חברות ממשלתיות בישראל הראו הכנסות שיא בשנת 2025, אך הדוח חשף פערי שכר וקשרים משפחתיים

מדוע הדוח של רשות החברות הממשלתיות הפך לאות ציבורי

בסוף יוני 2026 פורסמו בישראל נתוני הדוח השנתי של רשות החברות הממשלתיות לשנת 2025. במבט ראשון זהו מסמך כלכלי רגיל: הכנסות, רווחים, משכורות, דיבידנדים למדינה, מבנה כוח אדם ותוכניות להנפקת חלק מהחברות הגדולות בבורסה. אך למעשה הדוח שוב העלה אחת השאלות הרגישות ביותר בכלכלה הישראלית: עד כמה החברות הממשלתיות הוגנות, מי מרוויח בהן הכי הרבה ולמה בחלק מהמבנים נשמרת נוכחות משפחתית ניכרת.

על פי נתוני הדוח, שנת 2025 הייתה שנת שיא לחברות הממשלתיות בישראל.

הכנסותיהן הכוללות הגיעו ל-113 מיליארד שקל, והרווח הנקי עלה ל-9.8 מיליארד שקל לעומת 7.6 מיליארד שקל בשנת 2024. גידול הרווחים היה כ-28%, והדיבידנדים שהוכרזו על ידי החברות לטובת המדינה עלו ל-1.61 מיליארד שקל לעומת 1.19 מיליארד שקל בשנה הקודמת.

המנוע העיקרי לצמיחה היו החברות הביטחוניות, בראש ובראשונה רפאל ותעשייה אווירית לישראל. זהו פרט חשוב, כי הצמיחה בהכנסות כאן קשורה לא רק לפעילות כלכלית רגילה, אלא גם למלחמה, הזמנות ביטחוניות, ביקוש טכנולוגי ושינוי המציאות האסטרטגית סביב ישראל.

לקהל הישראלי הדוח חשוב לא רק בגלל המספרים הגדולים. החברות הממשלתיות פועלות בתחומים הקשורים ישירות לחיי היומיום ולביטחון המדינה: ביטחון, חשמל, מים, תחבורה, נמלים ותשתיות. אלה לא תאגידים מופשטים ‘איפשהו בשוק’, אלא מבנים שבהם המדינה נשארת בעלים או שחקן מפתח. לכן החברה זכאית לשאול כיצד מחולקים הכספים, כיצד ממונים האנשים ולמה הפער בין קבוצות עובדים שונות נראה לפעמים גדול מדי.

נאחדשות — חדשות ישראל מדגיש: הדוח לא מדבר רק על ‘מנהלים עשירים’. הוא מציג תמונה מורכבת יותר. חלק מהחברות הממשלתיות הפכו לרווחיות יותר בזכות גידול בהזמנות ביטחוניות וייצוא טכנולוגי, אחרות נשארות מונופולים תשתיתיים או כמעט מונופולים, ובתוך המערכת הזו קיימות משכורות גבוהות, איגודים חזקים, קשרים משפחתיים וייצוג חלש של נשים והמגזר הערבי בתפקידי ניהול.

היכן בחברות הממשלתיות בישראל המשכורות הגבוהות ביותר

החלק הבולט ביותר בדוח הוא נתוני המשכורות.

רשות החברות הממשלתיות כללה לראשונה בדוח השנתי פרק מפורט יותר על משכורות ומבנה כוח אדם, מה שהפך את התמונה לברורה יותר לדיון ציבורי. בעבר היו נתונים כאלה גם כן, אך פורסמו בצורה פחות נוחה ולא תמיד נתפסו כתמונה כוללת של המגזר הציבורי.

בקרב העובדים הרגילים, כלומר לא מנהלים בכירים, המשכורות הממוצעות הגבוהות ביותר נרשמו בחברת הביטחון רפאל. המשכורת הממוצעת של עובד רגיל שם הייתה כ-22.7 אלף שקל בחודש. במקום השני נמצאת תעשייה אווירית לישראל עם נתון של כ-19.8 אלף שקל.

לאחר מכן באות חברת החשמל לישראל — כ-18.4 אלף שקל, מקורות — כ-18 אלף שקל, ונמל אשדוד — כ-17.6 אלף שקל. אלה משכורות הגבוהות משמעותית מהממוצע ברבים מהסקטורים האחרים בכלכלה הישראלית, במיוחד אם לוקחים בחשבון את היציבות, התנאים החברתיים והאלמנטים הנוספים של תעסוקה במבנים ממשלתיים גדולים.

בקרב המנהלים המספרים גבוהים משמעותית. ברפאל המשכורת הממוצעת של מנהלים בכירים הייתה כ-85.1 אלף שקל בחודש, ובתעשייה אווירית לישראל — כ-81.6 אלף שקל. בחברת החשמל לישראל ובמקורות מדובר בכ-69 אלף שקל בחודש.

על פי נתוני Mako, המשכורת הממוצעת של מנהל ברפאל היא 85,170 שקל ברוטו בחודש, ובתעשייה אווירית לישראל — 81,687 שקל. שם גם מצוין שחברת נמלי ישראל מובילה בעלות הממוצעת של תעסוקת עובד אחד: כ-47,624 שקל בחודש, עם משכורת ברוטו ממוצעת של כ-39,073 שקל.

חשוב להבחין בין שני מדדים: משכורת ברוטו ועלות תעסוקה. ברוטו — זו המשכורת לפני מיסים וניכויים, ועלות תעסוקה כוללת הוצאות נוספות של המעסיק: הפרשות פנסיוניות, תנאים חברתיים, קרנות השתלמות, רכב, הטבות ואלמנטים נוספים. לכן בחלק מהחברות הפרויקטיות והתשתיתיות הפער בין ברוטו לעלות התעסוקה המלאה מגיע לכ-10 אלף שקל לעובד.

היכן הפער הגדול והקטן ביותר

הדוח מראה שהשאלה היא לא רק מי מרוויח יותר, אלא גם עד כמה גדולה המרחק בין ההנהלה לעובדים הרגילים. על פי נתוני Ynet, הפער הגבוה ביותר בין מנהלים לעובדים רגילים נמצא בחברת המתנ”סים — כ-10 פעמים. Mako מציין שבמבנה זה הפער יכול לעלות על 15 פעמים, אם משווים בין מנהל לעובד ממוצע.

במקביל, בתחתית טבלת המשכורות נמצאות דווקא חברות השירות. לדוגמה, בחברת המתנ”סים המשכורת הממוצעת ברוטו היא 5,168 שקל, ועלות התעסוקה היא 7,415 שקל לעובד. ב’עמידר’ המשכורת הממוצעת ברוטו היא 16,490 שקל, ועלות התעסוקה היא 20,237 שקל.

הפער הנמוך ביותר בין מנהלים לעובדים רגילים נרשם בנמל אשדוד — כ-1.4 פעמים. אך זה לא בהכרח אומר שההנהלה שם מרוויחה מעט. להפך: העובדים הרגילים בנמל מקבלים משכורות גבוהות מאוד בהשוואה לרבים מהמבנים הממשלתיים האחרים, מה שבקונטקסט הישראלי לעיתים קרובות מקושר לכוחם של איגודי הנמלים ולתנאי התעסוקה ההיסטוריים.

קשרים משפחתיים: מה ידוע מהדוח

נושא רגיש נוסף הוא הקשרים המשפחתיים בתוך החברות הממשלתיות. בדיון הפוליטי והציבורי בישראל זה נתפס לא רק כשאלה של ‘קרובי משפחה בעבודה’, אלא כבעיה של אמון במבנים הממשלתיים. אם חלק ניכר מהעובדים קשור בקשרים משפחתיים, עולה השאלה עד כמה המכרזים פתוחים, האם הסיכויים שווים למועמדים חיצוניים והאם אין בתוך החברות מעגלים מקצועיים סגורים.

על פי נתוני Mako, הדוח מציג את הנתונים הבאים על תעסוקת קרובי משפחה: נמל אשדוד — 27.7%, רפאל — 24%, מקורות — 7%. נתונים אלה כבר מספיק בולטים, במיוחד כאשר מדובר בחברות הקשורות לתשתיות, ביטחון ונכסים ממשלתיים.

כאן חשוב להיות מדויקים. בתרגומים לרוסית כבר הופיעה המספר 38% לגבי מקורות, אך בפרסומים הפתוחים המסתמכים על דוח רשות החברות הממשלתיות לשנת 2025, מספר זה לא מאושר. לכן לפרסום עדיף להשתמש בנתונים שניתן לאמת: 27.7% בנמל אשדוד, 24% ברפאל ו-7% במקורות. אם מאוחר יותר תימצא טבלה ספציפית ב-PDF הרשמי שבה 38% מתייחס למדד אחר, ניתן יהיה להבהיר זאת בנפרד, אך להציג את המספר הזה כעובדה כעת זה מסוכן.

לישראל הנושא רגיש במיוחד בשל אופי החברות עצמן. מים, חשמל, נמלים, תעשייה ביטחונית — אלה תחומים שבהם המדינה, הביטחון והכלכלה מצטלבים ישירות. כאשר אזרח רגיל רואה משכורות גבוהות, איגודים חזקים וקשרים משפחתיים ניכרים, השאלה הופכת לא רק לפיננסית, אלא גם למוסרית: האם המערכת באמת פועלת עבור כולם, או שהגישה למקומות עבודה טובים מתרכזת בתוך מעגלים סגורים.

חברות הביטחון כמנוע הצמיחה העיקרי

החלק החזק ביותר בדוח הוא תפקיד התעשייה הביטחונית. בשנת 2025 ההכנסות של רפאל עלו ב-21%, וההכנסות של תעשייה אווירית לישראל עלו ב-13%. חברות הביטחון, על פי הערכת רשות החברות הממשלתיות, הפכו לגורם המפתח בצמיחת ההכנסות והרווחים של כל המגזר הממשלתי.

Mako מביא נתונים נוספים: ההכנסות של רפאל עלו בכ-3.8 מיליארד שקל, הרווח התפעולי עלה מ-934 מיליון ל-1,521 מיליון שקל, והרווח הנקי עלה מ-950 מיליון ל-1,350 מיליון שקל. בתעשייה אווירית לישראל ההכנסות עלו בכ-2.8 מיליארד שקל, הרווח התפעולי עלה מ-1,742 מיליון ל-2,599 מיליון שקל, והרווח הנקי הגיע ל-2,458 מיליון שקל.

המספרים הללו מסבירים מדוע סביב רפאל ותעשייה אווירית לישראל מתנהל כעת לא רק שיח כלכלי, אלא גם פוליטי-ביטחוני. על פי נתוני Ynet, רשות החברות הממשלתיות מקדמת הנפקות גדולות אפשריות בבורסה: תעשייה אווירית לישראל מוערכת בכ-100 מיליארד שקל, ורפאל בטווח של 60–70 מיליארד שקל. הנפקות כאלה יכולות להציב את שתי החברות בין השחקנים הגדולים ביותר בבורסה של תל אביב.

אך שאלת הדיווח הציבורי נשארת רגישה. חברות הביטחון דורשות סודיות מלאה או חלקית של חלק מהעסקאות, בעוד הרגולטורים של שוק ההון דורשים גילוי מידע למשקיעים. כאן עוברת הקו הדק בין שקיפות לביטחון: ישראל לא יכולה לחשוף את כל החוזים הביטחוניים והטכנולוגיות, אך אם החברות יוצאות לבורסה ומגייסות כספי משקיעים, השוק דורש כללים ברורים, דיווח ובקרה.

נשים, המגזר הערבי ושאלת הייצוג

הדוח גם מציג בעיות חמורות בייצוג נשים בהנהלה הבכירה. בנמל אשדוד ובתעשייה אווירית לישראל נשים תופסות רק 17% מתפקידי הניהול הבכירים. ברפאל המדד עומד על 23%, ברכבת ישראל — 26%.

המדד הטוב ביותר מבין החברות המוזכרות הוא ב’נתיבי איילון’, שם נשים תופסות 48% מתפקידי הניהול הבכירים, והחברה מנוהלת על ידי אישה — אורלי שטרן. על רקע שאר החברות הממשלתיות זה נראה כיוצא דופן, ולא כנורמה כללית של המערכת.

המצב עם ייצוג המגזר הערבי גם כן נשאר חלש. על פי הנתונים המובאים ב-Ynet, חלקם של העובדים הערבים, ללא דרוזים, בממוצע עומד על 1–3% בלבד. ייצוג יוצאי אתיופיה עלה והגיע ל-2.9%, וחלקם של העובדים עם מוגבלות עלה ל-3.58%.

למדינה שמצהירה על גישה שווה להזדמנויות, המספרים הללו נראים בעייתיים. במיוחד על רקע המשכורות הגבוהות בחברות הממשלתיות החזקות. אם מקומות עבודה כאלה מעניקים יציבות, תנאים חברתיים, קריירה והכנסה גבוהה, אז שאלת הגישה אליהם הופכת לשאלה של ניידות חברתית, ולא רק מדיניות כוח אדם פנימית.

מה זה אומר לחברה הישראלית

הדוח של רשות החברות הממשלתיות לשנת 2025 מציג מציאות כפולה. מצד אחד, החברות הממשלתיות בישראל הפכו לחזקות יותר: הן מרוויחות יותר, החברות הביטחוניות מקבלות הזמנות שיא, הרווחים עולים, וחלק מהחברות עשויות להפוך לענקיות בשוק ההון. זה חשוב במיוחד בתקופה שבה ביטחון, טכנולוגיות ועצמאות תעשייתית הפכו לישראל לא מותרות כלכליות, אלא צורך אסטרטגי.

מצד שני, ההצלחה הזו שוב מעלה את שאלת ההוגנות. אם העלות הכוללת של המשכורות בחברות הממשלתיות עלתה ל-23 מיליארד שקל לעומת 19.3 מיליארד שקל בשנת 2024, אז החברה זכאית לשאול עד כמה המערכת הזו שקופה, מי מרוויח מהצמיחה ולמה המדינה מקבלת רק 1.61 מיליארד שקל דיבידנדים כאשר הרווח הנקי הוא 9.8 מיליארד שקל.

נאחדשות — חדשות ישראל סבורה שהמסקנה העיקרית כאן אינה שהמשכורות הגבוהות הן בעיה בפני עצמן. בחברות הביטחוניות, האנרגטיות והתשתיתיות עובדים מומחים, מהנדסים, מנהלים וצוותים טכניים שעליהם תלויים הביטחון והתפקוד של המדינה. הבעיה מתחילה במקום שבו המשכורות הגבוהות מתחברות עם חוסר שקיפות, קשרים משפחתיים, ייצוג חלש של קבוצות אוכלוסייה שונות והתחושה שנכסי המדינה מנוהלים לא תמיד לטובת כל האזרחים.

לישראל של 2026 זו לא נושא משני. לאחר המלחמה, גידול בהוצאות הביטחוניות, מתחים חברתיים ומחלוקות על התקציב החברה תשאל יותר ויותר: אם החברות הממשלתיות מרוויחות סכומי שיא, למה זה לא תמיד מורגש על ידי האזרח עצמו?

לכן הדוח של רשות החברות הממשלתיות — זה לא רק מסמך לכלכלנים. זהו מראה של המערכת הישראלית: חזקה, טכנולוגית, רווחית, אך בו זמנית סגורה, לא שוויונית ונדרשת לשקיפות רבה יותר.