רמת הגולן: טום בראק כינה אותן “סוריות” — מה זה אומר עבור ישראל והמדיניות של טראמפ

הנציג המיוחד של נשיא ארה”ב לסוריה, טום באראק, הצהיר כי ישראל ממשיכה “לכבוש את הגולן” בניגוד להחלטות האו”ם ולסדר הבינלאומי, הרואה בשטח זה שטח סורי. הבעיה אינה רק בניסוח עצמו: באראק מייצג את דונלד טראמפ, שהכיר רשמית ב-25 במרץ 2019 ברמת הגולן כחלק ממדינת ישראל.

מחבר: אלכסנדר חמלניצקי

בדקתי לא רק את המשפט של באראק שנאמר ב-21 באוגוסט 2026, אלא גם את מה שעומד מאחוריו. כאן נפגשו כמה סיפורים: מלחמת ישראל וסוריה, החלטת הכנסת ב-1981, ההכרה האמריקאית בגולן תחת טראמפ, נפילת משטר בשאר אסד, עמדות ישראליות חדשות בסוריה, משא ומתן עם אחמד א-שרעא והשפעתה המהירה של טורקיה בגבול הצפוני של ישראל.

לכן אי אפשר לצמצם את המחלוקת לשאלה האם הדיפלומט האמריקאי השתמש במילה “כיבוש” בצורה נכונה. ב-נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency אני אפריד בין שני דברים שמערבבים כעת כל הזמן: מעמד רמת הגולן עצמה ומעמד השטחים הסוריים הנוספים שאליהם נכנס צה”ל לאחר נפילת אסד בדצמבר 2024. אלו שאלות פוליטיות ומשפטיות שונות.

מה אמר טום באראק ולמה דבריו סותרים את החלטת טראמפ עצמו

באראק אינו פרשן ואינו פקיד לשעבר. הוא שגריר ארה”ב בטורקיה והנציג המיוחד של נשיא ארה”ב לסוריה, כלומר אחד האנשים שדרכם וושינגטון מדברת כיום בו זמנית עם דמשק, אנקרה וירושלים. לפני הקריירה הדיפלומטית, באראק היה משקיע גדול, מכיר את טראמפ שנים רבות והיה חלק ממעגלו הפוליטי-עסקי הקרוב.

בראיון למריו נאופלו, באראק הצהיר במשמעות הבאה: ישראל עדיין מחזיקה בגולן בניגוד להחלטות האו”ם ולסדר הבינלאומי, לפיו רמת הגולן שייכת לסוריה. Associated Press שמה לב במיוחד לכך שניסוח זה נראה סותר את העמדה הרשמית של ארה”ב.

הסיבה היא מאוד ספציפית.

ב-25 במרץ 2019, טראמפ חתם על הכרזה נשיאותית מס’ 9852, שבה הכירו ארצות הברית ברמת הגולן כחלק מישראל. זה לא היה תגובה במסיבת עיתונאים ולא הבטחת בחירות, אלא פעולה רשמית של נשיא ארה”ב. במסמך הוסבר ההחלטה, בין היתר, בצורך להגן על ישראל מפני איומים מצד סוריה, איראן ו”חיזבאללה”.

עד כמה שיכולתי לבדוק ב-22 באוגוסט 2026, הבית הלבן לא הודיע על ביטול ההכרזה הזו. לכן, מדבריו של באראק אי אפשר להסיק שארה”ב החזירה רשמית את העמדה הקודמת ושוב רואה בגולן שטח סורי. נכון יותר לדבר על סתירה פומבית בין נציג הממשל להחלטה הנוכחית של הנשיא, כל עוד וושינגטון לא תסביר מה בדיוק התכוון שליחו.

יש עוד פרט טרי. עד לאחרונה, ארצות הברית נותרה כמעט המדינה היחידה שהכירה בריבונות הישראלית על הגולן. ב-10 באוגוסט 2026, ממשלת קולומביה עשתה זאת רשמית, והסבירה את ההחלטה במשמעות האסטרטגית של הגולן לביטחון ישראל. סוריה מיד הביעה מחאה.

לכן, הבקשות הפופולריות כעת “טום באראק רמת הגולן”, “האם שליח טראמפ אמר שהגולן סורי”, “האם טראמפ הכיר בגולן כישראל” ו”ארה”ב ויתרה על הכרתה בגולן” דורשות תשובות שונות. שלושת הראשונים יש להם בסיס מתועד. אך לטעון שוושינגטון כבר ביטלה את ההחלטה מ-2019, בעת הכנת חומר זה אין לכך בסיס.

הסקנדל התפשט במהירות מעבר לישראל. פעילה אמריקאית שמרנית המקורבת לטראמפ, לורה לומאר, דרשה את פיטוריו של באראק וקראה למזכיר המדינה מרקו רוביו לתקן את הצהרתו. אבל עבור ישראל חשוב יותר דבר אחר: אותו נציג אמריקאי משתתף במשא ומתן שבו שאלת השטח בין ישראל לסוריה החדשה קיימת לא בספרי ההיסטוריה, אלא ממש עכשיו.

למה הגולן נשאר במחלוקת מאז 1967 ומה בדיוק עשתה ישראל ב-1981

לפני מלחמת ששת הימים, רמת הגולן הייתה בשליטת סוריה.

ביוני 1967, ישראל כבשה את רוב הרמה. עבור הקהל הישראלי, אין צורך להסביר את החשיבות האסטרטגית של שטח זה: מהגולן יש עמדה שולטת על צפון הארץ, והארטילריה הסורית השתמשה בגולן עד 1967 להפגיז יישובים ישראליים למטה.

סוריה ניסתה להחזיר את השטח בכוח באוקטובר 1973 במהלך מלחמת יום הכיפורים. לאחר קרבות קשים, הצדדים חתמו ב-1974 על הסכם הפרדת כוחות. זה לא הסכם שלום: ישראל וסוריה לא כוננו יחסים דיפלומטיים. ההסכם יצר קווי הצבת צבאות ואזור הפרדה ביניהם, שבו הופיעו כוחות האו”ם UNDOF — כוח המשקיפים של האומות המאוחדות להפרדת כוחות, כלומר משקיפי האו”ם המפקחים על ביצוע משטר ההפרדה.

מכאן המונח שמופיע לעיתים קרובות בחדשות הנוכחיות — “קו 1974”. אין מדובר בגבול בינלאומי שהוכר על ידי ישראל וסוריה לאחר הסכם שלום. זו תוכנית צבאית להפרדה, שאפשרה במשך יותר מחמישה עשורים למנוע מלחמה גדולה ישירות בחזית הגולן.

ב-14 בדצמבר 1981, הכנסת קיבלה את חוק רמת הגולן.

כאן יש פרט משפטי שלעיתים קרובות מתעלמים ממנו אפילו בחדשות: המילה “סיפוח” לא מופיעה בחוק עצמו. ישראל החילה על הגולן את חוקיה, סמכות השיפוט והניהול המנהלי שלה. עבור ישראל זה היה משמעות הכללת השטח בפועל במרחב המשפטי הישראלי.

שלושה ימים לאחר מכן, מועצת הביטחון של האו”ם קיבלה פה אחד את החלטה מס’ 497. היא הכריזה על החלטת ישראל להחיל את החקיקה והסמכות השיפוטית על הגולן כחסרת תוקף משפטי בינלאומי ודרשה לבטלה. על מערכת החלטות זו מתייחס למעשה באראק.

נוצרת כאן סיטואציה יוצאת דופן. במשפט הישראלי, הגולן נמצא תחת סמכות השיפוט הישראלית כבר יותר מארבעים שנה. האו”ם ורוב המדינות ממשיכים לראות בהם שטח סורי תחת כיבוש ישראלי. ארה”ב מאז מרץ 2019, וקולומביה מאז אוגוסט 2026 מכירות בריבונות הישראלית.

אבל העמדה הישראלית הנוכחית לא אומרת שהשאלה מעולם לא נדונה. בשנות ה-90, ממשלות יצחק רבין ולאחר מכן אהוד ברק ניהלו משא ומתן עם סוריה, שבו נדון נסיגה מהגולן בתמורה לשלום מלא והסכמות ביטחוניות. המחלוקת נתקלה במהירות לא רק בעקרון הנסיגה עצמו, אלא בקו הספציפי.

דמשק דרשה חזרה לקו 4 ביוני 1967. הצד הישראלי העדיף את הגבול הבינלאומי של 1923. ההבדל נראה קטן על המפה, אבל נוגע לאזור אגם הכנרת — האגם המתוק הגדול ביותר בישראל ומשאב אסטרטגי חשוב ביותר למדינה.

בינואר 2000, תחת נשיא ארה”ב ביל קלינטון, קיימו המשלחות הישראלית והסורית משא ומתן אינטנסיבי בשפרדסטאון, מערב וירג’יניה. דנו בנסיגת כוחות, ביטחון, אופי השלום העתידי ומים. העסקה לא יצאה לפועל. לאחר תחילת מלחמת האזרחים הסורית, הרעיון של החזרת הגולן לאסד הפך לפחות מציאותי עבור רוב הקשת הפוליטית הישראלית.

ואז טראמפ ב-2019 שינה למעשה את החלק האמריקאי של הסיפור הזה. ההכרה שלו הייתה כל כך משמעותית פוליטית עבור ממשלת בנימין נתניהו, שההתנחלות הישראלית החדשה בגולן נקראה רמת-טראמפ — “הגבהות של טראמפ”.

סוריה החדשה, טורקיה והשטחים מעבר לקו 1974: למה המחלוקת התלקחה דווקא עכשיו

ב-8 בדצמבר 2024, משטר בשאר אסד קרס. כוחות אחמד א-שרעא — מנהיג תנועת המורדים האסלאמית לשעבר, שהפך לנשיא סוריה והחל להוציא את המדינה מהבידוד הבינלאומי — עלו לשלטון בדמשק. עבור ישראל, היעלמות משטר אסד לא הייתה משמעותה הופעת סוריה ידידותית אוטומטית.

צה”ל נכנס לאזור ההפרדה של 1974 ותפס עמדות אסטרטגיות נוספות, כולל בצד הסורי של החרמון. ישראל הסבירה זאת בצורך למנוע הופעת כוחות עוינים בקרבת הגבול שלה לאחר התפרקות המערכת הצבאית הסורית הקודמת.

וכאן עובר הגבול העקרוני. הגולן, שנשלט על ידי ישראל מאז 1967 ונמצא תחת חקיקה ישראלית מאז 1981, הוא מחלוקת אחת. השטחים שתפס צה”ל לאחר 8 בדצמבר 2024 מעבר לקו ההפרדה הקודם הם מחלוקת אחרת. ההנהגה הסורית החדשה דורשת בראש ובראשונה את חזרת ישראל מעמדות חדשות אלו ושיקום משטר 1974.

במקביל קרה דבר שנראה לפני כמה שנים כמעט בלתי אפשרי: נציגי סוריה החדשה החלו לדבר ישירות עם ישראל. באביב 2025 הופיעו קשרים ישירים בנושאי ביטחון הגבול. לאחר מכן התקיימו פגישות בתיווך אמריקאי בבאקו ובפריז.

רויטרס דיווחה בסתיו 2025 על פרט מעניין: הצדדים השתדלו במודע לא לכלול את מעמד הגולן עצמו בהסכם הביטחון המוגבל. לסוריה היה צורך להוציא את הכוחות הישראליים מהשטחים שנתפסו לאחר נפילת אסד, לשקם את תוכנית החיץ ולהפסיק את המתקפות. ישראל סירבה לדון בהחזרת הגולן.

יתרה מכך, ישראל דרך האמריקאים בדקה את רעיון ההחלפה: צה”ל נסוג מחלק מהשטחים החדשים בדרום סוריה, וא-שרעא מוותר על תביעותיו על רמת הגולן. לפי רויטרס, עבור דמשק התוכנית הזו הייתה בלתי קבילה. הצד הסורי סבר כי ויתור פורמלי על הגולן עשוי לעלות לא-שרעא בשלטון.

ב-26 ביולי 2026, א-שרעא עצמו ניסח את עמדתו בצורה ברורה יותר. סוריה רוצה הסכם ביטחוני עם ישראל ומוכנה להניח שהוא עשוי לפתוח את הדרך לשלום רחב יותר, אך אינה מתכוונת לוותר על תביעותיה על רמת הגולן. כלומר, השאלה הטריטוריאלית נדחתה ולא נסגרה.

על רקע זה, באראק אינו צופה חיצוני, אלא אחד המתווכים המרכזיים. ובמקביל, יש לו מחלוקת נוספת עם ישראל — הפעם סביב טורקיה.

ב-18 באוגוסט 2026, ישראל תקפה את בסיס התעופה אבו-דוחור בצפון-מערב סוריה. הצד הישראלי קישר את המבצע לחששות שטורקיה עשויה להרחיב שם את הנוכחות הצבאית שלה. אנקרה הכחישה זאת. כמה ימים לפני המתקפה, ראש המוסד רומן הופמן דן באספקה הצבאית הטורקית ובאפשרות הצבת כוחות עם שר החוץ הסורי אסעד א-שיבאני.

באראק לאחר המתקפה הצהיר על הצורך ליצור בין ישראל, טורקיה וסוריה מנגנון למניעת עימותים. בשפה הדיפלומטית, מנגנון למניעת עימותים הוא ערוץ תקשורת קבוע, שדרכו צבאות או ממשלות מחליפים מידע מראש, כדי שמטוס, טיל או תמרון שגוי לא יגרמו למלחמה שאף אחד לא רצה בה מלכתחילה.

עבור ישראל, הגורם הטורקי הופך לרגיש יותר ויותר. אנקרה היא אחת מבעלות הברית העיקריות של ממשלת א-שרעא, מאמנת את הצבא הסורי החדש ומספקת לדמשק תמיכה פוליטית וצבאית. טורקיה נשארת חברה בנאט”ו ומחזיקה באחת מהצבאות הגדולים ביותר של הברית. ישראל לא רוצה לקבל במקום התשתית הצבאית האיראנית בסוריה כוח אזורי גדול אחר, שיכול להגביל את חופש הפעולה של צה”ל.

כאן אני רואה את המשמעות המרכזית של הסקנדל סביב משפט אחד של באראק. הוא מנסה בו זמנית למנוע עימות בין סוריה החדשה לישראל, למנוע עימות בין ישראל לטורקיה ולהביא את דמשק וירושלים לפחות להסכם מוגבל. אבל אותו מתווך מכנה בפומבי את הגולן סורי בניסוח שסותר את החלטת הנשיא שנתן לו את המנדט הזה.

יש גם צד אחר. אם באראק פשוט תיאר את עמדת האו”ם ורוב המדינות, ולא הכריז על מדיניות אמריקאית חדשה, לבית הלבן מספיק להבהיר זאת בפומבי. אם דבריו משקפים שינוי אמיתי בגישת וושינגטון, המשמעות תהיה שונה לחלוטין: מדובר יהיה על בחינה מחדש של אחת ההחלטות הפרו-ישראליות הסמליות ביותר של כהונתו הראשונה של טראמפ.

נכון ל-22 באוגוסט 2026, לא הוכרז רשמית על בחינה מחדש כזו. הכרזת טראמפ מ-2019 נותרת עובדה במדיניות האמריקאית, ישראל לא מסכימה לדון בוויתור על הגולן, וסוריה של א-שרעא לא מסכימה לוותר על תביעותיה עליהם. לכן נושא המשא ומתן הקרוב הוא לא העברת הגולן לדמשק, אלא עמדות ישראליות חדשות לאחר דצמבר 2024, משטר הביטחון בדרום סוריה והגבולות של הנוכחות הצבאית הטורקית ליד ישראל.