אוקראינה עלתה לרמה חדשה של תפקיד הגנתי: זלנסקי הכיר לראשונה בהשתתפות חיילים אוקראינים ביירוט שאהד במזרח התיכון

קייב כבר לא מסתירה: הניסיון האוקראיני במלחמה עם רחפנים כבר פועל מחוץ למדינה

נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי אישר לראשונה בפומבי את מה שכבר דיברו עליו במעגלים מקצועיים במשך שבועות: חיילים אוקראינים השתתפו בפעולות במזרח התיכון וסייעו להפיל רחפנים איראניים מסוג שאהד בכמה מדינות באזור במהלך המלחמה של ארה”ב וישראל נגד איראן.

הצהרה זו לא הייתה רק חדשות רועשות, אלא גם אות פוליטי וצבאי חשוב. אוקראינה, שמזה זמן רב מתמודדת עם התקפות מסיביות של רחפנים רוסיים ואיראניים, הראתה למעשה: הניסיון הקרבי שצברה כבר הופך למערכת הגנה ניתנת לייצוא, מבוקשת הרחק מעבר לחזית שלה.

לציבור הישראלי הנושא הזה חשוב במיוחד. ישראל כבר מזמן חיה במציאות שבה האיום האווירי נמדד לא בתיאוריה, אלא בשניות עד הסירנה, במסלול למקלט וביעילות מערכות היירוט. ולכן ההכרה של זלנסקי נשמעת לא כמשפט דיפלומטי מופשט, אלא כהודעה על כך שמומחים אוקראינים הפכו לחלק מארכיטקטורה אזורית רחבה יותר של התמודדות עם האיום האיראני.

מה בדיוק הכיר זלנסקי

לדברי נשיא אוקראינה, לא מדובר במשימת אימון פורמלית ולא בייעוץ על הנייר. הוא הבהיר שהצד האוקראיני השתתף בתמיכה ממשית ביצירת מערכת הגנה אווירית מודרנית, המסוגלת לפעול בתנאי קרב ולהתמודד עם רחפנים שכבר הוכיחו את מסוכנותם בהתקפות על שטח אוקראינה.

זהו רגע עקרוני. עד כה פעילות כזו של קייב במזרח התיכון נדונה בעיקר כעזרה מקצועית, חילופי ניסיון ושליחת קבוצות מקצועיות. כעת זלנסקי עצמו למעשה העביר את השיחה למישור אחר: הכוחות האוקראינים לא רק חלקו ידע, אלא היו מעורבים בפעולות פעילות בחו”ל.

עם זאת, הנשיא לא ציין את המדינות המדויקות שבהן פעלו החיילים האוקראינים. איפוק כזה נראה הגיוני. שאלות של שיתוף פעולה ביטחוני במזרח התיכון כמעט תמיד מלוות בפרמטרים סגורים, הסכמות רגישות וחוסר רצון של שותפים לחשוף את רמת המעורבות עד הסוף.

מדוע זה חשוב לישראל, למדינות המפרץ ולאוקראינה עצמה

המלחמה האוקראינית נגד שאהד הפכה לבית ספר עבור כל האזור

אוקראינה הייתה אחת המדינות הבודדות בעולם שניהלה במשך זמן רב כמעט יומיומית מאבק עם רחפנים איראניים בקנה מידה של מלחמה גדולה. במהלך השנים הללו, חיילים אוקראינים, מהנדסים ומומחי הגנה אווירית צברו ניסיון ייחודי בזיהוי, ליווי, דיכוי והשמדת מטרות כאלה.

לכן המומחיות האוקראינית במזרח התיכון נראית לא מקרית, אלא מתבקשת. כאשר האזור התמודד עם איום ישיר מצד איראן, התברר שלקייב יש לא רק מוטיבציה פוליטית לעזור לשותפים, אלא גם כלים מעשיים שכבר נוסו בקרב.

לישראל יש כאן משמעות אסטרטגית נפרדת. הניסיון האוקראיני בהתמודדות עם שאהד הוא לא רק פרקטיקה צבאית מועילה, אלא שכבה נוספת של הגנה אזורית, במיוחד בתנאים שבהם איראן והכוחות הקשורים אליה ממשיכים להמר על שימוש המוני באמצעי תקיפה אוויריים זולים, מתישים ולוחצים פסיכולוגית.

כיצד נחשפה בהדרגה שורת שיתוף הפעולה הזו

כבר ב-10 במרץ זלנסקי אמר שאוקראינה שלחה למזרח התיכון שלוש צוותי מומחים, שהיו אמורים לעזור למדינות המפרץ הפרסי במאבק עם רחפנים איראניים. כבר ב-20 במרץ הוא הבהיר שבאותו זמן היו באזור 228 מומחים אוקראינים.

אז הצהרות אלו נתפסו כסימן לנוכחות ביטחונית מתרחבת של קייב באזור, אך עדיין השאירו מקום לפרשנויות זהירות. כעת, לאחר ההכרה החדשה, התמונה הפכה הרבה יותר ברורה: לא מדובר בנוכחות סמלית ולא בנסיעות פרוטוקוליות, אלא בעבודה מעשית על רקע משבר צבאי אמיתי.

הדינמיקה הזו מראה היטב כיצד משתנה תפקידה הבינלאומי של אוקראינה. מדינה, שנתפסה עד לא מזמן בעיקר כקולטת סיוע, מתחילה בהדרגה להופיע גם כספקית של מומחיות צבאית, במיוחד באותם תחומים שבהם יש לה ניסיון כבד ויקר.

סיפורים כאלה חשובים במיוחד לקוראי נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency, כי הם מראים גיאוגרפיה חדשה של ביטחון, שבה אוקראינה, ישראל ומדינות ערביות באזור מוצאות את עצמן יותר ויותר לא במציאויות מקבילות, אלא במערכת אחת של איומים ותשובות להם.

הסיור המזרח תיכוני של זלנסקי והמפה החדשה של הבריתות

מסעודיה ועד ירדן: אוקראינה מחזקת נוכחות צבאית ואסטרטגית

ההכרה בהשתתפות חיילים אוקראינים ביירוט רחפנים לא נשמעה בוואקום. היא משולבת בתהליך רחב יותר של הגברת הדיפלומטיה האוקראינית במזרח התיכון. בסוף מרץ וולודימיר זלנסקי ערך סיור גדול באזור, והגביר בהדרגה קשרים פוליטיים וביטחוניים עם שחקנים מרכזיים.

ב-26 במרץ הוא הגיע לערב הסעודית, ולאחר מכן הודיע על חתימת הסכם לשיתוף פעולה ביטחוני. כבר ב-28 במרץ נערכו ביקורים באיחוד האמירויות ובקטאר. תוצאתם הייתה חתימת הסכם לשיתוף פעולה אסטרטגי ל-10 שנים עם קטאר והכנת פורמט דומה לטווח ארוך עם האמירויות.

ב-29 במרץ זלנסקי דן בנושאי ביטחון עם מלך ירדן עבדאללה השני. וב-30 במרץ הצהיר נשיא אוקראינה שבמהלך המשא ומתן עם מנהיגי מדינות המפרץ הפרסי נדונה עזרה הדדית בתחומי הביטחון והאנרגיה. מדובר בהסכמים לתקופה של עשר שנים, כולל אספקת רחפנים ימיים.

כל זה מעיד על כך שאוקראינה במזרח התיכון כבר לא מוגבלת לתמיכה מוסרית או הצהרות דיפלומטיות כלליות. קייב מנסה להשתלב בתהליכים אזוריים כשותפה מלאה לביטחון, אנרגיה ושיתוף פעולה טכנולוגי.

מה זה משנה בתפיסת אוקראינה

לישראל תפנית כזו מעניינת במיוחד. על רקע העימות הכללי עם איראן, עולה חשיבותה של כל מדינה שיודעת ממקור ראשון כיצד פועלת הלוגיקה הצבאית האיראנית, כיצד מתבצעות התקפות רחפנים וכיצד נבנית הגנה מפניהן בתנאי לחץ מתמיד.

אוקראינה במובן זה מציעה לא תיאוריה, אלא פרקטיקה. לא מצגות, אלא ניסיון הישרדות. לא נוסחאות יפות, אלא פתרונות שנוסו תחת התקפות. ולכן ההכרה של זלנסקי על פעולות החיילים האוקראינים במזרח התיכון היא לא רק אפיזודה חדשותית, אלא סימן לכך שלקייב מתפתחת תפקיד חדש במערכת הביטחון האזורית.

עבור אוקראינה עצמה זהו גם צעד עם השלכות גדולות. הוא מחזק את הדימוי הבינלאומי של המדינה לא רק כקורבן של תוקפנות, אלא גם כמדינה המסוגלת לעזור לאחרים בתחום הביטחוני, לשתף את הטכנולוגיות שלה, את המומחים שלה ואת הפיתוחים שלה. ובמובן הפוליטי זה גם חיזוק עמדות קייב ביחסים עם אותן מדינות שבעבר שמרו מרחק זהיר מהנושא האוקראיני.

אם נסתכל רחב יותר, אנו רואים תהליך חשוב: המלחמה שהוטלה על אוקראינה על ידי רוסיה ונתמכה בטכנולוגיות איראניות, בסופו של דבר הפכה את קייב לאחת הנושאות הידע המוערכות ביותר על איך לעצור איומים כאלה. וכעת הידע הזה מתחיל לעבוד לא רק עבור אוקראינה, אלא גם עבור כל האזור.