- October 1, 2026
- 8:35 pm
- ישראל
מ-11 עד 21 בנובמבר 2026 יתקיים בתל אביב הפסטיבל הבינלאומי ה-13 לצילום PHOTO IS:RAEL. בתוכניתו מתוכננת תערוכה נפרדת של צלמים אוקראינים החיים כיום בישראל; ביניהם ישנם אנשים שעזבו את אוקראינה לאחר תחילת המלחמה הרוסית המלאה. Israeli Friends of Ukraine כבר מכסה את רוב ההוצאות, אך לצורך מימוש הפרויקט יש לאסוף עוד 10,000 שקלים.
מחבר: פאבל שווייקו
«עזרו לאוקראינה להישמע בזירה הבינלאומית בישראל» — עם ניסוח זה Israeli Friends of Ukraine החלה לגייס כספים לתערוכה האוקראינית בפסטיבל הבינלאומי לצילום PHOTO IS:RAEL. לפי מידע המארגנים, לראשונה הוזמנה לשם קבוצה של צלמים אוקראינים החיים כיום בישראל. חלק מהמשתתפים הגיעו לכאן לאחר תחילת הפלישה הרוסית המלאה.
התערוכה אמורה לפעול בכל ימי הפסטיבל — מ-11 עד 21 בנובמבר 2026. מארגני הפרויקט האוקראיני מקווים שבזמן זה יוכלו לראות את הצילומים כ-50 אלף איש: קהל ישראלי, אורחים זרים, נציגי ארגונים תרבותיים, ציבוריים ודיפלומטיים. PHOTO IS:RAEL עצמו לא מבטיח 50 אלף מבקרים ספציפיים, אלא מדבר על «עשרות אלפים» מדי שנה, ולכן נכון יותר לראות את המספר הראשון כהערכה של Israeli Friends of Ukraine.
לפרויקט זה יש עוד מאפיין אחד. העבודות האוקראיניות יגיעו לא לאירוע מיוחד של הדיאספורה, אליו בעיקר יגיעו אנשים שכבר מתעניינים באוקראינה, אלא לתוכנית הכללית של פסטיבל ישראלי גדול. ל-NAנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency כאן נמצא הסיפור המרכזי: הנושא האוקראיני יוצא לקהל שלא תכנן לחפש תערוכה על אוקראינה.
PHOTO IS:RAEL 2026: 50 תערוכות ויותר מ-200 צלמים
הפסטיבל הבינלאומי ה-13 לצילום PHOTO IS:RAEL יתקיים השנה במתחם סינמטק תל אביב, רחוב הארבעה, 5. PHOTO IS:RAEL מכריז על כ-50 תערוכות פתוחות ועבודות של יותר מ-200 צלמים מישראל וממדינות אחרות. בנוסף לתערוכות יהיו סרטים, סיורים, מפגשים עם יוצרים ואירועים משפחתיים. המתחם הפסטיבלי פתוח בחינם; רק אירועים מיוחדים וסיורים מסוימים בתשלום.
ב-11 בנובמבר, ביום הפתיחה, הפסטיבל יפעל מ-20:00 עד 22:00. מיום ראשון עד חמישי השעות הן 10:00–22:00, ביום שישי — 10:00–16:00, בשבת — שוב עד 22:00. ניתן להגיע, בין היתר, דרך תחנת הקו האדום של הרכבת הקלה קרליבך; תחנת הרכבת תל אביב השלום גם נמצאת יחסית קרוב. לקורא הישראלי זו פרט חשוב: מדובר למעשה במרכז תל אביב, ולא במתחם תערוכות סגור בפריפריה.
נושא הפסטיבל הנוכחי — Citizens / אזרחים / «אזרחים». PHOTO IS:RAEL מפרש אותו רחב יותר מרישום פורמלי בתעודת זהות: מי מקבל הזדמנות להיראות, קולו של מי נוכח בחברה ועד כמה האדם מסוגל להשתתף בעיצוב המציאות הכללית. לכן התערוכה האוקראינית משתלבת בנושא באופן טבעי — יוצרים, שחלקם שינו את מדינת מגוריהם בגלל המלחמה, מספרים על חוויותיהם כבר בתוך החברה הישראלית.
מהתחנה לסינמטק: איך נוצר הפסטיבל
ההיסטוריה של PHOTO IS:RAEL החלה הרבה לפני היוזמה האוקראינית הנוכחית. הפסטיבל הבינלאומי הראשון לצילום התקיים כבר ב-2009 במתחם התחנה בתל אביב תחת הנושא Point of View. עם יצירת הפסטיבל הראשון קשורים הצלמים אייל לנדסמן ואלדד רפאלי; רפאלי לאחר מכן היה אחראי על הכיוון האמנותי שלו במשך מספר שנים. הארגון הנוכחי של PHOTO IS:RAEL קיים מאז 2012 כחברה לתועלת הציבור, או בקיצור חל״צ — חברה ישראלית לתועלת הציבור, הפועלת ללא מטרת רווח.
הרטרוספקטיבה הרשמית מראה כיצד השתנו המתחמים והנושאים. בשנת 2010 התקיים בנמל תל אביב הפרויקט «חשיפה קצרה», בשנת 2012 התקיים הפסטיבל «קיימות» בנמל יפו, בשנת 2014 «זיכרון צילומי» — במתחם יקב כרמל בראשון לציון. לאחר מכן היו «מרחב בטוח» ביפו בשנת 2016, «זהות» במידטאון בשנת 2017, «יחסים» בשנת 2018, «פנטזיה» בעזריאלי שרונה בשנת 2019 ו«טרנספורמציה» בכיכר המדינה בשנת 2020.
בשנת 2021 הפסטיבל קיבל את הנושא «נקודת מפגש», בשנת 2022 — «פעולה». המהדורה שתוכננה במקור לנובמבר 2023 נדחתה למרץ–אפריל 2024 והתקיימה ללא נושא כללי. בשנת 2025 הפסטיבל ה-12 נקרא Voices — «קולות», והאוצרת הראשית הייתה סבטלנה ריינגולד. כעת הצעד הבא — אזרחים. ברצף זה ניתן לראות לאן המוסד עצמו נע בשנים האחרונות: הצילום כאן משמש יותר ויותר לא רק כאובייקט אמנותי, אלא גם כאמצעי לדבר על קהילה, זהות והיכולת להישמע.
כיום אייל לנדסמן מצוין כמייסד שותף ומנהל PHOTO IS:RAEL, ציון בחלול עומד בראש מועצת המנהלים, סבטלנה ריינגולד עובדת כאוצרת ראשית. המייסד השותף יצחק גורן חבר במועצת המנהלים; איתי בר-יוסף אחראי על פיתוח ושותפויות, נטע גרף — על תוכניות חברתיות. כלומר, מאחורי הפסטיבל עומדת ארגון קבוע עם פעילות שנתית, ולא צוות זמני שנאסף לפרויקט נובמבר אחד.
PHOTO IS:RAEL מכנה את עצמו מבנה עצמאי וכותב שאינו מקבל תמיכה קבועה מגופים ממשלתיים או ציבוריים. עם זאת, ברישום הממשלתי הפתוח יש, למשל, הסכם נפרד של משרד החוץ הישראלי עם הארגון על 13,000 ₪ בשנת 2018, הקשור למרכיב הבינלאומי של הפסטיבל זהות. זה לא אותו דבר כמו מימון תקציבי קבוע, אבל זהו הבהרה חשובה לאופן שבו העבודה שלה מאורגנת: פרויקטים נפרדים יכלו לקבל תמיכה ממבנים ממשלתיים.
כאן בכלל נותנים מצלמה למי שבדרך כלל מצלמים אחרים
אחת התוכניות המרכזיות של הארגון נקראת PHOTO IS:VOICE. היא מבוססת על מתודולוגיית photovoice: המשתתף לא הופך לאובייקט של דיווח זר, אלא לומד לצלם את חייו בעצמו ולהגדיר מה בדיוק הוא רוצה להראות לסובבים. לקורא שלא נתקל במונח, המשמעות די פשוטה — אדם מהקהילה הופך למחבר הסיפור על עצמו, ולא רק לגיבור של צלם מהצד.
PHOTO IS:RAEL מדווחת שמאז 2015 עברו דרך הפרויקטים החברתיים שלה יותר מ-10,000 ילדים ומבוגרים מיותר מ-250 קהילות בישראל. עבודותיהם מוצגות באותו פסטיבל בינלאומי לצד צילום מקצועי. הארגון מסביר זאת ישירות כניסיון לשבור את ההיררכיה המוכרת בין אלו שמקובל להראות לבין אלו שבדרך כלל מחליטים איך בדיוק להראות אותם.
לקבוצה האוקראינית יש קשר ישיר לסיפור זה. כאן המגיעים מאוקראינה לא הופכים לאילוסטרציה לסיפור זר על פליטים או מלחמה. הצלמים מופיעים כמחברים ובוחרים בעצמם עם אילו תמונות לצאת לקהל הישראלי.
אוקראינה ב-PHOTO IS:RAEL מופיעה לא בפעם הראשונה
כאן נדרשת ניסוח מדויק. דברי Israeli Friends of Ukraine על «קבוצה מוזמנת לראשונה» לא אומרים שעד 2026 לא היו בפסטיבל בכלל לא אוקראינה ולא יוצרים אוקראינים.
ב-2018 בין 29 הזוכים ב-Open Call הבינלאומי של הפסטיבל היו קריסטינה ביליאק וסרגיי מלניצ’נקו מאוקראינה. אז PHOTO IS:RAEL קיבל יותר מ-900 פורטפוליו מ-52 מדינות, והפרויקטים שנבחרו הוצגו במסגרת נושא הפסטיבל יחסים.
ב-2022 ויקטוריה סורוצ’ינסקי ייצגה את אוקראינה בין עשרים הפיינליסטים של פרס Meitar Award for Excellence in Photography — פרס PHOTO IS:RAEL וקרן משפחת צבי ואופרה מייטר. הפרויקט שלה נקרא POLTAVALAND: Ukraine’s Place of Power, ובאירוע אחר של הפסטיבל סורוצ’ינסקי כבר הוצגה כצלמת Ukraine/Israel. זהו תקדים קרוב במיוחד לסיפור הנוכחי: הביוגרפיה האוקראינית והנוכחות הישראלית נפגשו על במה זו כבר לפני ארבע שנים.
אז גם הוצג הפרויקט Ukraine Runs Through It של יוסטינה מלניקביץ’. הצלמת עבדה שנים רבות באוקראינה, והשתמשה בדנייפר כקו דרכו סיפרה על ההיסטוריה, הגיאוגרפיה וההבדלים בין אזורי המדינה. לאחר הפלישה הרוסית המלאה ב-2022 הפרויקט הרב-שנתי הזה קיבל כבר הקשר אחר לגמרי — הנהר הפך גם לקו מלחמה והגנה. התערוכה התקיימה בשיתוף עם המכון הפולני אדם מיצקביץ’.
פרויקט נוסף של 2022 — In Their Own Words של הצלמת הישראלית מיכל הלבין. במרץ לאחר תחילת הפלישה היא הגיעה לפולין וצילמה פליטים אוקראינים ומשפחות פולניות שקיבלו אותם אצלם. הפסטיבל ערך מפגש נפרד של הלבין עם העיתונאית שני ליטמן על תערוכה זו.
מאוחר יותר PHOTO IS:RAEL הציג Finding Safe Space של הארגון ההומניטרי הבינלאומי הישראלי IsraAID. לקורא הישראלי השם מוכר, אך ההקשר כאן חשוב: הפרויקט סיפר על עבודת IsraAID עם נשים וילדים אוקראינים בגבול לאחר תחילת הפלישה, וכן על תוכניות בתוך אוקראינה — מאספקת מים ועד סיוע רפואי ופסיכולוגי.
לכן ה«לראשונה» הנוכחי עדיף להבין בצורה צרה ומדויקת: לפי נתוני Israeli Friends of Ukraine, לראשונה ב-PHOTO IS:RAEL הוזמנה קבוצה נפרדת של צלמים אוקראינים החיים כיום בישראל. נכון ל-1 באוקטובר עדיין אין כרטיס נפרד לתערוכה זו עם רשימת המחברים המלאה באתר הפסטיבל. שמות המשתתפים, האוצר, השם הסופי של התערוכה, מספר העבודות והקונפיגורציה של הדוכן עדיין לא נחשפו לציבור.
זה כבר לא הפרויקט התרבותי האוקראיני היחיד בישראל
התערוכה הנוכחית מופיעה לא על קרקע ריקה. במרץ NAנובוסטי סיפרו בפירוט על הפרויקט «זו (לא) המלחמה שלי» בבת ים, שאיחד 15 אמנים ישראלים שנולדו באוקראינה. מאחוריו עמדה «פלטפורמה 202», שנוצרה לתמיכה ביוצרים אוקראינים בישראל; האוצרות היו ורה גייליס וסבטלנה מטווינקו.
שם היה תהליך דומה: הנושא האוקראיני הפסיק להתקיים רק בתוך הקהילה האוקראינית ונכנס למרחב התרבותי הרגיל של ישראל. לכן ההשתתפות הנוכחית ב-PHOTO IS:RAEL הגיונית לראות לא כפעולה נפרדת, אלא לצד פרויקטים שכבר הופיעו.
ב-16–17 באוקטובר תתקיים בתל אביב תערוכה נוספת, עליה כתבנו, — «חוטי זהות» של יאנה דרזה. מוטנקים אוקראינים מודרניים שם משמשים לשיחה על זיכרון, מעבר וזהות; הפרויקט גם מתקיים בשיתוף עם Israeli Friends of Ukraine.
ציור, צורה מסורתית, צילום — הפרויקטים שונים. המשותף הופך לדבר אחר: השיחה עם הקהל הישראלי מתנהלת כבר לא רק דרך הצהרות פוליטיות, הפגנות או חדשות מהחזית.
מי אוסף 10,000 שקלים
Israeli Friends of Ukraine פועלת בישראל מאז 2014. המייסדת השותפה ומנהלת הארגון — אנה ז’רובה, המייסד השותף ומנהל הפעילות התפעולית — ויאצ’סלב פלדמן. IFU עוסקת בפרויקטים הומניטריים, ציבוריים ותרבותיים הקשורים לאוקראינה וליחסים אוקראינים-ישראלים.
לפי הסטטיסטיקה שפורסמה על ידי IFU, הארגון שלח 157 טון סיוע הומניטרי, אסף כ-2 מיליון שקלים לצרכים של אוקראינים, ערך לאחר תחילת המלחמה המלאה 39 אירועי מחאה וצדקה והעביר לחיילים אוקראינים 18,500 תחבושות וטורניקטים ישראליים. באתר הארגון יש גם פרויקטים של סיוע בתוך ישראל לאחר 7 באוקטובר, כולל Salute IDF ועבודת מתנדבים בדרום הארץ.
במקרה של PHOTO IS:RAEL IFU מדגישה: רוב ההוצאות כבר מכוסות על ידי הארגון, ו-10,000 ₪ — זהו הסכום החסר. כלומר, לא נכון לכתוב שכל התערוכה האוקראינית «עולה עשרת אלפים שקלים».
עצם ייצור התערוכה אכן דורש סכומים ניכרים. להבנת היקף ניתן לקחת דוגמה רשמית מהפסטיבל של השנה שעברה: בשנת 2025 PHOTO IS:RAEL הציע למשתתפים מבנה נפרד בגודל 3.6 על 2.4 מטר עם עיצוב, הדפסה, טקסטים וליווי אוצרותי עבור 4,650 ₪. זהו תעריף של פרויקט אחר ושנה אחרת, ולכן אי אפשר להחיל אותו על התערוכה האוקראינית, אך הוא מראה ממה בכלל מורכבות ההוצאות על השתתפות כזו.
איך לתמוך בתערוכה
הגיוס מתבצע דרך Grow. בייעוד מצוין «תערוכה / תערוכה», הסכום נבחר על ידי האדם בעצמו. המארגנים מבטיחים לפרסם את שמות כל התורמים שירצו להיות מוזכרים בפומבי, בבלוק תודה נפרד ישירות על דוכן התערוכה.
עד הפתיחה נותר קצת יותר מחודש. בזמן זה אמורה להופיע גם התוכנית המלאה של PHOTO IS:RAEL 2026, כולל שמות המשתתפים האוקראינים ופרטי התערוכה עצמה. אז יהיה ברור יותר אילו סיפורים בדיוק הם יביאו להארבעה, 5 ואיך תיבנה התערוכה.
בינתיים ידועה המבנה הבסיסי של הפרויקט: 11 ימים במרכז תל אביב, פסטיבל צילום בינלאומי, קבוצה נפרדת של יוצרים אוקראינים מישראל ו-10,000 שקלים חסרים להשלמת התערוכה. בצורה זו הסיפור די קונקרטי וללא סיסמאות נוספות: לצלמים האוקראינים מציעים במה מקצועית ישראלית, והגיוס נדרש כדי שניתן יהיה לנצל את ההזמנה הזו.
