המצב סביב איראן מתקרב במהירות לנקודה שיכולה לשנות את המפה הפוליטית של המזרח התיכון. לאחר חיסול המנהיג העליון עלי חמינאי, המדינה מצאה את עצמה בו זמנית במצב של משבר פנימי, לחץ צבאי ומאבק על כוח בתוך המערכת עצמה.
לפי הערכות אנליסטים, היומיים הקרובים עשויים לקבוע האם איראן תלך למעבר פוליטי או שהאזור יתמודד עם שלב חדש של הסלמה, כולל איום של סחיטה גרעינית.
שליטה בשמיים והרס התשתית הצבאית של איראן
המצב הצבאי מתפתח לא לטובת טהראן
לפי נתוני מומחים למזרח התיכון, חיל האוויר של ארה”ב וישראל למעשה השיגו שליטה מבצעית במרחב האווירי האיראני. המכות מכוונות בעיקר להשמדה שיטתית של הפוטנציאל ההגנתי של המדינה – מרכזי פיקוד, תשתיות של משמרות המהפכה האסלאמית ומתקני ניהול צבאיים.
האיזון הצבאי מזכיר יותר ויותר מבצע חד-צדדי של לחץ ולא מלחמה קלאסית בין שני צדדים שווים.
האנליסט איגור סמיולוס מציין שלאחר מותו של חמינאי החלה בתוך המשטר פרגמנטציה מסוכנת של ניהול. לדבריו, המידע שהופץ דרך ערוצי משמרות המהפכה על ביטול אפשרי של האיסור הדתי על נשק גרעיני נראה כניסיון אחרון של לחץ אסטרטגי על הקואליציה הבינלאומית.
אותות כאלה נחשבים כאלמנט של סחיטה גרעינית על רקע אובדן שליטה מהיר.
בדיוק ברגע זה, הסדר היום הבינלאומי, אותו מנתח כל הזמן НАновости — חדשות ישראל | Nikk.Agency, מראה תהליך רחב יותר: המשבר באיראן יוצא הרבה מעבר לגבולות הסכסוך האזורי ומשפיע ישירות על ביטחון אירופה, ישראל ושווקי האנרגיה הגלובליים.
פיצול בתוך מבני הכוח והפגנות ברחובות
הצבא ומשמרות המהפכה לראשונה מצאו את עצמם בצדדים שונים
אחד הגורמים המדאיגים ביותר היה העימות האפשרי בין הצבא הסדיר של איראן לבין משמרות המהפכה האסלאמית – מבנים שפעלו במשך עשורים כמנגנון כוח אחד.
לפי האותות המתקבלים, יחידות צבאיות מסוימות סירבו להשתתף בדיכוי ההפגנות ולהעביר משאבים של הגנה אווירית לכנף הרדיקלית של המשטר.
מדווח על עימותים מקומיים בטהראן, כולל אזורי הרובע הממשלתי. לפי הערכות אנליסטים, גנרלים בצבא מתחילים להתרחק מהפקודות שכבר נקראות בתוך המדינה כ”התאבדותיות”.
לאחר אישור מותו של חמינאי, ההפגנות התחזקו בחדות. מתקיימות הפגנות המוניות בטהראן, איספהאן ושיראז, שם נשמעות דרישות ישירות לפירוק הרפובליקה האסלאמית.
דאגה נוספת עוררו דיווחים על העברת אסירים פוליטיים מבתי כלא ידועים למתקנים אסטרטגיים – ככל הנראה לשימוש בהם כמגן חי.
תגובה בינלאומית והגורם הרוסי
האיזון הגיאופוליטי משתנה במהירות
מדינות ערב של המפרץ הפרסי, כולל ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, הצליחו ליירט חלק מהתקפות הטילים ותפסו עמדה של נטרול בפועל של האיום האיראני.
מנהיגי אירופה – בריטניה, צרפת וגרמניה – הצהירו בו זמנית על תמיכתם בזכות החברה האיראנית לקבוע בעצמה את עתידה הפוליטי של המדינה, מה שנתפס על ידי דיפלומטים כאות לתקופת מעבר אפשרית של השלטון.
אנליסטים מקדישים תשומת לב מיוחדת לתגובת מוסקבה. רוסיה, למרות יחסי הברית עם טהראן, למעשה לא התערבה במתרחש. לפי הערכת מומחים, אות זה נרשם בקפידה גם בבייג’ינג וגם בפיונגיאנג – כסימן להיחלשות יכולות הקרמלין להשפיע על משברים מחוץ למלחמה שלו נגד אוקראינה.
סין, לעומת זאת, מחזקת את המעורבות הדיפלומטית, בעיקר סביב ביטחון מצר הורמוז, מה שכבר הפחית את התנודות הפאניות בשוקי הנפט.
48 השעות המכריעות: כניעה או הסלמה חדשה
מומחים מתארים את המצב הנוכחי בטהראן כמצב של שלטון כפול. מצד אחד – מבני מעבר משותקים, מצד שני – אלמנטים רדיקליים של משמרות המהפכה, המוכנים להחרפה נוספת.
לפי דעת אנליסטים, בדיוק 48 השעות הקרובות יראו האם המשטר מסוגל לשמור על שליטה או שהמדינה תעבור לשלב של קריסה פוליטית.
נשיא ארה”ב דונלד טראמפ הצהיר כי המבצע הצבאי עשוי להימשך כארבעה שבועות ומתפתח בצורה יעילה יותר מהציפיות הראשוניות. עם זאת, וושינגטון אינה שוללת תרחיש של משא ומתן, אף שהיא סבורה שטהראן החמיצה את ההזדמנות להתחיל דיאלוג מוקדם יותר.
השלטונות האיראניים, מצדם, דוחים בפומבי כל משא ומתן עם ארה”ב.
כך, איראן מצאה את עצמה ברגע של בחירה היסטורית: או תחילת טרנספורמציה של מערכת השלטון, או ניסיון להחזיק מעמד דרך הסלמה נוספת, שהשלכותיה עשויות לקבוע את ביטחון האזור לשנים קדימה.
