אוקראינה לאחר המלחמה צריכה להיות כמו ישראל: גנרל אמריקאי ציין את הערבות הביטחונית העיקרית

הפסקת אש או אפילו חתימת הסכם שלום עם רוסיה לא תהווה עבור אוקראינה פתרון סופי לשאלת הביטחון. האיום הרוסי לא ייעלם לשום מקום, ולכן המדינה תצטרך לשמור על צבא חזק, לפתח ייצור נשק משלה ולבנות מערכת שתאפשר לגייס במהירות עתודה מוכנה.

חזון כזה לעתיד אוקראינה הציג לוטננט גנרל בדימוס של צבא ארה”ב פרדריק בן הודג’ס, שפיקד על כוחות היבשה של ארה”ב באירופה מנובמבר 2014 עד דצמבר 2017. הוא פיקד על כוחות היבשה האמריקאים בכיוון האירופי בשנים הראשונות של התוקפנות הרוסית נגד אוקראינה והשתתף בחיזוק האגף המזרחי של נאט”ו.

בראיון שנודע עליו ב-24 ביולי 2026, הודג’ס הצהיר כי הערובה האמיתית לביטחון עבור אוקראינה תהיה הפיכתה למדינה שנבנתה על פי העיקרון הישראלי: עם קומפלקס תעשייתי-ביטחוני חזק, גיוס מהיר ויעיל וחברה שמבינה את הצורך במוכנות מתמדת להגנה.

לא הסכם שלום, אלא היכולת להגן על עצמך

המחשבה המרכזית של הודג’ס היא שהעתיד של אוקראינה לא ניתן לקשור אך ורק להסכמים דיפלומטיים, הבטחות של שותפים או הפסקת לחימה זמנית.

רוסיה כבר הפרה הסכמים בינלאומיים, את מזכר בודפשט, את הגבולות המוכרים של אוקראינה ואת הצהרותיה שלה על אי-התערבות. לכן כל מערכת ביטחון לאחר המלחמה צריכה לצאת מהאפשרות של תוקפנות רוסית חדשה.

גם ישראל לאחר הכרזת העצמאות לא קיבלה את האפשרות פשוט לסיים את המלחמה ולעבור לחיים שלווים רגילים. המדינה מצאה את עצמה מוקפת בכוחות שחלקם הכחישו את זכותה להתקיים. כתוצאה מכך, הביטחון הפך לא למהלך חירום זמני, אלא לפונקציה קבועה של המדינה.

זה בדיוק הניסיון שהודג’ס מציע לאוקראינה לקחת בחשבון. לא מדובר בהעתקת כל אלמנט של המערכת הישראלית, אלא בעקרון: היריב הפוטנציאלי צריך להבין שהתקפה חדשה תיתקל בצבא מוכן, עתודה שפורסה במהירות, הגנה אווירית מתפקדת ותעשייה ביטחונית המסוגלת לפצות על הפסדים.

מה המשמעות של “להיות כמו ישראל”

השוואה לישראל לעיתים קרובות מצטמצמת בטעות ליצירת מקבילה אוקראינית למערכת “כיפת ברזל”. עם זאת, הודג’ס מדבר על מודל רחב בהרבה.

היא כוללת מספר אלמנטים קשורים זה לזה:

• צבא קבע חזק;
• עתודה מאומנת רבה;
• יכולת גיוס מהירה;
• ייצור נשק ותחמושת עצמאי;
• הגנה אווירית ורקטית רב-שכבתית;
• תשתית קריטית מוגנת;
• הכנה מתמדת של שירותים אזרחיים;
• תמיכה אסטרטגית ארוכת טווח של בעלי ברית.

בישראל, השירות החובה יוצר עתודה גדולה של כוח אדם שהמדינה יכולה לגייס במצב קריטי. לפי מידע של צה”ל, תקופת השירות החובה הבסיסית היא לא פחות מ-32 חודשים לגברים ו-24 חודשים לנשים, אם כי ישנם חריגים, דחיות ותנאים נפרדים לקטגוריות שונות של אזרחים.

לאוקראינה, העתקה מדויקת של מערכת זו אינה אפשרית ואינה נדרשת. השטח, גודל האוכלוסייה, הכלכלה, הגיאוגרפיה ואופי האיומים שונים. אבל עקרון שמירת העתודה המוכנה לאחר המלחמה יכול להיות מפתח.

זלנסקי דיבר על “ישראל הגדולה” כבר ב-2022

הרעיון של בניית מודל אוקראיני הדומה לישראלי לא הופיע ב-2026. כבר ב-5 באפריל 2022 ולדימיר זלנסקי הצהיר שלאחר המלחמה הביטחון צריך להיות השאלה מספר אחת עבור אוקראינה.

אז הנשיא הדגיש שאוקראינה שלאחר המלחמה לא תהפוך ל”שווייץ אירופית ליברלית”, אלא תזכיר “ישראל הגדולה” עם המאפיינים שלה. לדבריו, הצבא ונציגי כוחות הביטחון יהיו חלק בולט מהחיים הציבוריים, והביטחון יישאר בעדיפות עליונה במשך שנים רבות.

ב-23 ביוני 2022, בנאום בפני נציגי אוניברסיטאות ישראליות, זלנסקי הבהיר שאוקראינה צריכה לשמור על מודל מדינה דמוקרטי ואירופי, תוך יצירת מערכת הגנה חזקה על גבולות, מרחב אווירי, מקומות ציבוריים ותשתית קריטית.

כך, הצהרתו של הודג’ס מפתחת את הקונספט שנוסח על ידי ההנהגה האוקראינית כבר בחודשים הראשונים של הפלישה הרוסית המלאה.

עבור נאנווסטי — חדשות ישראל כאן חשוב להבחין בין מיליטריזציה של החברה לבין מוכנות המדינה להגן על אזרחיה. המודל הישראלי לא אומר שכל החיים כפופים לצבא. הוא אומר שהמדינה לא מתכננת על סמך ההנחה שהאויב הפך לפתע לשלום.

התעשייה הביטחונית האוקראינית הופכת לחלק ממערכת הביטחון העולמית

חלק חשוב ביותר מהמודל העתידי של הודג’ס הוא הקומפלקס התעשייתי-ביטחוני האוקראיני.

אוקראינה כבר הפסיקה להיות רק מקבלת נשק מערבי. במהלך שנות המלחמה המלאה היא יצרה והרחיבה את ייצור המל”טים ההתקפיים, המל”טים הימיים, המל”טים המיירטים, מערכות הלוחמה האלקטרונית, אמצעי המודיעין וסוגים מסוימים של נשק טילים.

הניסיון האוקראיני במאבק נגד המל”טים האיראניים שאהד, שרוסיה משתמשת בהם לתקיפות על ערים, אנרגיה ותשתית אזרחית, היה מבוקש במיוחד.

באביב 2026 אוקראינה החלה להרחיב את שיתוף הפעולה הביטחוני עם מדינות המזרח התיכון ומפרץ הפרסי. ב-27 במרץ נחתם הסכם לשיתוף פעולה ביטחוני עם ערב הסעודית, שיוצר בסיס לחוזים עתידיים, פרויקטים טכנולוגיים והשקעות. עם קטאר נחתם הסכם בין-ממשלתי לעשר שנים, המספק פרויקטים משותפים של התעשייה הביטחונית, ייצור משותף ושותפות טכנולוגית. שיחות גם התקיימו עם איחוד האמירויות הערביות וירדן.

מומחים צבאיים אוקראינים עבדו בערב הסעודית, איחוד האמירויות וקטאר, וסייעו להעריך את הגנת התשתית הקריטית, את היכולות להתמודד עם מל”טים וטילים בליסטיים, וכן את האינטראקציה בין אלמנטים שונים של ההגנה האווירית.

ב-21 באפריל 2026 זלנסקי הודיע שתוכנית Drone Deal כוללת לפחות עשרה חוזים לייצוא פתרונות ביטחוניים אוקראיניים. נדון יצירת קווי ייצור באוקראינה ובמדינות שותפות, פיתוח טכנולוגיות משותף ומימון רב-שנתי. לדבריו של הנשיא, הסכמים לעשר שנים כבר הושגו עם ערב הסעודית, איחוד האמירויות וקטאר, ובקשות לשיתוף פעולה התקבלו מ-11 מדינות.

זו הסיבה שהודג’ס אומר שהממשל האמריקאי טועה כשהוא רואה באוקראינה רק מקבלת עזרה תלויה. המדינה האוקראינית הופכת בהדרגה לספקית של ניסיון, טכנולוגיות ופתרונות מעשיים שנבדקו במהלך התקפות רוסיות יומיות.

מדוע מדינות המפרץ הפרסי מוכנות להשקיע כסף

מדינות המזרח התיכון מחזיקות במערכות הגנה אווירית ורקטית מודרניות ויקרות. עם זאת, המלחמה הראתה כי עצם קיומן של פטריוט, THAAD או מכ”מים מודרניים אינו מספיק.

נדרשת מערכת מאוחדת, שבה משולבים גילוי מוקדם, לוחמה אלקטרונית, קבוצות ירי ניידות, מל”טים מיירטים, תעופה, מערכות טילים והחלפת מידע מהירה.

לאוקראינה יש ניסיון מעשי בארגון הגנה כזו בתנאי התקפות משולבות המוניות. נשיא אוקראינה דיווח כי המיירטים האוקראיניים כבר נמצאים בשימוש במזרח התיכון, ושיתוף הפעולה עם ערב הסעודית, איחוד האמירויות וקטאר אמור לספק לאוקראינה מימון שנתי, משאבי אנרגיה וגישה לסוגי הנשק שברשות השותפים.

עבור אוקראינה זו הזדמנות לא רק לקבל כסף, אלא גם להרחיב את הייצור. מפעל ביטחוני לא יכול להתקיים רק על בסיס הזמנות זמניות של תקופת מלחמה. הוא זקוק לחוזים רב-שנתיים, שווקי יצוא, פיתוחים משותפים וגישה להון בינלאומי.

ישראל עברה דרך דומה. לפי נתוני משרד הביטחון של ישראל, היצוא הביטחוני של המדינה בשנת 2025 הגיע לשיא של 19.2 מיליארד דולר – יותר מ-53 מיליארד שקל. במהלך השנה היקף היצוא גדל בכ-30%, במהלך חמש שנים – יותר מכפול, ובמהלך עשר שנים – פי ארבעה.

לאוקראינה עדיין אין היקפים דומים, אך כבר יש לה מה שלא ניתן לרכוש במהירות בכסף: ניסיון במלחמה מודרנית נגד אויב רב, מל”טים המוניים, תקיפות טילים, לוחמה אלקטרונית והתקפות על תשתית ימית.

מודיעין אוקראיני וחיפוש אחר פושעי מלחמה רוסים

חלק נפרד מהצהרתו של הודג’ס נוגע לאחריות על פשעי המלחמה הרוסיים.

הגנרל האמריקאי הניח שלאחר המלחמה המודיעין הצבאי האוקראיני יחפש רוסים המעורבים ברציחות, עינויים ופשעים אחרים, בדומה לאופן שבו השירותים הישראליים חיפשו פושעים נאצים לאחר מלחמת העולם השנייה.

השוואה זו לא צריכה להתפרש כקריאה לנקמה מחוץ לבית המשפט. עבור אוקראינה חשוב לתעד פשעים, לקבוע שרשראות פיקוד, למצוא חשודים ולהעביר את הראיות שנאספו לגופים משפטיים אוקראיניים ובינלאומיים.

רוסיה עשויה לנסות להסתיר את המעורבים בפשעים, חיילים, מפקדים ופקידים, לשנות להם מסמכים או לספק להם מגורים במדינות שלישיות. עם זאת, סיום הלחימה לא צריך להיות סיום החקירות.

הניסיון הישראלי מראה כי פשעים בקנה מידה כזה יכולים להיחקר במשך עשרות שנים, והיעדר מעצר מהיר אינו משחרר את האשמים מאחריות.

חברה חזקה – לא אותו דבר כמו גיוס תמידי

השאלה המורכבת ביותר תהיה לא ייצור נשק, אלא מציאת איזון בין ביטחון לחיים נורמליים.

לאחר המלחמה מיליוני אוקראינים ירצו לחזור למשפחותיהם, לעבודתם, לחינוך ולשיקום המדינה. הכלכלה לא תוכל להתקיים כל הזמן במצב של גיוס מקסימלי. לכן אוקראינה תזדקק לא למימון אינסופי של מיליוני אנשים בצבא, אלא למערכת עתודה מתוכננת.

היא יכולה לכלול:

• חלוקת רזרבים לפי מקצועות צבאיים;
• תרגולים קצרים קבועים;
• שמירה על יחידות מוכנות;
• הכשרת מפקדים;
• רישום שקוף של נשק וציוד;
• הגנה על מקומות עבודה של מגויסים;
• כללים ברורים לשירות;
• פיתוח הגנה טריטוריאלית ואזרחית.

במודל הישראלי, הרזרביסט לא נמצא בצבא כל הזמן, אבל הוא מכיר את היחידה שלו, את המקצוע שלו, את מקום האיסוף ואת סדר הפעולות. עבור אוקראינה יצירת מערכת כזו תהיה חשובה יותר מאשר שמירה פשוטה על מספר גדול של כוחות מזוינים על הנייר.

מה אוקראינה לא צריכה להעתיק מישראל

להשוואה בין שתי המדינות יש גבולות משלה.

אוקראינה גדולה משמעותית מישראל בשטח, יש לה גבול יבשתי ארוך עם רוסיה והיא מתמודדת עם אויב בעל נשק גרעיני, תעופה גדולה ומשאבים משמעותיים.

בנוסף, אפילו ישראל לא מבטיחה ביטחון אך ורק בכוחות עצמה. המודל הביטחוני שלה משלב צבא לאומי, תעשייה ביטחונית חזקה ושיתוף פעולה אסטרטגי עם ארצות הברית.

לכן המודל האוקראיני צריך להישען על שני רמות.

הראשון – היכולת להגן על עצמה, לייצר נשק ולגייס במהירות עתודה.

השני – התחייבויות ארוכות טווח ומקסימליות של שותפים, כולל אספקת מערכות הגנה אווירית, החלפת מידע מודיעיני, ייצור נשק משותף, הכשרה ואספקת תחמושת מובטחת.

כפי שמציין נאנווסטי — חדשות ישראל, הסיסמה “אוקראינה צריכה להיות כמו ישראל” לא צריכה לשמש את המערב כתירוץ לצמצום הסיוע. צבא חזק עצמאי לא מחליף את בעלי הברית. להיפך, הניסיון הישראלי מראה כי כוח צבאי לאומי ושותפויות אסטרטגיות מחזקים זה את זה.

הערובה העיקרית לביטחון – המחיר של תוקפנות חדשה

אפילו ההסכם השלום המפורט ביותר לא יעצור את רוסיה אם במוסקבה יחליטו שאוקראינה נחלשה, מחולקת ולא מסוגלת להגיב במהירות.

לכן הערובה האמיתית לביטחון טמונה בשינוי החישובים של ההנהגה הרוסית. התקפה חדשה צריכה להיות משמעותה עבור רוסיה מכות מיידיות על מטרות צבאיות ולוגיסטיות, הפסדים גדולים, היעדר התקדמות מהירה ואי-יכולת לשתק את האנרגיה האוקראינית ואת הניהול הממשלתי.

בזה טמון המשמעות של ההשוואה שהציע בן הודג’ס.

לאוקראינה לאחר המלחמה לא תידרש מלחמה נצחית, אלא מוכנות מתמדת למנוע את חזרתה. תעשייה ביטחונית חזקה, הגנה אווירית מודרנית, עתודה מאומנת, תשתית מוגנת ובעלי ברית אמינים צריכים להפוך את התוקפנות הרוסית החדשה ליקרה וחסרת תוחלת עד כדי כך שההחלטה עליה לא תתקבל.

מערכת כזו, ולא הבטחה נוספת של מוסקבה, יכולה להיות הבסיס האמיתי לביטחון לאחר המלחמה של אוקראינה.