נתניהו חסם את סוללות ‘כיפת ברזל’ האמריקאיות לאוקראינה: מדוע בארה”ב מדברים על וטו נשק חדש

אוקראינה יכלה לקבל בשנת 2023 שתי סוללות של מערכת ההגנה האווירית הישראלית ‘כיפת ברזל’, שנרכשו על ידי צבא ארה”ב והיו בבעלות אמריקאית ובשטח ארה”ב. ההעברה לא התבצעה, מכיוון שממשלת ישראל ניצלה את זכותה לאסור על משלוח המערכת למדינה שלישית.

פרטים חדשים על הסיפור הזה פורסמו ב-31 ביולי 2026 בעיתון The Washington Post. לפי העיתון, ההחלטה לעצור את ההעברה התקבלה על ידי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. הצד הישראלי הסביר זאת בסיכון שהטכנולוגיות של Iron Dome יגיעו לרוסיה, ולאחר מכן לאיראן.

ציטוט ישיר:

“ראש ממשלת ישראל הטיל וטו על ההעברה על ידי ניצול תנאי הסכם הייצור המשותף שנותן לישראל את המילה האחרונה על השימוש במערכת, למרות שסוללות הטילים המדוברות שולמו על ידי ממשלת ארה”ב”.

החסימה עצמה לא הייתה סוד. עליה דווח רשמית כבר ביוני 2023 על ידי הסנאטורים האמריקאים כריס ואן הולן ולינדסי גרהם. עם זאת, כעת הפרק הזה נבחן בהקשר רחב יותר: בית הנבחרים של ארה”ב תמך בהרחבה משמעותית של פיתוח וייצור נשק משותף עם ישראל.

לחדשות ישראל — חדשות ישראל חשוב עקרונית להפריד בין שתי שאלות. הראשונה — עובדה מאושרת: ישראל אכן לא הרשתה להעביר לאוקראינה את הסוללות האמריקאיות של Iron Dome. השנייה — סיכון פוליטי ומשפטי בלבד: האם מצב דומה יכול לחזור על עצמו עם מערכות עתידיות שארה”ב וישראל ייצרו יחד.

אוקראינה לא ביקשה סוללות ישראליות

בשנת 2023 לא היה מדובר על הסרת מערכות מכוננות קרב בישראל והשארת ערי ישראל ללא הגנה.

ארצות הברית רכשה בעבר שתי סוללות Iron Dome משלה. בשימועים בסנאט ב-9 במאי 2023, מפקד כוחות החלל וההגנה מפני טילים של צבא ארה”ב, לוטננט גנרל דניאל קרבלר, הודיע כי סוללה אחת סיימה הכנה והייתה מוכנה לפריסה, והשנייה עברה הכשרה וציוד. הצהרה זו צוטטה מאוחר יותר על ידי ואן הולן וגרהם במכתב רשמי להנהלת ועדת הסנאט לכוחות המזוינים.

הסנאטורים הדגישו כי אינם מבקשים מישראל למסור את המערכות שלה, הנחוצות לביטחונה. הם הציעו רק לאפשר לארצות הברית להעביר בעצמה לאוקראינה שתי סוללות שהיו ברשות הצבא האמריקאי.

לפי הערכתם, כל סוללה יכלה להגן על שטח של כ-150 קילומטרים רבועים. זה לא היה מאפשר לסגור את כל השמיים האוקראיניים, אך יכול היה לחזק את ההגנה על אחד או כמה אזורים חשובים — למשל, חלק מקייב, אודסה, תשתיות נמל, מתקני אנרגיה או מרכזים תעשייתיים גדולים.

במכתב מ-23 ביוני 2023, הסנאטורים כתבו במפורש כי ממשלת ישראל חסמה את ההעברה. הם גם ביקשו לשקול אפשרות חלופית: למקם את הסוללות אצל בעל ברית אמריקאי אחר תחת שליטת הצבא האמריקאי, כדי לשחרר מערכות הגנה אוויריות אחרות לאוקראינה.

כיצד קיבלה ישראל את הזכות לעצור את ההחלטה של ארה”ב

“כיפת ברזל” היא פיתוח ישראלי, שנוצר עם מימון אמריקאי משמעותי והשתתפות התעשייה הביטחונית האמריקאית. עם זאת, השייכות של הסוללות הספציפיות לצבא ארה”ב לא פירושה שוושינגטון יכלה להשתמש בהן ללא הגבלות.

תנאי הייצור המשותף והרישוי הגנו על הטכנולוגיות הישראליות וכללו הסכמה להעברה למדינות שלישיות. מנגנון זה, כפי שמדווח The Washington Post, אפשר לנתניהו להטיל וטו על משלוח הסוללות האמריקאיות לאוקראינה.

זהו הגורם העיקרי למחלוקת הנוכחית בוושינגטון. משלמי המסים האמריקאים מממנים את הפיתוח או הרכישה של המערכת, הצבא האמריקאי מקבל אותה לשימוש, אך מדינה אחרת שומרת על האפשרות להשפיע על השימוש העתידי בנשק.

מנקודת המבט של ישראל, מודל כזה הוא הגיוני. המדינה מגנה על הקניין הרוחני, האלגוריתמים הסודיים, מאפייני המכ”ם, התוכנה והטכנולוגיות של הטילים. אם המערכת תגיע לידי אויב, ההשלכות עשויות לאיים ישירות על ביטחונה של ישראל.

מנקודת המבט של המבקרים בארה”ב, הגבלות כאלה מצמצמות את חופש הפעולה של וושינגטון ועלולות להפריע לה לעזור לבעלי ברית ברגע של צורך דחוף.

מדוע נתניהו סירב לאשר את ההעברה

ההסבר העיקרי היה הסיכון לדליפת טכנולוגיה.

שגרירות ישראל בוושינגטון הצהירה ל-The Washington Post כי היה חשש: רכיבי המערכת עלולים להגיע לאיראן. הונח כי רוסיה מסוגלת לתפוס את רכיבי Iron Dome באוקראינה, לחקור אותם או להעבירם למומחים איראניים.

לישראל זהו נושא רגיש במיוחד. איראן מפתחת טילים ומל”טים תקיפה, תומכת בארגונים חמושים במזרח התיכון ומחפשת כל הזמן דרכים להתגבר על ההגנה האווירית וההגנה מפני טילים של ישראל.

היה גם רקע פוליטי רחב יותר. בשנת 2023 ישראל ניסתה לא להרוס את התיאום עם מוסקבה בסוריה, שם כוחות רוסיים שלטו בחלק מהמרחב האווירי, וחיל האוויר הישראלי פעל נגד מטרות איראניות ואספקת נשק ל”חיזבאללה”.

עם זאת, באופן רשמי ישראל התייחסה בעיקר להגנה על טכנולוגיות רגישות, ולא לרצון לשמור על יחסים עם רוסיה.

האם ‘כיפת ברזל’ יכלה לעצור טילים בליסטיים רוסיים

Iron Dome יכול היה להיות שימושי לאוקראינה, אך אין להפריז ביכולות המערכת הזו.

“כיפת ברזל” נוצרה בעיקר ליירוט טילים קצרי טווח, תחמושת ארטילרית, פצצות מרגמה ומטרות מל”ט מסוימות. בתנאים האוקראיניים היא יכלה לשמש להגנה על אזורים מסוימים מפני מל”טים תקיפה, חלק מהטילים השיוטיים ואיומים נמוכים יחסית אחרים.

אבל המערכת אינה תחליף מלא ל-Patriot ואינה מיועדת ליירוט מובטח של טילים בליסטיים רוסיים ‘איסקנדר-M’ או ‘קינז’אל’ אירובאליסטיים.

לכן, הטענה ששתי סוללות יכלו להגן לחלוטין על קייב או לסגור את השמיים מעל אוקראינה, תהיה שגויה. הן יכלו להיות עוד שכבה בהגנה מרובדת, לחסוך יירוטים יקרים יותר ולהציל חיים בערים מסוימות.

גם הגנה נוספת מוגבלת הייתה בעלת חשיבות רבה. רוסיה משתמשת מדי יום בשילוב של מל”טים תקיפה, טילים שיוטיים ובליסטיים, בניסיון להעמיס על ההגנה האווירית האוקראינית. במצב כזה כל סוללה נוספת מאפשרת לחלק מטרות בין מערכות שונות ולא לבזבז טילים יקרים של Patriot על איומים שניתן להשמיד באמצעים זולים יותר.

לאחר ה-7 באוקטובר הסוללות נשלחו לישראל

בקיץ 2023 סוללות Iron Dome האמריקאיות נותרו זמינות לפריסה אפשרית. אך לאחר התקפת חמאס ב-7 באוקטובר המצב השתנה.

ב-26 באוקטובר 2023 הפנטגון אישר כי ארצות הברית שולחת לישראל את שתי הסוללות שהיו בבעלות הצבא האמריקאי. המטרה הרשמית הייתה חיזוק ההגנה האווירית והגנה על האוכלוסייה הישראלית מפני התקפות טילים.

כך, האפשרות להעביר את המערכות הללו לאוקראינה נעלמה סופית. הסוללות, שהוצעו לשימוש להגנת ערים אוקראיניות כמה חודשים קודם לכן, נדרשו לישראל עצמה לאחר ההתקפה הגדולה ביותר בהיסטוריה שלה.

שגרירות ישראל גם הודיעה כי כחלופה ל-Iron Dome, המדינה החזירה מאוחר יותר לארצות הברית סוללות Patriot שהיו בשימוש קודם, כדי שניתן יהיה לשלוח אותן לאוקראינה.

צעד זה הקל חלקית על ההשלכות של הסירוב הראשוני, אך לא ביטל את התקדים העיקרי: ארה”ב לא הצליחה להעביר את הסוללות שלה ללא אישור ישראל.

פרויקט הגנה חדש של ארה”ב וישראל

הסיפור קיבל המשך בשנת 2026 לאחר בחינת פרויקט התקציב הביטחוני האמריקאי לשנת הכספים 2027.

ב-22 ביולי 2026 בית הנבחרים של ארה”ב אישר את הצעת החוק H.R. 8800. ההצבעה הסופית הייתה 216 קולות נגד 212. המסמך עדיין לא הפך לחוק: עליו לעבור הליכים נוספים בקונגרס ותיאום עם הסנאט.

בגרסה שאושרה על ידי בית הנבחרים יש סעיף 219 — יוזמת שיתוף פעולה אמריקאית-ישראלית בתחום טכנולוגיות ההגנה. בפרויקט מוקדם יותר של הוועדה, אותו בלוק היה מספר 224.

מוצע למנות בפנטגון סוכן ביצוע מיוחד שיתאם מחקרים משותפים, פיתוח, ניסויים, יישום וייצור תעשייתי של טכנולוגיות צבאיות של ארה”ב וישראל.

המסמך כולל חיפוש טכנולוגיות ישראליות ומשותפות שניתן לשלב במערכות נשק אמריקאיות. כמו כן, מוצע ליצור מיזמים משותפים, לחתום על הסכמי רישוי ולארגן ייצור בשטח ארה”ב יחד עם חברות ישראליות.

איזה נשק מתכננים לפתח

היוזמה מכסה מגוון רחב של תחומים:

• מאבק במערכות מל”ט אוויריות, ימיות וקרקעיות;
• גילוי מנהרות ומתקנים תת-קרקעיים;
• הגנה אווירית והגנה מפני טילים;
• בינה מלאכותית ולמידת מכונה;
• טכנולוגיות קוונטיות ואוטונומיות;
• נשק לייזר ואנרגיה מכוונת אחרת;
• מערכות תצפית וחיישנים מתקדמות;
• הגנה סייבר ולוחמה אלקטרונית;
• אינטגרציה של רשתות צבאיות, נתונים ולוגיסטיקה;
• ייצור נשק משותף.

לאוקראינה חשוב במיוחד מערכות נגד מל”טים, יירוטי לייזר, אמצעי לוחמה אלקטרונית וטכנולוגיות הגנה אווירית חדשות. נשק כזה עשוי לקבוע בשנים הקרובות את יעילות ההגנה על ערים אוקראיניות.

לא מדובר ביצירת נשק ביולוגי משותף

בכמה תיאורים של פרסום The Washington Post הופיעה טענה על שיתוף פעולה בין ארה”ב לישראל בתחום “נשק ביולוגי”.

הטקסט הרשמי של הצעת החוק מדבר על משהו אחר: ביוטכנולוגיות, ייצור ביולוגי והגנה רפואית. אין בנוסח פיתוח נשק ביולוגי בסעיף זה.

מדובר ברפואה צבאית, אבחון, ייצור תרופות, הגנה על חיילים וטכנולוגיות תגובה לאיומים ביולוגיים. לקרוא לזה תוכנית ליצירת נשק ביולוגי זה לא נכון.

האם ישראל תקבל זכות חדשה לאסור משלוחים לאוקראינה

בסעיף 219 עצמו אין הוראה שתיתן לישראל זכות אוניברסלית לשלוט בכל הנשק האמריקאי או לאסור את העברתו לאוקראינה.

הצעת החוק גם לא מכילה איסור נפרד על משלוחים לקייב.

החששות קשורים להסכמי רישוי וייצור עתידיים. אם מערכת חדשה תשתמש בקניין רוחני ישראלי, רכיבים סודיים או תוכנה שפותחה במשותף, הצדדים עשויים לקבוע הגבלות על העברה למדינות שלישיות.

כך בדיוק נוצרה הזכות של ישראל לעצור את העברת Iron Dome.

לכן, הנוסח שאוקראינה כבר “מאבדת גישה” לכל הנשק האמריקאי החדש הוא קטגורי מדי. נכון לעכשיו מדובר בסיכון שיכול להתעורר ביחס למערכות מסוימות שנוצרו במשותף.

זהו הבדל חשוב. ישראל לא מקבלת שליטה על Patriot, F-16, ATACMS או נשק אמריקאי אחר רק בגלל שהיא מרחיבה את שיתוף הפעולה עם הפנטגון. הגבלות אפשריות רק במקום שבו יש טכנולוגיות ישראליות והוראות מתאימות בחוזה ספציפי.

מדוע שיתוף פעולה עם ישראל משתלם לוושינגטון

ליוזמה יש לא רק מבקרים, אלא גם תומכים משפיעים.

לישראל יש ניסיון מעשי רב ביצירת מערכות נגד טילים, אמצעים נגד מל”טים, טכנולוגיות גילוי מנהרות, הגנה סייבר ואלקטרוניקה צבאית. פיתוח משותף מאפשר לארה”ב לבדוק פתרונות חדשים מהר יותר ולהשיק אותם בייצור סדרתי.

תומכי סעיף 219 טוענים שהיוזמה לא מעבירה לישראל את ניהול הצבא האמריקאי ולא מחייבת את הפנטגון לקנות נשק ישראלי. לפי עמדתם, ההחלטות הסופיות על רכישות יישארו בידי ארצות הברית.

עם זאת, ההיסטוריה של Iron Dome מראה ששליטה על הרכישה ושליטה על ההעברה העתידית — אינם אותו דבר.

הצבא האמריקאי יכול לבחור מערכת, לשלם עליה ולהכניס אותה לשימוש, אך הגבלות רישוי עדיין יכולות להשפיע על הייצוא שלה או השימוש בה במדינות שלישיות.

מה הסיפור הזה אומר לאוקראינה

לאוקראינה הבעיה אינה בכך שישראל תסגור לה מחר את הגישה לכל הנשק האמריקאי.

הסיכון האמיתי הוא צר יותר, אך גם רציני. אם מערכות חשובות לעתיד — הגנה אווירית לייזר, אמצעים חדשים נגד מל”טים, לוחמה אלקטרונית או יירוטים מתקדמים — יפותחו במשותף עם ישראל, קייב עשויה להתמודד עם רמת הסכמה נוספת.

ביחסים נורמליים בין ישראל לאוקראינה זה לא בהכרח יהווה מכשול. אבל ברגע קריטי, האינטרסים הפוליטיים של ירושלים, החששות מדליפת טכנולוגיות או היחסים עם מדינות אחרות עשויים להיות חשובים יותר מצרכי ההגנה האוקראינית.

לחדשות ישראל — חדשות ישראל הסיפור הזה הוא אינדיקציה למציאות מורכבת שבה האינטרסים של בעלי ברית לא תמיד חופפים. ישראל חייבת להגן על הטכנולוגיות הסודיות שלה ועל ביטחון אזרחיה. לאוקראינה יש זכות לדרוש עזרה מרבית להגנה על אנשים מפני התוקפנות הרוסית. ארה”ב, בתורה, צריכה להבין את התנאים שבהם היא מממנת ורוכשת נשק משותף.

המסקנה העיקרית

אוקראינה אכן יכלה לקבל שתי סוללות אמריקאיות של ‘כיפת ברזל’. ישראל לא אפשרה לבצע את ההעברה, ונתניהו ניצל את זכות הווטו שנקבעה בהסכם.

הפרויקט הביטחוני החדש לא נותן לישראל שליטה אוטומטית על כל הנשק של ארה”ב ולא מכיל איסור ישיר על משלוחים לאוקראינה. עם זאת, הוא מרחיב משמעותית את מספר הטכנולוגיות שיפותחו וייוצרו במשותף.

לכן השאלה העיקרית נותרת פתוחה: האם ארצות הברית תוכל להשתמש בחופשיות במערכות העתידיות או שהתקדים של Iron Dome יחזור על עצמו עם לייזרים, מערכות נגד מל”טים ונשק דור חדש אחר.

זה בדיוק מה שנדון היום בוושינגטון. עבור אוקראינה המחלוקת אינה תיאורטית: מתנאים משפטיים כאלה בעתיד עשוי להיות תלוי אם היא תקבל נשק בזמן — או שתשמע שוב על אפשרות חסומה לאחר כמה שנים.