אנדריי מקרביץ’ ומשה אסמן, הרב הראשי של אוקראינה, שרו את “נר” בישראל: מפגש של אור, עקרונות ומאבק משותף

בישראל התרחש רגע מדהים שהתפשט מיד ברשתות החברתיות: אנדריי מקרביץ’ והרב הראשי של אוקראינה משה אסמן ביצעו יחד את השיר האגדי “נר”. לא מופע בימתי, לא פרפורמנס מוכן מראש — אלא מפגש ספונטני וכנה של שני אנשים שמאחד אותם רגש חשוב אחד: התנגדות לחושך, למלחמה ולרוע. הווידאו הופץ ברשת ב-2 בדצמבר 2025.

למה האירוע הזה כל כך חשוב?

עבור רבים מאוקראינים, ישראלים ונציגי התפוצות ברחבי העולם מקרביץ’ הוא לא רק אמן. הוא אחד מהאנשים הבודדים בתרבות הרוסית שמהיום הראשון של הפלישה המלאה עמד בגלוי לצד אוקראינה, לא פחד לקרוא לדברים בשמם ולא נתן לשבור את עצמו על ידי תעמולה ואיומים.

הרב הראשי של אוקראינה משה אסמן, שנמצא כעת בישראל, כינה את המפגש הזה “כבוד בלתי צפוי”. דבריו על מקרביץ’ נשמעים במיוחד כבדי משקל:

“הוא הראה לכל העולם שהוא אדם עם אות גדולה. הוא לא נשבר תחת הלחץ של המשטר הפלילי והפך לדוגמה אישית לאחרים”.

ההערכה הזו היא לא רק תודה. זהו הכרה בעמדה מוסרית חשובה, שמבינים היטב באוקראינה ובישראל: הבחירה לעמוד בצד האור, גם אם על כך צריך לשלם בנוחות, בביטחון ובחיים הקודמים.

השיר שהפך למניפסט

הם שרו את “נר” — שיר שבו המטפורה של אור וחושך הפכה מזמן לסמלית.

עבור אוקראינה הסמליות הזו חזקה במיוחד: כל יום של מלחמה הוא מאבק של אור נגד הרס.

אבל במקביל זו גם היסטוריה ישראלית. ישראל גם חיה במצב של התנגדות מתמדת לטרור, והביטוי “האור ינצח את החושך” נשמע כאן לא באופן מופשט, אלא כמציאות.

אסמן אומר ישירות:

“מילות השיר מסמלות את המוטו שלנו — האור ינצח את החושך! ולעולם לא לוותר!”

את המילים האלה אפשר לשים על כרזה של החוויה המשותפת הישראלית-אוקראינית בשנים האחרונות.

ברכה מהרב

חשוב במיוחד שמשה אסמן נתן למקרביץ’ ברכה להצלחה, וציין:

“הקדוש ברוך הוא עוזר לאנשים ישרים והגונים”.

דווקא החלק הזה עורר תגובה חזקה בקרב אוקראינים וישראלים: הרב מדבר על אדם שאיבד למעשה הכל ברוסיה — את הבמות שלו, את הקהל, את החיים הרגילים — אבל שמר על כבוד ומצפון.

זהו אות נדיר אך חשוב מאוד: תמיכה באוקראינה היא לא רק עמדה פוליטית, אלא בחירה מוסרית.

למה זה חשוב לקהל הישראלי

כי ישראל ואוקראינה היום עוברות חוויה דומה:

• שתי המדינות מתנגדות לטרור;

• שתיהן מתמודדות עם תעמולה שמסלפת את המציאות;

• שתיהן משלמות מחיר עצום על הזכות לחופש;

• שתיהן יודעות מה זו אובדן, ומה זה אור שאי אפשר לכבות.

זו הסיבה שהדואט של מקרביץ’ ואסמן הוא לא “רק וידאו”. זהו מחווה תרבותית שמדברת בקול רם יותר מהרבה הצהרות פוליטיות.

איך הסיפור הזה נקרא דרך הפריזמה של יחסי ישראל-אוקראינה

עבור ישראלים זהו תזכורת נוספת: אוקראינה היא לא רק מדינה שנלחמת על אדמתה. זו מדינה שהמאבק שלה קרוב מאוד לחוויה הישראלית:

• מאבק על אור נגד חושך,

• על עקרונות נגד אלימות,

• על כבוד אנושי.

ואנשים כמו מקרביץ’ מראים שבין תרבויות ועמים יש גשרים שלא יכולים להרוס לא הבדל שפה, לא תעמולה ולא גבולות.

הנר הזה באמת דולק לכולם

סימבולי שכל זה קרה בישראל — מדינה שבה המושג של אור יש לו משמעות מיוחדת, במיוחד עכשיו, אחרי הטרגדיה של 7 באוקטובר והעלייה הגדולה בתמיכה באוקראינה בחברה הישראלית.

נר — זו זיכרון.
נר — זו התנגדות.
נר — זו בחירה לא להוריד ידיים.

במקום סיום

הסיפור עם השיר “נר” הוא פרק קטן אך חשוב שמראה: הקשר בין אוקראינה לישראל נבנה לא רק על ידי פוליטיקה, אלא גם על ידי מעשים אנושיים. וכל מחווה כזו מחזקת את הקשר הזה.

נאנווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency ימשיכו לעקוב אחרי כל האירועים שמאחדים את המדינות שלנו ואת האנשים שבוחרים בצד האור.