NAnews חדשות ישראל Nikk.Agency

כל המספרים במאמר זה נלקחו ממקורות פתוחים: נתוני נמל התעופה בן-גוריון, לוחות זמנים פתוחים של טיסות והודעות פומביות על החלטות של משדרים. כל מי שרוצה יכול לבדוק את הנתונים האלה באינטרנט ולהשוות אותם בעצמו.

אירוויזיון, חרם ושקלים: הישראלים רעשו ברשתות החברתיות, אבל המטוסים עדיין טסים

5 מדינות סירבו להשתתף ב”אירוויזיון-2026″ בגלל כניסת ישראל: ספרד, הולנד, אירלנד, איסלנד וסלובניה. לאחר מכן החלה גל מחאה רועש ברשתות החברתיות הישראליות. חלקם כינו את ההחלטה של המדינות הללו כאנטי-ישראלית, אחרים דיברו על סטנדרטים כפולים, ושלישיים כתבו ישירות על אנטישמיות המוסתרת בעמדה פוליטית.

אבל מאחורי הפוסטים הרגשיים הופיעה שאלה מאוד מעשית: מה יכולים לעשות ישראלים רגילים, אם הם לא פוליטיקאים, לא דיפלומטים ולא מנהלי ערוצי טלוויזיה?

התשובה ברשתות החברתיות נשמעה פשוטה: לא לנסוע לשם, לא לנפוש שם, לא לקנות כרטיסים, לא לבזבז שם שקלים.

וכאן הסיפור הופך למעניין יותר. אם נשווה את מאי 2025 — כלומר התקופה לפני הכרזת החרם — עם מאי 2026, כאשר החרם כבר התרחש, מתברר: המחאה הרועשת ברשת לא הפכה לסירוב המוני לנסוע. לפחות, התמונה האווירית הפתוחה לא מראה זאת.

כאשר חמש מדינות החלו לסרב לאירוויזיון

הגל הראשון של ההצהרות החל כבר בסתיו 2025.

איסלנד הייתה הראשונה שהצביעה על האפשרות לסרב להשתתף — 9 בספטמבר 2025. הסירוב הסופי אושר ב-10 בדצמבר 2025.

אירלנד הצהירה על עמדתה ב-11 בספטמבר 2025: לא להשתתף אם ישראל תורשה להשתתף בתחרות.

הולנד הכריזה על תנאי דומה ב-12 בספטמבר 2025.

באותו יום, 12 בספטמבר 2025, סלובניה הצביעה על עמדה דומה.

ספרד הצטרפה ב-16 בספטמבר 2025, כאשר RTVE תמכה בסירוב להשתתף בתחרות עם ישראל.

לאחר החלטת EBU ב-4 בדצמבר 2025, כאשר התברר שישראל לא תודח, החרם הפך לעובדה. בסופו של דבר השתתפו ב”אירוויזיון-2026″ 35 מדינות — המספר המינימלי מאז 2003.

לישראל זה נראה לא רק כוויכוח סביב תחרות מוזיקלית. על רקע המלחמה, הלחץ הבינלאומי והניסיונות המתמשכים להוציא את ישראל מפלטפורמות תרבותיות, ספורטיביות ואקדמיות, ההחלטה של חמש המדינות הפכה במהירות לסמל.

מאי 2025: איך היה לפני החרם

מאי 2025 חשוב כנקודת השוואה. אז עדיין לא היו הצהרות ספטמבר של חמש המדינות, לא הייתה החלטת דצמבר של EBU, לא היו קריאות ברשתות החברתיות הישראליות “לא לטוס לשם” ו”לא להשאיר שם את הכסף שלנו”.

במאי 2025 עברו דרך נמל התעופה בן-גוריון 1,448,420 נוסעים בינלאומיים ו-10,759 טיסות בינלאומיות.

מבין חמש המדינות שסירבו מאוחר יותר להשתתף ב”אירוויזיון-2026″ בגלל ישראל, היעד העיקרי היה ספרד. במאי 2025 היו 62,120 נוסעים ליעדים ספרדיים.

בערים זה נראה כך:

ברצלונה — 32,091 נוסעים

מדריד — 28,904 נוסעים

מלגה — 519 נוסעים

פלמה דה מיורקה — 560 נוסעים

הולנד גם הייתה יעד בולט: 23,352 נוסעים במאי 2025. למעשה כל הזרם הזה עבר דרך אמסטרדם.

סלובניה הייתה כמעט מסלול נקודתי — 432 נוסעים בחודש.

באירלנד ואיסלנד לא היה נראה כיוון ישיר משמעותי בטבלה הרשמית.

כלומר, עוד לפני החרם ספרד והולנד כבר היו לישראלים לא מדינות מופשטות מהחדשות הפוליטיות, אלא מסלולים אמיתיים. לשם טסו לנופש, לקרובים, לעסקים, לנסיעות עבודה, להחלפות, להופעות, לעסקים או פשוט לחופשות קצרות באירופה.

מאי 2026: אחרי החרם הטיסות לא נעלמו

ועכשיו — הבדיקה העיקרית.

מאי 2026 הוא כבר התקופה אחרי סירוב חמש המדינות להשתתף ב”אירוויזיון” בגלל ישראל. זו התקופה אחרי הזעם, אחרי הפוסטים הרועשים, אחרי הקריאות: “מה אנחנו, אנשים פשוטים, יכולים לעשות? לא ניסע, לא נבזבז שם שקלים”.

אבל לפי לוחות הזמנים הפתוחים, הטיסות הישירות ליעדים אלה לא נעלמו.

ספרד נשארה היעד הפעיל ביותר מכל החמישייה. ההערכה למאי 2026 — כ-102 טיסות ישירות:

כ-15 טיסות בשבוע תל אביב — ברצלונה

כ-8 טיסות בשבוע תל אביב — מדריד

אם נחשב בזהירות לפי קיבולת ממוצעת של מטוס צר גוף וטעינה של כ-80–90%, זה יכול להיות כ-14.5–17 אלף נוסעים בחודש רק בטיסות ישירות מישראל לספרד.

בהולנד — כ-53 טיסות ישירות במאי, כ-12 טיסות בשבוע במסלול תל אביב — אמסטרדם. בהערכת נוסעים זה כ-7.5–9 אלף איש בחודש.

באירלנד — 0 טיסות ישירות.

באיסלנד — 0 טיסות ישירות.

בסלובניה הבסיס הרגיל הראה 0 טיסות בשבוע, אבל בנפרד נראה טיסה ישירה אפשרית של ישראייר ללובליאנה ב-26 במאי 2026. אם נחשב את הטיסה הזו, זה עוד כ-130–170 נוסעים.

בסך הכל בחמש המדינות במאי 2026 — כ-155–156 טיסות ישירות וכ-22–26 אלף נוסעים בטיסות ישירות מישראל. כמעט כל הזרם הזה נופל על ספרד והולנד.

חשוב: זו לא תנועת הנוסעים הרשמית הסופית למאי 2026, אלא הערכה זהירה לפי לוחות זמנים פתוחים וקיבולת טיפוסית של מטוסים. אבל אפילו הערכה כזו מראה את העיקר: סירוב מלא מהיעדים האלה לא נראה.

מה מראה ההשוואה עם מאי 2025

להשוואה הוגנת צריך לקחת בחשבון את המתודולוגיה.

במאי 2025 הסטטיסטיקה הרשמית של בן-גוריון מראה את תנועת הנוסעים הכוללת לפי יעדים — למעשה לשם וחזרה. בספרד זה 62,120 נוסעים, בהולנד — 23,352, בסלובניה — 432.

אם נחלק בזהירות רבה את הזרם הזה לשניים, אז רק על יציאות מישראל נופלים כ-31 אלף נוסעים לספרד, כ-11.7 אלף להולנד וכ-200–220 איש לסלובניה.

במאי 2026 הדוח הרשמי הסופי לכל החודש עדיין לא קיים, אבל לפי לוח הזמנים הנראה של טיסות ישירות אפשר להעריך את הזרם מישראל בכ-22–26 אלף נוסעים בחמש המדינות של החרם, כמעט כולו בזכות ספרד והולנד.

אם נחשב את שני הצדדים של המסלול — לשם וחזרה, זה יכול לתת כ-44–52 אלף נוסעים.

כלומר, אחרי הקריאות הרועשות ברשתות החברתיות “לא לטוס לשם ולא לבזבז שם שקלים” סירוב מלא מהיעדים האלה לא נראה. כן, ההערכה החישובית למאי 2026 נמוכה מהזרם הכולל הרשמי של מאי 2025, אבל המסלולים לא נעלמו. ספרד והולנד ממשיכים להיות יעדים אמיתיים לישראלים גם אחרי החרם הפוליטי של “אירוויזיון”.

כאן נמצא העצב המרכזי של הסיפור, עליו מצביע נאנוווסטיחדשות ישראל | Nikk.Agency: ברשתות החברתיות החרם נשמע חד ובטוח, אבל התנהגות הנוסעים מתבררת כמורכבת הרבה יותר.

ספרד: הדוגמה הבולטת ביותר של סתירה

ספרד הפכה לאחת המדינות המדוברות ביותר של החרם. עמדתה עוררה בישראל במיוחד הרבה תגובות חדות. ברשתות החברתיות ספרד כונתה לעיתים קרובות כדוגמה לצביעות אירופית: כאילו, המדינה מסרבת באופן מופגן לתחרות בגלל ישראל, אבל התיירים הישראלים עדיין ממשיכים להביא לשם כסף.

והמספרים הופכים את הוויכוח הזה למביך במיוחד.

במאי 2025, לפני הכרזת החרם, ספרד סיפקה 62,120 נוסעים דרך בן-גוריון. במאי 2026, כבר אחרי החרם, לפי לוחות הזמנים נראים כ-102 טיסות ישירות ליעדים ספרדיים, בעיקר לברצלונה ומדריד.

הערכת הנוסעים החישובית רק על יציאות מישראל — כ-14.5–17 אלף איש בחודש.

זה לא נראה כמו “אנחנו לא טסים לשם יותר” המוני.

הולנד: פחות רגשות, אבל המסלול נשאר

הולנד דנו בשקט יותר מאשר בספרד או באירלנד, אבל היא גם הייתה ברשימת חמש המדינות שסירבו להשתתף בגלל ישראל.

במאי 2025 הולנד סיפקה 23,352 נוסעים, למעשה דרך אמסטרדם. במאי 2026 המסלול הישיר תל אביב — אמסטרדם נשאר נראה בלוחות הזמנים: כ-53 טיסות בחודש.

הערכת חישוב — כ-7.5–9 אלף נוסעים רק מישראל.

כן, המצב עם מובילים מסוימים יכול היה להיות לא יציב, ותוכניות חברות התעופה השתנו. אבל כיעד אמסטרדם לא נעלם מהמפה הישראלית.

אירלנד, איסלנד וסלובניה: סמלים יותר מתנועה

אירלנד ואיסלנד בסיפור הזה חשובות פוליטית, אבל לא כיעדים תעופתיים ישירים גדולים מישראל. גם במאי 2025 לא היה נראה זרם ישיר משמעותי, וגם במאי 2026 לא היו טיסות ישירות.

סלובניה — מקרה קטן נפרד. במאי 2025 — 432 נוסעים. במאי 2026 — הבסיס הרגיל הראה 0 טיסות בשבוע, אבל בנפרד נראה טיסה ישירה אפשרית של ישראייר ללובליאנה ב-26 במאי. גם אם נחשב אותה, מדובר בכ-130–170 נוסעים.

לכן הבדיקה האמיתית של הקריאות ברשתות לא עוברת דרך אירלנד, איסלנד או סלובניה. היעדים העיקריים הם ספרד והולנד.

אירוויזיון ישראל לא הפסידה

עוד נקודה חשובה: התחרות עצמה לא הפכה להפסד עבור ישראל.

למרות סירוב חמש המדינות, ישראל נשארה על הבמה. הנציג הישראלי נועם בטאן זכה במקום השני, קיבל 343 נקודות, מהן 220 נקודות — מהצבעת הקהל.

זה שינה באופן ניכר את הרקע הרגשי. אם החרם היה מלווה בכישלון של ישראל, התגובה הייתה יכולה להיות קשה יותר. אבל זה יצא אחרת: חמש מדינות עזבו, וישראל הייתה בין המשתתפים המרכזיים של העונה.

לכן ברשתות החברתיות לא היה רק זעם, אלא גם סרקזם: החרימו, אבל הצופים עדיין הצביעו.

המסקנה העיקרית: הרעש היה חזק, החרם בכיס — לא

הישראלים באמת התרגזו. ברשתות החברתיות היו הרבה מילים חדות, האשמות, קריאות לא לנסוע למדינות האלה ולא לבזבז שם כסף.

אבל ההשוואה עם מאי 2025 מראה: אחרי החרם לא נראה סירוב חד מהיעדים שהיו חשובים לישראלים גם קודם. במיוחד זה נוגע לספרד והולנד.

מאי 2025 היה לפני החרם. מאי 2026 — כבר אחרי החרם ואחרי הקריאות “לא להביא לשם שקלים”. אבל המטוסים עדיין טסים, והנוסעים עדיין קונים כרטיסים.

בזה נמצא הפרדוקס המרכזי. בתגובות אפשר לדרוש תשובה קשה. בשדה התעופה אנשים עדיין הולכים לעלייה למטוס.

הסיפור של “אירוויזיון-2026” הראה לא רק את המחאה הפוליטית של חמש המדינות, אלא גם את ההבדל בין הרגש ברשת לבין החיים האמיתיים. הישראלים יכולים לבקר בחריפות את המדינות האירופיות על החלטות אנטי-ישראליות, אבל לא תמיד מוכנים להפוך את הכעס הזה לחרם כלכלי אישי.

הרעש היה חזק. המזוודות — עוד יותר חזקות.