אוקראינה מברכת על ההסכמות בין ארה”ב לאיראן. עכשיו “הגיע הזמן להראות נחישות” כלפי הקרמלין — משרד החוץ של אוקראינה

אוקראינה בירכה על ההסכמות בין ארה”ב לאיראן על הפסקת האש ופתיחת מצר הורמוז, אך מיד הבהירה: כעת תשומת הלב של וושינגטון צריכה לחזור למלחמה הרוסית-אוקראינית. בהצהרה זו ב-8 באפריל 2026 יצא שר החוץ של אוקראינה אנדריי סיביגה, והדגיש כי הנחישות האמריקאית כבר עבדה במזרח התיכון וכעת הגיע הזמן ליישם אותה ללחץ על הקרמלין.

לקהל הישראלי האות הזה נשמע במיוחד ברור. השבועות האחרונים הראו עד כמה קשורים זה בזה ביטחון ישראל, היציבות במסלולי האנרגיה והאג’נדה הדיפלומטית סביב אוקראינה. בעוד ארה”ב ובעלות בריתה היו ממוקדות בכיוון האיראני, המסלול המשא ומתן על המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה הואט באופן ניכר.

סיביגה למעשה ניסח את עמדת קייב בצורה ישירה ביותר: אם וושינגטון הצליחה להשיג תוצאה באחד מהקשרים המסוכנים ביותר של המתח העולמי, אזי יש להראות רצון פוליטי דומה גם כלפי מוסקבה.

מה בדיוק אמר ראש משרד החוץ של אוקראינה

לדברי אנדריי סיביגה, אוקראינה מברכת על ההסכם בין נשיא ארה”ב דונלד טראמפ למשטר האיראני על פתיחת מצר הורמוז והפסקת האש, וכן מציינת את מאמצי התיווך של פקיסטן. עם זאת, הדגש העיקרי של השר האוקראיני לא היה על ההרגעה במזרח התיכון, אלא על הצעד הבא.

קייב סבורה שלאחר מכן הגיע הרגע ללחץ חזק ועקבי יותר על רוסיה במטרה להפסיק את האש ולסיים את המלחמה נגד אוקראינה. במילים אחרות, הדיפלומטיה האוקראינית מנסה לא רק לתמוך בהפחתת המתח סביב איראן, אלא להפוך את הפרק הזה לטיעון: הנחישות הבינלאומית צריכה לעבוד לא באופן סלקטיבי, אלא באופן שיטתי.

כיצד המזרח התיכון שם על הפסקה את המשא ומתן על אוקראינה

על רקע המבצע האמריקאי-ישראלי נגד איראן, המשא ומתן על סיום המלחמה בין רוסיה לאוקראינה למעשה נדחקו לשוליים. המתווך הראשי בתהליך זה – ארצות הברית – נאלץ למקד את תשומת הלב במזרח התיכון, שם הסיכונים להסלמה רחבת היקף השפיעו גם על ישראל, וגם על אספקת הנפט העולמית ועל ביטחון נתיבי הים.

זו הסיבה שהצהרת סיביגה יכולה להיחשב לא רק כתגובה דיפלומטית, אלא גם כניסיון להחזיר את השאלה האוקראינית למרכז האג’נדה הבינלאומית. עבור ירושלים זה גם רגע חשוב: ככל שהמתח סביב איראן יפחת מהר יותר, כך יישאר לארה”ב יותר משאבים פוליטיים וצבאיים למשברים אחרים, כולל המלחמה במזרח אירופה.

תשומת לב מיוחדת מושכת גם העובדה שגם במשא ומתן בין ארה”ב לאיראן וגם בקשרים בקו רוסיה – אוקראינה עסקו אותם נציגים מיוחדים אמריקאים – ג’ארד קושנר וסטיב ויטקוף. זה מראה שוב עד כמה היום שזורים זה בזה כיוונים שונים של מדיניות החוץ של וושינגטון.

מדוע קייב מתוסכלת מהתמשכות התהליך

נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי הביע בחריפות את דעתו על הניסיונות לתאם סבב חדש של משא ומתן משולש, וכינה את המתרחש “סנטה ברברה”. לדבריו, הצד האמריקאי ביקש לדחות את הפגישה למועד לא מוגדר והצהיר על נכונות לקיים אותה רק בשטח ארה”ב.

מוסקבה, כך מדווח, לא הסכימה לאפשרות כזו והציעה את טורקיה או שווייץ. כבר בשלב זה סירוב הגיע מצד האמריקאים. כתוצאה מכך, המבנה הדיפלומטי שוב נתקע, ואוקראינה עצמה מצאה את עצמה במצב שבו היא נאלצת להסכים כמעט לכל הפלטפורמות המוצעות, רק כדי שהתהליך ימשיך בכלל.

זלנסקי ניסח זאת בצורה קשה במיוחד: נוצר הרושם שאוקראינה אינה צד למלחמה, אלא מתווכת בתהליך זר. עבור מדינה שנמצאת כבר יותר משנתיים במלחמה כוללת, גישה כזו נראית לא רק מוזרה, אלא גם כואבת פוליטית.

מה קורה הלאה ולמה זה חשוב לקורא הישראלי

בעוד הפורמט המשולש נשאר קפוא, ב-21 וב-22 במרץ התקיימו בארה”ב פגישות נפרדות של נציגי אוקראינה וארצות הברית, שהוקדשו לתהליך המשא ומתן. ברוסיה בינתיים הצהירו על המשך הקשרים בנושאי חילופי שבויים, מה שמאפשר לדבר על שמירת ערוצים עבודה נפרדים גם על רקע ההפסקה הכללית.

על רקע זה, עמדת קייב נראית הגיונית: אם המשבר סביב איראן הוקל חלקית, הדיפלומטיה הבינלאומית צריכה לחזור לשאלת התוקפנות הרוסית. עבור ישראל יש כאן גם היגיון מעשי ישיר. ככל שפחות מוקדים דורשים התערבות חירום של וושינגטון בו זמנית, כך גדל הסיכוי למדיניות עקבית יותר של ארה”ב בשני הכיוונים – ריסון איראן והגברת הלחץ על רוסיה.

זו הסיבה שהנושא שמעלה משרד החוץ האוקראיני יוצא הרבה מעבר לציטוט אחד ברשתות החברתיות. Nikk.Agency – חדשות ישראל | Nikk.Agency מציינת שעבור הקהל הישראלי כאן חשובה כל השרשרת כולה: איראן, ביטחון האזור, תפקיד ארה”ב, מסלולי האנרגיה והמלחמה נגד אוקראינה – אלה כבר לא עלילות נפרדות, אלא חלקים מתמונה גיאופוליטית גדולה אחת.

כעת קייב למעשה אומרת לבעלי הברית את הדברים הבאים: חלון ההזדמנויות נפתח, ואסור לאבד אותו. אם לאחר ההרגעה במזרח התיכון לא יבוא דחף חדש בכיוון האוקראיני, ההפסקה עלולה להתארך, ויחד איתה – גם המלחמה עצמה.