וושינגטון הזכירה בחדות לישראל את המחיר של הברית עם ארה”ב — וזה כבר לא רק ויכוח על העסקה עם איראן

18 ביוני 2026 בוושינגטון, תחילה בראיון ל-The New York Times, ולאחר מכן בתדרוך ב-בית הלבן, סגן נשיא ארה”ב ג’יי די ואנס הבהיר פעמיים להנהגה הישראלית: התקפות פומביות על דונלד טראמפ בשל ההסכם עם איראן עשויות לעלות לישראל ביוקר. זה כבר לא עניין של מבוכה דיפלומטית, אלא על טון חדש של וושינגטון כלפי ירושלים.

הסיבה לכך היו הצהרות חריפות של פוליטיקאים ישראלים, כולל בצלאל סמוטריץ’, איתמר בן גביר ונציגים אחרים של המחנה הימני. הם ביקרו את ההסכם האמריקאי עם טהראן, בטענה שהוא מסוכן לביטחון ישראל. אך תגובת ואנס הראתה: בממשל טראמפ תופסים ביקורת כזו לא כוויכוח פנימי ישראלי, אלא כהתקפה על נשיא ארה”ב ברגע שבו אמריקה רואה את עצמה כמגן הצבאי והפוליטי הראשי של ישראל.

בתדרוך ב-בית הלבן נשאל ואנס גם על דיווחי Axios, לפיהם ראש הממשלה בנימין נתניהו היה מאוד מרוגז מהעסקה עם איראן. סגן נשיא ארה”ב השיב בזהירות: לדבריו, בשיחות פרטיות נתניהו דיבר על ההסכם בצורה חיובית יותר. אך לאחר מכן ואנס הדגיש בעיה אחרת – חברי הקבינט של נתניהו, שיצאו בפומבי נגד העסקה ולדבריו תקפו אישית את טראמפ.

לישראל הזכירו את מחיר ההגנה האמריקאית

החלק הקשה ביותר בהצהרה נשמע כאשר ואנס עבר מהפוליטיקה לאריתמטיקה צבאית. הוא הזכיר כי בשלושת החודשים האחרונים חלק ניכר מהנשק ההגנתי שהגן על ישראל נוצר בידיים אמריקאיות ומומן על ידי משלמי המסים האמריקאים. ואנס דיבר על שני שלישים מהנשק ההגנתי הזה.

עבור הקהל הישראלי זהו רגע חשוב.

ירושלים, תל אביב, ערי הצפון בגבול עם לבנון, הדרום ליד עזה, אזורי העורף החיים תחת איום של פרוקסי איראניים – כולם תלויים לא רק בכוח צה”ל, אלא גם במערכת התמיכה האמריקאית. ואנס למעשה אמר: אם ישראל נהנית מהגנה אמריקאית, היא לא צריכה להתנהג כאילו הבעיה העיקרית של המדינה היא נשיא ארה”ב.

בדיוק המשפט הזה הפך למכה פוליטית.

ואנס הצהיר שכל מי בישראל שחושב שהבעיה העיקרית של מדינתו היא דונלד טראמפ, צריך “להתעורר” ולהבין את המציאות שבה נמצאת ישראל. זה לא מחמאה דיפלומטית ולא נחמה של בעל ברית. זה אזהרה פומבית מוושינגטון.

העסקה האיראנית, פברואר 2025 והלקח האוקראיני לישראל

שכבה משמעותית נוספת הוסיפה פרסום ב-18 ביוני 2026 של הפרשן הצבאי אבי אשכנזי מ’מעריב’. הוא השווה את המצב הנוכחי של ישראל למה שקרה עם נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי ב-פברואר 2025 במהלך ביקורו ב-בית הלבן. אז, כפי שמזכיר המחבר, הפגישה ב-חדר הסגלגל הפכה לעימות פומבי בהשתתפות דונלד טראמפ ו-ג’יי די ואנס.

ההשוואה כואבת, אך לא מקרית. אוקראינה וישראל נמצאות במלחמות שונות, יש להן חזיתות שונות, איומים שונים ויחסים שונים עם ארה”ב. אך הלקח הכללי אחד: כאשר וושינגטון מחליטה שבעל ברית מפריע לקו של נשיא ארה”ב, הטון יכול להשתנות מהר מאוד. התמיכה לא נעלמת מיד, אך מסירים ממנה את התנאים הקודמים.

נשמע הטיעון שישראל ראתה את הסצנה עם זלנסקי ב-חדר הסגלגל, אך לא הבינה שהגיון דומה של לחץ עשוי להיות מיושם עליה יום אחד. שם נאמר שעכשיו הכי קל לבקר את טראמפ, אך לישראל כדאי להסתכל גם על טעויותיה שלה – בראש ובראשונה על ההימור המופרז על פתרונות כוחניים ללא עבודה פוליטית מספקת באזור.

לבנון, סוריה, איראן: היכן וושינגטון וירושלים נפרדות

לפי הערכת אשכנזי, הבעיה לא מוגבלת לאיראן. הוא שואל מדוע ישראל לא מנסה לעבוד בצורה פעילה יותר עם ממשלת לבנון, כדי להוציא משם את חיזבאללה, איראן וטורקיה באמצעות כלים פוליטיים או צבאיים, וגם מדוע ב-סוריה ישראל פועלת בעיקר דרך פריזמה צבאית, מבלי לבנות צעדים דיפלומטיים עם קבוצות ומנהיגים מקומיים.

עבור ישראל זהו ויכוח לא נעים.

לאחר ה-7 באוקטובר המדינה חיה בלוגיקה של איום מתמיד, והחברה באופן טבעי דורשת כוח, הרתעה, מכות על תשתיות האויב והגנה על הגבולות. אך בוושינגטון, לפי דברי ואנס, מקדמים כעת מסגרת אחרת: ארה”ב רוצה לסגור סכסוכים אזוריים דרך עסקאות, גם אם בישראל עסקאות כאלה נתפסות כהתפייסות מסוכנת.

בדיוק כאן עבור הקהל הישראלי חשוב ההקשר שעוקב נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency: מדובר כבר לא רק בוויכוח סביב הסכם אחד עם טהראן. זו בדיקה של כל מודל היחסים בין ישראל לארה”ב ב-2026, כאשר הסיוע האמריקאי נשמר, אך וושינגטון דורשת יותר ויותר מירושלים משמעת פוליטית, זהירות בהצהרות פומביות והתחשבות באסטרטגיה האמריקאית.

מה זה אומר עבור נתניהו, צה”ל והקואליציה הישראלית

עבור בנימין נתניהו המצב במיוחד מורכב. ב-ירושלים הוא צריך להראות שישראל לא תסכים ל”עסקה חלשה” עם איראן ולא תאפשר לטהראן להתחזק על חשבון הדיפלומטיה האמריקאית. אך ב-וושינגטון מצפים ממנו לוגיקה אחרת: לא לחץ פומבי על טראמפ, אלא תיאום עם הבית הלבן.

ואנס למעשה הפריד בין נתניהו לשריו.

ראש הממשלה, לדברי סגן נשיא ארה”ב, נשמע זהיר יותר בשיחות סגורות, וההתקפה הפומבית על טראמפ הובלה על ידי חברי ממשלה אחרים. עבור הבית הלבן זו קונסטרוקציה נוחה: משאירים לנתניהו אפשרות לתמרון, אך האגף הימני שלו מקבל אזהרה ישירה.

במערכת הביטחון הישראלית מקשיבים בקפידה להצהרות טראמפ ו-ואנס. שם מבינים שמדובר במשבר אמיתי, וגם מקווים שהדרג הפוליטי בראשות נתניהו יוכל למנוע נסיגה בלתי רצויה של כוחות צה”ל מ-לבנון ולשמור על אזור הביטחון בגבול. בחומר מדובר על אזור של עשרה קילומטרים מהגבול עד ל”קו הצהוב”, אך המחבר סבור שהאמריקאים רוצים לסגור את הנושא הזה מהר יותר וקושרים זאת עם התפייסות הכיוון האיראני.

המסקנה העיקרית: הברית נשארת, אך הטון כבר שונה

הצהרת ג’יי די ואנס ב-18 ביוני 2026 הפכה לאחד מהסימנים הפומביים הקשים ביותר לישראל מצד הממשל הנוכחי של ארה”ב. בה שולבו שלוש נושאים בבת אחת: העסקה עם איראן, הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל והאי שביעות רצון של הבית הלבן מהאופן שבו פוליטיקאים ישראלים מדברים על דונלד טראמפ.

עבור ישראל זה לא אומר שהברית עם ארה”ב מתפרקת. אך זה אומר שהברית הופכת ליותר מחושבת. וושינגטון מזכירה: אמריקה עוזרת לישראל בנשק, בכסף, במשקל דיפלומטי ובכיסוי אזורי, אך בתמורה מצפה שירושלים לא תהרוס בפומבי את הקו של הבית הלבן.

הדוגמה האוקראינית מ-פברואר 2025 חשובה לא משום שישראל נמצאת באותה סיטואציה, כמו אוקראינה. היא חשובה משום שהיא מראה את הסגנון של וושינגטון הנוכחית: בעל ברית עשוי לקבל תמיכה, אך אם הוא מפריע לאסטרטגיה הנשיאותית, עשויים להעמיד אותו במקום בחדות – אפילו מול המצלמות, אפילו ב-בית הלבן, אפילו אם מאחוריו עומדת היסטוריה של שותפות רבת שנים.

עבור ישראל, שמביטה בו זמנית על איראן, לבנון, סוריה, עזה, הגבול הצפוני והיחסים עם ארה”ב, זהו רגע מדאיג. כוח צה”ל נשאר מפתח, אך כעת כוח בלבד כבר לא מספיק. ב-2026 ישראל תצטרך לחשב לא רק טילים, מערכות הגנה אווירית ועומק המכות, אלא גם כל מילה פוליטית שנאמרת כלפי וושינגטון.