סולוביוב לאחר הדלפת התכתבויות סובצ’ק דיבר על בגידה וקנוניה סביב פוטין

פריצת המשאבים של קסניה סובצ’ק ופרסום התכתבויות אישיות לכאורה הפכו באופן בלתי צפוי לשערורייה פנימית בשלטון הרוסי. ולדימיר סולובייב האשים למעשה את העיתונאית ואת אמה, הסנאטורית לודמילה נרוסובה, בבגידה, ולאחר מכן רמז בפומבי על קיומה של קנוניה בסביבת פוטין.

הסיפור התחיל ב-8 ביולי 2026, כאשר אלמונים קיבלו גישה לדואר האלקטרוני של קסניה סובצ’ק, ולאחר מכן השתלטו זמנית על ערוצי הטלגרם שלה “סובצ’ק” ו”הברונית המדממת”.

במשאבים אלו הופיעו צילומי מסך של הודעות אישיות לכאורה של העיתונאית. נציגי חברת המדיה של סובצ’ק הודיעו על פריצה והזהירו את הקוראים שהפרסומים שהופיעו לאחר השעה 14:00 אינם קשורים למערכת. מאוחר יותר הצליחו לשחזר את הגישה לערוצים והפוסטים השנויים במחלוקת נמחקו.

עם זאת, הסיפור לא הסתיים כאן.

כבר ב-9 ביולי פרסמה קבוצת ההאקרים Black Mirror חלק חדש של הארכיון לכאורה. בו נמצאו התכתבויות המיוחסות לסובצ’ק, לראש לשכת נשיא אוקראינה לשעבר אנדריי ירמק, לפקידים רוסים, לעובדי הקרמלין ולאנשים הקשורים למבנים המידע הממשלתיים.

ההאקרים טוענים שקיבלו את ארכיון ההתכתבות של סובצ’ק לתקופה שבין 2015 ל-2026. הנפח המוצהר שלו הוא מעל 350 ג’יגה-בייט, אך לא ניתן לאשר באופן עצמאי את קיומו של כל המידע בדיוק בגודל זה.

מה נמצא בהתכתבות לכאורה של סובצ’ק

החלק החמור ביותר של הדליפה לא היה השיחות האישיות, אלא ההודעות המראות מנגנונים אפשריים של אינטראקציה בין חברת המדיה של סובצ’ק לשלטון הרוסי.

בחומרים שפורסמו מופיעים ראש מחלקת הפרויקטים הציבוריים של מנהלת נשיא רוסיה סרגיי נוביקוב, ראש ANO “דיאלוג” ולדימיר טבק, נציגי עיריית מוסקבה, עורכי הפרויקטים של סובצ’ק ומנהלי מדיה הקשורים לקרמלין.

מתוכן דיאלוגים מסוימים עולה כי המערכת עשויה לקבל הנחיות לגבי סיקור נושאים רגישים לשלטון הרוסי.

בפרט, נדונו התקפות של מל”טים אוקראינים על מוסקבה, השלכות של תקיפות על מתקני זיקוק נפט רוסיים והמחסור הגובר בדלק.

על פי צילומי המסך שפורסמו, לאחר התקפת המל”טים על מוסקבה ב-18 ביוני 2026, נציגי השלטון הביעו תלונות כלפי סובצ’ק על האופן שבו המשאבים שלה דיווחו על המתרחש.

סובצ’ק לכאורה דרשה מעורך החדשות הראשי שלה סרגיי טיטוב להכין דוח על הפרסומים. בתגובה הוא הודיע שהמערכת בכוונה לא הראתה את רוב החומרים שהיו ברשותה.

לדברי מחבר ההודעה לכאורה, לעיתונאים היו מאות סרטונים ממקום האירועים, כולל צילומים של תקיפות ושריפות, אך הם השתמשו רק בחלק קטן מהחומרים הללו.

בהתכתבות נדון גם שהמערכת עברה להודעות רשמיות בנושא משבר הדלק, אך לא הייתה מוכנה לטעון שהמצב תקין כאשר הגיעו תלונות רבות ממחוזות שונים על מחסור בבנזין.

קטעים אלו עשויים להצביע על כך שברוסיה פועלת לא רק צנזורה ממשלתית פורמלית. מדיה נאמנה לקרמלין או תלויה בו עשויה לקבל הנחיות לא רשמיות, להגביל פרסומים בעצמה ולהסכים עם פקידים על גבולות סיקור האירועים.

הפחד של סובצ’ק ממעמד “סוכן זר”

הודעות מסוימות מראות שסובצ’ק עשויה לחשוש מהכרה כ”סוכן זר”.

בשיחות לכאורה היא מנסה לברר אילו הסכמים הופרו על ידי המערכת שלה ומבטיחה לספק מסמכים המאשרים את עמידה בדרישות שנקבעו.

במקביל, העיתונאית לכאורה מתלוננת שהכללים משתנים כל הזמן: המערכת לא מבינה אם מותר להראות עשן לאחר התקפה, מל”ט מעופף, שמיים מעל העיר או השלכות מסוימות של התקיפות.

נוצרת סיטואציה פרדוקסלית.

מצד אחד, חברת המדיה של סובצ’ק מציגה את עצמה כפרויקט עיתונאי. מצד שני, החומרים שפורסמו יוצרים רושם שהמערכת כל הזמן מתאמת את גבולות המותר עם פקידים ופוחדת מעונש על סיקור מפורט מדי של המציאות.

NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency מציינת: דווקא חלק זה של הדליפה עשוי להיות המסוכן ביותר לשלטון הרוסי. הוא מראה לא רק לחץ על עיתונאים, אלא מערכת אפשרית של הסכמים לא רשמיים בין הקרמלין למדיה שאינה ממשלתית פורמלית.

התכתבות עם אנדריי ירמק

החלק הפוליטי הרועש ביותר של הדליפה היה ההתכתבות לכאורה של סובצ’ק עם אנדריי ירמק, שבזמן השיחות המצוינות עמד בראש לשכת נשיא אוקראינה.

לפי גרסת מחברי הפרסום, סובצ’ק וירמק תקשרו במרץ 2022 — זמן קצר לאחר תחילת הפלישה הרוסית המלאה לאוקראינה.

סובצ’ק לכאורה דיווחה שעזבה את רוסיה עם הילד, בעוד שאמה לודמילה נרוסובה ובעלה קונסטנטין בוגומולוב נשארו במדינה.

היא גם סיפרה על אפשרות פינוי חלק מהמערכת והמשך העבודה מחוץ לרוסיה.

מהחומרים עולה שבאותה תקופה סובצ’ק עשויה הייתה להימצא בישראל. באביב 2022 הופיעה גם בתקשורת מידע על אזרחות ישראלית שלה.

עם זאת, הקטעים שפורסמו עדיין לא מוכיחים שסובצ’ק העבירה לירמק מידע סודי, מידע על ההנהגה הרוסית או נתונים הקשורים להחלטות צבאיות.

כאן מתחילה אזור הפרשנויות, שבו השתמש ולדימיר סולובייב.

סולובייב ראה “בגידה” ו”קנוניה”

ב-12 ביולי ולדימיר סולובייב התחיל את התוכנית “ערב יום ראשון” בדיון על החומרים שפורסמו.

הוא לא הזכיר את שם המשפחה סובצ’ק במפורש, אך דיבר על “עיתונאית ישראלית”, אמה הסנאטורית והקשרים עם ראש לשכת נשיא אוקראינה לשעבר. מההקשר היה ברור שמדובר בקסניה סובצ’ק ולודמילה נרוסובה.

סולובייב טען שאנשים אלו פעלו לכאורה לטובת מתנגדי הקרמלין, תומכי אלכסיי נבלני ואנשים שהוכרו על ידי השלטון הרוסי כ”סוכנים זרים”.

זעם מיוחד של הפרופגנדה עורר העובדה שסובצ’ק ונרוסובה שייכות למשפחה שהייתה היסטורית קרובה לפוטין.

אביה של קסניה סובצ’ק, אנטולי סובצ’ק, היה ראש עיריית סנט פטרסבורג ושיחק תפקיד חשוב בתחילת הקריירה הפוליטית של פוטין. לכן סולובייב הציג את הפעולות לכאורה של סובצ’ק כבגידה אישית באדם שלמשפחתה לכאורה יש חוב רב.

עם זאת, הפרופגנדה עשתה הסתייגות: ההאשמות שלו הגיוניות רק אם ההתכתבויות שפורסמו הן אמיתיות.

לאחר מכן קישר סולובייב את הדליפה להצהרות של ולדימיר זלנסקי על כך שהשאיפה של אוקראינה לסיים את המלחמה עשויה להיות נתמכת לא רק על ידי שותפים זרים של קייב, אלא גם על ידי אנשים מסוימים בסביבת פוטין.

הפרופגנדה החלה לשאול בפומבי שאלות על מי יכול היה לאסוף מידע, להעביר אותו לאוקראינה ולפעול נגד המשך המלחמה.

בסופו של דבר הוא רמז על קיומה של קבוצה שלמה בתוך האליטה הרוסית, אותה כינה משתתפים בקנוניה אפשרית.

מדוע התגובה של סולובייב חשובה יותר מהדליפה עצמה

שום הוכחות לקנוניה מאורגנת בסביבת פוטין לא הוצגו על ידי סולובייב.

אין גם אישורים לכך שסובצ’ק העבירה לירמק סודות מדינה או פעלה בהנחיית השלטון האוקראיני.

עם זאת, התגובה עצמה של אחד מהפרופגנדים המרכזיים של הקרמלין מראה עד כמה האווירה בתוך המערכת הרוסית הופכת לעצבים.

אפילו תקשורת לכאורה של אדם מהאליטה הרוסית עם פקיד אוקראיני נתפסת כעת לא כקשר פרטי, אלא כסימן אפשרי לבגידה.

סולובייב למעשה העביר את הלוגיקה של חיפוש “אויבים פנימיים” לסביבתו הקרובה של פוטין עצמו.

לפני כן, הפרופגנדה הרוסית האשימה לעיתים קרובות בבגידה מהגרים, עיתונאים עצמאיים, מתנגדים ופעילים אנטי-מלחמתיים. כעת נשמעו חשדות כלפי בתו של המנטור הפוליטי של פוטין וסנאטורית רוסית מכהנת.

כיצד סובצ’ק מסבירה את הפרסום

סובצ’ק בתחילה טענה שההתכתבויות שפורסמו הן זיוף.

מאוחר יותר היא הניחה שהעבריינים עשויים היו לחקור פרסומים פתוחים של המערכת שלה, ולאחר מכן לייצר הודעות שנראות תואמות לאירועים שהתרחשו בפועל.

לפי גרסתה, מטרת ההתקפה עשויה הייתה להיות ניסיון לפגוע במוניטין שלה ושל עובדי חברת המדיה.

סובצ’ק גם קישרה את האפשרות לארגון קמפיין נגדה עם תיק פלילי שנפתח בעבר נגד עובדים לשעבר של הפרויקטים שלה ועם סכסוך סביב ראש התאגיד הממשלתי הרוסי “רוסטך” סרגיי צ’מזוב.

עם זאת, אין אישור או הכחשה חד משמעית של כל הארכיון שפורסם.

אושר עצם הפריצה לדואר האלקטרוני ולמשאבי הטלגרם. אושר הופעת צילומי מסך, הודעות קוליות וקבצים אחרים. אושרה גם התגובה הפומבית של סולובייב.

אך האותנטיות של כל הודעה בודדת צריכה להיבדק בנפרד.

שערורייה שהקרמלין יתקשה להשתיק

גם אם חלק מהחומרים שפורסמו יתבררו כזיוף, הדליפה כבר פגעה במוניטין של סובצ’ק והראתה את עומק חוסר האמון בתוך האליטה הרוסית.

אם ההתכתבויות יאושרו, הן עשויות להיות עדות לאופן שבו הקרמלין מנהל את סדר היום המידעתי באמצעות הסכמים לא רשמיים, איום במעמד “סוכן זר”, הנחיות אישיות למערכות ושליטה על סיקור המלחמה.

בסיפור זה חשובה לא רק ההתכתבות של סובצ’ק עם ירמק.

הרבה יותר חמור נראה שיתוף הפעולה האפשרי של פרויקטים מדיה רוסיים עם מבנים ממשלתיים, כאשר עיתונאים מסתירים במודע חלק גדול מהמידע על תקיפות, שריפות, משבר דלק והשלכות המלחמה.

סולובייב ניסה להפוך את הסיפור הזה לסיפור על “בוגדים”, נבלני, אוקראינה וקנוניה סביב פוטין.

אך כתוצאה מכך הוא אישר שלא במתכוון דבר אחר: בתוך המשטר הרוסי מתגבר הפחד מאנשים מהסביבה הקרובה, שעשויים להיות מעוניינים בהפסקת המלחמה או פשוט לא מוכנים לציית לחלוטין לפרופגנדה.

וככל שהאגרסיה הרוסית נגד אוקראינה נמשכת, כך הקרמלין מחפש איום לא רק מחוץ לגבולות, אלא גם בקרב אלו שנחשבו במשך שנים כחלק מהמערכת עצמה.

הדלפת ההתכתבות של סובצ’ק גרמה לפאניקה בקרמלין: סולובייב דיבר על בגידה וקנוניה סביב פוטין

אם חשוב לכם לראות את סדר היום הישראלי-אוקראיני ללא הפרספקטיבה הרוסית — הוסיפו את NAחדשות לגוגל.
https://www.google.com/preferences/source?q=news.nikk.co.il