טראמפ ואש-שרעא באנקרה: ארה”ב מוציאה את סוריה החדשה מהבידוד, וישראל מחכה לפתרון בלבנון

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ נפגש ב-8 ביולי 2026 באנקרה עם נשיא סוריה אחמד א-שארע בשולי הפסגה ה-36 של נאט”ו.

הפגישה התקיימה בטורקיה, על רקע מספר תהליכים אזוריים: שיקום היחסים של ארה”ב עם השלטון הסורי החדש, הלחץ האמריקאי להסדרת היחסים בין ישראל ללבנון, דיון בעתיד חיזבאללה וניסיון וושינגטון לבנות ארכיטקטורת ביטחון חדשה במזרח התיכון.

החדשות המרכזיות מהפגישה – החלטת טראמפ להסיר את סוריה מרשימת המדינות התומכות בטרור של ארה”ב. זו אינה פרט טכני, אלא אחד מהשינויים החדים ביותר במדיניות האמריקאית כלפי דמשק בשנים האחרונות.

לפי רויטרס, טראמפ העביר לא-שארע מכתב בו הודיע על החלטתו להסיר את הסטטוס הזה. במכתב, שתוכנו הגיע לידי הסוכנות, כתב הנשיא האמריקאי כי הבטיח להסיר את כל המחסומים המונעים מסוריה לשקם את המדינה, וכי “בקרוב מאוד” זה יהיה אפשרי.

עם זאת, ההליך עדיין לא הושלם אוטומטית. טראמפ הודיע לקונגרס האמריקאי, ולאחר מכן מתחיל תקופת בחינה של 45 ימים. רק לאחר מכן ההסרה של סוריה מהרשימה עשויה להיכנס לתוקף סופי.

לסוריה יש לכך חשיבות עצומה. סטטוס של מדינה תומכת בטרור מגביל את הסיוע האמריקאי, ייצוא ההגנה וחלק מהפעולות הפיננסיות. הסרתו פותחת את הדרך לחזרה רחבה יותר של סוריה למערכת הפיננסית הבינלאומית ולהשקעות פוטנציאליות.

טראמפ הצהיר במפורש כי חברות אמריקאיות מוכנות להשקיע בסוריה ולהשתתף בשיקומה. במקביל, רויטרס כותבת כי חברות סעודיות מכינות השקעות במיליארדים, ומדינות המפרץ גם מבטיחות סיוע כספי.

הסנקציות כבר הוסרו, אך רשימת הטרור – שאלה נפרדת

חשוב להבחין בין שני תהליכים.

הראשון – הסרת תוכנית הסנקציות האמריקאית הרחבה נגד סוריה. ב-30 ביוני 2025 חתם טראמפ על צו להפסקת תוכנית הסנקציות הזו, ומ-1 ביולי 2025 ההחלטה נכנסה לתוקף.

אך הסנקציות לא הוסרו מכולם.

ההגבלות נשארות נגד בשאר אסד וסביבתו, מפרי זכויות האדם, משתתפי סחר בקפטגון, אנשים הקשורים לתוכניות הפצת הנשק הסוריות הקודמות, וכן נגד ISIS, שלוחות אל-קאעידה, איראן והפרוקסי שלה.

התהליך השני – הסרת סוריה מרשימת המדינות התומכות בטרור. על כך דיבר טראמפ ב-8 ביולי באנקרה. קודם לכן הבית הלבן כבר הורה לבחון מחדש את הסטטוס של סוריה, וכן את ההגדרות הקשורות ל-Hay’at Tahrir al-Sham ולא-שארע עצמו, הידוע בעבר כאבו מוחמד אל-ג’ולאני.

זו הסיבה שהפגישה הנוכחית באנקרה לא הייתה רק מגע דיפלומטי. היא הראתה כי וושינגטון מוכנה לא רק להסיר חלק מהמגבלות הישנות, אלא גם להכיר פוליטית בשלטון הסורי החדש כמשתתף במשחק האזורי.

מי הוא אחמד א-שארע ולמה זה מעורר שאלות

אחמד א-שארע הוא אחת הדמויות השנויות במחלוקת ביותר בסוריה החדשה.

רויטרס מזכירה כי הוא היה מפקד ג’בהת א-נוסרה, שלוחת אל-קאעידה הסורית, עד שנפרד מהמבנה הזה ב-2016. מאוחר יותר הוא עמד בראש קואליציית כוחות המורדים האסלאמיסטיים, שהפילה את משטר בשאר אסד בסוף 2024.

טראמפ בפגישה שיבח בפומבי את א-שארע והצהיר כי הוא זוכה לכבוד, כולל שלו עצמו. הנשיא האמריקאי גם מקשר את השלטון הסורי החדש לפעולות נגד המדינה האסלאמית.

מצדו, א-שארע הצהיר כי העם הסורי מעריך מאוד את החלטת טראמפ להסיר את הסנקציות, וכן את התמיכה של השותפים האזוריים – בראש ובראשונה טורקיה ומדינות המפרץ. לפי דיווח של SANA, הנשיא הסורי דיבר על “שחרור המדינה”, נפילת המשטר הקודם ושיקום אחדות סוריה.

בהודעה הרשמית של SANA נאמר כי טראמפ וא-שארע דנו ביחסים הסוריים-אמריקאיים, בדרכים לחיזוקם ובאירועים האזוריים. הצדדים גם הדגישו את חשיבות התיאום הנוסף בנושאים התומכים באחדות ובשלמות הטריטוריאלית של סוריה, וכן בביטחון וביציבות האזור.

לישראל יש כאן כמה נקודות רגישות.

מצד אחד, סוריה מוחלשת והרוסה כבר אינה בעלת ברית מדינתית של איראן כפי שהייתה תחת אסד.

מצד שני, לשלטון החדש בדמשק יש עבר מורכב, והיחסים האמיתיים שלו עם מבנים רדיקליים, טורקיה, מדינות המפרץ ושחקנים מערביים עדיין מתהווים.

חדשות – חדשות ישראל עוקבות אחרי הנושא הזה בהקשר הישראלי: השאלה היא לא רק מי יושב היום בדמשק, אלא איך סוריה החדשה תתנהג ליד לבנון, הגולן, איראן וחיזבאללה.

לבנון, ישראל וחיזבאללה: מה אמר טראמפ

חלק נפרד מהצהרות טראמפ נגע ללבנון.

הנשיא האמריקאי הצהיר כי לדעתו ישראל רוצה להוציא את כוחותיה מדרום לבנון. בתשובה לשאלה על האפשרות של צעד כזה, אמר טראמפ: “אני חושב שהם רוצים את זה”.

הוא גם הצהיר כי ישראל ולבנון “עשו עבודה פנטסטית”, והוסיף: “ישראל תעזוב את לבנון”.

המילים הללו נשמעו על רקע הניסיון האמריקאי לקדם הסכם מסגרת בין ישראל ללבנון. לפי Al-Monitor, לבנון, ישראל וארה”ב חתמו על הסכם מסגרת ב-26 ביוני 2026 לאחר ארבעה ימים של משא ומתן אינטנסיבי במחלקת המדינה האמריקאית בוושינגטון.

המסמך כולל 14 סעיפים. בו הצדדים הצהירו על כוונתם לסיים רשמית את מצב המלחמה ולהמשיך במשא ומתן בתיווך ארה”ב כדי להגיע להסכם שלום רחב יותר.

אחת החלקים המרכזיים בתוכנית – אזורי פיילוט בדרום לבנון. לאחר הוצאת הכוחות הישראליים, הצבא הלבנוני אמור לקחת עליהם שליטה.

אבל כאן מתחילות הבעיות המרכזיות.

לפי Ynet, לבנון דרשה שישראל תצא משני אזורי פיילוט עוד לפני השתתפות בסבב המשא ומתן הבא. המשא ומתן אמור להתקיים ברומא ב-15-16 ביולי 2026.

The National מדווח כי לבנון בתחילה סירבה להשתתף, כי ביירות לא קיבלה הודעה נאותה על העברת מקום המשא ומתן לרומא. מאוחר יותר לבנון קיבלה את ההזמנה של ארה”ב. לפי הפרסום, המשלחת הלבנונית תהיה אזרחית, ללא נציגים צבאיים.

תאריך חשוב נוסף – 21 ביולי 2026. ביום זה מתוכנן ביקור נשיא לבנון ג’וזף עאון בוושינגטון ופגישתו האישית הראשונה עם טראמפ. הנושא המרכזי אמור להיות הוצאת ישראל, דרום לבנון וביצוע הסכם המסגרת.

למה כאן מופיעה סוריה

על רקע הדיון בלבנון, טראמפ גם אמר שסוריה “יכולה לעזור עם חיזבאללה ולבנון”.

הוא לא הסביר מה בדיוק הוא מתכוון. זה יכול להיות לחץ דיפלומטי, שליטה בגבול, תיאום עם לבנון, הגבלת ערוצי אספקה או תפקיד אזורי רחב יותר של דמשק.

אבל עצם העובדה של משפט כזה חשובה.

וושינגטון, ככל הנראה, רואה בסוריה החדשה לא רק כמדינה שצריך להוציא מהבידוד, אלא גם כאלמנט אפשרי ללחץ על חיזבאללה ועל רשת ההשפעה האיראנית באזור.

לישראל זה יכול להיות סיכוי, אבל גם סיכון.

אם סוריה החדשה אכן תתרחק מאיראן ותצמצם את המרחב לחיזבאללה, זה יכול לשנות את האיזון בגבול הצפוני של ישראל. אבל אם וושינגטון תכשיר את דמשק מהר מדי ללא ערבויות ביטחוניות אמיתיות, ישראל עלולה לקבל עוד שחקן בלתי צפוי בגבולותיה.

המשלחת האמריקאית והאות לקונגרס

באנקרה א-שארע נפגש לא רק עם טראמפ.

באותו יום הוא קיים פגישה עם השליח המיוחד של נשיא ארה”ב לסוריה ולעיראק טום בראק ומשלחת הקונגרס האמריקאי.

במשלחת היו הסנאטורים ג’ין שהין, כריס קונס, מייק ראונדס, דיק דורבין, לינדזי גרהם, וכן חבר בית הנבחרים מייקל טרנר. בפגישה נכח גם שר החוץ הסורי אסעד א-שייבאני.

בראק כינה את המתרחש אירוע בעל משמעות היסטורית עצומה. לדבריו, זה מאשר את התפקיד המרכזי של סוריה בעיצוב עתיד המזרח התיכון והגדרת כיוונו ברגע אזורי רגיש במיוחד.

ניסוח זה מראה כיצד וושינגטון רואה כעת את דמשק.

סוריה כבר לא נחשבת רק כמדינה הרוסה לאחר המלחמה והדיקטטורה של אסד. ארה”ב מנסה להפוך אותה לחלק מהמבנה האזורי החדש, שבו נוכחות בו זמנית טורקיה, מדינות המפרץ, ישראל, לבנון ואינטרסים אמריקאיים.

מה זה אומר לישראל

לישראל הפגישה של טראמפ וא-שארע אינה סיפור סורי רחוק.

זהו אירוע הקשור ישירות לגבול הצפוני, ללבנון, לחיזבאללה, לאיראן ולעתיד הלחץ האמריקאי על ירושלים.

ארה”ב רוצה לייצב את לבנון, להשיג את הוצאת הכוחות הישראליים מחלק מהאזורים הדרומיים ולהעביר את השליטה לצבא הלבנוני. במקביל, וושינגטון רוצה להראות שסוריה החדשה יכולה להיות לא חלק מהציר האיראני, אלא חלק מהתוכנית האזורית האמריקאית.

ישראל במצב כזה מקבלת בחירה מורכבת.

מצד אחד, כל אפשרות להחליש את חיזבאללה, להקטין את תפקיד איראן ולייצב את הגבול הצפוני יש לה משמעות אסטרטגית.

מצד שני, הכשרה מהירה מדי של השלטון הסורי החדש ללא ערבויות קשוחות עלולה ליצור איום חדש, במיוחד אם מאחורי ההצהרות היפות לא יהיה שליטה אמיתית על קבוצות חמושות, גבולות וערוצי אספקה.

השאלה המרכזית אחרי אנקרה היא: האם וושינגטון תוכל להפוך את סוריה ולבנון לחלק ממערכת הביטחון החדשה – או שישראל שוב תעמוד בפני מצב שבו הסכמים פוליטיים נחתמים, והאיומים בגבול נשארים.

כרגע ברור דבר אחד: ב-8 ביולי 2026 באנקרה טראמפ לא רק נפגש עם א-שארע. הוא נתן אות שארה”ב מוכנה להחזיר את סוריה לפוליטיקה האזורית – ובו זמנית לקשור את התהליך הזה ללבנון, לחיזבאללה ולביטחון ישראל.