עימות פתוח בין שר הביטחון לפיקוד צה”ל: מי מחליט על גורל מפקדי הצבא?

בישראל התעורר ויכוח ציבורי חסר תקדים בין שר הביטחון ישראל כץ לפיקוד צה”ל. בערב 2 באוגוסט 2026 כץ הצהיר בתוכנית “פטריוטים” בערוץ 14 שהמפקד החדש של פיקוד המרכז צריך להיות אלוף דוד “דדו” בר-כליפה, שיחליף את האלוף אבי בלוט.

עם זאת, כמעט מיד לאחר הופעת השר, דובר צה”ל הודיע כי הצהרתו לא תואמה עם הרמטכ”ל אייל זמיר. בצה”ל הדגישו: בלוט ממשיך לפקד על פיקוד המרכז, נהנה מאמון מלא של הרמטכ”ל, והחלטות על החלפת גנרלים צריכות להתקבל בהתאם לנוהל הקיים.

למחרת 3 באוגוסט לשכת כץ ניסתה לשנות את הדגש. נציגי השר טענו כי הוא לא הכריז על פיטוריו המיידיים של בלוט, אלא רק אישר את הרוטציה העתידית שהוצעה על ידי הרמטכ”ל עצמו כבר באביב.

כתוצאה מכך, במרכז השערורייה עלו מספר שאלות: מי בישראל ממנה גנרלים, האם שר הביטחון יכול להכריז בפומבי על מחליף למפקד הנוכחי ללא תיאום עם הרמטכ”ל והאם מפקד צבאי חייב לוותר על החלטה מקצועית בתחום הביטחון אם היא סותרת את הקו הפוליטי של השר.

מה בדיוק אמר ישראל כץ

במהלך הראיון בערוץ 14 כץ ביקר בחריפות את אבי בלוט בשל פעולותיו בפרשת המתנחל טל אינון דרדיק.

השר הצהיר כי מפקד פיקוד המרכז והתביעה של מחוז ירושלים פנו לבית המשפט בניגוד למדיניותו. כץ הודה כי ייתכן שלגנרל היו סמכויות משפטיות לצעד כזה, אך הדגיש כי הפיקוד הצבאי צריך לקחת בחשבון את החלטות ההנהגה הפוליטית.

לאחר מכן כץ הודיע כי החליט לממש את מינויו של אלוף דדו בר-כליפה לתפקיד מפקד פיקוד המרכז.

“הודעתי שהחלטתי לממש את ההחלטה – למנות את אלוף דדו בר-כליפה למפקד פיקוד המרכז”, אמר השר.

כץ תיאר את בר-כליפה כנציג “דור הגיבורים והניצחון” והביע ביטחון כי הוא ינהיג מדיניות יותר התקפית.

מהקשר ההופעה הטלוויזיונית ניתן היה להסיק כי כץ קיבל את ההחלטה להחליף את בלוט בשל חילוקי דעות סביב פרשת דרדיק. לכן הדיווחים הראשונים בתקשורת הישראלית הציגו את ההצהרה כהודעה על פיטורי הגנרל בשידור חי.

צה”ל יצא בפומבי נגד גרסת השר

תגובת דובר צה”ל הגיעה כמעט מיד.

בצה”ל הצהירו כי דברי שר הביטחון לא תואמו עם הרמטכ”ל אייל זמיר. הצבא הדגיש במיוחד כי אבי בלוט ממשיך לפקד על פיקוד המרכז “במצב מורכב, מקצועי, אמיץ ומסור”.

“האלוף אבי בלוט נהנה מאמון מלא”, נאמר בהצהרה.

בנוסף, בצה”ל הודיעו כי הרמטכ”ל אינו מתכוון להחליף מפקדים בתפקידים מרכזיים בתקופה הרגישה הנוכחית. אם תתקבל החלטה על החלפת כוח אדם, היא צריכה להתקבל על ידי הרמטכ”ל ולאחר מכן תאושר בהתאם לכללים הקיימים.

הצהרה זו הפכה למעשה להפרכה פומבית של דברי שר הביטחון. הפיקוד הצבאי הבהיר כי אין החלטה מתואמת על סיום מיידי של תפקידו של בלוט.

למערכת הביטחון הישראלית חילופי הצהרות כאלה הם יוצאי דופן ביותר. כפי שמציין נאנוווסטי – חדשות ישראל, ויכוחים בין שר הביטחון לרמטכ”ל התרחשו גם בעבר, אך בדרך כלל הם נדונו בישיבות סגורות ולא בשידור טלוויזיוני ישיר.

כץ הצהיר כי לא מדובר בפיטורים

לאחר תגובה חריפה של צה”ל, לשכת כץ הציגה גרסה אחרת של המתרחש.

לטענת נציגי השר, כבר בסוף אפריל 2026 אייל זמיר המליץ למנות את דדו בר-כליפה למפקד הבא של פיקוד המרכז. הרמטכ”ל לכאורה ביקש מכץ לערוך ראיון עם המועמד.

ביוני 2026 השר נפגש עם בר-כליפה והגיע למסקנה שהוא מועמד מתאים. לכן ההצהרה בשידור, לפי גרסת לשכת כץ, לא עסקה בפיטוריו המיידיים של בלוט, אלא במינויו של בר-כליפה במהלך מחזור כוח האדם הבא.

כך, הצדדים למעשה מדברים על דברים שונים.

המחלוקת העיקרית, אם כן, נוגעת לא רק למועמדותו של בר-כליפה, אלא גם למועדים, לסדר ההכרזה על ההחלטה ולמי היה הזכות להודיע בפומבי על ההחלפה העתידית.

מי ממנה גנרלים בצה”ל

הטענה כי גנרלים ממונים אך ורק על ידי הרמטכ”ל אינה מלאה. אך גם שר הביטחון אינו יכול למנות או להדיח מפקד פיקוד צבאי באופן עצמאי.

לפי המערכת הקיימת, הרמטכ”ל קובע את המועמדים לתפקידים ברמת אלוף ומציג את המועמד הנבחר לשר הביטחון. השר משמש כגוף המאשר.

מבקר המדינה של ישראל ציין כי הרמטכ”ל הוא הגוף הממנה קצינים החל מדרגת אלוף משנה, ושר הביטחון מאשר מינויים כאלה. לתפקידים ברמת אלוף התהליך מתבצע ישירות בין הרמטכ”ל לשר: הראשון קובע את המועמד, השני צריך לאשר אותו.

לפיכך:

• כץ אינו יכול למנות מפקד פיקוד חדש ללא החלטת הרמטכ”ל;
• זמיר אינו יכול לבצע את המינוי הסופי ללא אישור השר;
• שני הצדדים צריכים לתאם את המועמדות, המועדים והסדר הכניסה לתפקיד;
• הכרזת ההחלטה בשידור חי אינה מחליפה את ההליך הרשמי של כוח האדם.

מבקר המדינה ציין בעבר כי הליך מינוי אלופים לא היה מעוגן במלואו והסתמך במידה רבה על נוהגי משא ומתן בין שר הביטחון לרמטכ”ל.

זו הסיבה שהוויכוח הציבורי הנוכחי יצר תקדים מסוכן כל כך: כל צד יכול לטעון שהצד השני מתערב בסמכויותיו.

פרשת טל אינון דרדיק

העילה הישירה לעימות הייתה פרשת המתנחל טל אינון דרדיק.

נגדו פעל צו הגבלה מנהלי, שנחתם על ידי מפקד פיקוד המרכז בהמלצת השב”כ. צווים כאלה יכולים לאסור על אדם להימצא באזורים מסוימים ביהודה ושומרון, לחזור למאחז מסוים, ליצור קשר עם אנשים מסוימים או לנוע בחופשיות.

ההחלטה יכולה להתקבל על סמך חומרים מודיעיניים סגורים, שלא תמיד נמסרים במלואם לחשוד ולעורכי דינו.

לדרדיק נאסר להימצא במאחז החקלאי שבו התגורר. לאחר שהפר את תנאי הצו, הוא נעצר. לכן, באופן פורמלי, הוא היה במעצר לא בשל מעצר מנהלי ללא משפט, אלא בשל הפרת צו הגבלה מנהלי לכאורה.

לפי מסמך השב”כ שפורסם בתקשורת הישראלית ב22 ביולי 2026, דרדיק נחשד במעורבות באלימות, התעללות והשפלה מינית חמורה של פלסטיני.

המשטרה דיווחה כי במהלך האירוע הנחקר קבוצה של יהודים תקפה פלסטינים, ביניהם נשים וילדים. כמה מהנפגעים, לפי החקירה, נקשרו, וארבעה נזקקו לטיפול רפואי. עצם קיומם של חשדות אינו אומר שהאשמה של דרדיק הוכחה בבית המשפט.

כתב אישום פלילי רגיל נגדו לא הוגש. זו הסיבה ששירותי הביטחון השתמשו באמצעים מנהליים, תוך הסתמכות על מידע סגור על הסכנה המשוערת.

מדוע הוועדה ביטלה את ההגבלות

הוועדה לערעורים צבאיים לא הכירה בדרדיק כחף מפשע ולא דחתה את החומרים המודיעיניים של השב”כ.

המחלוקת נגעה לשאלה האם למפקד פיקוד המרכז הייתה הזכות לחייב את דרדיק לרצות מעצר בית בבית חמותו. הוועדה קבעה כי אין לכפות על קרובת משפחה לספק את ביתה לביצוע צו הגבלה מנהלי.

הוצע לצבא למצוא פתרון מציאותי אחר. זה יכול היה להיות דירה מוסכמת אחרת או מגורים נפרדים שהמדינה הייתה צריכה לשכור לביצוע הצו.

לפיכך, החלטת הוועדה הייתה בעיקר פרוצדורלית. היא לא אמרה שדרדיק הוכרז כלא מעורב באלימות המשוערת או שהשב”כ ויתר על הערכת הסכנה שלו.

השר ביקר את דרדיק בתא

עוד לפני הסכסוך הנוכחי, כץ נקט צעד יוצא דופן ביותר – נפגש אישית עם דרדיק במקום מעצרו.

יחד עם השר הגיע לפגישה אלוף משנה במילואים אביחי תנעמי, שמונה על ידי כץ כמתאם מיוחד לעבודה עם מה שנקרא “נוער הגבעות”.

במהלך הפגישה הוצעו לדרדיק מספר חלופות למעצר בית. עם זאת, הוא סירב להן ודרש לאפשר לו להימצא או בביתו או בבית הוריו. באותה עת דרדיק ערך שביתת רעב.

28 ביולי 2026 כץ הצהיר כי בשל ליקויים בהנפקת הצו אין להאריך אותו, ויש לפתור את הבעיה “באמצעים אחרים”.

עם זאת, הצהרה זו לא אמרה על הפסקה מיידית של ההגבלות הקיימות. לפי נתוני Ynet, הצו היה מתוכנן להימשך עד סוף 2026. בנוסף, פניית התביעה והמחוז המרכזי לא נגעה להחלטת כץ על הארכה עתידית, אלא לדרישת בית המשפט למצוא חלופה ניתנת לביצוע למעצר הבית הקיים.

בלוט והתביעה המשיכו לראות בדרדיק מסוכן פוטנציאלי ופנו לבית המשפט המחוזי בירושלים, בניסיון לשמור על ההגבלות בצורה אחרת.

זהו הצעד שכץ כינה פעולות בניגוד למדיניות השר.

אבי בלוט נשאר מפקד

נכון ל3 באוגוסט 2026 אבי בלוט לא פוטר רשמית וממשיך לכהן כמפקד פיקוד המרכז.

הוא נכנס לתפקידו ביולי 2024, לאחר שהחליף את האלוף יהודה פוקס, שפיקד על הפיקוד כשלוש שנים.

בלוט מגיע מרקע של ציונות דתית, חובש כיפה סרוגה ולפני כן כיהן כמפקד אוגדת יהודה ושומרון, מפקד חטיבת הקומנדו, מפקד יחידת “מגלן” ומזכיר צבאי של ראש הממשלה.

לכן קשה לדמיין את המחלוקת הנוכחית כעימות רגיל בין ממשלה ימנית לגנרל צבאי לכאורה “שמאלני”. למעשה מדובר בשאלה עמוקה יותר: האם מפקד פיקוד חייב לפעול לפי הערכה מקצועית של צה”ל והשב”כ, גם אם הערכה זו סותרת את מדיניות שר הביטחון.

תגובת האופוזיציה ותנועת ההתנחלות

הצהרת כץ זכתה לביקורת מצד נציגי האופוזיציה וקצינים בכירים לשעבר.

ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט הצהיר כי הממשלה מנסה “לפרק את צה”ל מבפנים”. הרמטכ”ל לשעבר גדי איזנקוט כינה את המתרחש נפילה חסרת תקדים ביחסים בין ההנהגה הפוליטית לצבאית והדגיש כי הצבא לא צריך להפוך לכלי בפריימריז מפלגתיים.

גם האלוף במילואים עופר וינטר יצא בביקורת.

מעניין לציין שגם נציגי תנועת ההתנחלות הביעו התנגדות לדרך שבה כץ הכריז על החלפת המפקד.

ראש מועצת בית אל שי אלון הצהיר כי הודעה פתאומית בשידור חי ללא תיאום עם הרמטכ”ל פוגעת בהתנחלויות ובמאבק בטרור. מועצת יש”ע גם תמכה בבלוט, והדגישה את הישגיו במאבק בארגוני הטרור.

במקביל, חברת הכנסת לימור סון הר-מלך ממפלגת “עוצמה יהודית” תמכה בכץ. היא הצהירה כי בלוט לכאורה הקדיש יותר תשומת לב לרדיפת פעילי ההתנחלויות מאשר למאבק בטרור הפלסטיני, ופעל בניגוד למדיניות ההנהגה הנבחרת.

מדוע הסכסוך הזה חשוב יותר מגורלו של גנרל אחד

הוויכוח סביב אבי בלוט וטל אינון דרדיק חורג בהרבה ממינוי כוח אדם אחד.

להנהגה הפוליטית יש זכות לקבוע את מדיניות הביטחון הכללית של ישראל. עם זאת, החלטות מבצעיות על סכנה מסוימת מתקבלות על ידי גופים מקצועיים – הצבא, השב”כ, המשטרה והתביעה.

אם שר יכול להכריח מפקד צבאי לוותר על הערכת ביטחון בשל לחץ פוליטי, קיים סיכון לפוליטיזציה של החלטות צה”ל. אך אם הפיקוד הצבאי יכול להתעלם לחלוטין מהוראות השר הנבחר, מתעוררת בעיה הפוכה – טשטוש השליטה האזרחית על הכוחות המזוינים.

כפי שמדגיש נאנוווסטי – חדשות ישראל, יציבות המערכת הישראלית תלויה לא בניצחון של אחד הצדדים, אלא בשמירה על ההליך. הרמטכ”ל צריך לבחור מועמדים מקצועיים, שר הביטחון – לאשר מינויים ולקבוע מדיניות כללית, והחלטות בנוגע למקרים ספציפיים צריכות להתקבל על בסיס חוק והערכות ביטחון נבדקות.

נכון לעכשיו כץ רואה בדדו בר-כליפה את המפקד העתידי של פיקוד המרכז. צה”ל, מצדו, מצהיר כי בלוט ממשיך למלא את תפקידו והחלפתו לא מתוכננת בעתיד הקרוב.

עד שהצדדים לא יסכימו על הליך כוח אדם רשמי, הצהרת השר בשידור טלוויזיוני נותרת כהצהרה פוליטית ולא כמינוי שהושלם.