גיוס נשים באוקראינה: שר ההגנה לשעבר הציע “להתמקד בישראל”

שר הביטחון לשעבר של אוקראינה, אולקסי רזניקוב, הציע להרחיב את חובת השירות הצבאי לנשים והזכיר את ישראל כדוגמה הקרובה ביותר לאוקראינה. אך אין גיוס חובה לנשים אוקראיניות כרגע, והמערכת הישראלית מורכבת יותר מהנוסחה ‘נשים משרתות כמו גברים’.

החיפושים ‘גיוס נשים באוקראינה’, ‘האם יגייסו נשים באוקראינה’ ו’רזניקוב על גיוס נשים’ חזרו להיות פופולריים לאחר 20 באוגוסט 2026, אף על פי שאין עדיין החלטה של הרשויות. אולקסי רזניקוב הציע לשנות את עקרון חובת השירות הצבאי ולהרחיבו לגברים ולנשים, אך לדעתו יש להתחיל לא עם צווי גיוס אלא עם קמפיין ציבורי ושינוי החוק. הוא הזכיר את ישראל כדוגמה הקרובה ביותר לאוקראינה כמדינה שחיה תחת איום צבאי מתמיד. החוק האוקראיני הנוכחי אינו כולל גיוס חובה לנשים. גם המערכת הישראלית מורכבת יותר מהנוסחה ‘שם משרתות כל הנשים’.

ההצהרה נשמעה ב-20 באוגוסט 2026 בראיון גדול ל’רדיו סבובודה’. זה היה הראיון הראשון של רזניקוב מזה זמן רב, והנושא של נשים לא הופיע כסיסמה פוליטית נפרדת: העיתונאים שאלו אותו אילו שינויים קרדינליים יכולים לשנות את הגיוס האוקראיני ומה יכול להיות ‘החוזה החברתי’ החדש בזמן מלחמה ממושכת. השר לשעבר הזהיר כי תשובתו לא תמצא חן בעיני רבים וכנראה תזכה לדיסלייקים. לאחר מכן הוא הציע להרחיב את חובת ההגנה על המדינה לאזרחים ללא קשר למגדר.

שמי פאבל שווייקו. נולדתי וגדלתי באוקראינה, והיום אני חי בישראל. לכן בהצהרת רזניקוב עניינה אותי במיוחד ההפניה לניסיון הישראלי: כאן חשוב לבדוק מיד שני דברים – מה באמת מציע השר לשעבר לשנות במערכת האוקראינית ועד כמה הוא מתאר במדויק את שירות הנשים בצה”ל. ללא בדיקה כזו, ההשוואה בין שתי המדינות תהיה פשוטה מדי.

מאיפה הגיע ההצעה של רזניקוב

המשפט הקשה ביותר בראיון נשמע כך: ‘נדרש גיוס חובה לכולם: נשים גם צריכות לשרת’.

רזניקוב קישר זאת ישירות למשאב האנושי של הצבא והצהיר כי הרחבת החובה לנשים עשויה להגדיל את משאב הגיוס פי שניים. כנקודת ייחוס הוא הזכיר את מדינת ישראל, שלדבריו כיום קרובה ביותר לאוקראינה מבחינת איומים צבאיים. בתיאורו, נשים ישראליות משרתות בצבא כמו גברים.

החלק האחרון של ההצהרה דורש תיקון נפרד, כי כללי הגיוס ותקופות השירות של נשים וגברים בישראל אינם זהים לחלוטין.

רזניקוב לא צמצם את הרעיון שלו לשליחת נשים לחיל הרגלים.

הוא דיבר על תפקידים צבאיים בעורף, אספקה, ניהול ומקצועות טכניים, שבהם אדם יכול להיות מועיל לצבא ללא השתתפות ישירה בלחימה קרקעית. דוגמה נפרדת היא מפעילי מל”טים: לדעת השר לשעבר, כאן המגדר של החייל אינו קובע את היכולת לבצע את המשימה. הוא גם הזכיר ביקור במרכז ההדרכה האוקראיני ‘דסנה’, שם נשים עבדו כמדריכות על מערכות רובוטיות המשמשות בהכשרת טנקיסטים וארטילריסטים. אם יותר תפקידים בעורף ובתחום הטכני יאוישו על ידי נשים, רזניקוב טוען, ניתן יהיה להעביר גברים מחלק מהתפקידים הללו קרוב יותר לחזית. לכן, תיאור דבריו כהצעה לשלוח מיד את כל הנשים האוקראיניות לחזית יהיה לא מדויק.

השלב הבא בתוכנית שלו הוא שינוי החוק.

הפרלמנט האוקראיני, הוורכובנה ראדה, צריך, לדעת רזניקוב, לעגן את חובת השירות הצבאי להגנה על המדינה לכל האזרחים. הוא קשר זאת ישירות לשוויון מגדרי: שוויון זכויות, בפרשנותו, צריך לכלול גם חובת השתתפות שווה בהגנה. אז המערכת הצבאית תוכל לחלק גברים ונשים לתפקידים ספציפיים בהתאם להכשרה ולצרכי הצבא. השינוי החקיקתי, ולא צו של משרד הביטחון, נמצא במרכז ההצעה שלו.

אבל להתחיל בגיוס כפוי השר לשעבר לא מציע. רזניקוב אמר במפורש שהמילה ‘גיוס’ כבר מרמזת על כפייה, בעוד שלמדינה דרוש קודם כל קמפיין מידע ושינוי גישה ציבורית. רוב האנשים, לדבריו, צריכים לקבל את הרעיון שגם נשים משתתפות בהגנת המדינה יחד עם גברים. אם גישה כזו תהפוך לנפוצה, יהיה קל יותר לוורכובנה ראדה לשנות את החקיקה, ואז ניתן יהיה ליצור מערכת גיוס מתאימה. זהו חלק חשוב מההצהרה המקורית: רזניקוב רואה את המודל הסופי כחובה, אך מציע לעבור אליו דרך דיון ציבורי, חוק ורק לאחר מכן דרך מנגנון גיוס חדש.

על מה עוד דיבר רזניקוב באותו ראיון

נושא הנשים תפס רק חלק מהשיחה.

רזניקוב סיפר שכיום הוא עובד אזרחי בכוחות המזוינים של אוקראינה ועוסק בהכשרת חיילים, ואשתו, ילדיו ושאר קרוביו ממשיכים לחיות באוקראינה. חלק ניכר מהראיון הוקדש להתנהגותו לפני 24 בפברואר 2022, כאשר המודיעין המערבי הזהיר מפני פלישה רוסית מתקרבת, והשלטון האוקראיני ניסה בפומבי לא ליצור תחושת מלחמה בלתי נמנעת. את הרטוריקה המרגיעה שלו אז רזניקוב לא רואה כטעות. לפי הסברו, פאניקה המונית הייתה יכולה למלא את הכבישים בתחבורה אזרחית ולהפריע לצבא להעביר כוחות.

מאחורי ההצהרות הפומביות, טוען השר לשעבר, הייתה עבודה אחרת. יחד עם מפקד הכוחות המזוינים דאז, ואלרי זלוז’ני, הוא חתם על החלטה להאריך את האימונים, שבזכותה הוצאו יחידות מנקודות פריסה קבועות ופוזרו. כאשר המכות הרוסיות פגעו בבסיסים, חלק מהמתקנים כבר היו ריקים, ורזניקוב מקשר את ההחלטה הזו לשמירה על כוח האדם. הוא גם סיפר שהמטה הכללי יצא מבית הספר הצבאי הרוסי הקלאסי והניח שלרוסיה יידרש לא פחות מחודש להשלמת הקמת קבוצות התקפה נחוצות. לפי ההיגיון הזה, הפלישה הצפויה הייתה מאוחרת יותר, והצבא הרוסי התחיל אותה מוקדם יותר ממה שהערכה כזו הניחה.

יש בראיון גם פרט שרזניקוב מביא כטיעון לכך שלא הייתה ודאות מלאה לגבי התקפה דווקא בבוקר 24 בפברואר אפילו אצל השותפים.

לאותו יום היה מתוכנן לו טיסה משותפת לקרמטורסק עם שרי שלוש מדינות נאט”ו, שהגיעו לקייב ב-23 בפברואר. גם את משפחתו רזניקוב לא פינה מהבירה: אשתו, ילדיו ונכדיו נשארו בקייב. עם זאת, הוא טוען שאוקראינה ביקשה מהמדינות המערביות להטיל סנקציות חזקות עוד לפני הפלישה – לנתק את רוסיה מ-SWIFT ולהפסיק לרכוש נפט וגז רוסיים. השותפים, לפי גרסתו, חששו ‘לפרובוקציה’ של מוסקבה, אף על פי שבמקביל הם עצמם הזהירו את קייב מפני אפשרות של מלחמה גדולה.

השיחה חזרה באופן בלתי נמנע גם לשערוריות מתקופת כהונתו במשרד הביטחון.

לקורא האוקראיני שמות כמו ‘ביצים ב-17 גריבנה’ ו’רחפנים לחתונה’ מוכרים, אך לישראל נדרש הסבר: מדובר בסיפורים רועשים סביב רכישות צבאיות שפגעו קשות במוניטין של רזניקוב ומשרדו. ‘רדיו סבובודה’ מציין שלא הוגשו נגדו אישומים בחקירת ניצול לרעה ברכישות. רזניקוב עצמו, בהגנה על המוניטין שלו, ציין הזמנות להרצות בהרווארד, סטנפורד וברקלי והצהיר שהשותפים האמריקאים בודקים בקפידה את האנשים שהם מזמינים לפלטפורמות כאלה. חלק זה של הראיון היה שונה בטון מהשיחה על גיוס, ולפי הטקסט, הרגיז את השר לשעבר יותר.

עוד אפיזודה פוליטית קצרה נגעה למצב הנוכחי באוקראינה. רזניקוב לא תומך במה שנקרא ‘מחאות קרטון’, ומסביר זאת באמון בהחלטות הנשיא, אך על צוות מחליפו מיכאיל פדורוב דיבר בחיוב והשתמש במילה ‘מוחא’. לישראלי המונח גם לא ברור: מדובר במחאות שבהן המשתתפים יצאו עם שלטים מקרטון לאחר החלטות פרסונליות בגוש הביטחוני האוקראיני.

גיוס הנשים, אם כן, היה חלק מראיון רחב בהרבה, שבו רזניקוב הגן על החלטותיו מ-2022, השיב לטענות ישנות ודיבר על איך הצבא האוקראיני צריך להמשיך.

מה פועל באוקראינה עכשיו

הצעת השר לשעבר אינה משנה שום כללים בפני עצמה.

לאחר הפלישה הרוסית המלאה ב-24 בפברואר 2022 הוכרז באוקראינה מצב חירום וגיוס כללי, והוורכובנה ראדה האריכה את תוקפם באופן קבוע לתקופות נוספות. בשלב הראשון של המלחמה, ההגבלות על יציאה מהמדינה חלו על רוב הגברים הכשירים לשירות צבאי והמתגייסים מגיל 18 עד 60. באוגוסט 2025 השתנו הכללים, וגברים עד גיל 23 קיבלו אפשרות לצאת לחו”ל. החלטות אלה לא כללו גיוס חובה לנשים.

לפי הכלל הכללי הקיים, גברים כשירים לשירות צבאי מגיל 25 עד 60 כפופים לגיוס, אם הם כשירים לשירות צבאי, אין להם דחייה חוקית ולא הוזמנו.

עם נשים המצב שונה. נשים שקיבלו הכשרה רפואית או פרמצבטית, כשירות לפי גיל ובריאות, חייבות להירשם לשירות צבאי. נשים עם מקצועות אחרים, הקשורים למקצועות צבאיים מהרשימה של משרד הביטחון, יכולות להירשם מרצונן. החוק קובע בנפרד שאישה הרשומה לשירות כזה יכולה להיקרא לשירות או להשתתף בעבודות הגנה מרצון בזמן מלחמה.

כאן קל להתבלבל אפילו לאדם שעוקב מדי יום אחר החדשות האוקראיניות. רישום אישה לשירות צבאי פירושו שהמדינה רושמת את פרטיה, מקצועה, גילה ומעמדה ככשירה לשירות צבאי, אך רישום זה אינו שווה לצו להופיע מיד לשירות. האנלוגיה הקרובה ביותר לישראלי היא שהימצאות אדם במערכת הרישום הצבאי אינה אומרת קבלת צו 8 חירום אוטומטי. לכן הביטויים ‘נשים-רופאות נרשמו לשירות צבאי’ ו’נשים-רופאות מגויסות חובה’ מתארים שתי סיטואציות משפטיות שונות.

בצבא האוקראיני כבר יש עשרות אלפי נשים.

המפקד העליון של הכוחות המזוינים, אלכסנדר סירסקי, הודיע ב-8 במרץ 2026 כי בכוחות המזוינים יש יותר מ-75 אלף נשים, מהן יותר מ-55 אלף חיילות. במהלך שנות התוקפנות הרוסית הוענקו 1705 חיילות בעיטורים ממלכתיים, וחמש קיבלו את תואר גיבורת אוקראינה, שלוש מהן לאחר מותן. שנה קודם לכן דיווח משרד הביטחון על יותר מ-70 אלף נשים בכוחות המזוינים ויותר מ-5,500 חיילות בחזית. בין המקצועות שהמשרד הזכיר אז היו רופאות, קשריות וצלפות.

במקביל משתנה גם אספקת הצבא.

ב-21 ביולי 2026 קיבלו יחידות קרביות לראשונה משלוח ממשלתי של 2000 אפודי מגן שפותחו בהתחשב באנטומיה נשית. עלות הרכישה הייתה 47 מיליון גריבנה – כ-1.02 מיליון דולר או כ-3.1 מיליון שקל לפי השערים בתאריך האספקה. רזניקוב בראיון הזכיר במיוחד שהסטנדרטים של מדים צבאיים לנשים ואפודי מגן החלו להיקבע במהלך כהונתו כשר. נאנובסטי – חדשות ישראל כבר פירקו בפירוט את אפודי המגן האוקראיניים לנשים והשוו אותם לאספקת הנשים בצה”ל, כולל מבנה, הגנה ובעיה של התאמת ציוד גברי לגוף נשי.

ישראל, עליה מתייחס רזניקוב

החלק הישראלי של ההצהרה דורש את התיקון הבולט ביותר.

נשים בישראל אכן כפופות לגיוס חובה, אך ההצהרה שכאן משרתות כל הנשים ובאותם תנאים כמו גברים אינה נכונה מילולית. החוק קובע פטורים הקשורים, בין היתר, לנישואין, הריון, הורות וסיבות דתיות; קיימות גם פרוצדורות נפרדות לפטור מטעמי מצפון. גם משך השירות הבסיסי שונה: בגברים משרתים 32 חודשים, נשים – 24 חודשים, אם כי לתפקידים מסוימים יש לנשים תנאים אחרים.

היקף השתתפות הנשים בצה”ל אכן עצום, וכאן יש בסיס להשוואה של רזניקוב. לפי נתוני צבא ההגנה לישראל שפורסמו ב-8 במרץ 2026, לנשים פתוחים יותר מ-90% מהתפקידים הצבאיים, וחלקן בהרכב הקרבי עלה מ-7.2% ב-2015 ל-21.2% כעבור עשר שנים. בניסוח כללי יותר, צה”ל מדבר על כ-חמישית מכלל ההרכב הקרבי.

נשים מהוות כ-35% מהחיילים הקבועים, כ-24% בדרגת סגן אלוף וכ-15% בדרגת אלוף משנה. במהלך מבצע ‘שאגת הארי’ כ-20% מהמילואימניקים בשירות היו נשים.

יש גם נתונים על מערכות צבאיות נפרדות. בהגנה האווירית נשים מהוות כ-50% מהכוח, ובמהלך ‘שאגת הארי’ שירתו בחיל האוויר כ-5000 נשים במילואים. במבצע השתתפו כ-30 נשים בצוותי טיסה, כ-25 נשים מפקדות שסיימו קורס קציני ים, וכ-130 נשים על ספינות טילים. יותר מ-40% מהלוחמים באחד הגדודים ללוחמה אלקטרונית היו גם נשים. זה כבר לא נוכחות מסייעת של נשים בצבא, אלא חלק גדול מהמערכת הצבאית הפעילה של ישראל.

פרט נוסף הופיע ממש ארבעה ימים לפני הראיון של רזניקוב.

ב-16 באוגוסט 2026 הודיע צה”ל על הארכת השירות החובה ל-32 חודשים לכל הגברים ולנשים בתפקידים בקטגוריה ‘דין אישה כדין גבר’. מבחינה מהותית זהו משטר מיוחד שבו אישה הבוחרת בתפקיד מתאים מקבלת את משך השירות החובה כמו גבר. השינוי חל על גברים ונשים בקטגוריה זו שגויסו החל מיולי 2024 לשירות של 30 חודשים, וכן על גיוסים מתאימים עד סוף יוני 2029. לכן גם את המודל הישראלי הנוכחי אי אפשר לצמצם לטענה שכל הגברים והנשים משרתים אוטומטית 32 חודשים.

לשתי הצבאות יש קשר נוסף, שאינו תיאורטי כלל עבור קהל נאנובסטי – חדשות ישראל. לפי נתונים פנימיים של צה”ל, שהתקבלו בעבר על פי חוק חופש המידע הישראלי, במרץ 2025 3210 חיילים היו בעלי אזרחות אוקראינית כדרכון זר יחיד, ועוד 56 – אזרחות אוקראינית יחד עם אזרחויות זרות אחרות. בסך הכל מדובר ב-3266 חיילים עם דרכון אוקראיני לצד אזרחות ישראלית. נאנובסטי פרסמו ניתוח נפרד של נתונים אלה על יותר משלושת אלפים חיילים ישראלים עם אזרחות אוקראינית. עבור אלפי משפחות, ההשוואה בין המערכות הצבאיות האוקראינית והישראלית קשורה לא לפוליטיקה מופשטת, אלא לשירות ממשי של קרובים באחת מהצבאות הללו.

תשובה מקייב הגיעה כבר ב-21 באוגוסט

הוויכוח הציבורי החל כמעט מיד לאחר הראיון. ב-21 באוגוסט הצהיר ראש המרכז למאבק בדיסאינפורמציה של מועצת הביטחון הלאומית, אנדריי קובלנקו, כי הוא אישית סבור שגיוס נשים אינו נחוץ. הוא גם ביקר את ההערות המתמשכות בנושא זה מצד מומחים, שרים לשעבר ואנשים שאינם משרתים בעצמם אך רוצים להופיע בכותרות. לדבריו, נשים בכוחות ההגנה של אוקראינה משרתות כיום מרצון, והוא רואה במצב כזה נורמלי. זו אינה החלטה של גוף הקובע את כללי הגיוס בעצמו, אך התשובה הפוליטית להצעת רזניקוב נשמעה ברורה לחלוטין.

לקורא הישראלי כדאי לפענח עוד שתי ראשי תיבות אוקראיניות.

סנבו – מועצת הביטחון הלאומית וההגנה של אוקראינה, גוף תיאום תחת הנשיא בנושאי ביטחון; צפד – המרכז למאבק בדיסאינפורמציה של סנבו, העוסק בעיקר באיומים מידעיים ואינו מחליף את הפרלמנט, משרד הביטחון או המטה הכללי. עוד ב-10 באוגוסט, עשרה ימים לפני הראיון של רזניקוב, קובלנקו כבר הכחיש דיווחים על הכנת גיוס נשים וכתב שאין תוכניות כאלה. אז גל המידע היה קשור גם לעצומות שהציעו להרחיב את השירות החובה לנשים ללא ילדים ולשנות את הכללים עבור קטגוריות אחרות של אזרחים.

אחת מהעצומות הללו הציעה להרחיב את חובת השירות לנשים כשירות ללא ילדים, למעט אלה שיש להן עילות חוקיות לדחייה או מגבלות בריאותיות.

המחבר התייחס לשוויון האזרחים בפני החוק ולצורך לחלק את החובות בזמן מלחמה בצורה שוויונית יותר. לצורך בחינה רשמית של עצומה ממשלתית נדרשו 25 אלף קולות, ובזמן הופעתה היא אספה רק כמה. קיומה של עצומה כזו אינו אומר שהממשלה תומכת ברעיון המוצג בה. התגובה של קובלנקו הייתה שאין שינויים מתאימים שהרשויות מכינות באותו זמן.

לכן הניסוח של חיפוש ‘אוקראינה מכניסה גיוס נשים לפי דוגמת ישראל’ ב-21 באוגוסט 2026 אינו תואם את העובדות שנקבעו. יש הצעה פומבית של שר הביטחון לשעבר, יש את הרצף שלו ‘קמפיין ציבורי – שינוי חוק – מערכת גיוס חדשה’, יש מודל שירות נשים מרצון קיים ותשובה פומבית של ראש הצפד. אין חוק שהתקבל, החלטת ממשלה או מנגנון גיוס חובה לנשים שהוכרז על ידי משרד הביטחון. אם הדיון הזה יעבור אי פעם מהראיון לפרלמנט, הוורכובנה ראדה תצטרך לשנות את הנורמה, שמשאירה כיום את גיוס הנשים בזמן מלחמה מרצון.

ישראל נותנת לאוקראינה דוגמה ממשית להשתתפות המונית של נשים בהגנה הלאומית, אך לא תבנית מוכנה שניתן להעביר בהצבעה אחת. צה”ל משלב גיוס חובה עם פטורים, תקופות שירות שונות, חובות נפרדות לתפקידים מסוימים, מערכת מילואים מפותחת וגישה הולכת ומתרחבת של נשים לתפקידים קרביים במשך עשורים. לאוקראינה כבר יש יותר מ-55 אלף חיילות, נשים בחזית, מדים נפרדים ואפודי מגן מיוחדים, אך נקודת המוצא המשפטית נותרת שונה. ההצעה של רזניקוב היא לשנות את הנקודה הזו.

בערב 21 באוגוסט 2026 אין שינוי כזה בחקיקה האוקראינית.