מיצר הורמוז כקו לחץ חדש: מדוע אורסולה פון דר ליין קישרה את המלחמה עם איראן לפלישה של רוסיה לאוקראינה

אירופה שוב מדברת בשפת הדאגה האנרגטית

ראש הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין למעשה יצרה קו פוליטי ישיר בין המלחמה הנוכחית סביב איראן לבין ההלם שחוותה אירופה לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה בשנת 2022. ההשוואה הזו אינה מקרית ובוודאי לא רטורית. בבריסל זוכרים היטב כמה מהר סכסוך צבאי יכול להפוך למשבר אנרגיה, לפגוע בלוגיסטיקה, במחירים וביציבות של בעלי הברית.

פון דר ליין קראה לארה”ב ולאיראן לשבת לשולחן המשא ומתן כדי לעצור את הלחימה במזרח התיכון ולהפסיק את החסימה בפועל של מצר הורמוז. עבור הכלכלה העולמית זה לא סיפור פריפריאלי ולא בעיה ימית מקומית. דרך נתיב זה עובר כחמישית מהאספקה העולמית של נפט, ולכן כל תקלה שם כמעט אוטומטית משפיעה הרחק מעבר לאזור.

לקהל הישראלי האות הזה מובן במיוחד. כאשר איראן מגבירה את הלחץ בעורק הימי המרכזי של העולם, מדובר כבר לא רק על מחירי הנפט או ביטוח המכליות. זהו עניין של יציבות אסטרטגית של כל האזור, שבו ישראל חיה לא בתיאוריה, אלא במצב של איום יומיומי.

מדוע בריסל נזכרה דווקא באוקראינה

ההשוואה עם הפלישה הרוסית לאוקראינה מראה שבאיחוד האירופי רואים את ההסלמה האיראנית קודם כל כאיום על מערכת האספקה, ולא רק כעוד פרק במשבר המזרח תיכוני. אחרי 2022 באירופה הבינו היטב דבר לא נעים אחד: כאשר משטר סמכותי פוגע בתשתית קריטית, בדרכי הים ובשרשראות האנרגיה, ההשלכות מורגשות אפילו במדינות שאינן נמצאות באופן רשמי בקו החזית.

זו הסיבה שהמילים של פון דר ליין נשמעות קשות. היא הדגישה במיוחד שיש לגנות את התקפות איראן על ספינות מסחר ותשתיות. יתרה מכך, לדבריה, טהראן חייבת להפסיק מיד את האיומים, הנחת המוקשים, השימוש ברחפנים והתקפות הטילים, וכן כל ניסיון אחר לחסום את המצר לשיט מסחרי.

מה זה אומר עבור ישראל והשוק העולמי

בפרספקטיבה הישראלית, הצהרת ראש הנציבות האירופית חשובה לא רק משום שאירופה סוף סוף קוראת לדברים בשמם. חשוב יותר: במערב מתחילים להבין באופן ברור יותר שהאסטרטגיה האיראנית בנויה על יצירת לחץ בכמה כיוונים בבת אחת – צבאי, אנרגטי, ימי ופסיכולוגי.

ישראל חיה עם הבנה זו כבר זמן רב. כאשר טהראן או כוחות הקשורים אליה פוגעים בתשתיות, מאיימים על השיט או מנסים להרחיב את הגיאוגרפיה של הסכסוך, מטרתם אינה רק לגרום נזק מקומי. המטרה רחבה יותר: להעלות את מחיר הביטחון עבור היריבים, לערער את השוק, להגביר את הלחץ הפוליטי על בעלי הברית ולגרום לשחקנים חיצוניים לחפש פשרה לא מתוך כוח, אלא מתוך עייפות.

כאן מופיע המשמעות החשובה במיוחד עבור הקוראים העוקבים אחרי הקשר בין המלחמה באוקראינה למשברים במזרח התיכון. נאנווסטים – חדשות ישראל | Nikk.Agency לא פעם שמו לב לכך שרוסיה ואיראן, על כל ההבדלים ביניהן, משתמשות במודל דומה של לחץ: פגיעות בנקודות פגיעות של המערכת, משחק על הפחד מעליית מחירים והימור על כך שהדמוקרטיות יתעייפו מהאי יציבות מהר יותר מהמשטרים התוקפניים – מהבידוד.

מצר הורמוז – זה כבר לא רק גיאוגרפיה

כאשר בבריסל מדברים על המצר, שדרכו עוברות כ-20% מהאספקה העולמית של נפט, הם מדברים על הכלכלה העולמית כמעט כמו שדיברו בעבר על אספקת גז, נפט ודגן לאחר תחילת המלחמה הגדולה של רוסיה נגד אוקראינה. כל הפרעה ממושכת בהורמוז פוגעת בשרשרת: נפט, הובלה, ביטוח, תחבורה, עלות האנרגיה, אינפלציה, לחץ פוליטי על ממשלות.

עבור ישראל יש כאן סיכון ישיר ועקיף. ישיר – משום שאיראן נותרה המקור העיקרי לאיום אזורי. עקיף – משום שכל זעזוע אנרגטי חדש משנה את התנהגות בעלי הברית, הופך אותם לזהירים יותר, מגביר את הלחץ הפנימי על הממשלות המערביות ויוצר פיתוי לחפש לא פתרון לבעיה, אלא הפסקה זמנית בכל מחיר.

השיעור שאירופה מנסה לנסח בקול רם

פון דר ליין ציינה במיוחד שהמצב הנוכחי מאשר שוב מסקנה פשוטה אך יקרה: ככל שהמדינות מפתחות את האנרגיה שלהן, כך הן מקבלות עצמאות מהר יותר וכך הן מוגנות טוב יותר מפני עליות מחירים חדות. זה כבר לא נוסחה טכנוקרטית ולא תזה שגרתית על המעבר הירוק. אחרי אוקראינה ועכשיו על רקע ההסלמה האיראנית במצר הורמוז מדובר על הישרדות פוליטית של המדינות.

עבור ישראל גישה כזו מובנת עוד יותר. באזור שבו הביטחון והכלכלה שזורים זה בזה זמן רב, עצמאות אנרגטית היא חלק מהיציבות הלאומית, ולא נושא כלכלי נפרד. אירופה, כנראה, מגיעה לאותה מסקנה, אם כי באיחור.

בזה טמון המשמעות העיקרית של הצהרת ראש הנציבות האירופית. היא לא רק השוותה בין שני סכסוכים שונים. היא הכירה בכך ששיטות הלחץ שבהן משתמשים המשטרים התוקפניים הופכות לדומות יותר ויותר: לחסום, לסחוט, לפגוע בתשתיות, לערער את השווקים ולבדוק את המערב על חוסנו.

עבור ישראל זו לא חדשה. אבל חשוב שעכשיו זה נשמע יותר ויותר ברור גם בבירות האירופיות. וככל שיבינו שם את טבע האיום הזה, כך יפחתו הסיכויים שינסו להסביר שוב משבר נוסף כוויכוח רגיל על מחיר הנפט, ולא כחלק ממלחמה גדולה נגד יציבות המדינות החופשיות.