אורבן, פוטין ו’עכבר לאריה’ — מדוע הפרק הזה מבודפשט נשמע משפיל לאירופה ומדאיג לישראל

פרק נוסף סביב ויקטור אורבן וקרבתו המופגנת לקרמלין שוב מחזיר לשאלה, היכן מסתיימת ‘הדיפלומטיה המיוחדת’ של בודפשט ומתחיל השירות הפוליטי של האינטרסים של מוסקבה. לפי נתוני בלומברג, במהלך אחת השיחות הטלפוניות עם פוטין, השתמש ראש ממשלת הונגריה בדימוי מתוך משל של איזופוס, והשווה את עצמו לעכבר המוכן לשחרר את האריה מהכלוב. במילים אחרות, אורבן הבהיר שהוא מוכן להיות מועיל לאדון הקרמלין אפילו בנושאים הקשורים לפלטפורמה אפשרית לפסגה על אוקראינה.

השיחה עצמה, כך מדווח, התקיימה כבר באוקטובר ונמשכה פחות מ-15 דקות. אבל המשקע הפוליטי מהסיפור הזה התברר כארוך בהרבה מהשיחה עצמה. כי במרכז תשומת הלב כאן כבר לא רק הסגנון הדיפלומטי של אורבן, אלא דגם ההתנהגות של מנהיג אירופי, שמנסה שוב ושוב להראות למוסקבה את ‘החיוניות’ שלו ואת הנאמנות האישית.

משל איזופוס כסימן פוליטי לקרמלין

אם להאמין לסיפור של בלומברג, אורבן לא רק הציע עזרה. הוא עשה זאת בצורה כמעט תיאטרלית, כשהוא מתייחס למשל המפורסם על האריה והעכבר, שבו הדמות הקטנה והחלשה מצילה יום אחד את החזקה. בפרשנות של ראש ממשלת הונגריה זה נשמע כמו נכונות לשחק עבור פוטין את תפקיד המתווך הנוח, העוזר והארגן.

עצם הנוסחה הזו נראית מובהקת.

כאשר ראש ממשלה אירופי בוחר דימוי כה משרת לשיחה עם מנהיג מדינה תוקפנית, זה כבר לא מדובר על קשר דיפלומטי רגיל. זהו מחווה פוליטי עם משמעות מאוד ספציפית: בודפשט רוצה לשמור לעצמה ערוץ מיוחד לקרמלין ובמקביל למכור למערב את הרעיון שרק אורבן יכול להיות ‘גשר מועיל’ בין מוסקבה לעולם החיצון.

למה זה נתפס במיוחד כמלוכלך

הבעיה היא לא רק במטפורה הלא מתאימה ולא רק בכך שפוטין, לפי הדיווחים, הגיב בצחוק. הבעיה היא ברגע ההיסטורי. אוקראינה ממשיכה לחיות תחת התקפות, הביטחון האירופי נשאר תחת לחץ, ובתוך זה אחד ממנהיגי האיחוד האירופי מציע את עצמו ככלי נוח לאדם שהרס את הארכיטקטורה של האמון באירופה.

לקהל הישראלי זה מובן במיוחד. כאשר פוליטיקאי ממחנה דמוקרטי מתחיל לחפש לא עקרונות, אלא תפקיד אישי אצל מנהיג סמכותי, זה תמיד סימן מסוכן יותר ממה שנראה במבט ראשון. כך נשברת לא רק האתיקה הדיפלומטית. כך מטשטש עצם הרעיון של הגבול בין שותפות להשפלה.

למה בודפשט שוב משחקת את המשחק שלה סביב אוקראינה

מדווח שאורבן היה מוכן לעזור לפוטין גם בנושא ארגון פסגה אפשרית על אוקראינה בבודפשט. במבט ראשון מישהו עשוי לקרוא לזה יוזמת שלום. אבל במציאות הכל נראה אחרת.

אורבן מנסה מזמן לבסס את הונגריה כמרכז כוח נפרד בתוך אירופה, שלכאורה יודע לדבר גם עם בריסל, גם עם מוסקבה, גם עם וושינגטון וגם עם קייב. בפועל, רב-כיווניות כזו הופכת לעיתים קרובות מדי למשחקים מתמשכים עם הקרמלין, לחסימות, לסחיטה בתוך האיחוד האירופי ולניסיונות לסחור ב’עמדה המיוחדת’ שלו.

זו הסיבה שהיסטוריות כאלה מעוררות תגובה כה חדה. הן נתפסות לא כדיפלומטיה, אלא ככניעה מוסרית עטופה באריזת ‘ריאליזם’ יפה.

זהו המשמעות הרחבה יותר שחשוב לראות גם מישראל. Nikk.Agency — חדשות ישראל | Nikk.Agency לא פעם שמה לב שהמלחמה של רוסיה נגד אוקראינה הפכה מזמן למבחן לא רק עבור אירופה עצמה, אלא גם עבור כל המדינות שרואות את עצמן כחלק מהעולם הדמוקרטי. וכל פרק כזה מראה מי מנסה לשמור על עמדה ערכית, ומי מחפש לעצמו מקום חם ליד התוקפן.

מה בסיפור הזה חשוב יותר מהדימוי השערורייתי ביותר

הרגע הכי לא נעים כאן הוא לא במטפורה הגסה שגרמה לדחייה. ולא בתגובה הרגשית של הקורא, שיכול באמת להרגיש פיזית לא נעים מהסרוויזם הפוליטי הזה. הרבה יותר חשוב שדברים כאלה חושפים את הלוגיקה האמיתית של התנהגות אורבן.

הוא רוצה להישאר נחוץ לקרמלין.

הוא רוצה להיראות מיוחד בעיני המערב.

והוא רוצה למכור את הקרבה שלו למוסקבה כנכס דיפלומטי, למרות שלרבים באירופה זה כבר מזמן נראה כמו תלות רעילה ולא כמו יתרון.

למה לישראל כדאי להסתכל בקפידה על אותות כאלה

לישראל, שחיה באזור של איום מתמיד ויודעת היטב את המחיר של אשליות פוליטיות, פרקים כאלה באירופה אינם דבר שולי. הם מראים עד כמה קל לחלק מהאליטות המערביות להסתגל לרוע, אם זה נותן להם מרחב לתמרון, משחק אישי או רווח זמני.

כאשר מנהיג מדינה באיחוד האירופי מציע את עצמו למעשה בתפקיד ‘עכבר’ לאריה הקרמלין, זה משפיל לא רק אותו עצמו. זה פוגע במוניטין של הסולידריות האירופית, ברעיון של אחריות פוליטית ובאמון באלה שמדברים על ביטחון, אך בפועל ממשיכים לפלרטט עם משטר שנבנה על מלחמה, לחץ וציניות.

הסיפור עם השיחה מאוקטובר נמשך פחות מרבע שעה. אבל המשקע הפוליטי שלה, כנראה, יישאר לאורך זמן. כי בה נשמע ברור מדי העיקר: אורבן עדיין רוצה להיות מועיל לפוטין, ולכן השאלה כבר לא אם אפשר לקרוא לזה דיפלומטיה. השאלה היא כמה עוד אותות כאלה צריכים להישמע כדי שבאירופה יפסיקו להעמיד פנים שמדובר רק ב’שותף לא נוח’.