חוזה למוות ושוחד להישרדות: איך ה-Economist תיאר את ‘שוק הבשר התותחים’ בצבא הרוסי

הבריטי The Economist במאמר מ-1 באפריל 2026 תיאר את החזית בצבא הרוסי לא כמערכת אספקה ופיקוד, אלא כשוק אמיתי של חיים ומוות. לפי עדויות עריקים וקרובי משפחה של הרוגים, שדיברו עם עיתונאים, בקו החזית לכל דבר יש מחיר: למקום באזור בטוח יותר, לחופשה, לציוד, לרחפנים ואפילו לסיכוי להישאר בחיים. לאישור, המרואיינים הציגו צילומי מסך של העברות, תלונות לפרקליטות הצבאית, דרישות לכסף ומסמכים אחרים, שלדברי הפרסום, יוצרים תמונה שלמה של סחיטה בחזית.

איך בנויה ה’כלכלה של דם’ הזו בחזית

קצין כבעל החיים, חייל כמקור מזומנים

המחשבה המרכזית של הדיווח ב-Economist נשמעת קשה: המלחמה הרוסית נגד אוקראינה יצרה לא רק שחיתות במדים, אלא כלכלה צבאית נפרדת, שבה מפקדים מקצועיים הופכים את חייליהם למקור הכנסה. אחד העריקים סיפר שעזר לבנות למפקד מגורים תת-קרקעיים ליד בייקובקה באזור לוהנסק הכבוש; לדבריו, החומרים והעבודה מומנו על ידי החיילים עצמם. מרואיינים אחרים תיארו פרקטיקה דומה: הכסף הולך כדי לקבל תפקיד יותר ‘שקט’, לא להיכנס לקבוצת הסתערות או פשוט לא להישלח למקום שבו הסיכוי למות כמעט מובטח.

הפרסום כותב גם על תוכניות קודרות יותר. לפי תמצית החומר ב-Economist, לחיילים לפני התקפה יכלו לקחת כרטיסי בנק וקודי PIN, ואז הכסף הזה נעלם כבר לאחר מותם או פציעתם. במבנה כזה, החזית מפסיקה להיות אפילו מכונה צבאית צינית והופכת למרחב שבו הפיקוד ממונף את הפחד, חוסר האונים והתלות של הכפופים.

למה המערכת הזו אינה מקרית, אלא המשך הגיוני של המודל הצבאי הרוסי

הסיפור הזה חשוב לא רק כדיווח שערורייתי נוסף על הצבא הרוסי. הוא מראה איך בנויה הלוגיקה הפנימית של המלחמה שמוסקבה מנהלת: המדינה משלמת על זרם אנשים חדשים, וחלק מהקצונה הופכת את התשלומים האלה לקופה אישית. כשחייל מקבל מראש להבין שחייו תלויים לא בתקנון ולא במקצועיות הפיקוד, אלא בסכום שהוא יכול לתת למעלה, נוצרת לא צבא במובן הרגיל, אלא אזור הישרדות בתשלום.

לכן הסיפור שסיפר Economist פוגע לא רק במוניטין של מפקדים בודדים. הוא פוגע במיתוס שהצבא הרוסי נשען אך ורק על משמעת, אנכיות ו’פטריוטיזם מדיני’.

בפועל רואים יותר ויותר דבר אחר: החזית מוחזקת בכסף, פחד, כפייה ומערכת סחיטה שבה הקצין שולט לא רק בפקודות, אלא גם בגישה לחיים. עבור קוראי Nikk.Agency — חדשות ישראל | Nikk.Agency זה חשוב במיוחד, כי לפנינו לא רק משבר פנימי של צבא זר, אלא מודל מלחמה שהשלכותיו מורגשות הרחק מעבר לגבולות אוקראינה.

למה הקרמלין בחר דווקא בקבלנים

אחרי הגיוס של 2022 מוסקבה בחרה בדרך יקרה אך נוחה פוליטית

כאן חשוב לתקן אי דיוק נפוץ. מדובר לא על ‘גיוס כפוי בסתיו 2024’, אלא על השלכות הגיוס החלקי של סתיו 2022, שלאחריו הקרמלין בבירור מנסה לא לחזור על תרחיש כה כואב לחברה. בשנת 2025, לפי נתונים רשמיים רוסיים, נרשמו לשירות חוזה 422,704 אנשים — פחות מכ-450 אלף ב-2024, אך עדיין הרבה מאוד. עם זאת, בסוף מרץ 2026 הקרמלין שוב הצהיר בפומבי כי גיוס חדש ‘לא עומד על סדר היום’.

במקום גל גיוס חדש, מוסקבה ממשיכה לנפח את הצבא בכסף ופרסום. רויטרס דיווחה כי רוסיה מושכת אנשים למבנים צבאיים בתשלומים גדולים והטבות, ובחלק מהתוכניות ליחידות רחפנים מבטיחים עד 7 מיליון רובל בשנה. גם אם חלק מהקמפיינים האלה נקראים פורמלית התנדבותיים, הלוגיקה עצמה ברורה: המדינה קונה משאב אנושי במקום שבו עוני, חובות, תלות או חוסר פרספקטיבות הופכים את המלחמה לבחירה מסחרית.

הכסף מלמעלה לא מגיע לחייל במלואו

כאן מתעוררת מה ש-Economist מתאר כ’כלכלה של דם וכסף’. הקרמלין מעלה בונוסים, האזורים תולים פרסומות לשירות חוזה, האוניברסיטאות והמנהלות המקומיות נשאבות לגיוס, אך כבר בחזית חלק מהכספים האלה, לפי עדויות המרואיינים של הפרסום, שוקעים בכיסי הקצינים דרך סחיטה, שוחד והוצאות כפויות. נוצרת מערכת של ציניות כפולה: המדינה משלמת על הגוף, והמפקד גובה תשלום על דחיית המוות.

מה החומר הזה אומר לישראל ולכל האזור

לפני העולם לא רק צבא מושחת, אלא צבא עם לוגיקה פלילית

עבור הקהל הישראלי בסיפור הזה חשוב לא רק המסקנה המוסרית, אלא גם המעשית. צבא שבו מפקדים רואים בכפופים חומר מתכלה ומקור רווח אישי, יכול להתמלא זמן רב על חשבון עוני פרובינציאלי ובונוסים מדיניים, אך בו זמנית מתפרק מבפנים. מערכת כזו יכולה להישאר מסוכנת במספרה, אך איכות הניהול, האמון בתוך היחידות והיכולת הקרבית האמיתית בה מתמוססים באופן בלתי נמנע.

הדיווח של Economist חשוב דווקא בכך שהוא מראה את המלחמה לא דרך סטטיסטיקה חגיגית ולא דרך הצהרות משרד ההגנה הרוסי, אלא דרך המכניקה היומיומית של האלימות. החזית שם נראית לא כ’שירות’, אלא כקופה שבה אחדים קונים לעצמם יום נוסף של חיים, ואחרים גובים אחוז מדם זר. וככל שהקרמלין ימשיך להחזיק את הגיוס על חשבון כספי החוזים, מבלי לשנות את טבעה של המערכת הזו, כך יתברר יותר: לפנינו לא עיוות זמני, אלא אחד מהדרכים הבסיסיות של קיום המכונה הצבאית הרוסית.