לייבה-יציק דוברובסקי — יהודי באוּפָּא: מה ידוע מתיק מס’ 75134

היהודי הקייבי לייבה-איציק דוברובסקי לחם בצבא האדום, שרד שביה גרמני, חי תחת שם אוקראיני, מצא את עצמו במחלקה הפוליטית של ה-UPA, ולאחר מכן קיבל עשר שנים במחנות הסובייטיים. תיק ארכיוני מס’ 75134 מאשר פרטים רבים מהביוגרפיה שלו, אך לשאלה הקשה ביותר – מדוע הוא מצא את עצמו ב-UPA ומה הוא עצמו חשב על המתרחש – אין תשובה חד משמעית.

הכל התחיל מתגובה קצרה בפייסבוק. בוריס שפטובסקי נזכר כי כבר בתחילת שנות ה-2000 כתבו בעיתונות האוקראינית והישראלית על לייבה דוברובסקי, ששירת במחלקה הפוליטית של ה-UPA. הוא הוסיף פרט שמחזיר את הסיפור הזה מהארכיונים לישראל של היום: אחייניתו של דוברובסקי חיה כאן, ושפטובסקי עצמו מתקשר איתה מדי פעם.

לתגובה צורף צילום מסך ישן של עיתון “חדשות”. הכותרת הבטיחה פרטים מסווגים מתיקו של עובד המחלקה הפוליטית של ה-UPA לייבה-איציק דוברובסקי. מאחורי הכתבה בעיתון עומד לא אגדה משפחתית, אלא תיק פלילי ארכיוני מס’ 75134, שנשמר בקרנות שירות הביטחון של אוקראינה.

עבור המחבר R.Verter הסיפור הזה נמצא בצומת של מספר נושאים אליהם חוזרים חדשות ישראל לעיתים קרובות: זיכרון אוקראיני-יהודי, ארכיונים סובייטיים וניסיונות הפוליטיקה הנוכחית לקבל תשובה פשוטה ונוחה מהעבר. להכנת הטקסט הושוו חומרים שפורסמו מהתיק, סיפור משפחת דוברובסקי, הודעות ה-SBU ומחלוקת ציבורית של היסטוריונים. זו שחזור עיתונאי ממקורות פתוחים, ולא ניסיון להחליף את עבודת הארכיונאי או ההיסטוריון המקצועי.

יהודי מקייב נעלם ב-1941 – ומופיע תחת שם אחר

לייבה-איציק יוסיפוביץ’ דוברובסקי נולד ב-1910 בקייבשצ’ינה, חי בקייב, קיבל השכלה גבוהה ולפני המלחמה היה חבר במפלגה הקומוניסטית. לאחר פלישת גרמניה לברית המועצות הוא גויס לצבא האדום. בסתיו 1941 הוא נפל בשבי גרמני, ולאחר מכן נעלם למעשה עבור המשפחה.

בהמשך המסמכים מופיע כבר אדם אחר – לאוניד דוברובסקי. דוברובסקי הסתיר את מוצאו היהודי והציג את עצמו כאוקראיני. בגרסאות שפורסמו של הביוגרפיה שלו יש אפילו חילוקי דעות לגבי סיפור היציאה מהשבי הגרמני: באחדים מדובר על בריחה, באחרים – על כך שהגרמנים שחררו אותו מבלי לזהות את היהודי.

ההבדל הזה לא משנה את הנסיבות בהן הוא חי. בשטח הכבוש, חשיפת המוצא היהודי יכלה להסתיים ברצח כמעט מיד. לכן השם “לאוניד דוברובסקי” לא היה שם ספרותי ולא הצהרה פוליטית עתידית. בתחילה הוא אפשר לאדם להישאר בחיים.

תחת שם זה דוברובסקי מצא את עצמו ברובנשצ’ינה. עבד כמורה, חי בין האוכלוסייה האוקראינית המקומית, ולאחר מכן נכנס למעגל אנשים הקשורים למחתרת הלאומנית. עד 1943 הוא כבר קשור למחלקה הפוליטית של UPA-צפון. שם מחתרתי – “ולריי”.

בנקודה זו הביוגרפיה מפסיקה להיות פשוטה אפילו בדיעבד.

בין השינוי הראשון הכפוי של הזהות לצורך הצלה לבין העבודה במבני ה-UPA עברו כמעט שנתיים. מה בדיוק קרה עם דוברובסקי בתקופה זו והיכן עברה הגבול בין הכרח, הסתגלות ובחירה אישית, הארכיון מאפשר לשחזר רק חלקית.

ב-UPA נתנו לו לא רובה, אלא טקסטים

דוברובסקי לא היה ידוע כמפקד יחידה קרבית. ערכו למחתרת היה אחר: השכלה, ידע במערכת הסובייטית, יכולת לעבוד עם טקסטים פוליטיים. הוא הכין חומרים בעלי אופי פוליטי וקריאות, שנועדו בין היתר לנציגי עמי הקווקז ומרכז אסיה, שנמצאו במהלך המלחמה במבנים גרמניים.

שמו מקושר גם לעבודה על האימפריאליזם הרוסי והכפפת עמים אחרים על ידי מוסקבה. השם מופיע בפרסומים שונים במעט שונה, אך הטקסטים עצמם והמידע על עבודה כזו מופיעים בחומרים שמקורם בתיק הארכיוני.

זה כבר לא משתלב עם דמותו של אדם מקרי, שהוחזק ליד המחתרת רק בכוח במשך מספר חודשים. דוברובסקי הכיר אנשים ממבנים מנהיגים, חלקם – לא רק בשמות בדויים. בחקירה הוא הצליח לנקוב במספר רב של משתתפי המחתרת ולתת מידע על מבנה המחתרת.

אבל גם המסקנה ההפוכה תהיה קלה מדי. גישה למידע מעידה על מעמדו של אדם בתוך הארגון, אך עדיין לא חושפת את אמונותיו. במציאות המחתרתית של 1943 אדם יכול היה להיות מועיל לארגון, תלוי בו, להסכים עם חלק ממטרותיו ולפחד ממה שיקרה אם יתגלה מוצאו האמיתי.

חדשות ישראל — Nikk.Agency כבר פנו לעלילות שבהן ההיסטוריה האוקראינית-יהודית שוברת את החלוקה הנוחה של אנשים למספר קטגוריות מוכנות מראש. דווקא הקונקרטיות הארכיונית כאן מועילה יותר מכל סיסמה פוליטית: שם, תאריך, טקסט, פרוטוקול, פסק דין ניתן לבדוק. המניע של אדם בדרך כלל משוחזר הרבה יותר קשה.

מריה מלינסקיה: סיפור שמפריע לגרסאות פשוטות מדי

בחומרים על דוברובסקי מופיעה עוד גורל יהודי. מריה דוידובנה מלינסקיה הסתתרה בשטח הכבוש יחד עם בתה הקטנה. בעלה, קפטן הצבא האדום, נהרג בתחילת המלחמה.

לפי סיפור האחיינית של דוברובסקי פולינה רוגובה והחומרים שפורסמו מהתיק, לייבה כרת עם מריה נישואים פיקטיביים. זה נתן לה אפשרות נוספת להסתיר את מוצאה. הוא אימץ את בתה, ולמריה עצמה הצליחו להשיג מסמכים על שם אוקראיני.

בסיפור הזה מופיע ניקולאי ציונה, שהיה קשור ל-OUN. לפי עדותו של דוברובסקי, דרכו התקבלו המסמכים שעזרו להסתיר את מוצאה היהודי של מריה. מקרה אחד כזה לא אומר אוטומטית דבר על כל ה-OUN או על כל ה-UPA, אבל עבור הביוגרפיה של דוברובסקי עצמו הפרט משמעותי: ליד אדם שהסתיר את יהדותו, הייתה יהודייה נוספת שגם עזרו לה להסתתר.

וכאן עולה השאלה שתהפוך מאוחר יותר לאחת המרכזיות במחלוקת ההיסטוריונים. מי במחתרת ידע ש”לאוניד דוברובסקי” הוא למעשה לייבה-איציק דוברובסקי? המסמכים שפורסמו אינם מאפשרים לומר בביטחון שמוצאו היה ידוע להנהגת ה-UPA. אבל הם גם לא נותנים מספיק סיבות לטעון שאף אחד מהאנשים סביבו לא חשד או לא ידע דבר.

1 בפברואר 1944: עכשיו הביוגרפיה שלו נכתבת על ידי סמרש

ב-1 בפברואר 1944 נעצר דוברובסקי על ידי המודיעין הצבאי הסובייטי סמרש של החזית האוקראינית הראשונה. מרגע זה מופיע מקור שהוא בו זמנית מפורט במיוחד ולא נוח במיוחד להיסטוריון – תיק החקירה.

החוקרים הסובייטים התעניינו בקשרים, שמות, מבנה המחתרת, הטקסטים שכתב דוברובסקי ותפקידו האישי. והעצור עצמו התעניין בדבר אחר – לשרוד ולקבל עונש קל ככל האפשר. לכן אי אפשר לקרוא את פרוטוקול החקירה כאילו לאחר שנים רבות דוברובסקי ישב מול היסטוריון וסיפר מרצונו מדוע קיבל החלטות כאלה או אחרות.

דווקא על דפים אלה נבנית המחלוקת שממשיכה סביב שמו. דוברובסקי דיבר על כפייה ופחד. עבור החוקר ג’ארד מקברייד זה הפך לאחד הבסיסים לראות בו בראש ובראשונה יהודי שנאלץ לשתף פעולה עם המחתרת הלאומנית האוקראינית ולהסתיר ממנה את מוצאו.

ולדימיר ויאטרוביץ’ קרא את אותן נסיבות אחרת. טענתו: אדם שנמצא מול חוקר סובייטי בתיק על ה-UPA, הייתה לו סיבה ברורה להקטין את תפקידו ולהציג את שיתוף הפעולה כמקסימום כפוי. ויאטרוביץ’ הצביע על מעגל ההיכרות של דוברובסקי, החומרים שכתב ומידת מעורבותו בעבודה הפוליטית.

מי מהם קרוב יותר לאמת?

בתיק יש עובדות שמאפשרות להתווכח באופן ענייני, אבל אין מסמך שיכול להציץ לראשו של דוברובסקי בקיץ 1943. אפשר לקבוע מה הוא כתב. אפשר לקבוע עם מי הוא דיבר. הרבה יותר קשה למדוד פחד, שכנוע או שילוב של אחד עם השני.

בית הדין הצבאי גזר על דוברובסקי עשר שנים במחנות עבודה, חמש שנים של שלילת זכויות והחרמת רכוש. לחופשי הוא יצא ב-1953. מאוחר יותר חזר לקייב, שם חי עד סוף חייו.

מדוע יהודי אחד ב-UPA לא “סוגר” דבר

הביוגרפיה של דוברובסקי שימשה פעמים רבות כטיעון במחלוקת רחבה בהרבה: אם יהודי עבד במחלקה הפוליטית של ה-UPA, האם ניתן בכך להפריך את ההאשמות נגד התנועה הלאומנית האוקראינית באנטישמיות?

אין בסיס להטיל על גורלו של אדם אחד עומס היסטורי כזה. נוכחותו של דוברובסקי ב-UPA אינה מבטלת את האנטישמיות, את רצח היהודים ואת השתתפותם של נציגים מסוימים של התנועה הלאומנית האוקראינית בפשעים נגד האוכלוסייה היהודית. אירועים אלה יש להם בסיס מקורות משלהם והם לא נעלמים מהופעת שמו של דוברובסקי.

אבל גם הכלל ההפוך עובד. דפים קשים של ההיסטוריה לא הופכים את דוברובסקי עצמו לדמות בדויה ולא נותנים זכות למחוק מהעבר עובדות שמפריעות למישהו. הוא היה קיים. התיק שלו קיים. הטקסטים הפוליטיים שלו היו קיימים. בית המשפט הסובייטי שלח אותו לעשר שנים במחנות דווקא כאדם שהיה קשור למחתרת האוקראינית.

עם בעיה דומה חדשות ישראל נתקלו, כשהם סיפרו על אנדריי שפיטיצקי והצלת יהודים. הביוגרפיות של אנשים מתקופת המלחמה לעיתים רחוקות תואמות את הסכמות המדויקות שנבנות לאחר שמונים שנה. באדם אחד יכולים להתאחד מעשים, פחדים והחלטות שהמשתתפים הנוכחיים במחלוקות היסטוריות היו רוצים לפזר למחנות שונים.

תיק מקייב הגיע לישראל

עבור המשפחה הסיפור נראה זמן רב אחרת לגמרי מאשר היום עבור החוקרים. אדם יצא למלחמה ב-1941 ונעלם. רק הרבה מאוחר יותר קרובי המשפחה גילו מה קרה בין השבי, ה-UPA, המעצר והמחנה.

לאחר פתיחת הארכיונים קיבלה האחיינית של דוברובסקי פולינה רוגובה אפשרות לעבוד עם התיק שלו. בשנת 2018 דיווחה ה-SBU על העברת מסמכים הקשורים לתיק ולשיקום לקרובי משפחתו של דוברובסקי – אזרחי ישראל. כך עבר תיק מס’ 75134 עוד מסלול: מהמודיעין הסובייטי והארכיון האוקראיני למשפחה בישראל.

לכן ההערה של בוריס שפטובסקי היום מעניינת לא רק כתזכורת לכתבה עיתונאית ישנה. לדבריו, האחיינית של דוברובסקי חיה בישראל, הם מכירים ומתקשרים מדי פעם. הסיפור, שבדרך כלל דנים בו דרך מבנים אידיאולוגיים של “OUN”, “UPA”, “אנטישמיות” ו”תעמולה סובייטית”, פתאום שוב מתמקד במשפחה קונקרטית.

חדשות ישראל — חדשות ישראל כבר כתבו על כמה רע ידועה ההיסטוריה של השואה בערים אוקראיניות מסוימות. במקרה של דוברובסקי הארכיון מוסיף עוד שכבה: ההיסטוריה היהודית של אוקראינה לא הייתה מורכבת רק מהעלילות שנוח לספר בנפרד זו מזו.

לייבה-איציק דוברובסקי היה יהודי, חייל אדום, שבוי גרמני, אדם עם מסמכים אוקראיניים, עובד המחלקה הפוליטית של ה-UPA ואסיר סובייטי. המסמכים מאפשרים לכתוב את כל ההגדרות האלה במשפט אחד. אבל להחליט בשבילו איזו מהן מסבירה את חייו במלואם, הם לא מאפשרים.

מקורות עיקריים: תיק פלילי ארכיוני של לייבה-איציק יוסיפוביץ’ דוברובסקי מס’ 75134 מקרנות ה-SBU; פרסום עיתון “חדשות” עם סיפור של פולינה רוגובה; הודעות שפורסמו של ה-SBU על העברת חומרים לקרובי משפחתו של דוברובסקי בישראל; דיון ציבורי של ג’ארד מקברייד וולדימיר ויאטרוביץ’ על פרשנות חומרי החקירה.