קולות הזיכרון בזפוריז’יה: באוקראינה התחילו פרויקט לשימור המורשת היהודית בדרום ובמזרח

בזפורוז’יה החל פרויקט ‘קולות הזיכרון: שימור המורשת היהודית בדרום ובמזרח אוקראינה’ — יוזמה שנועדה לשמר, לחקור ולהחזיר למרחב הציבורי את ההיסטוריה של הקהילות היהודיות בדרום ובמזרח אוקראינה.

על תחילת הפרויקט ב-9 ביולי 2026 הודיעה Federation of Jewish Communities of Ukraine. בהודעה נאמר כי בזפורוז’יה כבר החלה סדרת פעילויות חינוכיות והרצאות פתוחות המוקדשות להיסטוריה, לתרבות ולתרומת הקהילות היהודיות באזור לפיתוח אוקראינה.

זה לא רק תוכנית תרבותית מקומית. עבור אוקראינה, שחיה כבר חמש שנים בתנאי מלחמה כוללת, שימור המורשת היהודית הפך לחלק ממאבק רחב יותר על זיכרון, זהות וזכות להיסטוריה עצמית.

מדוע דווקא דרום ומזרח אוקראינה

דרום ומזרח אוקראינה נתפסים לעיתים קרובות דרך חדשות פוליטיות וצבאיות עכשוויות: חזית, הפגזות, כיבוש, פינוי, ערים הרוסות. אבל מאחורי סדר היום המפחיד הזה יש שכבה אחרת — היסטורית.

זפורוז’יה, דניפרו, אודסה, ניקולייב, חרסון, מריופול, ברדיאנסק, מליטופול, לוהנסק, דונצק ועשרות ערים קטנות יותר היו מרחב שבו החיים היהודיים התפתחו במשך דורות. כאן פעלו בתי כנסת, בתי ספר, משפחות מלאכה ומסחר, אגודות צדקה, יוזמות תרבותיות, קהילות דתיות וחילוניות.

ההיסטוריה של זפורוז’יה עצמה, לשעבר אלכסנדרובסק, קשורה גם היא באופן הדוק לנוכחות היהודית. לפי נתוני פדרציית הקהילות היהודיות של אוקראינה, יהודים החלו להתיישב בעיר מסוף המאה ה-18, והצמיחה המהירה של הקהילה התרחשה במאה ה-19. עד 1897 חיו באלכסנדרובסק 5,290 יהודים — כ-28% מאוכלוסיית העיר. בשנת 1898 נבנה בית הכנסת המרכזי של אלכסנדרובסק.

אבל ההיסטוריה הזו לא הייתה רק היסטוריה של התפתחות. היא כללה פוגרומים, לחץ סובייטי, השמדת החיים היהודיים במהלך השואה ועשורים של השתקה.

יד ושם מציין כי עד 1939 חיו בזפורוז’יה 22,631 יהודים, שהיוו 7.8% מאוכלוסיית העיר. לאחר הכיבוש הגרמני באוקטובר 1941, האוכלוסייה היהודית עברה רישום, הגבלות, חובת נשיאת סימן דוד ורציחות המוניות. ב-28 במרץ 1942 נורו כ-3,700 גברים, נשים וילדים יהודים ליד תעלת נ”ט ליד חוות סטלין.

לכן הפרויקט בזפורוז’יה חשוב לא רק כיוזמה חינוכית. הוא מחזיר קול לאותן קהילות שההיסטוריה שלהן נותרה לעיתים קרובות בין מדף הארכיון, הזיכרון המשפחתי והקבר האחים.

מה יעשה פרויקט ‘קולות הזיכרון’

הפרויקט כולל הרצאות, דיונים ופעילויות חינוכיות המוקדשות להיסטוריה, לתרבות ולתרומת הקהילות היהודיות בדרום ובמזרח אוקראינה. המארגנים מדברים גם על פיתוח דיאלוג בין-תרבותי, הגברת המודעות ההיסטורית של החברה והרחבת הגישה למורשת התרבותית.

יוזם הפרויקט הוא הארגון הציבורי STEP — ארגון אוקראיני שמבצע יוזמות חינוכיות, תרבותיות ומחקריות הקשורות לשימור הזיכרון ההיסטורי, המורשת התרבותית ופיתוח החברה האזרחית. הפרויקט מתבצע בשותפות עם UNESCO Ukraine בתמיכה כספית של European Union in Ukraine.

מזמינים להשתתף היסטוריונים, חוקרים, מורים, נציגי אוניברסיטאות ובתי ספר, ארגוני נוער, מוזיאונים, ארכיונים, מוסדות תרבות, רשויות מקומיות, מדיה וכל מי שאכפת לו מההיסטוריה היהודית של אוקראינה.

עבור הקהל הישראלי, החדשות הללו נשמעות קרובות במיוחד. מדובר לא במורשת מופשטת ‘אי שם במזרח אירופה’, אלא בערים שמהן מגיעות משפחות רבות של ישראלים, עולים, מתנדבים, חיילים, רופאים, יזמים ופעילים חברתיים.

NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency עוקבת אחרי יוזמות כאלה בדיוק משום שההיסטוריה האוקראינית-יהודית לא מסתיימת בארכיונים. היא נמשכת בישראל, באוקראינה, במשפחות, בקהילות ובאופן שבו הדורות החדשים מבינים את עברם.

זיכרון בזמן מלחמה — זה גם הגנה

הפרויקט בזפורוז’יה מופיע על רקע עבודה בינלאומית רחבת היקף לשימור המורשת היהודית של אוקראינה. במרץ 2025 UNESCO והאיחוד האירופי השיקו יוזמה נפרדת לשנתיים בעלות של 2.2 מיליון יורו לשימור המורשת הדוקומנטרית היהודית באוקראינה. היא כוללת דיגיטציה של מסמכים פגיעים ונפגעים מעשרה מוסדות זיכרון, הכשרת יותר מ-50 מומחים ותמיכה בפרויקטים אמנותיים ומחקריים.

UNESCO הדגישה כי המורשת היהודית של אוקראינה נמצאת בסכנה בגלל המלחמה ויש להגן עליה. במסגרת התוכנית הזו מדובר לא רק על מסמכים, אלא גם על גישה לארכיונים, תמיכה בחוקרים, עיתונאים ואמנים שיכולים לפתוח מחדש לחברה את ההיסטוריה של הקהילות היהודיות באוקראינה.

הקונטקסט של המלחמה הופך יוזמות כאלה לדחופות עוד יותר. לפי נתוני UNESCO ל-1 ביולי 2026, באוקראינה כבר אושר נזק ל-540 אובייקטים תרבותיים: מבנים דתיים, מבנים היסטוריים, מוזיאונים, אנדרטאות, ספריות, אתרים ארכיאולוגיים וארכיון אחד.

כאשר התוקפנות הרוסית הורסת ערים, ארכיונים, ספריות, מוזיאונים ומקומות זיכרון, שימור המורשת הופך לא ל’נושא תרבותי’ שניתן לדחות לאחר כך. זה הופך לדרך להגן על החברה מפני מחיקה.

עבור אוקראינה, המורשת היהודית של הדרום והמזרח היא חלק מההיסטוריה הלאומית. עבור ישראל — חלק מהזיכרון המשפחתי של מיליוני אנשים ששורשיהם קשורים לערים ולעיירות אוקראיניות. עבור אירופה — תזכורת לכך שהמאבק באנטישמיות אינו אפשרי ללא ידיעת ההיסטוריה האמיתית של הקהילות היהודיות, תרומתן, טרגדיותיהן והתחדשותן.

פרויקט ‘קולות הזיכרון’ חשוב בדיוק בכך. הוא לא מוגבל לנוסחת הזיכרון ‘זוכרים’. הוא מנסה להפוך את הזיכרון לחי: דרך הרצאות, דיונים, ארכיונים, תוכניות חינוכיות ושיחה בין אנשים שמבינים שאי אפשר להשאיר את העבר ללא הגנה.

כי אם לוקחים לעיר את הזיכרון, היא הופכת רק לנקודה על המפה.

ואם הזיכרון חוזר — העיר מתחילה שוב לדבר בקולותיהם של אלה שחיו, בנו, למדו, התפללו, יצרו, נהרגו והשאירו חותם.

קולות הזיכרון בזפורוז’יה — זה לא רק פרויקט אוקראיני ולא רק פרויקט יהודי.

זה חלק מעבודה משותפת נגד השכחה.