- August 21, 2026
- 12:47 pm
- בעולם
הפדרציה של הקהילות היהודיות באוקראינה ב-21 באוגוסט 2026 סיפרה על השתתפותו של הרב יעקב סיניאקוב באירוע לציון יום השנה השלישי של הקורפוס ה-7 לתגובה מהירה של כוחות התקיפה האווירית של הכוחות המזוינים של אוקראינה.
האירוע עצמו התקיים מוקדם יותר — ב-17 ביולי 2026 בדניפרו. התאריך אינו מקרי: הנהלת הקורפוס ה-7 הוקמה ב-17 ביולי 2023.
לקורא בישראל שם המפקד של הקורפוס או מספר היחידה הצבאית האוקראינית לא אומרים הרבה בפני עצמם. אבל נוכחותו של סיניאקוב משנה את הזווית. לפנינו רב יהודי אורתודוקסי, שלא הגיע לצבא כאורח כבוד: הוא משרת בתוך המבנה הזה ומוביל את תחום הכהונה שלו.
הסיפור של סיניאקוב מדבר גם על דבר רחב יותר, שלא תמיד נראה מישראל. היהודים האוקראינים יחד עם שאר אזרחי המדינה מצאו את עצמם בתוך המלחמה נגד התוקפנות הרוסית — יש המשרתים בכוחות המזוינים של אוקראינה, יש העובדים כמתנדבים, עוזרים לפצועים ולמשפחות החיילים, יש התומכים בלוחמים כרב או ככומר. לכן סיניאקוב במדי הקורפוס ה-7 אינו פרט אקזוטי בטקס. זהו אחד הדוגמאות לאופן שבו הקהילה היהודית באוקראינה מגנה על המדינה יחד עם כל החברה האוקראינית מפני המלחמה שהחלה רוסיה של פוטין.
אנטון פשדינסקי כותב עבור נא-חדשות – חדשות ישראל על ביטחון בינלאומי, המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה ועל האופן שבו האירועים האוקראינים מצטלבים עם האג’נדה הישראלית. בסיפור הזה הצטלבות כזו נמצאת ממש בפריים אחד: צנחנים אוקראינים, מלחמה במזרח המדינה ורב המייצג את הקהילה היהודית באוקראינה.
הקורפוס ה-7 של כוחות התקיפה האווירית: שלוש שנים מהמטה לקרבות על פוקרובסק
כוחות התקיפה האווירית של אוקראינה, סוג נפרד של כוחות במסגרת הכוחות המזוינים של אוקראינה. הקורפוס הוא מבנה גדול יותר המאחד מספר יחידות קרביות ומספק פיקוד אחיד עליהן.
אין לערוך השוואה ישירה עם צה”ל כאן: מבנה שתי הצבאות שונה. אבל העיקרון מובן גם לקורא הישראלי. זהו הרמה שבה חטיבות נפרדות, ארטילריה, מודיעין, מערכות בלתי מאוישות, תקשורת ולוגיסטיקה צריכות לעבוד לא כל אחת בפני עצמה, אלא כמנגנון אחד.
בשלוש שנים הקורפוס ה-7 עבר דרך די מהירה. הנהלתו הוקמה בקיץ 2023, כאשר הצבא האוקראיני כבר חי במצב של מלחמה גדולה. בשנת 2024 היא פעלה בכיוונים של אוגלדר וקורחוב. במחצית הראשונה של 2025 — בכיוונים של נובופבלוב וחלק מכיוון פוקרובסק.
מאז יולי 2025 אחד האזורים המרכזיים עבור הקורפוס היה פוקרובסק במחוז דונצק.
זה חשוב להסביר בנפרד. עבור אדם שעוקב אחרי המלחמה מישראל רק לפי כותרות גדולות, פוקרובסק עשוי להיראות כנקודה נוספת על מפת דונבאס. למעשה, אזור העיר נשאר זמן רב כאחד הכיוונים שבהם רוסיה מנסה להתקדם במחיר של התקפות מתמשכות ומשאבים גדולים.
ביום השנה, מפקד הקורפוס, בריגדיר גנרל יבגני לאסיצ’וק, סיכם את השנה שעברה. עשרות חיילים קיבלו עיטורים מדינתיים ומחלקתיים, יחידות הקורפוס צוינו במיוחד על עבודה קרבית.
לאסיצ’וק הוא גיבור אוקראינה. לפני מינויו למפקד הקורפוס הוא עמד בראש החטיבה האווירית הנפרדת ה-25 של סיצ’סלב ונלחם נגד רוסיה מאז 2014.
המוטו של יום השנה עצמו נשמע באוקראינית: “רובימו ויטר” — “עושים רוח”.
זו לא הנוסחה הכי מטה. אבל היא די תואמת את הדימוי שהקורפוס מנסה לבנות סביבו.
רחפני FPV, רובוטים ו”טכנודסנט”
הקורפוס ה-7 משתמש במושג משלו — “טכנודסנט”.
מאחוריו לא עומד סוג חדש נפרד של כוחות. מדובר במשהו אחר: יחידות התקיפה האווירית מנסות לשלב מהר יותר בעבודה הקרבית הרגילה רחפני FPV, מערכות רובוטיות קרקעיות, מערכות ניהול דיגיטליות, לוחמה אלקטרונית ופיתוחים טכנולוגיים משלהן.
זה בדיוק מה שלאסיצ’וק מכנה כאחד מכיווני הפיתוח של הקורפוס.
בשנת 2026 בתוך היחידה הוקם מרכז לחדשנות וטכנולוגיות. הקורפוס גם דיווח על פיתוחים הקשורים למערכת זיהוי “ידיד-אויב”, שימוש במכ”מים, שלדים חיצוניים למשימות מסוימות של ארטילריה ולוגיסטיקה ופתרונות דיגיטליים משלהם לניהול קרב.
כאן כבר מופיעה נושא המובן לישראל ללא הסברים ארוכים.
לאחר 7 באוקטובר גם צה”ל נתקל במלחמה שבה רחפן זול, צוות הנדסי קטן או עדכון תוכנה מהיר יכולים לשנות את המצב מהר יותר מרכישת פלטפורמה יקרה המתוכננת לשנים.
הניסיון האוקראיני אינו זהה לישראלי. קנה המידה של החזית שונה, האויב שונה, מבנה הצבא שונה.
אבל הבעיה מאוד דומה: הבירוקרטיה הצבאית פשוט אינה יכולה להרשות לעצמה לנוע לאט יותר מהטכנולוגיה.
מי הוא יעקב סיניאקוב
על רקע זה דמותו של יעקב סיניאקוב נראית כמעט כניגוד.
לצד FPV, רובוטים ומערכות ארטילריה — רב.
אבל בתוך הקורפוס עצמו אין רואים כאן סתירה.
יעקב סיניאקוב, שם דתי יעקב פינחס, קשור לפדרציה של הקהילות היהודיות באוקראינה. לאחר תחילת הפלישה הרוסית המלאה הוא נסע לחיילים האוקראינים כמתנדב, הביא עזרה ועסק בתמיכה רוחנית.
בקיץ 2025 הוא קיבל מעמד רשמי של כומר צבאי בכוחות המזוינים של אוקראינה, ומאוחר יותר עמד בראש שירות הכהונה של הקורפוס ה-7.
נא-חדשות — חדשות ישראל כתבו על מינויו של יעקב סיניאקוב כבר באוקטובר 2025. עבור אוקראינה זה היה מינוי יוצא דופן: רב יהודי אורתודוקסי קיבל תפקיד קבוע בתוך יחידה קרבית רגילה.
המילה “כומר” בהקשר הישראלי גם היא קלה להבנה לא נכונה.
בצה”ל קיים הרבנות הצבאית הראשית עם מערכת ליווי דתית לצבא שהתפתחה מזמן. באוקראינה הכהונה הצבאית במתכונתה הנוכחית צעירה בהרבה ומתפתחת במיוחד מהר לאחר הפלישה הרוסית.
סיניאקוב עם זאת עובד לא רק עם חיילים יהודים.
עבודתו כוללת שיחות עם לוחמים, תמיכה פסיכולוגית ורוחנית, עזרה לאנשים לאחר אפיזודות קרביות קשות וליווי חיילים בעלי השקפות דתיות שונות.
במהלך פסח הוא הגיע גם ישירות לחיילים האוקראינים.
באפריל 2026 נא-חדשות סיפרו כיצד סיניאקוב הביא לחזית את כל הדרוש לפסח. עבור קהילה יהודית קטנה בתוך מדינה לוחמת עם מיליוני תושבים זה, אולי, אומר יותר מכל נוסחה רשמית על “דיאלוג בין-דתי”.
היהודים האוקראינים מגנים על אותה מדינה שבה הם חיים
לקורא הישראלי מאחורי שם הקורפוס האוקראיני והקיצורים הצבאיים קל לא להבחין בעיקר. היהודים באוקראינה במלחמה הזו — אינם צופים מהצד ואינם קהילה הקיימת בנפרד משאר המדינה סביב בתי כנסת, חגים ומרכזים הומניטריים. הם חלק מהחברה האוקראינית, והפלישה הרוסית נכנסה לחייהם כמו לחיי מיליוני אזרחים אחרים באוקראינה.
היהודים האוקראינים משרתים בצבא, עוסקים בהתנדבות, עוזרים למפונים ולפצועים, תומכים במשפחות החיילים. הפדרציה של הקהילות היהודיות באוקראינה מנהלת עבודה הומניטרית גדולה מאז תחילת המלחמה המלאה. יעקב סיניאקוב מראה צד אחר של אותו סיפור — נוכחות ישירה של הקהילה היהודית בתוך הצבא האוקראיני.
הוא אינו רב מוזמן שהגיע לצנחנים לטקס אחד. סיניאקוב לובש מדים של הכוחות המזוינים של אוקראינה, עובד עם חיילים ומוביל את שירות הכהונה של הקורפוס המשתתף בקרבות נגד הצבא הרוסי. לכן נוכחותו ביום השנה השלישי של הקורפוס ה-7 אינה מחווה סמלית ואינה תמונה יפה לדו”ח. עבור היחידה עצמה הוא אחד משלהם.
זה נראה במיוחד על רקע התעמולה הרוסית, שהצדיקה את המלחמה מהיום הראשון של הפלישה בצורך ב”דנאזיפיקציה” של אוקראינה. עם זאת, נציגי הקהילה היהודית באוקראינה עצמם משרתים בכוחות המזוינים של המדינה שרוסיה כביכול התכוונה להציל מ”נאציזם” זה.
זה לא אומר שכל היהודים האוקראינים מתייחסים באותו אופן לשלטון האוקראיני או שכל הקהילה משתתפת במלחמה. לאנשים יש דעות פוליטיות שונות, נסיבות חיים ויחס למה שקורה — כמו בישראל. אבל טיל רוסי או שאהד לא בוחרים קורבן לפי לאום ולא בודקים את יחסו לממשלה.
בזה טמון משמעות הסיפור של סיניאקוב. הוא נשאר רב, יהודי ונציג של קהילתו, תוך כדי שהוא משרת את אוקראינה. אין כאן סתירה: עבור חלק מהיהודים האוקראינים הגנת המדינה ושמירת הזהות היהודית הפכו מזמן לחלק מחיים אחדים.
למה זה חשוב דווקא לישראל
ההודעה עצמה של הפדרציה של הקהילות היהודיות באוקראינה די יומיומית: לקורפוס ה-7 מלאו שלוש שנים, חיילים קיבלו עיטורים, המפקד סיפר על פיתוח היחידה, בין המשתתפים בטקס היה יעקב סיניאקוב.
אבל עבור ישראל חשוב דווקא ההקשר האנושי של התמונה הזו.
ישראל רואה את אוקראינה לעיתים קרובות דרך המלחמה, היחסים עם רוסיה, אספקת נשק, ויכוחים דיפלומטיים או הצהרות פוליטיקאים. הסיפור של סיניאקוב מראה אוקראינה אחרת — זו שבה החיים היהודיים נמשכים לא רק בבתי הכנסת של קייב, אודסה ודניפרו. היא קיימת גם בתוך הצבא, ביחידות שנמצאות חודשים בחזית.
מאחורי המספר “הקורפוס ה-7” היום עומדים כיוון פוקרובסק, אלפי חיילים, רחפני FPV, מערכות רובוטיות, פיתוחים הנדסיים משלהם — ושירות הכהונה שמוביל רב יהודי אורתודוקסי.
עבור החיילים האוקראינים זה כבר לא סנסציה, אלא חלק מהיומיום של המלחמה.
ועבור הקורא הישראלי זה, אולי, הדרך הפשוטה ביותר להבין את מצב היהודים האוקראינים היום: הם לא נמצאים ליד המלחמה הזו. הם נמצאים בתוך המדינה שנלחמת, וביחד עם שאר האוקראינים מגנים עליה מפני התוקפנות הרוסית.
מקורות: הפדרציה של הקהילות היהודיות באוקראינה; חומרים רשמיים של הקורפוס ה-7 לתגובה מהירה של כוחות התקיפה האווירית של אוקראינה; חומרים רשמיים של כוחות התקיפה האווירית של אוקראינה.
