לבוב, זיכרון והקוסמוס של לם: איך חסד-אריה החזיר את הסופר הגדול לעיר ילדותו

ב-30 ביוני 2026 במועדון וЄБФ “חסד-אריה” נערכה תוכנית “עיר האריה בחיים וביצירות של סטניסלב לם”, שהוקדשה ל-105 שנה להולדתו של סטניסלב לם – אחד מהסופרים המדע הבדיוני האירופיים המפורסמים ביותר, הוגי העתיד והמחברים, שספריהם מזמן חרגו מגבולות הז’אנר של מדע בדיוני.

זו לא הייתה רק פגישה ספרותית.

זה היה שיח על לבוב כעיר זיכרון, על הגורל היהודי, על התרבות הפולנית, על טראומת השואה ועל אדם שידע להסתכל רחוק קדימה, אך כל חייו נשאר קשור לעיר ילדותו.

סטניסלב לם נולד בלבוב ב-12 בספטמבר 1921. אז זה היה Lwów – עיר עם היסטוריה מורכבת, רב-לשונית ורב-תרבותית, שבה התקיימו יחד מסורות תרבותיות פולניות, יהודיות, אוקראיניות, דוברות גרמנית ואוסטריות. דווקא העיר הזו הפכה ליקום הראשון עבור הסופר העתידי, שאותו הוא החזיר אחר כך בטקסטים שלו – ישירות, בעקיפין, דרך זיכרון, פרטים, דימויים וצלקות פנימיות.

לם ולבוב: העיר שנשארה בפנים

בתוכנית חסד נזכרו בשנות הילדות והנעורים של סטניסלב לם בלבוב, שהשתקפו בספרו האוטוביוגרפי “הטירה הגבוהה”. בטקסט זה לבוב מופיעה לא כגלויה תיירותית, אלא כמרחב של תפיסת הילדות: רחובות, בתים, ריחות, משחקים, פחדים, תגליות ראשונות, תחושת עולם גדול שמתחיל ליד הבית.

ללמה לבוב הייתה לא רק מקום לידה.

זו הייתה עיר של עיצוב האישיות, השפה, הזיכרון וההשקפה האינטלקטואלית על העולם. הוא גדל בסביבה שבה רפואה, חינוך, ספרות, תרבות אירופית וחיים עירוניים היו חלק מהיומיום. אביו, שמואל לם, היה רופא, אמו – סבינה וולר. המשפחה הייתה מבוססת, דוברת פולנית ומאוד מתבוללת, אך במקור השתייכה לסביבה היהודית של לבוב.

כאן חשובה הדיוק.

למה אי אפשר לצמצם לנוסחה פשוטה אחת. הוא היה סופר פולני, לבוביאני, אדם של תרבות אירופית, ובמקור – יהודי ממשפחה שעברה את האסון של המאה ה-20. זהות מורכבת כזו מוכרת היטב לרבים מהמשפחות היהודיות במזרח אירופה: שפה, תרבות, מסמכים, מוצא, זיכרון והישרדות לעיתים קרובות לא התאימו לשורה נוחה אחת.

לקהל הישראלי הנושא הזה קרוב במיוחד.

הסיפור של לם הוא לא רק סיפור של ספרות. זהו סיפור של לבוב היהודית, סיפור של התבוללות, סיפור של הישרדות וסיפור של שתיקה לאחר האסון שחוו. לכן מפגשים כאלה חשובים לא רק לאוהבי המדע הבדיוני, אלא גם לכל מי שמנסה להבין איך זיכרון העבר ממשיך לחיות בתרבות.

מוצא יהודי וצל השואה

סטניסלב לם היה ממשפחה יהודית. אביו, שמואל לם, היה רופא, אמו – סבינה וולר. המשפחה ראתה את עצמה כחלק מהתרבות הפולנית, חיה בסביבה דוברת פולנית והייתה מתבוללת, אך מוצאו של לם נשאר יהודי.

במהלך השואה המשפחה הייתה תחת איום מוות. לפי “חוקי נירנברג” הנאציים לם נחשב ליהודי. לו ולהוריו הצליחו להימלט מהמוות בזכות מסמכים מזויפים וחיים תחת זהות אחרת.

לרוב היהודים בלבוב התקופה ההיא הסתיימה בטרגדיה.

לכן הסיפור של משפחת לם הוא לא רק ביוגרפיה פרטית של סופר מפורסם. זהו חלק מההיסטוריה הגדולה והכואבת של לבוב היהודית, שכמעט הושמדה במהלך השואה.

לם עצמו לאחר המלחמה לעיתים רחוקות דיבר על מוצאו היהודי והחוויה שחווה בגלוי. הוא הדגיש שהשקפת עולמו עוצבה בזרם התרבות הפולנית. אך השתיקה על הטראומה גם היא הפכה לחלק מהביוגרפיה שלו.

בשנים האחרונות חוקרים שמים לב יותר ויותר לכך שעקבות השואה שחווה עשויים להיות מוצפנים ביצירותיו – לא כעדות ישירה, אלא כשכבה עמוקה של פחד, ניכור, חוסר יכולת להבין את האחר, התנגשות האדם עם כוח חסר פנים ואסון.

בתוכנית בחסד דיברו בדיוק על זה: על מחקרים חדשים שעוזרים לקרוא אחרת את יצירותיו של לם.

מאחורי העולמות הפנטסטיים, המסעות הקוסמיים, הרובוטים, הבינה המלאכותית והציוויליזציות הרחוקות ניתן לראות לא רק משחק דמיון, אלא גם חוויית אדם שחווה מאה שבה הציוויליזציה הראתה את הצד האחורי המפחיד שלה.

לנאנובוסטי — חדשות ישראל הנושא הזה חשוב גם כי הוא מחבר כמה קווים: ההיסטוריה היהודית של לבוב, מרחב הזיכרון האוקראיני, התרבות הפולנית והשאלה הישראלית על איך לשמור על זיכרון האנשים שזהותם הייתה מורכבת, רב-שכבתית ולעיתים קרובות טראומטית.

סופר מדע בדיוני שחזה את העידן הדיגיטלי

אבל הערב בחסד לא היה רק על הטרגדיה.

הוא היה גם על הגאונות של לם, שידע לראות את העתיד הרבה לפני שהוא הפך לחלק מהיומיום שלנו. משתתפי התוכנית נזכרו בהמצאות הטכניות והתופעות שלם תיאר בספריו: ספרים אלקטרוניים ואודיו, טאבלטים, סמארטפונים, אינטרנט, צורות תקשורת וירטואליות, מערכות אוטומטיות, יחסים מורכבים של האדם עם המכונה והמידע.

היום, כאשר הבינה המלאכותית, הסביבה הדיגיטלית, הסמארטפונים וזרם הנתונים המתמיד הפכו לחלק מהחיים הרגילים, לם נקרא לא כסופר של העבר, אלא ככותב שממשיך לשאול שאלות להווה.

מה קורה לאדם כשהטכנולוגיה הופכת לחכמה יותר?

האם אפשר להבין תבונה אחרת אם היא חושבת לא כמו שאנחנו?

איפה נגמר ההתקדמות ומתחיל הבדידות?

למה האנושות, ביצירת טכנולוגיות חדשות, לעיתים קרובות לא הופכת לחכמה יותר?

שאלות אלו נשמעות ב“סולאריס”, “קיבריאדה”, “יומני הכוכבים של יון טיכי”, “חזרה מהכוכבים” ויצירות אחרות של לם. ודווקא בגלל זה ספריו נשארים חיים: הם לא מתיישנים יחד עם הטכנולוגיה, כי הם מדברים לא רק על מכונות, אלא על האדם.

המוזיקה של לבוב כחלק מהזיכרון

אווירה מיוחדת למפגש הוסיפו קליפים מוזיקליים.

נשמעה השיר “לבי נשאר בלבוב” למילים של מריאן חמר – משורר פולני, סאטיריקן, מחזאי וקרוב משפחה של סטניסלב לם. פרט זה חשוב: דרך חמר השיח על לם חוזר שוב ללבוב, לסביבה התרבותית הפולנית-יהודית, לאנשים שעבורם העיר נשארה לא רק נקודה על המפה, אלא חלק מהגורל האישי.

כמו כן נשמעה השיר הפופולרי “רק בלבוב”, והווידאו לווה בסרט שצולם בחסד – “שני טנגו”. תוספות מוזיקליות אלו הפכו את התוכנית לא להרצאה יבשה, אלא לחזרה חיה לזיכרון העירוני, שבו ספרות, מוזיקה, רחובות וביוגרפיות מתחברים לסיפור אחד משותף.

הלבוביאני לם אכן חזר ללבוב – בספרים, בזיכרונות, במחקרים, בשיחות עליו ובקיר המורל שנוצר לכבודו.

למה הסיפור של לם חשוב היום

הסיפור של סטניסלב לם חשוב לא רק כתאריך יובל.

הוא עוזר לדבר על איך העיר שומרת על אנשים, אפילו כשהקטסטרופות ההיסטוריות קורעות משפחות, שפות, מדינות וגורלות. לבוב של לם כבר מזמן לא קיימת בצורתה הקודמת, אך היא ממשיכה לחיות בספרות, בזיכרון וביוזמות תרבותיות.

לאוקראינה הסיפור הזה חשוב כחלק מהמורשת הרב-תרבותית של לבוב.

לישראל – כחלק מהזיכרון היהודי של מזרח אירופה.

לתרבות הפולנית – כסיפור של אחד מהסופרים הגדולים שלה.

ולקוראי נאנובוסטי — חדשות ישראל – כתזכורת לכך שההיסטוריה היהודית לא תמיד מדברת בקול ישיר. לפעמים היא מוסתרת בביוגרפיה, בשתיקה, במדע בדיוני, בדמות כוכב לכת זר, בחוסר היכולת להבין את האחר ובגעגועים לעיר שנשארה בפנים לנצח.

סטניסלב לם כתב על העתיד, אך חייו האישיים היו קשורים עמוקות לעבר.

הוא ראה את ההתקדמות הטכנולוגית, אך הבין את השבריריות של האדם.

הוא יצר עולמות קוסמיים, אך נשא בתוכו את לבוב.

לכן המפגש בחסד הפך לא רק לתוכנית ל-105 שנה לסופר, אלא לפעולה חשובה של זיכרון: על לם, על לבוב היהודית, על השואה שחוו ועל התרבות שממשיכה להחזיר לאנשים את שמותיהם, עריהם וסיפוריהם.