הסרט האוקראיני “טיחה פובין” ניצח בירושלים: סרט על מלחמה ללא שדה קרב זכה בפרס על שם שאנטל אקרמן

הסרט התיעודי האוקראיני-גרמני «טיחה פובין» — Silent Flood של הבמאי דמיטרי סוחוליטקי-סובצ’וק היה אחד הזוכים בפסטיבל הקולנוע ה-43 בירושלים.

הסרט זכה בפרס על שם שנטל אקרמן בקטגוריית הקולנוע התיעודי הניסיוני.

שמות הזוכים הוכרזו ב16 ביולי 2026 במהלך הטקס בסינמטק ירושלים. סך כל הפרסים שהוענקו בפסטיבל עמד על כמיליון שקלים.

ניצחון «טיחה פובין» היה אחד מהתוצאות הבולטות ביותר של השתתפות אוקראינית בפסטיבל, שהתקיים בירושלים בין 9 ל-19 ביולי 2026.

«טיחה פובין»: המלחמה האוקראינית מעבר לשדה הקרב

הסרט של דמיטרי סוחוליטקי-סובצ’וק מספר על קהילה דתית סגורה החיה ליד קניון ציורי של נהר במערב אוקראינה.

תושבי הקהילה מחזיקים באמונות פציפיסטיות ומנסים לשמור על אורח חיים מסורתי. אך הסדר הרגיל שלהם מופר כל הזמן על ידי שיטפונות, ולאחר תחילת הפלישה הרוסית המלאה — גם על ידי המלחמה.

«טיחה פובין» נוצר כהפקה משותפת של אוקראינה וגרמניה. אורך הסרט הוא 90 דקות. בירושלים הוא הוקרן בשפה האוקראינית עם כתוביות בעברית ובאנגלית.

הבמאי אינו בונה את הנרטיב סביב קרבות, ציוד צבאי או ערים הרוסות.

הוא מתבונן בחיי היומיום של אנשים שהיו רוצים להתקיים מחוץ לפוליטיקה המודרנית והקונפליקטים, אך מגלים בהדרגה כי להישאר לגמרי בצד כבר אינו אפשרי.

השיטפונות הטבעיים והמלחמה הופכים בסרט לשתי כוחות שיכולים להרוס את הסדר הרגיל. הראשון מגיע עם המים, השני — עם החרדה, הגיוס, ההפסדים והצורך להגדיר מחדש את היחס לעולם הסובב.

חבר השופטים של התחרות ציין במיוחד את הגישה הזו.

בהחלטה הרשמית נאמר כי Silent Flood מכוון את המבט למה שנשאר מעבר לשדה הקרב, ומגלה שם תנועה עמוקה של ההיסטוריה.

לפי הערכת השופטים, הסרט יוצר שפת קולנוע שנשארת בו זמנית פואטית, פוליטית ועמוקה אנושית. בתנאי מלחמה, תשומת לב, חמלה והתבוננות הופכים בסרט לצורת התנגדות.

הפרס שהתקבל בירושלים נושא את שמה של הבמאית הבלגית שנטל אקרמן, אחת הדמויות המשפיעות ביותר בקולנוע האמנותי והניסיוני האירופי.

בשנת 2026, הזוכה בתחרות זו נקבעה על ידי האמנית והבמאית הישראלית נבט יצחק. היא בחנה סרטים שיוצריהם משתמשים בחומר תיעודי אך חורגים מגבולות הצורה הדיווחית הרגילה.

לפני ירושלים, «טיחה פובין» כבר זכה להכרה בינלאומית.

בפסטיבל הקולנוע התיעודי IDFA באמסטרדם, הסרט צוין על עבודת הצילום הטובה ביותר. על הוויזואליה עבדו איוון מורארש, אלכסנדר קורוטון, ויאצ’סלב צבטקוב ודמיטרי סוחוליטקי-סובצ’וק עצמו. למרות השתתפותם של ארבעה צלמים, הסרט שמר על שפה ויזואלית אחידה.

לאחר מכן הסרט זכה בפרס בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בקרקוב.

כך, ירושלים הפכה לנקודה חשובה נוספת במסלול הבינלאומי של הסרט, המספר על אוקראינה לא דרך תיאור ישיר של החזית, אלא דרך חיי האנשים שהמלחמה בכל זאת מגיעה אליהם בהדרגה.

קודם לכן נאנובוסטי — חדשות ישראל דיווחו כי בפסטיבל הקולנוע ה-43 בירושלים הוצגו שני סרטים אוקראיניים.

מלבד «טיחה פובין», בתחרות הבינלאומית הראשית השתתף הסרט «לניצחון!» — To the Victory! של ולנטין וסיאנוביץ’. עלילתו מתרחשת באוקראינה דמיונית לאחר המלחמה, שממנה עוזבים תושבים רבים, כולל משפחת הגיבור הראשי.

הבמאי האוקראיני סרגיי לוזניצה היה אורח הכבוד של הפסטיבל ויושב ראש חבר השופטים של תחרות הקולנוע הישראלי העלילתי. יחד איתו בחרו את הזוכים אליסה סיימון וחורחה סטמאדיאנוס.

חשוב, עם זאת, שההחלטה על הענקת הפרס ל«טיחה פובין» התקבלה בנפרד: לוזניצה לא היה חלק מחבר השופטים של תחרות על שם שנטל אקרמן.

הסרט האוקראיני היה חלק מרשימה גדולה של זוכים, שבה הוצגו סרטים מגרמניה, מקדוניה הצפונית, ישראל, סין ומדינות נוספות.

הזוכים הבינלאומיים המרכזיים של הפסטיבל

הפרס הראשי של התחרות הבינלאומית — פרס על שם נחמה ריבלין לסרט הבינלאומי הטוב ביותר — הוענק לסרט «הרפתקה חלומית» — The Dreamed Adventure של הבמאית הגרמנית ולסקה גריזבאך.

זו הפקה משותפת של גרמניה, צרפת, בולגריה ואוסטריה באורך 167 דקות.

הגיבורה הראשית מסכימה לעזור למכר ותיק ויוצאת איתו למסע מסוכן. בהדרגה, ההרפתקה הזרה מכריחה אותה להתמודד עם רצונותיה וסתירותיה הפנימיות.

חבר השופטים ציין את המיומנות הבימאית של ולסקה גריזבאך ואת האופן שבו הסרט מחבר בין מספר נושאים גדולים: זהויות אירופיות, גבולות מדיניים ויחסים אישיים בין אנשים.

הפרס על העבודה השחקנית הטובה ביותר הוענק לקרליס ארנולדס אבוטס, ששיחק בסרט של הבמאי הלטבי ויאסטורס קייריש «אוליה» — Ulya.

חבר השופטים שם לב לאופן שבו השחקן יוצר דמות באמצעות תנועות, מבטים, פלסטיקה של הגוף והבעת פנים. הביצוע שלו תואר כרציני, מאופק ובעל הבעה ויזואלית.

הבכורה הבינלאומית הטובה ביותר הוכרה כסרט «17» של הבמאית קוסרה מיטיץ’, שנוצר בשיתוף פעולה של מקדוניה הצפונית, סרביה וסלובניה.

הגיבורה הראשית, שרה בת ה-17, מסתירה סוד משלה במהלך טיול בית ספרי. המצב יוצא משליטה לאחר שהיא עדה לאלימות מינית כלפי חברתה לינה. הבנות מנסות לשבור את מעגל האלימות ונוצרת ביניהן קשר מיוחד.

חבר השופטים תיאר את הסרט כהצהרה קשה ובלתי מתפשרת על אלימות, שעליה העדיפו לשתוק זמן רב.

אזכור מיוחד בתחרות הבכורות הוענק לסרט «פנדה» של הבמאי ג’אנג סיניאנג, המייצג את סינגפור, הונג קונג וסין.

חבר השופטים תיאר אותו כמסע פואטי ופילוסופי לאורך נהר היאנגצה, המתבונן בטירוף, קבלת החיים והיכולת האנושית לא רק לפחד מהמים, אלא גם להיכנס אליהם.

הזוכה בתחרות «ברוח החירות», המוקדשת לסולידריות, אנושיות, חירות וצדק, היה הסרט «סקייטבורדינג לא לבנות» — Skateboarding Is Not for Girls של הבמאית דינה דומה.

הסרט מספר על שתי אחיות מהקהילה הרומאית — אדלה וזארה. לאחר היעלמות האב, המשפחה מוצאת את עצמה במצב קשה עוד יותר, וקרובת משפחה מציעה לקחת את הבת הבכורה לשוק הכלות הבולגרי ולחתן אותה בתמורה לתגמול.

חבר השופטים ציין שהיוצרת מדברת על נושאים קשים, אך שומרת בסרט מקום להומור, חמלה, אנרגיית חיים ומורכבות הדמויות האנושיות.

הזוכים בתחרויות הישראליות

הזוכה המרכזי בתחרות הקולנוע הישראלי העלילתי היה הסרט «לאן?» — Where To? של הבמאי אסף מחנס.

הסרט זכה בשלושה פרסים:

על הסרט העלילתי הישראלי הטוב ביותר;

על התסריט הטוב ביותר;

על העבודה השחקנית הטובה ביותר של איהב סלאמי.

העלילה מתרחשת בברלין.

חסן, נהג מונית פלסטיני בן 55, מסיע בלילות מבקרים במועדונים ובמסיבות. הוא התרחק מבתו הבכורה וכבר שנים רבות אינו מצליח להשתחרר מזיכרונות העבר.

יום אחד נוסע שלו הוא צעיר ישראלי בן 25 בשם אמיר. לאחר מספר חודשים דרכיהם מצטלבות שוב. בהדרגה, הנסיעות הליליות בברלין הופכות לסיפור על כאב, זיכרון, גירוש, בדידות וניסיון להבין אדם אחר.

חבר השופטים בראשות סרגיי לוזניצה ציין את יכולת הסרט להראות את האנושי מעל לאמונות פוליטיות וקונפליקטים תרבותיים.

הסרט התיעודי הישראלי העלילתי הטוב ביותר הוכר כ«אני — ניאו» — I Am Neo של הבמאית יעל אבקסיס.

ניאו היה בן שלוש וחצי כאשר תאונת דרכים קשה גרמה לפגיעה בגזע המוח. לאחר חמישה ימים בין חיים למוות, הילד התעורר ללא יכולת לנשום, לדבר, ללכת או לאכול בכוחות עצמו.

ההורים החלו לצלם את המתרחש במצלמה. מתוך מאות שעות של הקלטות משפחתיות נוצר סרט על הילד ובני משפחתו, המנסים לבנות מחדש את חייהם.

חבר השופטים תיאר את הסרט כמאבק סבלני, אנושי ומרגש על החיים.

הפרס על הבכורה הישראלית הטובה ביותר הוענק לסרט התיעודי «תמצאו אותי, בסדר?» — Find Me, Okay? של הבמאית יולה גידרון.

הגיבורה שלו היא עדן ירושלמי, שנחטפה על ידי מחבלי חמאס מפסטיבל נובה ב-7 באוקטובר 2023.

הסרט מציג את מאבקה של האם, האחיות והחברה של עדן להחזירה, את קריסת התקווה לאחר הידיעה על מותה של השבויה ואת ניסיונה של המשפחה להמשיך לחיות לאחר הטרגדיה.

הפרס על עבודת הצילום הטובה ביותר הוענק למידן ארמה על הסרט I Can’t Say No to Myself, על העריכה הטובה ביותר — לגל רוזנבלוט על הסרט Amal, והפרס על המוזיקה המקורית הוענק לאסף טלמודי, שעבד על הסרט The Wedding Entertainer.

בין הסרטים הקצרים הישראליים זכה הסרט Another Body של אורית פוקס רותם. המקום השני הוענק לסרט Fireworks, העבודה האנימטיבית הטובה ביותר הוכרה כSaba, והפרס על המשחק הוענק לדר זוזובסקי על תפקידה בסרט Peppa the Great.

בתחרות הקולנוע הניסיוני והווידאו ארט הישראלי הוענק הפרס הראשי לסרט A Pleasant Sail on Land של גדי ימפלה. הסרט Krav Maga של טל אלקיים זכה בפרס נפרד על קולנוע ניסיוני, ואזכור מיוחד הוענק ליצירה Dragon של נטליה ריס.

פסטיבל הקולנוע ה-43 בירושלים הציג טווח רחב מאוד של קולנוע עכשווי: מסיפורים על מלחמה, אלימות וחטיפות ועד סרטים על זהות אירופית, טראומה משפחתית, התבגרות וחיפוש קשר בין אנשים.

לנאנובוסטי — חדשות ישראל התוצאה החשובה ביותר נותרת ניצחון «טיחה פובין» האוקראיני.

אך להתבונן בו בנפרד משאר הזוכים יהיה לא נכון. הסרט של דמיטרי סוחוליטקי-סובצ’וק היה חלק מתוכנית הפסטיבל, שבה הנושאים המרכזיים היו כבוד האדם, זיכרון, חירות, התנגדות לאלימות וניסיון לשמור על היכולת לראות אדם אחר גם בזמן מלחמה.