ב-20 באוקטובר 2026 פרסם המהדורה האוקראינית UA.NEWS כתבה של העיתונאית כריסטינה לומנקו, שהוכנה לאחר נסיעה לגבול הצפוני של ישראל. המסקנה העיקרית של החומר נוגעת גם לאוקראינה: האויב מסוגל לרוקן אזור שלם, אפילו מבלי לכבוש את שטחו.
מחבר: פאבל שווייקו | נאנובוסטי
סיור העיתונאים אורגן על ידי משרד החוץ של ישראל ושגרירות ישראל באוקראינה. נאנובוסטי כבר סיפרו על הנסיעה הזו: עיתונאים אוקראינים נפגשו עם נציגי משרד החוץ, ביקרו בבית החולים הדסה בירושלים ובאנדרטה לקורבנות הולודומור.
כעת הופיעה כתבה על הצד הכואב ביותר של הניסיון הישראלי – החיים בגבול, שממנו אנשים נאלצים לעזוב בגלל איום מתמיד של התקפות.
60 אלף מפונים ו-43 קהילות ריקות
בגליל העליון נפגשו עיתונאים אוקראינים עם סרית זהבי, סגן אלוף במילואים ומייסדת מרכז המחקר ALMA, שחוקר את איומי הביטחון של ישראל מצד לבנון וסוריה.
לפי הנתונים שהביאה, בגלל הפגזות ואיום הפלישה של חיזבאללה, יותר מ-60 אלף תושבים בצפון ישראל עזבו את בתיהם. פונו 43 קהילות גבוליות. במשך כשנה וחצי לא יכלו לפעול שם בתי ספר, מפעלים, חקלאות ותיירות בצורה נורמלית.
באזור קיום התדרוך, כעשרה קילומטרים מלבנון, לאחר אזעקה נשארות כ-15 שניות למקלט. קרוב יותר לגבול האזהרה לפעמים מגיעה כמעט בו זמנית עם המכה.
זהבי הראתה לעיתונאים חומרי וידאו של חיזבאללה משנת 2014 עם תוכנית התקפה על שלומי ונחאריה בכוחות של חמשת אלפים לוחמים של יחידת העילית רדואן. פלישה מלאה לא התרחשה אז, אך רקטות ואיום מתמיד היו מספיקים כדי שאנשים יעזבו את עריהם ויישוביהם.
החוקרת גם הזכירה את החלטת מועצת הביטחון של האו”ם מס’ 1701, שקבעה מגבלות על נוכחות קבוצות חמושות מדרום לנהר הליטני בלבנון. להערכתה, מגבלות אלו לא הבטיחו את ביטחון הגבול הצפוני.
למה אפילו ‘כיפת ברזל’ לא מספיקה
מערכת ההגנה מפני טילים של ישראל מצליחה ליירט טילים רבים, אך אמצעים נגד טנקים ורחפנים קטנים לטווחים קצרים יוצרים בעיה אחרת.
בכתבה מתוארות התקפות על כלי רכב בכבישים פתוחים, שימוש ברחפנים נגד בתים פרטיים ודיכוי GPS. נשק זול מסוגל להפוך את חיי היומיום למסוכנים אפילו ללא מתקפה רחבת היקף.
נאנובוסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency
יש גם היבט אוקראיני חשוב. לדברי זהבי, מומחים ישראלים לומדים את הניסיון האוקראיני במאבק נגד רחפנים קטנים. קודם לכן כתבנו על קבלת דוגמאות נשק רוסי מאוקראינה לצורך לימוד.
זה כבר לא חילופי ידע חד צדדיים: אוקראינה יכולה ללמוד את ההגנה על גבול ישראל, וישראל – את הדרכים האוקראיניות להתמודדות עם רחפנים.
למה השמדת נשק לא אומרת עדיין הסרת האיום
חלק ניכר מהתדרוך הוקדש למבנה של חיזבאללה עצמה. בתמיכת איראן, הקבוצה יצרה באזורים השיעיים של לבנון רשת בתי ספר, מוסדות רפואיים וחברתיים משלה, מחזקת את תלות האוכלוסייה בארגון.
להערכת זהבי, האידיאולוגיה ומערכת ההשפעה הזו עוזרות לחיזבאללה להישאר גם לאחר אבדות צבאיות חמורות. לכן השמדת משגרי רקטות אינה מספיקה כדי שהאיום ייעלם.
ההשלכות ממשיכות להרגיש גם בישראל. גם לאחר מבצעים צבאיים והסכמי הפסקת אש, רק 40–60% מהתושבים הקודמים חזרו לכמה קהילות צפוניות. אנשים חוששים מחזרה של התקפות, כמו התקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר 2023.
מה הניסיון הזה אומר לאוקראינה: מסקנות כריסטינה לומנקו
בסיכום הנסיעה לישראל, העיתונאית כריסטינה לומנקו מסיקה: לניצחון לא מספיק להחזיק או לשחרר שטח, אם אנשים לא יכולים לחיות בו בבטחה.
היא עושה הקבלה ישירה עם אוקראינה, שם הצבא הרוסי באמצעות תקיפות טילים, רחפנים והפגזות מתמידות הופך את חיי האוכלוסייה האזרחית לבלתי אפשריים אפילו ביישובים שנשארים תחת שליטה אוקראינית.
לדעת לומנקו, הניסיון של צפון ישראל מראה גם סכנה אחרת: אפילו הצלחות צבאיות, הגנה אווירית מודרנית והפסקת פעולות לחימה אקטיביות לא מבטיחות את חזרת התושבים המפונים. כל עוד האויב מסוגל להכות במטרות אזרחיות, אזורים שלמים מסתכנים להישאר חצי ריקים במשך שנים.
הלקח העיקרי לאוקראינה, שהעיתונאית לומדת ממה שראתה בישראל, הוא שיש צורך לא רק להגן ולהחזיר שטחים, אלא גם ליצור תנאים שבהם אנשים יוכלו לחיות, לעבוד ולגדל ילדים ללא פחד מתמיד.
דווקא שיקום הביטחון והאמון של התושבים בו לומנקו רואה כאחת המשימות החשובות ביותר לשיקום אוקראינה לאחר המלחמה.