מִקִיֵיב לִיְרוּשָלַיִם: לָמָה הַדְבָרִים שֶל הָרַב הָרָאשִי שֶל אוּקְרָאִינָה עַל אִירָאן צְרִיכִים לְהִשָמַע גַם בְיִשְרָאֵל וְגַם בְאֵירוֹפָּה

ב-7 באפריל 2026, הרב הראשי של אוקראינה משה אסמן יצא בהצהרה נוקבת וברורה ביותר על המלחמה של ארה”ב וישראל נגד המשטר האיראני. משמעות המסר שלו חורגת הרבה מעבר לתגובה רגילה על אירועי המזרח התיכון: לא מדובר במחלוקת על שטחים, לא במשבר דיפלומטי ולא בהתפרצות נוספת של חוסר יציבות, אלא בעימות עם אידיאולוגיה המבוססת על שנאה, טרור ופולחן ההשמדה. לוגיקה זו מובנת במיוחד בישראל, שם האיומים מצד טהראן כבר מזמן אינם תיאוריה.

לקהל הישראלי כאן חשוב לא רק הטון הרגשי של ההצהרה, אלא גם המקור האוקראיני של הערכה זו. כאשר אדם שחי במדינה שכבר כמה שנים מתמודדת עם נשק איראני בשילוב עם תוקפנות רוסית מדבר על טבעו של המשטר האיראני, זה נשמע לא כפובליציסטיקה, אלא כמסקנה שנרכשה מניסיון אמיתי של מלחמה.

זו הסיבה שהמילים של אסמן נתפסות לא כתגובה רחוקה מקייב, אלא כאזהרה שישראל חייבת לשמוע במיוחד בקפידה. אוקראינה כבר ראתה מה קורה כאשר העולם מכנה רוע שיטתי “שאלה גיאופוליטית מורכבת” במשך זמן רב מדי.

למה הנושא הזה כואב במיוחד לישראל

המשטר האיראני בנה במשך עשורים מערכת פוליטית וצבאית שבה עוינות לישראל ושנאה לעם היהודי לא מוסתרות בשולי האידיאולוגיה, אלא תופסות בה מקום מרכזי. זה מתבטא לא רק ברטוריקה, אלא גם בתשתית של בעלי ברית, קבוצות פרוקסי, חימוש ותעמולה שמלגיטימציה לאלימות נגד אוכלוסייה אזרחית. על רקע זה, ההשוואה למודלים טוטליטריים מהעבר, שאליה מוביל אסמן, הופכת לא לתחבולה רגשית, אלא לניסיון לקרוא לתופעה בשמה.

הישראלים חשים במיוחד את הגבול הזה. כאן מבינים היטב כיצד מסתיימת סיטואציה שבה אידיאולוגיית ההשמדה נתפסת תחילה כפרזיולוגיה רדיקלית, אחר כך כבעיה אזורית זרה, ורק לאחר מכן – כאיום על עצם הזכות לקיום.

אוקראינה כבר יודעת את מחיר האיום האיראני

מטיסת PS752 ועד ל”שהדים” מעל ערי אוקראינה

בפנייתו, משה אסמן קישר את הממד הישראלי של האיום עם הניסיון האוקראיני, וזהו אחד החלקים החזקים ביותר בעמדתו. עבור אוקראינה, איראן אינה נותנת חסות מופשטת למלחמה זרה. איראן כבר נכנסה להיסטוריה האוקראינית דרך הטרגדיה של טיסת PS752, שנפלה תחת טהראן ב-8 בינואר 2020 על ידי שני טילים איראניים זמן קצר לאחר ההמראה. כל 176 האנשים על הסיפון נהרגו. עובדה זו מאושרת על ידי חומרים בינלאומיים רשמיים ונשארת אחד הסמלים הכבדים ביותר של חוסר אחריות ותוקפנות של המשטר.

לאחר תחילת המלחמה המלאה של רוסיה נגד אוקראינה, העקבות האיראני הפכו ישירים עוד יותר. האיחוד האירופי הצביע רשמית על כך שתוכנית המל”טים האיראנית, כולל Shahed-136, משמשת את רוסיה במלחמה נגד אוקראינה. עבור האוקראינים זה לא ויכוח של מומחים על מקור החלקים ולוגיסטיקת האספקה, אלא מציאות יומיומית של תקיפות על ערים שקטות, תשתיות ושכונות מגורים.

וכאן האופטיקה הישראלית והאוקראינית נפגשות כמעט במראה. אותם מקורות איום, אותה לוגיקה של טרור, אותה ניסיון לשבור את החברה באמצעות תקיפות על אזרחים.

למה בישראל זה צריך להיתפס לא ככאב זר

עבור רבים באזור זה רגיל לחלק מלחמות ל”שלנו” ו”שלהם”. אבל בדיוק את האשליה הזו הצהרתו של אסמן למעשה הורסת. כאשר מדינה הנתונה להתקפות של השילוב הרוסי-איראני אומרת לישראל: זה לא סתם עוד סכסוך במזרח התיכון, – יש להתייחס לכך ברצינות.

חדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency הפנו תשומת לב לא פעם לכך שעבור החברה הישראלית הנושא האוקראיני כבר מזמן אינו רק סדר יום אירופי. הוא נוגע יותר ויותר לארכיטקטורת הביטחון של ישראל עצמה, כי אותו מרכז עוין מזין כמה חזיתות בבת אחת – מהמזרח התיכון ועד מזרח אירופה.

במובן זה, עמדתו של אסמן פועלת בשני כיוונים בו זמנית. מצד אחד, היא מזכירה לאוקראינים שהמלחמה של ישראל וארה”ב נגד המשטר האיראני נוגעת לא רק לנפט, לדיפלומטיה ולמאזן הכוחות באזור. מצד שני, היא מזכירה לישראלים שאוקראינה כבר נמצאת בתוך אותו מאבק גדול, פשוט בחזית אחרת.

מה נובע מהצהרתו של משה אסמן

מדובר בבחירה של ציוויליזציה, ולא בקואליציה זמנית

המחשבה המרכזית של הפנייה הזו היא שאידיאולוגיה המבוססת על פולחן השנאה וההשמדה לא הופכת לפחות מסוכנת רק משום שלמדה להסתתר מאחורי סיסמאות מודרניות, מבנים פרוקסי וקומבינציות גיאופוליטיות. כאשר משטר מממן טרור, מפתח טכנולוגיות תקיפה, מסייע לכוחות המנהלים מלחמה תוקפנית ובו זמנית מתקדם לרמה קריטית של פוטנציאל צבאי, השאלה כבר אינה אם מישהו אוהב את הקשיחות של התגובה. השאלה היא כמה עוד העולם מוכן להעמיד פנים שניתן “לרסן את כל זה בשיחות”.

עבור ישראל, המסקנה הזו מעשית ביותר. כל הערכת חסר של איראן היום מתהפכת מחר במחיר חדש – בביטחון, בכלכלה, בפוליטיקה, ולעיתים גם בחיי אדם.

עבור אוקראינה, המסקנה הזו גם כן מאוד קונקרטית: מדינה שכבר חוותה את קריסת PS752 ואת תקיפות המל”טים האיראניים, לא יכולה להרשות לעצמה את המותרות של אשליות לגבי כוונות טהראן.

למה זה חשוב דווקא עכשיו

כעת בישראל הפיתוי להסתכל על המלחמה דרך הפריזמה של המשימה הצבאית הקרובה: הדיפת האיום, דיכוי ההתקפה, נטרול האויב הספציפי. אבל דבריו של אסמן מרחיבים את התמונה. הם מחזירים את השיחה לזיכרון ההיסטורי, לנושא האחריות ולשאלה שהעם היהודי מכיר היטב מהעבר שלו: מה קורה כאשר העולם מכיר ברוע כרוע מאוחר מדי.

לכן הצהרה זו חשובה לא רק כתמיכה בישראל מצד מנהיג דתי אוקראיני. זו גם אבחנה פוליטית-מוסרית של התקופה.

ואם לנסח זאת בצורה ישירה לחלוטין, אז מהות הדברים היא: איראן – זה לא “שותף מורכב”, לא “שחקן אזורי בעייתי” ולא “עוד מוקד מתח”. עבור אוקראינה וישראל זהו מקור לאיום קטלני, שכבר הוכיח במעשים שהוא מוכן לייצא מוות, טרור והרס הרבה מעבר לגבולותיו.

המסר הסופי של משה אסמן – איחול כוח למגיני ישראל וארה”ב וחירות לעם האיראני – נשמע כמו נוסחה דתית, אבל במובן הפוליטי זה גם חלוקה ברורה מאוד בין המשטר לאנשים. ואולי זה מה שחשוב במיוחד היום: לא לבלבל בין העם לדיקטטורה, אבל גם לא לרכך את ההערכה של הדיקטטורה רק משום שמישהו לא נוח לו לומר מילים קשות בקול.