קייב וירושלים נגד מלחמת השקר: בבירת אוקראינה הציגו ספר על 7 באוקטובר, חמאס והמאבק על האמת

מדוע הצגת הספר הזה בקייב הייתה חשובה יותר מאירוע ספרותי רגיל

ב-5 באפריל 2026 התקיימה בקייב הצגת המהדורה האוקראינית של ספרו של ההיסטוריון והפובליציסט הישראלי מיכאל בר-זוהר “חרבות ברזל, לבבות פצועים. המלחמה הגורלית של ישראל עם חמאס”. מקום המפגש היה במתחם הספרים “קניגולנד” בבירה, אך הדיון עצמו חרג במהירות מגבולות השיחה על הספר החדש.

השיחה לא עסקה רק בישראל, לא רק בטרגדיה של 7 באוקטובר 2023 ולא רק במלחמה שהמדינה היהודית נאלצה לנהל לאחר מתקפת הטרוריסטים. בבירת אוקראינה, הצגה זו נשמעה כשיחה על איך מלחמות מודרניות מתנהלות בו זמנית בכמה חזיתות – צבאית, מוסרית, דיפלומטית ומידעית.

לקהל הישראלי יש כאן משמעות מיוחדת. אוקראינה, כמו ישראל, חיה מזמן במציאות שבה לא רק טילים, רחפנים וקבוצות חמושות פועלים נגד המדינה, אלא גם דיסאינפורמציה שיטתית, ניסיונות להחליף סיבות ותוצאות, לטשטש את הגבולות בין הקורבן והתוקפן, ואז לכפות על העולם גרסה נוחה ושקרית של האירועים. לכן הופעת ספר כזה בשפה האוקראינית בקייב נראית לא כאפיזודה מקרית, אלא כחלק ממאבק רחב יותר למען בהירות היסטורית ופוליטית.

ספרו של בר-זוהר מתחיל בתיאור אירועי אוקטובר 2023, ואז מוביל את הקורא לשורשי הסכסוך ומסביר את ההיגיון של פעולות ישראל בתנאי מתקפת טרור חסרת תקדים. אך, לפי הדיון בהצגה, הקורא האוקראיני נמשך לא רק לעלילה הישראלית כשלעצמה. הרבה יותר חשוב דבר אחר: הניסיון לתעד בכנות את המציאות לפני שיתחילו שוב לשכתב אותה לפי אינטרסים פוליטיים זרים.

כאשר ספר הופך לתשובה לדיסאינפורמציה

אחד המשתתפים בהצגה היה נציג גופי המודיעין של משרד ההגנה האוקראיני, אנדריי יוסוב. השתתפותו העניקה לשיחה משקל נוסף, כי נושא המלחמה המידעית עבור אוקראינה מזמן חדל להיות תיאוריה.

לדברי יוסוב, ישראל ואוקראינה מתמודדות עם אתגרים דומים מאוד. מדובר לא רק בפעולות קרביות, אלא גם במאבק על פרשנות המתרחש. בסכסוך המודרני לא מספיק להדוף מכה או לבצע מבצע מוצלח. יש גם לשמור על האמת מפני עיוות, והעובדות – מפני החלפה במניפולציה רגשית, קוניקטורה פוליטית ותעמולה מאורגנת.

את המחשבה הזו הוא ניסח בצורה ברורה ביותר: היום ההתנגדות לדיסאינפורמציה הופכת לנשק כמו כל השאר, וספרים כאלה נחוצים כדי לא לאפשר לשכתב את האמת. עבור ישראל, שנמצאה לאחר 7 באוקטובר תחת לחץ עצום לא רק בשדה הקרב, אלא גם במרחב התקשורתי הבינלאומי, זה נשמע במיוחד מוכר.

הניסיון הישראלי שאוקראינה קוראת כבר דרך הכאב שלה

במרכז הדיון הייתה גם נושא נוסף, כואב לשתי המדינות – שחרור בני ערובה והחזרת שבויים. בספר מוקדש לכך מקום ניכר, ועבור הקהל האוקראיני זה, כמובן, אחד הנושאים הרגישים ביותר.

אוקראינה עובדת מדי יום על החזרת אזרחיה משבי רוסיה. ישראל לאורך כל המלחמה לאחר 7 באוקטובר גם מנהלת מאבק קשה ודרמטי להחזרת בני ערובה שנחטפו על ידי טרוריסטים. לכן השיחה על הספר יצאה באופן בלתי נמנע לנקודה המשותפת לשתי החברות: איך מדינה, צבא, שירותי ביטחון, דיפלומטים והחברה כולה פועלים כאשר מדובר לא רק באסטרטגיה, אלא בגורלות אנושיים ספציפיים.

עבור הקורא בישראל זהו אות חשוב. הקהל האוקראיני תופס את הסיפור הישראלי לא כמשהו חיצוני ורחוק, אלא כניסיון שמגיב לטראומה שלו עצמו. דווקא בנקודות כאלה נוצר הבנה אמיתית בין החברות – לא ברמה של הצהרות פורמליות, אלא ברמה של מה שחוו.

וכאן במיוחד מתאים ההקשר שמדגישים כל הזמן חדשות ישראל – Nikk.Agency: הקשר בין אוקראינה לישראל היום נבנה לא רק על דיפלומטיה ומילים של תמיכה, אלא גם על הבנה משותפת של איך נראית מלחמה נגד מדינות שמנסות לעמוד מול טרור, אלימות ושקר.

מי השתתף בהצגה

בדיון השתתפו מחבר הספר מיכאל בר-זוהר, נשיא הקונפדרציה היהודית של אוקראינה ומייסד סדרת “הספרייה היהודית” בוריס לוז’קין, מייסד שותף וראש מועצת המנהלים של חברת ייצור הרחפנים “גנרל צ’רשניה” ירוסלב גרישין, גריגורי שוורק, וכן מנהל הפיתוח של הוצאת “נאש פורמט” דמיטרי רודנקו.

את הדיון הנחתה אסתר ורטריובה – דוברת ארגון הציבור Humanity, שעוסק בהצלת אנשים מהשטחים הכבושים זמנית. בעצם זה גם נראה סמלי: השיחה על ספר על מלחמת ישראל התקיימה בהשתתפות אנשים שעובדים מדי יום עם תוצאות המלחמה באוקראינה לא בתיאוריה, אלא בפועל.

מארגנת האירוע הייתה סוכנות התקשורת האוקראינית Ideas&Strategy.

מדוע הספר הזה עשוי להיות חשוב גם לקורא הישראלי

מיכאל בר-זוהר ידוע מזמן לקהל האוקראיני בזכות ספרים על מבצעי “המוסד” ועל נשים במודיעין הישראלי. המהדורה החדשה ממשיכה את הקו הזה, אך במצב הנוכחי תפיסתה הופכת להרבה יותר חדה. זה כבר לא רק עבודה היסטורית או פובליציסטית על ישראל. זהו טקסט שנקרא כאזהרה: אם לא לקרוא לדברים בשמם בזמן, מאוחר יותר יהיה קשה יותר להילחם על האמת.

לקהל הישראלי חשוב גם שבקייב ספר כזה לא נתפס כזר. להפך, הוא נכנס להקשר המקומי באופן טבעי, כי החברה האוקראינית מבינה היטב את המחיר של תגובה מאוחרת של העולם, את המחיר של ערפל המידע ואת המחיר של ניסיונות להשוות את הצד המגן עם אלה שהתחילו את האלימות.

ההצגה בקייב הראתה כי בין הניסיון האוקראיני והישראלי היום קיימת לא רק סולידריות פוליטית, אלא גם התאמה אינטלקטואלית עמוקה. שתי המדינות נאלצות להגן בו זמנית על גבולות, אנשים, זיכרון וזכות לקול עצמאי.

ולכן הספר “חרבות ברזל, לבבות פצועים” בתרגום לאוקראינית – זה לא רק חידוש הוצאה לאור. זהו עוד טיעון במאבק הגדול נגד שכחה, עיוות ושכתוב אירועים, שהשלכותיהם ממשיכות לקבוע את ביטחונן של ישראל, אוקראינה וכל האזור.