וושינגטון מהדקת את הטבעת: ישראל בין לבנון, סוריה, עזה והעסקה עם איראן

על רקע המזכר האמריקאי-איראני, ישראל מצאה את עצמה תחת לחץ במספר חזיתות בו זמנית — בדרום לבנון, בחרמון הסורי, סביב הדיאלוג הישיר עם דמשק ובשאלת עתיד רצועת עזה.

הבעיה המרכזית עבור ירושלים אינה רק בהסכם עצמו בין ארה”ב לאיראן. הרבה יותר מסוכן דבר אחר: וושינגטון עשויה לנסות להפוך את ההישגים הצבאיים של ישראל בחודשים האחרונים לתשלום דיפלומטי עבור עסקה אזורית, שדונלד טראמפ רוצה להציג כפריצת דרך שלום גדולה במזרח התיכון.

לפי ההיגיון הישראלי, נסיגת כוחות מהצפון, הגבלת חופש הפעולה נגד “חיזבאללה” והתחלת שיקום עזה לפני פירוק חמאס מנשקו יוצרים איום משותף אחד. ישראל מסתכנת באיבוד שליטה דווקא במקום שבו מחיר הטעות נמדד לא בהצהרות פוליטיות, אלא בביטחון תושבי הגליל, הגולן, הדרום והמרכז של ישראל.

לבנון וחרמון הסורי: לחץ סביב הביטחון הצפוני

במרכז הדאגה הישראלית — דרום לבנון והאזורים שישראל רואה בהם חיץ ביטחוני לאחר המלחמה עם “חיזבאללה”. לפי מקורות ישראליים, ממשל טראמפ עשוי להגביר את הלחץ על ראש הממשלה בנימין נתניהו, בדרישה לנסיגת כוחות או לפחות נוסחה שוושינגטון תוכל להציג לעולם הערבי כהישג דיפלומטי.

העיתונאית אנה רייבה-ברסקי כתבה ב”מעריב” שבישראל חוששים מהמעבר של הלחץ האמריקאי לשלב מעשי. מדובר לא רק בדרישות פוליטיות, אלא גם בעיכובים באספקת נשק, הגבלות בתחום הביטחוני וצעדים שיזכירו בפועל אמברגו על נשק.

מה בדיוק רוצה וושינגטון

פקידים ישראלים סבורים שטראמפ מנסה לקבל מישראל “תשלום” עבור הביטחון בצפון בתמורה להסכם שארה”ב מקדמת עם איראן. בהיגיון זה, לבנון, סוריה וחרמון הסורי אינם שאלות נפרדות, אלא חלק ממבנה אזורי אחד.

בפומבי נתניהו כבר הבהיר שישראל אינה מתכוונת לוותר על אזורי החיץ. עמדתו פשוטה: אם ישראל תיסוג מוקדם מדי, “חיזבאללה” ואיראן יקבלו זמן, מרחב ונתיב לשיקום האיום בגבול הצפוני.

במובן זה, המחלוקת בין ירושלים לוושינגטון אינה רק דיפלומטית. זו מחלוקת על מי יקבע את גבולות הביטחון של ישראל לאחר המלחמה: ממשלת ישראל, על פי האיומים בשטח, או ממשל ארה”ב, על פי עסקה גדולה עם טהראן.

סוריה: דמשק חוזרת למשחק המשא ומתן

הכיוון הסורי הפך לאלמנט השני של הלחץ האמריקאי. לפי דיווחי Kan 11, הכתבים גילי כהן ורוי קייס דיווחו כי הדיאלוג הישיר בין ירושלים לדמשק עשוי להתחדש תחת לחץ ארה”ב לאחר מספר חודשי הקפאה ולראשונה לאחר המלחמה עם איראן.

כאן חשוב להבהיר את העובדות: מדובר לא בבשאר אסד, אלא באחמד א-שרעא, שמפרסומים מערביים כעת מכנים אותו נשיא סוריה. סביבו מנסה וושינגטון לבנות נוסחה אזורית חדשה, שבה דמשק אמורה לשחק תפקיד בהחלשת “חיזבאללה” בלבנון.

במהלך פסגת G7 באוויאן-לה-בן, צרפת, טראמפ הצהיר כי שוחח עם המנהיג הסורי על “חיזבאללה”. הנשיא האמריקאי הציע למעשה שסוריה תטפל בקבוצה השיעית הלבנונית במקום ישראל. באחת מהצהרותיו הוא אמר שישראל לא צריכה “להרוס בניין מגורים בכל פעם” כאשר מחפשים שם לוחם של “חיזבאללה”.

מדוע ישראל מתייחסת לכך בזהירות

עבור ישראל, רעיון כזה נראה בעייתי ממספר סיבות. ראשית, סוריה עצמה נותרת לא יציבה. שנית, התערבות דמשק בלבנון עשויה להוביל לגל חדש של סכסוך בין-עדתי. שלישית, ישראל אינה רוצה להחליף את חופש הפעולה שלה בהבטחות של צד שלישי, במיוחד כשמדובר ב”חיזבאללה” ובתשתית האיראנית.

לפי רויטרס, א-שרעא עצמו הכחיש שמועות על כוונת סוריה להיכנס ללבנון. כלומר, הרעיון האמריקאי נראה כרגע יותר ככלי לחץ על ישראל ולבנון מאשר כמנגנון צבאי ממשי.

עבור הקהל הישראלי זה חשוב במיוחד: כאשר וושינגטון מדברת על “ארכיטקטורה אזורית”, תושבי קריית שמונה, מטולה, נהריה, חיפה והגולן שומעים שאלה אחרת — מי יישא באחריות אם “חיזבאללה” יתחיל שוב לירות. זו הסיבה שנאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה בלחץ האמריקאי לא דיפלומטיה מופשטת, אלא ויכוח ישיר על זכותה של ישראל לשמור על קווי הביטחון שלה.

עזה: שיקום לפני פירוק חמאס מנשקו

החזית השלישית של הלחץ — רצועת עזה. השבוע הופיעו בתקשורת הישראלית פרסומים שארה”ב מתעקשת על קידום שיקום עזה עוד לפני פירוק חמאס מנשקו. מדובר בעיקר באזורים שנמצאים תחת שליטת צה”ל, כולל מה שנקרא “האזור הצהוב”.

הרעיון האמריקאי נראה כך: להתחיל בשיקום באזורים שבהם אין נוכחות ישירה של חמאס, להכניס כוח בינלאומי ובמקביל ליצור תנאים להוצאת כ-100 אלף תושבי עזה מהאזור. באופן רשמי זה מוצג כדרך להפריד את האוכלוסייה מהשלטון של חמאס ולהתחיל בניהול אזרחי ללא מבנה טרוריסטי.

אבל בישראל רואים בתוכנית כזו מסוכנת. הקבינט דורש לשמור על השליטה בשטח עד למילוי התנאי העיקרי — פירוק חמאס מנשקו. ללא זאת, השיקום עלול להפוך לא לייצוב האזור, אלא לשיקום תשתיות שמהן תוכל שוב ליהנות הארגון הטרוריסטי.

המחלוקת העיקרית: קודם ביטחון או קודם שיקום

עמדת ישראל נותרת נוקשה: כוחות בינלאומיים לא צריכים להיכנס לרצועה, והשיקום לא צריך להתחיל כל עוד חמאס שומר על נשק, מבני שליטה ויכולת לשקם את הפוטנציאל הצבאי.

בשיחות לא רשמיות בישראל מודים שהלחץ האמריקאי על עזה מתגבר ויכול להתחזק עוד יותר לאחר הפחתת ההסלמה סביב איראן ולבנון. וושינגטון רוצה להתקדם לתמונה פוליטית של “הסדר לאחר המלחמה”, אבל ירושלים רואה בשטח מציאות אחרת: חמאס מנצל את הזמן להתארגנות מחדש.

כאן נפגשים כל שלושת הכיוונים — לבנון, סוריה ועזה. ארה”ב מנסה לאסוף חבילה אזורית רחבה: איראן מקבלת מסלול משא ומתן, לבנון — הפסקת מלחמה, סוריה — תפקיד חדש, עזה — שיקום, וישראל — דרישות לריסון.

עבור ירושלים זו נוסחה מסוכנת. היא עשויה להיראות יפה בפסגות, אבל בפועל משאירה את ישראל בפני בחירה מוכרת: או להסכים למבנה דיפלומטי של בעלת ברית, או לשמור על חופש פעולה במקום שבו האיום לא נעלם.

המסקנה העיקרית עבור ישראל פשוטה. אם ארה”ב קושרת את לבנון, סוריה, עזה ואיראן לעסקה אחת, ישראל צריכה לא רק להגיב לכל לחץ בנפרד, אלא גם לראות את כל המפה בבת אחת. כי ויתור בחזית אחת יכול במהירות להפוך לתקדים ללחץ בחזית אחרת.