ב-7 בנובמבר 2026 סוכנות המידע הצבאית האיראנית DefaPress פרסמה חומר שבו אוקראינה נקראת משתתפת בחזית המתנגדים לאיראן. קייב מואשמת בשליחת “שכירי חרב” למזרח התיכון, בשיתוף פעולה עם הצבא האמריקאי והישראלי, בתמיכה בקבוצות חמושות בסוריה ובמאלי, וכן בתקיפה של ספינה איראנית בים הכספי. הפרסום מסתיים באזהרה על השלכות לביטחון ולשלמות הטריטוריאלית של אוקראינה.
מחבר: לב ורשבסקי, נאנובוסטי
מאחורי הניסוחים החריפים עומדים אירועים שאכן התרחשו במהלך שנת 2026. מומחים אוקראינים מסייעים למדינות המזרח התיכון להתמודד עם רחפנים, הצבא האמריקאי משתמש בפיתוחים אוקראיניים, וכבר נוצר סכסוך מסוכן בין קייב לטהראן לאחר מותו של מלח איראני.
עם זאת, מהעובדות הללו המהדורה האיראנית מסיקה מסקנות שהראיות שהוצגו אינן מאשרות. במיוחד זה נוגע לטענה על “שכירי חרב” והשתתפותה הישירה לכאורה של אוקראינה במלחמת ישראל וארה”ב נגד איראן.
מאיפה הגיעו 228 “שכירי חרב” אוקראינים
ב-20 במרץ הודיע נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי כי במדינות המזרח התיכון עובדים 228 מומחים אוקראינים למאבק ברחפנים. הם נשלחו לערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות, קטאר, כווית וירדן.
לפי דיווחי רויטרס, יחידות אוקראיניות מסייעות להגן על תשתיות אזרחיות וקריטיות מפני שאהד האיראניים. התיאום מתבצע על ידי מועצת הביטחון וההגנה הלאומית של אוקראינה, ושיתוף פעולה נוסף נדון ברמה הממשלתית.
עבור קייב, פעילות כזו יש לה משמעות מעשית. במהלך שנות המלחמה הרוסית צבר הצבא האוקראיני ניסיון רב בזיהוי והשמדת רחפנים זולים יחסית. כעת הניסיון הזה נדרש למדינות שמתמודדות עם התקפות דומות מצד איראן.
ב-22 באפריל דיווחה רויטרס על נסיבה נוספת. בבסיס האווירי האמריקאי של הנסיך סולטן בערב הסעודית נפרסה מערכת Sky Map האוקראינית. חיילים אוקראינים הכשירו מומחים אמריקאים לעבוד עם הפלטפורמה הזו, המשלבת מידע ממכ”מים, חיישנים אקוסטיים ואמצעים אחרים לזיהוי מטרות אוויריות.
מפתח Sky Map, החברה האוקראינית Sky Fortress, יצרה באוקראינה רשת של יותר מ-10,000 חיישנים אקוסטיים. הודות לטכנולוגיות כאלה ניתן לזהות מוקדם יותר רחפנים מתקרבים ולבחור אמצעי יירוט, מבלי לבזבז טילים נגד מטוסים יקרים על כל מטרה זולה יחסית.
דווקא את המידע המאושר הזה משתמשת DefaPress כבסיס להאשמות. בפרסום האיראני, הסיוע נגד רחפנים מתפרש כהשתתפות קייב בפעולות צבאיות נגד טהראן.
אבל למילה “שכירי חרב” יש משמעות משפטית ספציפית. סעיף 47 לפרוטוקול הנוסף הראשון לאמנות ז’נבה קובע מכלול תנאים, כולל השתתפות ישירה בלחימה, מוטיבציה רווחית בעיקר והיעדר שליחה רשמית על ידי המדינה כחייל.
DefaPress לא מספקת ראיות לקיום תנאים אלה. יתר על כן, חיילים ומדריכים אוקראינים שנשלחו רשמית אינם הופכים לשכירי חרב רק משום שהם עובדים מחוץ לאוקראינה.
מדוע הופיעו בהאשמות ישראל
ב-23 ביולי 2025 נפגשו בקייב שרי החוץ של ישראל ואוקראינה גדעון סער ואנדריי סיביגה. בתום השיחות הודיעו הצדדים על כוונתם להתחיל בדיאלוג אסטרטגי נפרד על האיום האיראני.
עבור ישראל, הסכם זה היה קשור ישירות לביטחון. רחפנים וטילים איראניים מהווים איום על ערים ומתקנים צבאיים ישראליים. עבור אוקראינה, אותן טכנולוגיות הפכו מזמן לחלק מהתקפות רוסיות על אנרגיה, תעשייה ואזורי מגורים.
כתוצאה מכך, לשתי המדינות נוצרה תחום עניין משותף: גילוי רחפנים, הפחתת עלות היירוט, שיפור מערכות האזהרה ולימוד אפשרויות ההתמודדות עם נשק איראני.
ב-7 ביוני 2026 פרסם המכון הישראלי למחקרי ביטחון לאומי INSS מחקר של גאורגי פורוסקון על הרחבת הנוכחות האוקראינית במזרח התיכון.
המחבר ציין את התפקיד הגובר של אוקראינה בביטחון האזורי והמליץ לישראל להשתמש באופן פעיל יותר בניסיונה המעשי. במקביל, הוא ציין את המגבלות של שיתוף הפעולה הקיים ואת הצורך בדיאלוג מקצועי זהיר בין המדינות.
המהדורה האיראנית מתייחסת לאותו חומר, אך מציגה את הקשרים האוקראינים-ישראלים כעדות לשיתוף פעולה צבאי שהתגבש נגד טהראן.
ההבדל משמעותי. הסכם על חילופי מידע וטכנולוגיות אינו מוכיח את קיומו של פיקוד משותף, פעולות התקפיות מתואמות או השתתפות יחידות אוקראיניות במתקפות ישראליות על איראן.
זה חשוב במיוחד לקוראים ישראלים. ישראל מעוניינת בטכנולוגיות המאפשרות להגן ביעילות רבה יותר על האוכלוסייה מפני התקפות אוויריות. לאוקראינה יש ניסיון מתאים, אך שיתוף הפעולה הצבאי בין שתי המדינות יש לו מגבלות פוליטיות משלו ואינו מסתכם בהאשמות האיראניות.
סוריה, מאלי והים הכספי: מה שטהראן שמה בשורה אחת
DefaPress מתייחסת גם לאירועים שאינם קשורים ישירות להגנה נגד רחפנים של ישראל.
במחקר INSS נאמר כי המודיעין הצבאי האוקראיני כבר בשנת 2024 סייע ברחפנים למטה הקבוצה “חיאת תחריר א-שאם” באידליב הסורית. קשרים אלה נבחנים בהקשר של ההתנגדות של אוקראינה לנוכחות הצבאית הרוסית בסוריה.
לאחר נפילת משטר בשאר אל-אסד, קייב החלה לפתח יחסים עם השלטונות הסוריים החדשים. ב-5 באפריל 2026 ביקר זלנסקי בדמשק ונפגש עם הנשיא אחמד א-שארע.
הפרסום האיראני מפרש את הסיפור הזה כתמיכה בכוחות קיצוניים למען האינטרסים של ישראל. עם זאת, המחקר שהובא ב-INSS אינו קובע כי הפעולות האוקראיניות בסוריה בוצעו בהוראת ההנהגה הישראלית.
באופן דומה, DefaPress משתמשת בחקירת CNN מ-12 בספטמבר 2026. העיתונאים דיווחו על כ-15 מומחים אוקראינים לרחפנים שסייעו לכוחות המורדים בצפון מאלי להתמודד עם הצבא הרוסי.
הדברים נגעו למדינה במערב אפריקה, באזור הסאהל, ולא בקרן אפריקה, כפי שצוין בטעות במאמר האיראני. CNN תיארה את הרחבת ההתנגדות האוקראינית לכוחות הרוסיים מחוץ לאירופה. DefaPress משתמשת במידע זה להאשמות נגד קייב בהפצת טרור.
האירוע המסוכן ביותר התרחש קרוב יותר לאיראן.
ב-25 ביולי 2026 הודיעה טהראן כי תקיפה אוקראינית על ספינה מסחרית איראנית בים הכספי הביאה למותו של מלח אחד ולפציעתו של אחר. הצד האיראני טען כי הספינה נשאה מטען אזרחי. אוקראינה דיווחה על תקיפות על מתקני לוגיסטיקה צבאית רוסיים וספינות הקשורות להובלת מטענים צבאיים איראניים.
הנסיבות של הפגיעה הספציפית ואופי המטען נותרו נושא למחלוקות. אך עצם מותו של המלח הפך את הסכסוך למשבר דיפלומטי.
ב-28 ביולי דיווח הניו יורק טיימס, בהסתמך על גורמים איראניים ומערביים, כי טהראן שקלה אפשרות לתקיפה טיל בליסטי על נמל אוקראיני בים השחור. הוצע פגיעה מוגבלת במתקן, אך אפילו תקיפה כזו יצרה סיכון להסלמה נוספת.
לאחר שיחת טלפון בין שרי החוץ אנדריי סיביגה ועבאס אראגצ’י, המתח ירד. באוגוסט הצהיר הפוליטיקאי האיראני מוחסן רזאי בפומבי כי הוכנו תקיפות על שלושה מתקנים אוקראיניים, אך ההחלטה על התקיפה בוטלה. לא הוצגו ראיות עצמאיות לתוכנית הצבאית שהוצגה.
נאנובוסטי בעבר ניתחו בפירוט את האיום של תקיפה איראנית על אוקראינה, וכן את הניסיון של טהראן לאחד את פעולות ישראל ואוקראינה בים הכספי לטענה פוליטית אחת.
הפרסום של DefaPress בנובמבר ממשיך את הקו הזה, אם כי אינו מכיל ראיות חדשות להכנת תקיפה על אוקראינה.
איפה ברוסיה בסיפור הזה ולמה עלה השאלה של פטריוט
המהדורה האיראנית כמעט ואינה מתייחסת לנסיבה שבגללה אוקראינה בכלל צברה ניסיון כה רב בהתמודדות עם שאהד: רוסיה השתמשה במשך שנים ברחפנים בפיתוח איראני לתקיפות על ערים ותשתיות אוקראיניות.
שיתוף הפעולה בין מוסקבה לטהראן אינו מוגבל למכשירים אלה.
ב-7 באפריל פרסמה רויטרס מידע של המודיעין האוקראיני על מתן תמונות לוויין ותמיכה קיברנטית על ידי רוסיה לאיראן. לפי ההערכה, לוויינים רוסיים צפו במתקנים צבאיים ותשתיות קריטיות במדינות המזרח התיכון, כולל בסיסים אמריקאיים.
מקורות מערביים ואזוריים של רויטרס אישרו פעילות לוויינית רוסית מוגברת ודיווחים על חילופי תמונות. עם זאת, תצפיות לווייניות עצמן אינן מאפשרות לקבוע את כל הנסיבות של הסיוע המיועד בבחירת מטרות.
עבור קייב זהו הסבר נוסף לצורך בשיתוף פעולה עם שותפים במזרח התיכון. הקשרים הצבאיים בין רוסיה לאיראן משפיעים על ביטחונה של אוקראינה, והטכנולוגיות האוקראיניות נגד רחפנים הופכות לשימושיות למדינות הנתונות להתקפות איראניות.
יש גם ממד ימי. ב-7 בנובמבר דיווחה נאנובוסטי על הקמת קבוצת Task Force Iron Gate האמריקאית – “שערי הברזל”, המיועדת להתמודד עם משלוחים צבאיים ולוגיסטיקה תחת סנקציות של איראן.
בניתוח שלנו של פרויקט “שערי הברזל” נבחן בנפרד הים הכספי, שדרכו עוברים נתיבי תחבורה בין רוסיה לאיראן. חפיפת התאריכים של ההכרזה האמריקאית והפרסום של DefaPress אינה מוכיחה קשר ביניהם, אך מראה עד כמה האזור הזה הפך חשוב למספר סכסוכים בו זמנית.
בחלק האחרון של מאמרה מתייחסת הסוכנות האיראנית לבעיה הכואבת עבור אוקראינה – המחסור בטילים פטריוט.
ב-30 באוקטובר 2026 אישרה ארה”ב מכירה אפשרית של 500 מיירטים PAC-3 MSE לאוקראינה. המימון מתוכנן על ידי שותפי אוקראינה, אך אישור המכירה אינו אומר אספקה מיידית. זלנסקי הזהיר כי קבלת חלק מהנשק עשויה להימשך שנים.
DefaPress מציגה את המחסור בפטריוט כתגמול של קייב על הסיוע לאמריקאים ולישראלים. הקשר הסיבתי כאן לא הוכח. המחסור קשור לשימוש הגבוה במיירטים יקרים, יכולות ייצור מוגבלות וצרכים מתחרים של מספר מדינות.
עם זאת, המצב של אוקראינה אכן יוצר שאלה מורכבת עבור שותפיה: המדינה מספקת טכנולוגיות הגנה מבוקשות, תוך שהיא חווה צורך חריף בנשק הדרוש להגנתה שלה.
מה המשמעות של איומים חדשים עבור אוקראינה וישראל
עד נובמבר 2026 השתנו היחסים בין איראן לאוקראינה באופן ניכר. בנוסף למחלוקות הקודמות סביב אספקת נשק לרוסיה, נוצרו עימותים ישירים של אינטרסים במזרח התיכון ובים הכספי.
DefaPress אספה את האירועים הללו למבנה האשמה אחד. מדריכים אוקראינים מוצגים כשכירי חרב, הסיוע נגד רחפנים – כהשתתפות במלחמה נגד איראן, והפעולות נגד האינטרסים הצבאיים הרוסיים בסוריה ובאפריקה – כהוכחה לאסטרטגיה עוינת גלובלית של קייב.
למבנה הזה יש משימה פוליטית: להציג את הפעילות האוקראינית מחוץ לאירופה כאיום ישיר על איראן ובכך להצדיק את האפשרות של פעולות תגמול.
עם זאת, פרסום של סוכנות מידע צבאית אינו שווה ערך להחלטה רשמית של הממשלה או לפקודה לכוחות המזוינים. אין עדיין בסיס לטעון כי טהראן אישרה מבצע חדש נגד אוקראינה.
עבור ישראל, המצב בעל משמעות מעשית. כל חיזוק של שיתוף פעולה עם אוקראינה בתחום ההגנה האווירית מלווה כעת בסיכון ללחץ איראני נוסף על קייב. במקביל, ויתור על חילופי ניסיון היה מונע משתי המדינות את האפשרות להשתמש בטכנולוגיות שכבר הוכיחו את יעילותן במאבק ברחפנים.
הסכסוך הקודם סביב הספינה הכספית הראה כי איומים איראניים יכולים לצאת מגבולות העימות המידעתי ולדרוש משא ומתן דיפלומטי דחוף.
הפרסום הנוכחי עדיין אינו מעיד על תחילתו של משבר צבאי חדש. אך הוא מראה כי טהראן רואה יותר ויותר את אוקראינה לא רק כמתנגדת של שותפה הרוסי, אלא גם כמשתתפת עצמאית במערכת הביטחון של המזרח התיכון. ושינוי זה ביחס עשוי להשפיע על ההחלטות הבאות של איראן.