המלחמות באוקראינה ובאיראן הראו מדוע טעות של מנהיג יכולה לעלות ביוקר מדי – Forbes

המלחמות באוקראינה וסביב איראן שוב העלו על הפרק שאלה שנראית לעיתים טכנית, אך למעשה קובעת את גורלות המדינות: עד כמה המנהיג מוכן לשמוע לא רק הערכות נוחות, אלא גם את האמת הלא נעימה. האנליסט האמריקאי מייקל דמפסי, לשעבר ממלא מקום מנהל המודיעין הלאומי של ארה”ב, במאמר עבור Forbes כותב על המחיר של החלטות פוליטיות שנעשו באווירה של סגירות, ביטחון עצמי ולחץ על ניתוח מקצועי.

הטענה המרכזית שלו פשוטה: אפילו שלטון חזק הופך לחלש אם בתוך המערכת נעלם הוויכוח הכנה.

לקהל הישראלי הנושא הזה נשמע במיוחד חריף. ישראל חיה באזור שבו הערכת מודיעין שגויה, חישוב מוטעה לגבי האויב או אמונה ב”מבצע מהיר” יכולים להוביל לא לאובדן תיאורטי, אלא לטילים, גיוס, מכה כלכלית ואבדות בנפש.

כאשר במערכת מפסיקים להתווכח, ההחלטה הופכת למסוכנת

אחד הדוגמאות המרכזיות שדמפסי מציין הוא האירועים לפני הפלישה המלאה של רוסיה לאוקראינה בפברואר 2022. הוא מזכיר את ישיבת מועצת הביטחון של רוסיה, שבה ולדימיר פוטין שם בפומבי את ראש שירות המודיעין החיצוני סרגיי נרישקין במצב לא נעים.

הוא ניסה לדבר בזהירות על האפשרות לתת זמן נוסף להסכמי מינסק ולא למהר להכיר במה שנקרא “LNR” ו-“DNR”. אך הסצנה עצמה הראתה את העיקר: במערכת הרוסית כמעט ולא נותר מקום לדעה חלופית.

זה לא היה רק אפיזודה של תיאטרון פוליטי. זה היה סימפטום.

כאשר המנהיג מצפה לא לניתוח, אלא לאישור של החלטה שכבר התקבלה, המודיעין הופך לתפאורה. הישיבה הופכת לא לכלי לבדיקת המציאות, אלא להליך של הסכמה קולקטיבית. באווירה כזו אפילו מקצוענים מתחילים לנחש מה המנהל רוצה לשמוע, במקום לומר מה באמת קורה.

אוקראינה כדוגמה לטעות אסטרטגית

דמפסי מעריך את המלחמה נגד אוקראינה כטעות האסטרטגית הגדולה ביותר של ולדימיר פוטין. לפי ההיגיון שלו, הקרמלין ציפה לתרחיש אחד, אך קיבל אחר: מלחמה ממושכת, אבדות עצומות, לחץ סנקציות, מיליטריזציה של אירופה וגידול באיומים כבר על השטח הרוסי עצמו.

לפני הפלישה, התעמולה הרוסית עוד יכלה לשחק על נושא “עמים אחים” וקשרים משותפים.

אך לאחר פברואר 2022 השפה הזו הוחלפה במהירות ברטוריקה של מלחמה נגד המערב, הגנה על “ערכים” והתנגדות לאויב חיצוני.

בדיוק כאן נראית הסכנה של חשיבה סגורה. אם בתוך המערכת אין אנשים שיכולים לומר: “התוכנית לא תעבוד”, אז לאחר הכישלון נותר רק להסביר מדוע הקטסטרופה כביכול הייתה בלתי נמנעת.

לישראל השיעור הזה אינו מופשט. כל מדינה שחיה באיום מתמיד חייבת להבחין בין נחישות להונאה עצמית. החלטה מהירה יכולה להיות נכונה, אך רק אם היא נבדקה בהערכה מקצועית ולא נבנתה על רצון פוליטי להיראות חזק.

הדוגמה האיראנית: כאשר מבטיחים מבצע קצר

הדוגמה השנייה שדמפסי מציין היא ההחלטה של ממשל דונלד טראמפ להתחיל מבצע צבאי נגד איראן.

לפי גרסתו, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הציג לבית הלבן הערכות לפיהן המשטר האיראני נראה פגיע, והמבצע עצמו — מהיר, מוגבל ונשלט.

אך, כפי שכותב האנליסט, חלק מהתחזיות הללו לא התממשו. הסכסוך התברר כמורכב ויקר יותר מהצפוי.

כאן חשוב לא לפשט. איראן אכן מהווה אחד האויבים המרכזיים של ישראל ואוקראינה: היא תומכת במבנים טרוריסטיים במזרח התיכון, מפתחת תוכניות טילים-מל”טים ועוזרת לרוסיה במלחמה נגד אוקראינה. אך גם כאשר האויב ברור, זה לא מבטל את הצורך בחישוב מדויק.

אסטרטגיה טובה לא נבנית רק על עמדה מוסרית נכונה. היא דורשת הבנה של משאבים, זמן, תגובת בעלי ברית, התנהגות האויב ומחיר הטעות.

חדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency בנושאים כאלה חשוב לשקול לא רק ככותרת חדשותית, אלא גם כשאלה של ביטחון לחברה הישראלית: מה קורה כאשר ההנהגה הפוליטית שומעת רק טיעונים נוחים, והערכות לא נוחות נדחקות הצידה.

למה זה חשוב לישראל

ישראל נתקלה פעמים רבות במצבים שבהם נתוני מודיעין, ציפיות פוליטיות ולחץ ציבורי לא התאימו זה לזה.

לפעמים המדינה צריכה לפעול במהירות. לפעמים עיכוב מסוכן יותר מהסיכון. אך דמפסי לא מדבר על חולשה ולא על חוסר החלטיות. הוא מדבר על משהו אחר: המנהיג צריך לדעת ליצור מערכת שבה מקצוענים לא מפחדים להתווכח, וחדשות רעות לא נחשבות לבגידה.

זה חשוב במיוחד על רקע האיומים מצד איראן, קבוצות פרוקסי, תוכניות טילים, מל”טים והתקפות סייבר. כאשר המלחמה משתנה מהר יותר מהבירוקרטיה שמספיקה לכתוב דוחות, מערכת סגורה של קבלת החלטות הופכת למותרות מסוכנות.

פוליטיקה, עסקים ומחיר המידע המעוות

דמפסי עורך השוואה לא רק עם המלחמה, אלא גם עם המגזר התאגידי. מנהלי חברות גם הם נתקלים לעיתים קרובות במידע מעוות. כפופים יכולים לייפות דוחות, להסתיר בעיות, להתאים את עצמם לציפיות הבעלים או המשקיעים.

בעסקים טעות כזו יכולה לעלות בכסף, מוניטין ומקומות עבודה. בפוליטיקה ובמלחמה המחיר גבוה יותר: חיי אנשים, ערים הרוסות, חוסר יציבות אזורית ושנים של השלכות.

לכן המסקנה המרכזית של המאמר לא מסתכמת בביקורת על מנהיג מסוים. מדובר בעקרון ניהול. מערכת חזקה — זו לא שבה כולם מסכימים מהר. מערכת חזקה — זו שבה לפני ההחלטה שואלים שאלות לא נעימות.

אובייקטיביות ככלי הישרדות

לאוקראינה מחיר הטעות של רוסיה הפך למלחמה על קיום. לישראל הנושא של איראן נשאר שאלה של ביטחון לאומי. לארה”ב זו שאלה של אמון במודיעין, מחויבויות ברית והשפעה גלובלית.

על רקע זה המחשבה של דמפסי נשמעת פרקטית ביותר: ניתוח אובייקטיבי לא מבטיח החלטה מושלמת, אך בלעדיו הסיכון לקטסטרופה עולה בחדות. המנהיג יכול להיות בעל חזון פוליטי. הוא יכול ללכת נגד הרוב. הוא יכול לקבל החלטות בתנאי אי ודאות. אך אם סביבו נוצרה סביבה שבה הערכות חלופיות לא נשמעות או נשמעות רק לפרוטוקול, המדינה מתחילה לנוע בעיוורון.

ואז הטעות מפסיקה להיות אישית.

היא הופכת ללאומית.