ויקטור ציגנקוב וישראל: למה אוהדי “סלטה” הספרדית מתווכחים על ההעברה של האוקראיני

המעבר האפשרי של ויקטור ציגנקוב ל’סלטה’ הספרדית החזיר באופן בלתי צפוי לחדשות הכדורגל את דבריו על ישראל לאחר ה-7 באוקטובר 2023. בדקתי מה בדיוק כתב האוקראיני, מאיפה הגיעו השיחות על ‘ציוני’, מה לא מסתדר בנתונים על אזרחותו ולמה זה כבר הפרק השני מסוג זה בקיץ אחד.

אני, ויקטוריה קצמן, במקור מאוקראינה, ועבור נאנובוסטי אני עובדת בעיקר עם סיפורים שבהם יש להסביר מחדש את ההקשר האוקראיני לקורא הישראלי. עם ציגנקוב זה יצא הפוך: הוא כדורגלן אוקראיני, אבל כדי להבין מה קורה סביבו עכשיו בספרד, היה צריך לחזור לנגריה, למשפחתו, ל-7 באוקטובר 2023 ואפילו לשערוריית כוח אדם ישנה של ‘סלטה’ עצמה.

התחלתי עם הודעת Sport.ua מ-22 באוגוסט 2026, ואז הסתכלתי על פרסומים ספרדיים על המשא ומתן, דיון אוהדי ‘סלטה’, נתוני התאחדות הכדורגל האוקראינית ודבריו הישנים של ציגנקוב על ישראל. די מהר התגלתה בעיה: הגרסה הפשוטה ‘האוהדים התמרדו בגלל העמדה הפוליטית של האוקראיני’ מסבירה רק את השכבה העליונה של הסיפור הזה.

ויקטור ציגנקוב — כדורגלן התקפה בן 28 מנבחרת אוקראינה ו’ג’ירונה’ הספרדית. הוא נולד ב-15 בנובמבר 1997 בנגריה שבצפון ישראל, כי אביו ויטלי שיחק כאן אז באופן מקצועי. ויקטור ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת אוקראינה כבר בנובמבר 2016.

עכשיו ‘סלטה’ מוויגו מתעניינת בו. וכמעט בו זמנית חלק מאוהדיה העלו את הפרסום של ציגנקוב שנעשה לאחר התקפת חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר 2023.

כך הפך מעבר אוגוסט רגיל לסיפור שלא רק על כדורגל.

ויקטור ציגנקוב ו’סלטה’: מה באמת קרה ב-22 באוגוסט

Sport.ua דיווח ב-22 באוגוסט בהסתמך על Moiceleste הספרדי שחלק מאוהדי ‘סלטה’ הגיבו בשלילה למעבר האפשרי של ציגנקוב מ’ג’ירונה’. הסיבה, לפי הפרסום, היא דבריו הפומביים הקודמים בתמיכה בישראל.

עצם הניסוח ‘האוהדים התמרדו’ נשמע הרבה יותר גדול ממה שניתן לראות במקורות הזמינים. לא מצאתי דיווחים על מחאה ליד אצטדיון ‘בלאידוס’, הצהרה קולקטיבית של ארגוני האוהדים המרכזיים או אולטימטום רשמי להנהלת המועדון.

אבל ויכוח בקרב האוהדים אכן קיים.

בפורום SomosDelCelta אחד המשתתפים כינה את ציגנקוב “אדם רע” ו’ציוני’. כמעט מיד משתמש אחר דרש הוכחות ושאל מדוע הודעה בתמיכה במדינת הולדתו לאחר רצח אנשים ב-7 באוקטובר צריכה אוטומטית להפוך את הכדורגלן לציוני. משתתף נוסף בדיון כתב במפורש שהוא לא רואה בזה נורמלי לבוז לשחקן בגלל הביוגרפיה האוקראינית-ישראלית שלו.

זו פרט חשוב שלא קיים בסיפור הפשוט על ‘אוהדים זועמים’: האוהדים של ‘סלטה’ עצמם מתווכחים ביניהם על מה בכלל ניתן להסיק מהפוסט הישן של הכדורגלן.

הפרסום הספרדי Metropolitano כבר ב-18 באוגוסט, ארבעה ימים לפני הפרסום של Sport.ua, תיאר את המעבר האפשרי כעסקה עם סיכון ל’קרע חברתי’. שם גם הובאו תוויות שהופיעו ברשתות החברתיות כמו ‘ציוני’ ו’נאצי’. אבל גם הפרסום הזה מדבר על חלק מהאוהדים, ולא על עמדת כל קהל המועדון.

ב-22 באוגוסט אין גם אישור שהנהלת ‘סלטה’ ויתרה על ציגנקוב בגלל ישראל.

אבל העניין בכדורגלן מאושר הרבה יותר.

מה ציגנקוב כתב על ישראל לאחר ה-7 באוקטובר — ללא סיכום בשבילו

כאן החלטתי לחזור למשמעות הראשונה של הפרסום, ולא למה שהוא הפך כמעט שלוש שנים לאחר מכן.

לאחר התקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023, ציגנקוב הזכיר באינסטגרם שישראל היא המדינה שבה נולד ובילה את חמש השנים הראשונות לחייו. הוא כתב על הכאב בגלל מה שקורה לאנשים חפים מפשע והוסיף: ‘האומה האוקראינית איתכם’. הפרסום נשמר אז על ידי כמה כלי תקשורת ספורטיביים.

חיפשתי במיוחד לא את הסיכום של היום, אלא את הפרסומים מאוקטובר 2023. בטקסט הזמין אין קריאה לתקוף את עזה, הערכה של פעולות ממשלת בנימין נתניהו, עמדה לגבי עתיד השטחים הפלסטיניים או הצהרה של ציגנקוב על האידיאולוגיה הפוליטית שלו.

יש את ישראל. יש את האוכלוסייה החפה מפשע. יש את הקשר האישי שלו עם המדינה. יש משפט של תמיכה.

זה לא אומר שאסור לאוהדים להסיק מסקנות פוליטיות משלהם. חלק מהמשתתפים בדיון הנוכחי דווקא רואים בכך סימן שציגנקוב כתב על ישראל לאחר ה-7 באוקטובר, אך לאחר מכן לא התבטא בפומבי על מה שקרה בעזה. טיעון כזה קיים בפורום האוהדים.

אבל כאן כבר מתחילה הפרשנות לשתיקתו, ולא התוכן של הפוסט עצמו.

בדיוק בגלל זה לא הייתי מכנה את ציגנקוב ‘ציוני’ בשם המערכת. בחומרים שמצאתי המילה הזו שייכת למבקריו. לא מצאתי הצהרה פומבית של הכדורגלן ‘אני ציוני’ או תוכנית של דעות פוליטיות שתאפשר לייחס לו בביטחון הגדרה עצמית כזו.

יש עוד פרט קטן אך מובהק. Sport.ua כותב כעת שציגנקוב בילה את שש השנים הראשונות בישראל. הכדורגלן עצמו כתב באוקטובר 2023 על חמש השנים הראשונות. במצב כזה הניסוח שלו שוקל יותר בעיניי מאשר סיכום ביוגרפי משני.

על תוכן השערורייה שנה אחת לא משנה דבר. אבל דווקא בפרטים כאלה ניתן לראות היטב מדוע עדיף לא לשכתב אוטומטית חדשות מעבר קצרות.

נגריה קיימת בוודאות. אבל עם ‘אזרחות כפולה’ זה יותר מסובך

המשונה השנייה התגלתה כבר בטקסט הספרדי.

Metropolitano מכנה במפורש את ויקטור ציגנקוב כבעל אזרחות כפולה — אוקראינית וישראלית. אם לקחת את המשפט הזה כעובדה מוכנה, זה יהיה הסבר מאוד נוח למה שקורה: אזרח ישראלי תמך בישראל, חלק מהאוהדים התמרמרו.

אבל דבריו הישנים של הכדורגלן עצמו גורמים לעצור.

בדצמבר 2018 ציגנקוב סיפר שבגיל 16–17 בערך נציגי ישראל פנו לאביו והציעו אפשרות לקבל אזרחות ישראלית כדי שיוכל לשחק בנבחרת ישראל. תשובתו אז הייתה חד משמעית: הוא אזרח אוקראינה ורצה לשחק עבור מדינתו.

הכרטיס הרשמי של התאחדות הכדורגל האוקראינית היום מאשר את מקום הלידה — נגריה, ישראל — ומציין את ציגנקוב ככדורגלן נבחרת אוקראינה הלאומית. לא מצאתי אישור ראשוני אמין לאזרחות כפולה נוכחית בין החומרים שבדקתי.

לכן נאנובוסטי — חדשות ישראל לא יהפכו את הטענה של פרסום ספרדי אחד לעובדה דרכונית מבוססת.

הניסוח הנכון להיום פשוט יותר: ויקטור ציגנקוב — כדורגלן אוקראיני שנולד בישראל. אם יופיע אישור רשמי לאזרחות ישראלית נוכחית, ניתן יהיה לעדכן חלק זה.

במקביל, הקשר הישראלי שלו כלל לא מלאכותי. נגריה היא מקום לידה אמיתי, והופעת המשפחה בישראל קשורה לקריירה של אביו הכדורגלן.

וכאן מתגלה עוד חוסר התאמה בביוגרפיות המשניות. בפרסום מ-2018 על הצעת הנבחרת הישראלית נאמר שהמשפחה חזרה לויניצה ב-1999. ויקטור עצמו כתב ב-2023 שהוא חי בישראל את חמש השנים הראשונות לחייו. גרסאות אלו לא יכולות להיות נכונות בו זמנית.

לשערורייה הנוכחית השנה המדויקת של חזרת המשפחה היא משנית, ולכן לא אמציא גרסה מפשרת. מקום הלידה ודבריו של ציגנקוב על חמש השנים הראשונות מבוססים היטב.

לנאנובוסטי כבר הייתה סיפור נפרד על מימד אחר של קשר זה: באפריל בדקנו כיצד יליד נגריה נכנס לרשימת השחקנים הבולטים ביותר בליגה הספרדית שנולדו בישראל. מנגריה להיסטוריה של הליגה הספרדית — חומר נאנובוסטי

עכשיו נגריה הופיעה בקריירה הספרדית שלו מסיבה שונה לחלוטין.

למה ‘סלטה’ בכלל רוצה את ציגנקוב ומה הקשר ל-€30 מיליון

אם נוריד את הפוליטיקה, מתחתיה נשאר שוק העברות רגיל לחלוטין.

‘סלטה’ חיפשה חיזוק להתקפה ועבדה זמן רב על אפשרות עם הארגנטינאי אקסקיאל סבאלוס מ’בוקה חוניורס’. עד ה-17 באוגוסט המעבר הזה כמעט התפרק, ולאחר מכן דיווחה AS הספרדית: מועמדותו של ציגנקוב הפכה לרצינית בהרבה, המועדון מוויגו החל לדון בעסקה אפשרית עם ‘ג’ירונה’.

לקורא הישראלי כאן צריך להסביר גם את מצבו של ציגנקוב עצמו. הוא הגיע לספרד מ’דינמו’ קייב בינואר 2023 והתבסס ב’ג’ירונה’. מאוחר יותר הקבוצה חוותה את התקופה הטובה ביותר שלה בליגה הספרדית, אך בסיום עונת 2025/26 כבר ירדה מהליגה הספרדית הבכירה.

ציגנקוב לא רוצה לרדת לליגה השנייה יחד איתה. AS כותבת שהעדיפות שלו היא להישאר בליגה הספרדית או להמשיך את הקריירה באנגליה; אפשרויות עם ‘טרבזונספור’ הטורקית ו-New York City האמריקאית לא משכו את הכדורגלן.

החוזה בתוקף עד יוני 2027. כאן מתחילה עוד בלבול במספרים.

AS ו-La Voz de Galicia כותבים על סעיף שחרור של €30 מיליון. סעיף שחרור בכדורגל הספרדי הוא סכום שנרשם מראש בחוזה, שבמקרה של תשלום שלו השחקן יכול להשתחרר מהחוזה; זה לא בהכרח המחיר שהמועדון יקבל בפועל במשא ומתן. AS מדווחת במקביל ש’ג’ירונה’ מוכנה לדון בכ-€15 מיליון ושייתכן שהעסקה תיסגר בכ-€8 מיליון.

Metropolitano נותן גרסה אחרת: לאחר ירידת ‘ג’ירונה’ הסעיף לכאורה ירד מ-€30 מיליון ל-€10 מיליון.

אני לא רואה סיבה לבחור מספר נוח ולהציג אותו כסופי. לקורא כרגע חשוב יותר דבר אחר: מקורות ספרדיים מסכימים ש’ג’ירונה’ רוצה לקבל כסף עבור השחקן, אך חלוקים במחיר המשפטי והמעשי של יציאתו.

זו כבר סיבה אחת לכך שהמשא ומתן מורכב.

ישראל — עוד אחת. אבל לא היחידה.

לציגנקוב יש סכסוך עם ‘ג’ירונה’, ול’סלטה’ יש זיכרון מ-2013

כמה ימים לפני הסיפור הנוכחי היחסים של ציגנקוב עם המועדון שלו יצאו למישור ציבורי.

לאחר המשחק של ‘ג’ירונה’ עם ‘לגנס’ ב-16 באוגוסט המאמן קיקה אלוורז הצהיר שהאוקראיני זומן למשחק, אך לא רצה להתלבש. למחרת העבירו מקורבי הכדורגלן ל-AS גרסה שונה לחלוטין: ציגנקוב לכאורה בילה את הלילה הקודם בבית חולים בנסיבות אישיות והציג אישור רפואי שהוא לא מוכן לשחק.

אני לא יכולה מהשתי גרסאות הללו ליצור שלישית ולהכריז עליה כאמת. לכן הנוסחה ‘ציגנקוב סירב לשחק’, שניתן למצוא כעת בפרסומים ספרדיים, דורשת הסתייגות: זו עמדת צד אחד בסכסוך, ונציגי הכדורגלן מערערים עליה.

הוויכוח הפך לאחר מכן לעוד יותר פתוח. ציגנקוב פרסם באינסטגרם הודעות פנימיות של ‘ג’ירונה’, שעסקו, בין היתר, בהגבלות על תקשורת השחקן עם התקשורת.

ב-18 באוגוסט המועדון הודיע על פתיחת הליך משמעתי. בניסוח הרשמי נאמר שפעולות השחקן עשויות להפר את התחייבויותיו החוזיות ולא להתאים לסטנדרטים של התנהגות המועדון.

זה חשוב לסיפור עם ‘סלטה’. אם קונה פוטנציאלי מהסס לגבי המחיר, הגיל, השכר או התנהגות השחקן בסכסוך עם המועדון הנוכחי, אי אפשר אחר כך להסביר אוטומטית כל החלטה רק במילים ‘האוהדים נגד ישראל’.

אבל גם לא הייתי מתעלמת לחלוטין מהגורם האוהדים.

בפברואר 2013 ל’סלטה’ כבר היה מקרה שבו חוסר קבלה פוליטי של חלק מהיציעים אכן השפיע על החלטת כוח אדם. החלוץ לשעבר של נבחרת ספרד סאלבה באלסטה היה אמור להיות עוזרו של המאמן החדש אבל רסינו.

הוא כבר יצא ממלאגה לוויגו. לפי El País, לאחר כ-400 קילומטרים של נסיעה התקשר אליו נשיא ‘סלטה’ דאז קרלוס מוריניו והודיע לו שהוא לא ייכנס לצוות האימון של באלסטה. לפני כן חלק מהאוהדים יצאו נגדו באופן פעיל בגלל דעותיו הפוליטיות הימניות בספרד.

Cadena SER ציינה במיוחד על חוסר קבלה חזק מצד האולטראס Celtarras. באלסטה עצמו טען שהמועדון ויתר על מועמדותו דווקא בגלל לחץ פוליטי של האוהדים.

להשוות את דעותיו עם הפוסט של ציגנקוב לאחר ה-7 באוקטובר ישירות יהיה לא נכון. התוכן והיקף הסיפור הפוליטי שונים לחלוטין.

אבל להנהלת ‘סלטה’ יש תקדים משלה: לחץ של חלק מהיציעים כבר היה חזק יותר מהחלטת כוח אדם מוקדמת.

לכן המשפט של Metropolitano על ‘מחיר חברתי’ אפשרי של המעבר לא נוצר יש מאין.

טורקיה ביוני, ספרד באוגוסט: ישראל מופיעה בפעם השנייה באותו חלון העברות

וכאן מתחיל עבורי החלק המעניין ביותר.

אם מחפשים היום ‘ציגנקוב ישראל’, ‘ציגנקוב סלטה’, ‘אוהדי סלטה ציגנקוב’ או ‘ויקטור ציגנקוב ציוני’, קל להחליט שמדובר בסכסוך טרי אחד סביב פוסט אחד באינסטגרם. אבל חודשיים וחצי לפני ספרד ישראל כבר הופיעה במשא ומתן על עתיד אותו כדורגלן — רק מסיבה שונה לחלוטין.

ב-3 ביוני נדון מעברו של ציגנקוב ל’טרבזונספור’ הטורקית. אז, כפי שכבר בדקנו בנאנובוסטי — חדשות ישראל, הבעיה התעוררה סביב עצם העובדה של לידתו בישראל. ‘לא ציוני ולא יהודי, אבל…’: ציגנקוב, ישראל וטורקיה

ההבדל בין שני הפרקים משמעותי.

הסיפור הטורקי: המרגיז הופך להיות הביוגרפיה — נגריה.

הסיפור הספרדי: המרגיז הופך להיות הפעולה של ציגנקוב עצמו — תמיכתו הפומבית בישראל לאחר ה-7 באוקטובר.

במקרה הראשון למעשה מאשימים את האדם במדינת הלידה שלו, שהוא לא בחר בה. במקרה השני הוויכוח כבר עוסק במילים של הכדורגלן עצמו — אבל המילים הללו בדרך מתעטפות בתכונות שלא היו בפוסט המקורי.

בדיוק בגלל זה אי אפשר פשוט לחבר את שני הסיפורים לנוסחה ‘לא אוהבים את ציגנקוב בגלל ישראל’. הם מראים שני מנגנונים שונים.

הייתי שמה לב לעוד דבר אחד. ציגנקוב משחק כל הקריירה הבינלאומית הבוגרת שלו עבור אוקראינה. ב-2018 הוא עצמו אמר שדחה את האפשרות ללכת בדרך של נבחרת ישראל. עם זאת, כאשר ישראל הותקפה ב-7 באוקטובר, הוא לא עשה כאילו נגריה לא הייתה מעולם בביוגרפיה שלו.

שלוש שנים לאחר מכן הפרסום הקצר הזה שוב מונח על השולחן — כבר לא כהודעת סולידריות, אלא כטיעון בוויכוח על האם מועדון ספרדי צריך לקנות כדורגלן אוקראיני.

לאוקראינה יש כאן גם שכבה משלה. מדובר לא בלגיונר לא מוכר, אלא בשחקן נבחרת לאומית: הסטטיסטיקה הרשמית של התאחדות הכדורגל האוקראינית מציינת 65 משחקים ו-13 שערים עבור הנבחרת הלאומית. אם סכסוך פוליטי ישפיע באמת על המועדון הבא שלו, זה כבר יגע בקריירה של אחד השחקנים האוקראינים המנוסים ביותר הפעילים.

אבל ב-22 באוגוסט מוקדם לשים נקודה.

העניין של ‘סלטה’ מאושר. התגובה השלילית של חלק מהאוהדים מאושרת. הפוסט הישן של ציגנקוב קיים. הסכסוך עם ‘ג’ירונה’ קיים. המקרה ההיסטורי שבו ‘סלטה’ הקשיבה למחאה פוליטית של אוהדיה גם קיים.

מה שעדיין אין — החלטה רשמית של המועדון: ‘אנחנו לא קונים את ויקטור ציגנקוב בגלל עמדתו לגבי ישראל’.

אם המעבר ייכשל, ההבדל הזה יהיה העיקרי. לעסקה כבר עכשיו יש כמה סיבות — כסף, חוזה, יחסי השחקן עם ‘ג’ירונה’, מועמדים אחרים של ‘סלטה’ ותגובת חלק מהיציעים.

לכן העובדה הבאה בסיפור הזה תהיה מעניינת יותר מהערה נוספת ברשתות החברתיות: את מי בסופו של דבר תחתום ‘סלטה’ והאם שם המשפחה של ציגנקוב ייעלם מהרשימה שלה דווקא לאחר הוויכוח הנוכחי.

מקורות: Sport.ua, פרסום מ-22 באוגוסט 2026; AS, חומרים מ-17–18 באוגוסט; Metropolitano, 18 באוגוסט; התאחדות הכדורגל האוקראינית; Europa Press; פרסומים ארכיוניים על הודעת ציגנקוב לאחר ה-7 באוקטובר; SomosDelCelta; El País ו-Cadena SER על סיפור סאלבה באלסטה.