אירופה בוחנת הגנה קולקטיבית על רקע חוסר הוודאות של טראמפ — מה בדיוק מכינים באיחוד האירופי

אירופה מתרחקת מאשליות ומתחילה לבדוק את המוכנות שלה

באירופה מתחזקת ההכנה למשברים אפשריים ולתרחישים צבאיים, ובמרכז תשומת הלב לא רק נאט”ו, אלא גם מנגנוני העזרה ההדדית של האיחוד האירופי. הסיבה לכך היא הדאגה הגוברת מכך שבתקופת דונלד טראמפ המחויבות של ארה”ב לביטחון האירופי ולחובות הברית הישנות נראית פחות ופחות צפויה. בהקשר זה החליט האיחוד האירופי לבדוק באופן פעיל יותר את יישום סעיף 42.7 של אמנת האיחוד האירופי – מה שנקרא סעיף העזרה ההדדית.

חשוב להפריד מיד בין עובדות מאושרות לבין ניסוחים רועשים מדי. ההצהרה ש”אירופה מתכוננת למלחמה כוללת בגלל הכאוס של טראמפ” נשמעת כהגזמה עיתונאית. אבל מהות הסיפור היא אמיתית: לפי Associated Press, מנהיגי האיחוד האירופי אכן דנים בתוכנית פעולה במקרה של משברים חמורים, ובאמצע מאי אמורים להתקיים תרגילים שולחניים על תרחיש של תקיפה על אחת המדינות ויישום סעיף 42.7. לאחר מכן מתוכננים לערוך בדיקות דומות גם לשרי ההגנה.

נשיא קפריסין ניקוס כריסטודולידיס אמר ישירות ל-AP שבפסגה בקפריסין ב-23 באפריל צריכים המנהיגים האירופיים לעסוק בפיתוח “תוכנית פעולה” שתאפשר לנצל את המשאבים הצבאיים, הביטחוניים, המסחריים ואחרים של האיחוד האירופי במצב חירום. כלומר, מדובר לא בדיון תיאורטי, אלא בניסיון להפוך נורמה פוליטית מעורפלת לכלי עבודה.

מהו סעיף 42.7 ולמה מדברים עליו שוב

סעיף 42.7 TEU הוא סעיף העזרה ההדדית במקרה של תוקפנות מזוינת נגד מדינה חברה באיחוד האירופי. בחומרים של שירות החוץ האירופי נאמר במפורש שלאחר הפעלת סעיף זה, שאר המדינות מחויבות להעניק עזרה וסיוע בכל האמצעים העומדים לרשותן. עם זאת, עזרה זו יכולה לכלול לא רק אמצעים צבאיים טהורים, אלא גם תמיכה דיפלומטית, לוגיסטית ואחרת.

זה מבדיל באופן עקרוני את מנגנון האיחוד האירופי מהסעיף הידוע יותר של נאט”ו, סעיף 5, שנחשב לליבה של ההגנה הקולקטיבית של הברית. נאט”ו מזכירה רשמית שסעיף 5 הופעל רק פעם אחת בהיסטוריה – לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר 2001 נגד ארה”ב. לכן השיחה האירופית הנוכחית חשובה: בריסל רוצה לבדוק איך תיראה עזרה הדדית אמיתית אם הקו האמריקאי יהפוך לפחות אמין או יותר בררני.

ניואנס נפרד הוא שסעיף 42.7 של האיחוד האירופי כבר הופעל פעם אחת – לאחר הפיגועים בפריז ב-2015, כאשר צרפת ביקשה עזרה מהשותפים. אבל אז זו הייתה תגובה להתקפה טרוריסטית, ולא לתרחיש קלאסי של תקיפה בין-מדינתית. כעת האירופאים למעשה מדמים מצב הרבה יותר קשה – תוקפנות נגד אחת ממדינות הבלוק מצד אויב חיצוני, ובפרסום של AP מוזכרת רוסיה כדוגמה.

למה בבריסל מקשרים את כל זה דווקא עם טראמפ

לפי AP, העצבים באיחוד האירופי גברו בגלל התחושה שהעדיפויות המדיניות החוץ והביטחוניות של ממשל טראמפ משתנות, ואין עוד תמיכה אוטומטית מוושינגטון. בפרסום נאמר במפורש שבאירופה מתחזקת ההכרה שהמחויבויות של ארה”ב לנאט”ו ולביטחון אירופה מתפוגגות או לפחות מפסיקות להיתפס כמשהו מובטח.

לכך נוספו גם פרקים קונקרטיים. AP מקשרת את גל הדאגה החדש לפעולות חד-צדדיות של טראמפ במזרח התיכון ולמכות התגובה שלאחר מכן, כולל התקפה על בסיס בריטי בקפריסין. Euronews דיווחה בעבר שגם על רקע ההסלמה החדה סביב איראן במרץ, בקפריסין דיברו על אפשרות הפעלת סעיף 42.7, אף כי אז הדגישה הנציבות האירופית שלא היה דיון רשמי על הפעלת המנגנון.

כאן עולה המשמעות הפוליטית הרחבה יותר של הסיפור. אירופה לא רק דנה בהגנה מופשטת. היא מנסה לענות על השאלה מה לעשות אם משבר יפרוץ בקרבת מקום – במזרח אירופה, בים התיכון או בכיוון המזרח התיכון – וארה”ב תהיה עסוקה בעדיפויות אחרות או תציע לבעלי הברית תנאי תמיכה הרבה יותר קשים מאשר בעבר. זו כבר לא המודל הטרנס-אטלנטי הישן, אליו התרגלו האליטות האירופיות לאחר סיום המלחמה הקרה.

לקהל הישראלי המפנה הזה חשוב במיוחד. ישראל חיה מזמן במציאות שבה הביטחון תלוי לא רק בבריתות, אלא גם ביכולת שלה לקבל החלטות במהירות, לגייס משאבים ולפעול בתנאי אי-ודאות. וכאשר האיחוד האירופי מתחיל ללמוד לחיות בלוגיקה דומה, זה אומר שהארכיטקטורה הביטחונית האירופית זזה בהדרגה ממודל בירוקרטי נוח למודל יותר קשה, משברי ופרגמטי.

לכן חדשות ישראל – Nikk.Agency רואה את הסיפור הזה לא כעוד ויכוח אירופי על ניסוחים, אלא כסימן לשבר עמוק יותר. אירופה מתחילה לחשוב לא רק במונחים של תמיכה באוקראינה וסנקציות, אלא גם במונחים של פגיעות עצמית, תרחישי מלחמה עצמאיים ותשובה עצמאית ללא ערבות למטריה אמריקאית מיידית.

מה בדיוק ייבדק בתרגילים

לפי נתוני AP, מדובר בעיקר בתרחישים שולחניים ודימוי פתרונות, ולא בפריסת כוחות בשטח. כלומר, המנהיגים והפקידים האירופיים רוצים לבדוק את המנגנון הפוליטי-משפטי והקואורדינטיבי: מי ואיך מקבל החלטה, אילו משאבים ניתן לחבר, היכן עובר הגבול בין מסגרות נאט”ו והאיחוד האירופי, איך לפעול במדינות עם סטטוס נייטרלי ואיך להפעיל עזרה במהירות בתנאי תקיפה.

זו פרט חשוב, כי החולשה של אירופה היום היא לא רק כמות הנשק, אלא גם מהירות ההסכמה. בתנאי משבר אמיתי, דיונים ממושכים יכולים להיות לא פחות מסוכנים מאשר מחסור בטילים, הגנה אווירית או לוגיסטיקה. לכן אפילו תרגילים “נייריים” משקפים בעיה מאוד קונקרטית: האם האיחוד האירופי מסוגל לפעול כסובייקט ביטחוני, ולא רק כמועדון פוליטי גדול. מסקנה זו היא אנליטית, אך היא נובעת ישירות מהמטרה המוצהרת של התרגילים – תרגול תגובה קולקטיבית מהירה.

מה זה אומר לישראל ולמלחמת רוסיה נגד אוקראינה

לאוקראינה, הפנייה האירופית ללוגיקה ביטחונית רצינית יותר יש משמעות ישירה. ככל שהתחושה באיחוד האירופי שהמלחמה הגדולה ביבשת אינה נושא מופשט, כך יהיה קשה יותר לבירות האירופיות להתייחס לאיום הרוסי כ”בעיה חיצונית של קייב”. אם בבריסל אכן מדמים תרחישים של תקיפה על מדינות אירופיות ויישום ישיר של עזרה הדדית, אז המלחמה הרוסית נגד אוקראינה מתקבעת סופית בתודעה האירופית כחלק מהאיום העצמי, ולא רק כמשבר בשכנות.

לישראל חשובה גם הצד השני של השאלה. האיום מצד איראן, חוסר היציבות במזרח הים התיכון, הפגיעות של הבסיסים הבריטיים בקפריסין והתפקיד הגובר של קפריסין עצמה כצומת ביטחונית אירופית, משמעותם שהביטחון הישראלי והאירופי נפגשים יותר ויותר לא בתיאוריה, אלא בגיאוגרפיה קונקרטית. ככל שהאיחוד האירופי נשאב לתכנון מעשי של משברים בים התיכון ובפרימטר המזרח תיכוני, כך יהיה בולט יותר ההשפעה ההדדית של האינטרסים האירופיים והישראליים.

מכאן המסקנה העיקרית. אירופה עדיין לא מכריזה על גיוס ולא מתכוננת להילחם מחר במובן המילולי של המילה. אבל היא כבר בודקת איך תפעל במצב שבו הביטחון האמריקאי לא עובד אוטומטית. וזה אומר שהעידן הפוליטי שבו הביטחון האירופי יכול היה להתקיים כתוצאה של הרצון האמריקאי, מסתיים במהירות. לאוקראינה זו הזדמנות לתפיסה רצינית יותר של האיום הרוסי. לישראל – תזכורת שאירופה החדשה תהפוך בהדרגה לפחות נוחה, אך פוטנציאלית יותר מאורגנת בנושאי מלחמה ומשבר.