואה עם תחנת הכוח הגרעינית בזפורוז’יה נראית צינית במיוחד

המניפולציה העיקרית של טהראן היא שהיא מנסה לשלב את בושהר בסיפור האוקראיני המוכר לעולם.

אבל הסיפור של תחנת הכוח הגרעינית בזפורוז’יה הוא לא סמל מופשט של “מלחמה ליד תחנת כוח גרעינית”, אלא משבר קונקרטי שנוצר בתנאי הכיבוש הרוסי של המתקן. רויטרס כתבה בפברואר שתחנת הכוח הגרעינית בזפורוז’יה, שנמצאת תחת שליטה רוסית, עבדה שוב רק על קו הזנה חיצוני אחד לאחר תקלה נוספת, והסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית בדו”ח שלה בפברואר תיעדה שתי אובדנים מלאים של אספקת חשמל חיצונית בדצמבר 2025 ונזקים חוזרים לקווים עקב פעילות צבאית.

לכן ההתייחסות האיראנית הנוכחית לתחנת הכוח הגרעינית בזפורוז’יה נראית לא רק שנויה במחלוקת, אלא גם צינית בגלוי.

טהראן לוקחת את הדימוי הגרעיני הכואב ביותר של מלחמת רוסיה נגד אוקראינה ומשתמשת בו כמגן תעמולתי משלה. היא לא מדברת על טבעו האמיתי של המשבר סביב תחנת הכוח הגרעינית בזפורוז’יה, לא מזכירה מדוע בכלל העולם מגיב בכאב לנושא תחנת הכוח הגרעינית בזפורוז’יה, ובמקום זאת מנסה לתפוס עמדה נוחה של צד שמזהיר כביכול את כולם על איום משותף. הערכה זו נובעת מהשוואת מה שהסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית ורויטרס מתעדים על תחנת הכוח הגרעינית בזפורוז’יה, עם איך שאראגצ’י משתמש בדוגמה האוקראינית ברטוריקה הציבורית שלו.

למה טהראן פונה דווקא למדינות המפרץ

המשפט על כך שהמשקעים הרדיואקטיביים יפגעו לא בטהראן, אלא בבירות מדינות המפרץ הפרסי, מופנה לא רק לעולם החיצון בכלל, אלא גם לקהל הערבי הספציפי. זו ניסיון להרחיב את מעגל הצופים המפוחדים ולעשות כך שהמונרכיות השכנות יתפסו מכות נוספות על איראן כאיום ישיר על עצמן.

מהלך כזה רגיש במיוחד על רקע הערכות המומחים שרויטרס פרסמה כבר קודם: במקרה של פגיעה חמורה בכור הפעיל בבושהר, דווקא מדינות המפרץ עשויות להתמודד עם השלכות קשות על האטמוספירה והמים הימיים, וחלקן תלויות קריטית בהתפלה.

בזה טמון ההיגיון של המסר האיראני: לא רק להתלונן על המכה, אלא לגרום לאזור לחשוב על המלחמה סביב איראן כבעיה שיכולה להפוך במהירות רבה לבעיה משותפת. עבור הקהל הישראלי, רטוריקה כזו מובנת ומוכרת: טהראן שוב מנסה להפוך את הפגיעות שלה לכלי לחץ על כל המזרח התיכון.

מה זה אומר עבור ישראל ועבור סדר היום האזורי

עבור ישראל, הסיפור עם בושהר חשוב בכמה ממדים.

ראשית, כל מכה ליד תחנת כוח גרעינית פעילה מעלה מיד את המחיר הפוליטי של הסלמה נוספת.

שנית, איראן מנסה להשתמש באירוע הזה כך שהשיחה תעסוק כבר לא בתפקידה במלחמה הנוכחית, אלא בסיכונים לשכנים, לאנרגיה ולתשתיות האזרחיות של כל האזור.

ולבסוף, המלחמה עצמה כבר יצאה הרבה מעבר להחלפת מכות רגילה: רויטרס ו-AP כותבים על השבוע השישי של פעולות הלחימה, מטוסים אמריקאים שהופלו, מכות על תשתיות, משבר סביב מצר הורמוז ולחץ גובר על השווקים העולמיים.

כאן בדיוק רואה Nikk.Agency את המשמעות העיקרית של ההצהרה האיראנית הנוכחית. טהראן לא רק נזכרת בתחנת הכוח הגרעינית בזפורוז’יה. היא מנסה לנכס לעצמה סמל גרעיני זר, טראומה זרה וארגומנט בינלאומי זר, כדי לתפוס את היוזמה המוסרית ברגע שבו המלחמה סביבה הופכת למסוכנת יותר ויותר עבורה ועבור כל האזור. זו כבר לא דיפלומטיה במובן הרגיל, אלא מאבק על איזו גרסה של האיום תהיה חזקה יותר.

בימים הקרובים תשומת הלב תופנה לא רק לשאלה האם יגיעו מכות נוספות באזור בושהר, אלא גם לשאלה עד כמה מהר הנושא של הסיכון הגרעיני יתחיל להשפיע על ההחלטות של וושינגטון, ירושלים, מוסקבה ובירות ערביות של המפרץ הפרסי. כאשר המלחמה מתקרבת להיקף תחנת כוח גרעינית, אפילו משפט ציני אחד יכול לעבוד לא פחות טוב מטיל.