- April 18, 2026
- 5:30 pm
- אוקראינה
באוקראינה במרץ 2026 ראו את ישראל לא כמדינה מובילה של אהדה ולא ככישלון מוחלט, אלא כמדינה עם דימוי שנוי במחלוקת, לא יציב ונחלש באופן ניכר. זהו המסקנה מהמחקר המשותף של Active Group ומועדון המומחים, שבו סוציולוגים חקרו את היחס של האוקראינים ל-50 מדינות מתוך מעגל השותפים המסחריים הגדולים ביותר של אוקראינה. הסקר נערך בשיטת מילוי עצמי של שאלון בפאנל מקוון, השתתפו בו 800 נשאלים, והטעות המוצהרת אינה עולה על 3.5%. המחקר הוצג בתחילת אפריל 2026 במסיבת עיתונאים ב”אינטרפקס-אוקראינה“.
לישראל התוצאה הזו לא נעימה בעיקר משום שהיא נמצאת באזור התפיסה האמצעי. זה כבר לא מעמד של מדינה שהחברה האוקראינית מתייחסת אליה בחום אוטומטי. אבל זה גם לא כישלון ברמה של סין או הונגריה, שקיבלו במחקר הערכות הרבה יותר קשות. ישראל בתפיסה האוקראינית היום – זו מדינה עם מלאי מוגבל של אהדה, רמה גבוהה של ספקות וחלק הולך וגדל של גירוי.
מהו הסקר הזה ולמה הוא חשוב
המחקר הוצג באפריל 2026 במסיבת עיתונאים ב”אינטרפקס-אוקראינה”. מחבריו ניסו לקשר בין שני מישורים: המסחר החיצוני האמיתי של אוקראינה והיחס הרגשי של החברה למדינות השותפות. מייסד מועדון המומחים, מקסים אוראקין, ניסח במדויק את מסגרת המחקר: הכלכלה הבינלאומית המודרנית – זו כבר לא רק מספרים של ייבוא וייצוא, אלא גם אמון, מוניטין, קרבה פוליטית, נוכחות הומניטרית ותחושת שותפות ברמת החברה.
זה חשוב במיוחד בזמן מלחמה.
הסוציולוגים מדגישים במיוחד שהדעה הציבורית האוקראינית היום רגישה להקשר החוץ-פוליטי, לרקע המידע, לניסיון האישי של אינטראקציה עם אזרחי מדינות אחרות ולתחושה האם מדינה מסוימת עוזרת לאוקראינה בהשגת שלום, יציבות ושיקום. לכן המשקל המסחרי של המדינה והאהדה כלפיה יכולים להיות שונים מאוד.
ישראל לניתוח כזה היא כמעט אידיאלית.
היא לא נמצאת בין ענקי המסחר הראשיים של אוקראינה בעשירייה הראשונה של המחקר הזה, אך היא נשארת מדינה בולטת ומוכרת, שהיחס אליה נבנה לא רק על ידי הכלכלה, אלא גם על ידי הפוליטיקה, המלחמה, הרקע התקשורתי והציפיות של החברה האוקראינית. על פי נתוני המחקר המבוסס על סטטיסטיקות של שירות המכס של אוקראינה, ישראל מדורגת במקום ה-29 בסך הכל בסחר עם אוקראינה, שהסתכם ב-714.7 מיליון דולר; הייבוא מישראל מעט עולה על הייצוא האוקראיני, ולכן המאזן הדו-צדדי הוא שלילי במידה מתונה עבור אוקראינה.
איפה בדיוק נמצאת ישראל בדירוג האהדה
במרץ 2026 היחס החיובי לישראל עמד על 38.7%. מתוכם 12.6% מהנשאלים בחרו באפשרות “חיובי לחלוטין”, ועוד 26.1% – “בעיקר חיובי”. עמדה ניטרלית תפסו 38.2% מהנשאלים, שזה הרבה מאוד. היחס השלילי הסתכם ב-19.8%, כולל 14.7% – “בעיקר שלילי” ו-5.1% – “שלילי לחלוטין”. עוד 3.3% התקשו לענות.
החלק המדאיג ביותר עבור ישראל – לא רק המספרים עצמם, אלא הדינמיקה שלהם. באוגוסט 2025 היחס החיובי לישראל היה גבוה יותר – 44.7%, והשלילי – נמוך יותר, רק 13.7%. עד מרץ 2026 החיובי ירד ב-6 נקודות אחוז, והשלילי עלה ב-6.1 נקודות. זה כבר לא רעש סטטיסטי, אלא הידרדרות מוחשית במעמד המוניטין של המדינה בחברה האוקראינית.
אם נשווה את ישראל למובילי האהדה, הפער נראה גדול מאוד.
במחקר, הרמות הגבוהות ביותר של יחס חיובי קיבלו גרמניה – 77.4%, ליטא – 75%, צרפת – 74%, בריטניה – 74%, שוודיה – 72.5%, יפן – 71.8%, איטליה – 70% וצ’כיה – 67%. אפילו בלי פרשנויות נוספות, ניתן לראות שישראל עם 38.7% נמצאת לא רק מתחת למובילים, אלא כמעט פי שניים מתחת לקבוצת המדינות הראשונה, שהאוקראינים תופסים כקרובות ואמינות ביותר.
אפילו מדינות מה שנקרא “המעגל החיובי-בינוני” נראות טוב יותר.
במאמר עצמו מובאות בנפרד פולין וטורקיה: לפולין יש יחס חיובי של 56% מהנשאלים עם 14.7% הערכות שליליות, לטורקיה – 55% עם 5.6% שליליות. זה אומר שישראל מפסידה לא רק לגרמניה או בריטניה, אלא גם לאותן מדינות שסביבן יש גם דיונים מורכבים, סתירות וגישה פרגמטית.
עם זאת, ישראל באמת לא נמצאת במחנה המדינות עם מוניטין רע באופן גלוי.
סין קיבלה רק 23% הערכות חיוביות מול 42% שליליות, הונגריה – 18.6% חיוביות מול 52% שליליות. ארה”ב, למרות שהיא נשארת מעל ישראל, גם מראה תוצאה לא מבריקה: 44.1% חיוביות מול 24.7% שליליות. על רקע זה, ישראל – זו לא שיא שלילי, אלא אזור אמצעי, רעוע, שבו אין אהבה יציבה ולא דחייה מוחלטת.
מי מוביל בפוזיטיב ומי יורד למינוס
מובילי האמון במחקר – אלו בעיקר מדינות שבתחושת האוקראינים מזוהות עם תמיכה מובנת, קרבה פוליטית וסולידריות אירופית.
גרמניה, ליטא, צרפת, בריטניה, שוודיה, יפן, איטליה וצ’כיה מרכיבות את החלק העליון של הדירוג. בתחתית נמצאים אלו שמדיניותם מעוררת גירוי, חוסר אמון או תחושת ציניות: סין והונגריה נקראות על ידי המחברים כדוגמאות הבולטות ביותר לתפיסה רגשית רעה למרות תפקידן המוחשי בקשרים הבינלאומיים של אוקראינה.
ישראל במבנה הזה לא נופלת למטה, אבל גם לא עולה למעלה. זו הבעיה שלה היום: המדינה בולטת מדי כדי להתמוסס בנייטרליות, אבל לא מובנת מספיק לחברה האוקראינית כדי להיכנס למעגל השותפים הקרובים רגשית. כאן מתאים לומר במפורש: עבור הקהל, שעוקב בקפידה נאנוווסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency, זהו אחד האותות הלא נעימים ביותר של המחקר. מדובר לא בעוינות לישראל, אלא באובדן דימוי חיובי ברור.
למה ישראל ירדה ומה כדאי לה לשקול מחדש
מחברי המחקר לא נותנים רשימה ארוכה נפרדת של סיבות דווקא לישראל, אבל הם נותנים מסגרת כללית, ממנה המסקנה נקראת די ברור. הסוציולוגים והמשתתפים בהצגה מדגישים שהיחס למדינות נבנה דרך הקשר הפוליטי, המדיה החברתית, סטריאוטיפים תרבותיים, ניסיון אישי ותחושת שותפות אסטרטגית.
חלק גדול של תשובות נייטרליות, לדברי הסוציולוגים, בדרך כלל מצביע על חוסר ניסיון אישי או חוסר דימוי ציבורי ברור של המדינה.
ביחס לישראל זה נראה כך: כמעט 38.2% הערכות נייטרליות מצביעות על כך שחלק גדול מהאוקראינים אין להם עמדה יציבה, ברורה ומוגדרת.
אבל במקביל גדל המגזר השלילי.
וזה כבר אומר שהרקע המידע סביב ישראל בחברה האוקראינית הפך ליותר שנוי במחלוקת, פחות חד משמעי ופחות חיובי מאשר בעבר. על כך כותב במפורש Open4Business, מציין שישראל נעה לקבוצת המדינות עם דימוי יותר מקוטב.
יש גם לוגיקה חשובה נוספת, עליה מצביע במפורש אוראקין.
אם החברה רואה זרם ייבוא חזק ממדינה מסוימת, אך לא רואה זרם סימטרי של השקעות, טכנולוגיות, לוקליזציה של ייצור, השתתפות הומניטרית, תוכניות חינוכיות או מעורבות אמיתית בשיקום, נוצרת תחושת חוסר איזון. זו כבר לא רק כלכלה, אלא פוליטיקה רגשית של תפיסה. ולמרות שהמחשבה הזו נוסחה במחקר באופן כללי, לישראל היא חלה כמעט באופן מילולי.
מה כדאי לישראל לשקול מחדש, אם היא לא רוצה להתקבע בתודעה האוקראינית דווקא כ”מדינה אמצעית” ללא מלאי אמון?
ראשית, שפת הנוכחות. מחברי המחקר אומרים במפורש, שנציגויות זרות צריכות לדבר עם החברה האוקראינית לא בשפה דיפלומטית מופשטת, אלא בשפת תועלת קונקרטית: מקומות עבודה, השקעות, פרויקטים הומניטריים, לוגיסטיקה, רפואה, חינוך, שיקום. עבור ישראל זה אומר שמילים כלליות על ידידות אינן מספיקות. נדרשות סיפורים ברורים, נראים, מדידים של נוכחות.
שנית, נראות אזורית. במחקר נאמר בנפרד, שמשימות דיפלומטיות צריכות לעבוד באופן פעיל לא רק בקייב, אלא גם באזורים. זהו אות חשוב. אם מדינה רוצה אפקט מוניטין אמיתי, היא צריכה להיות נראית לא רק במשרדים הבירה וברמת ההצהרות, אלא גם באוניברסיטאות, בתי חולים, אנרגיה, עיבוד, קלאסטרים טכנולוגיים ויוזמות הומניטריות מקומיות.
שלישית, הקשר “מסחר פלוס השתתפות”. סחר של 714.7 מיליון דולר לא הופך אוטומטית לאהדה. יתרה מכך, מאזן שלילי קטן עבור אוקראינה הופך את השאלה למה החברה האוקראינית מקבלת מהקשרים הללו מעבר למסחר לחשובה במיוחד. לישראל כדאי לחשוב לא רק על חילופי סחורות דו-צדדיים, אלא גם על איך השתתפותה נראית במציאות היומיומית האוקראינית – בשיקום, שותפות טכנולוגית, תוכניות רפואיות, הזדמנויות חינוכיות והשקעות מקומיות.
ולבסוף, לישראל כדאי לשקול מחדש את אסטרטגיית הדימוי הציבורי שלה באוקראינה.
כי עכשיו המספרים לא מדברים על שנאה, אלא על טשטוש האהדה.
וזה מסוכן יותר ממה שזה נראה.
מדינה שנתפסת שלילית באופן חד, לפחות מובנת. מדינה שנמצאת באזור האמצעי, מסתכנת ליפול מחוץ למעגל השותפים הרגשיים המשמעותיים. עבור מדינה שטוענת ליחסים מיוחדים עם אוקראינה ומצפה לאמון ארוך טווח, זה כבר אות רציני.
תוצאת המחקר עבור ישראל נשמעת קשה, אך מדויקת: היא לא הפכה ל”מדינה רעה” עבור האוקראינים, אך הפסיקה להיות גם “שלה” באופן ברור.
הסקר של מרץ 2026 מראה את ישראל כמדינה באמצע – רחוק ממובילי האמון, מתחת לרוב המדינות עם דימוי חיובי יציב, אך עדיין מחוץ למחנה השלילי המוחלט. ואם הדינמיקה הזו לא תשתנה, הגל הבא של המדידות עשוי להיות פחות נוח לישראל.