חיזבאללה: “אוקראינה היא בעלת ברית של ישראל, וישראל היא בעלת ברית של אוקראינה, ולכן אנו תומכים ברוסיה בעימות שלה עם אוקראינה” – בהצהרה לתקשורת הרוסית

הצהרה חדשה ממחנה “חיזבאללה” מראה עד כמה בשנת 2026 השתלבו מלחמת רוסיה נגד אוקראינה, העימות של ישראל עם הציר האיראני והמאבק על הביטחון במזרח התיכון. בראיון לפרסום התעמולה הרוסי RIA נובוסטי, שפורסם ב-13 באפריל 2026, כפי שמוצג שם, “סגן ראש המועצה הפוליטית של התנועה” מחמוד קומאטי לא רק “ביקר” את קייב, אלא קשר ישירות את אוקראינה עם ישראל ועל בסיס זה ניסח תמיכה במוסקבה.

מה בדיוק אמר קומאטי

במקור RIA הקטע המרכזי נשמע בצורה ישירה ביותר.

לשאלה: “אוקראינה הצהירה מספר פעמים על רצונה לתמוך ולהכשיר כוחות באזור, כולל ארה”ב, להתמודד עם מל”טים של איראן והתנגדות, מהי עמדת “חיזבאללה” בנושא זה והאם ידוע לכם על נוכחות מומחים אוקראינים כבר בשורות הצבא הישראלי?”

בתחילה קומאטי ציין פרט “חשוב”: “אין לי נתונים מדויקים” על כך, “האם יש מומחים אוקראינים בצבא ישראל”.

אבל בהמשך הוא עבר לנוסחה פוליטית שהפכה לכותרת הראשית: “אוקראינה — בעלת ברית של ישראל, וישראל – בעלת ברית של אוקראינה”.

ציטוט:

“למען האמת, אין לי מידע על כך, האם יש מומחים אוקראינים בצבא ישראל או לא. אין לי נתונים מדויקים. בסופו של דבר אוקראינה — בעלת ברית של ישראל, וישראל – בעלת ברית של אוקראינה. כפי שאנו יודעים, אוקראינה משמשת את אירופה בעימות עם רוסיה כדי לרסן את ההתקדמות הרוסית, הכוח הרוסי והמדיניות של רוסיה באירופה ובעולם. לכן אנו תומכים ברוסיה בעימותה עם אוקראינה. אוקראינה לא יכולה להגן אפילו על עצמה, לא יכולה להגן על ריבונותה. איך היא יכולה להשתתף בעימות עם כוח ההתנגדות או איראן? זה אבסורד”.

לקהל הישראלי כאן חשוב לא רק הטון, אלא גם המשמעות.

“חיזבאללה” למעשה כבר לא מפריד בין השאלה האוקראינית לשאלה הישראלית. קייב בלוגיקה זו משולבת במחנה אחד עם ישראל, ארה”ב ויריבים אזוריים של טהראן, והמומחיות הצבאית האוקראינית במאבק נגד מל”טים נתפסת כחלק מתשתית עוינת רחבה יותר לציר האיראני. זה כבר לא התקפה מידע פריפריאלית, אלא סימן לכך שהגורם האוקראיני התחיל להיקרא במזרח התיכון כאלמנט של משוואה אסטרטגית אמיתית.

איפה נגמר העובדה ומתחילה האריזה הפוליטית

החלק החזק ביותר בסיפור הזה הוא שהמילים המרכזיות של קומאטי אינן זקוקות לסיכום: הן באמת קיימות במקור RIA. אבל חשוב לא פחות דבר אחר. באותו ראיון הוא מודה במפורש שאין לו נתונים מאומתים על נוכחות מומחים אוקראינים בצבא הישראלי. זה אומר שהקשר הפוליטי הרועש שלו לא מבוסס על הוכחה מוצגת, אלא על מסקנה אידיאולוגית: אם אוקראינה עוזרת נגד מל”טים איראניים ועובדת עם שותפי האזור, אז היא כבר חלק מהמחנה האנטי-איראני יחד עם ישראל.

אם “חיזבאללה” תומכת ברוסיה, זה כבר אות חשוב לישראל

בציטוט הזה חשוב לא רק ההתקפה על אוקראינה, אלא גם הקשר האחר. קומאטי אומר במפורש: “לכן אנו תומכים ברוסיה בעימותה עם אוקראינה”. זו כבר עמדה פוליטית פתוחה, ולא רמז.

מכאן נובע לישראל מסקנה לא נעימה. “חיזבאללה” — אחד האויבים המסוכנים ביותר של ישראל, ואם היא מכנה בפומבי את רוסיה כצד שהיא תומכת בו, אז מוסקבה בתפיסתה נמצאת לא באזור נייטרלי, אלא קרוב יותר למחנה עוין לישראל.

פורמלית זה לא הכרה ישירה בברית, אבל פוליטית זה נשמע בדיוק כך. אוקראינה במילותיו של קומאטי — רק תירוץ. המשמעות העיקרית עמוקה יותר: אויב ישראל עצמו מראה את מי הוא רואה כתמיכה מקובלת ושימושית. עבור ירושלים זה כבר לא גיאופוליטיקה מופשטת, אלא אות שקשה להתעלם ממנו.

עוד קטע מהראיון שוודאי יעניין את הקורא הישראלי

באותו ראיון יש עוד קטע מעניין, כבר לא על אוקראינה, אלא על היחס של “חיזבאללה” לרוסיה. בתשובה לשאלה על תפקידה של מוסקבה בסכסוכים במזרח התיכון ובעימות הלבנוני-ישראלי, מחמוד קומאטי מדבר עליה בצורה חיובית במיוחד: “אנו מעריכים מאוד את רוסיה, את מדיניותה באזור”, ואז מוסיף שרוסיה “בזכות קשריה עם הרפובליקה האסלאמית של איראן וקשרים כנים עם מדינות ערביות רבות, כולל לבנון, יכולה לשחק תפקיד באזור, ואנו מקווים לכך”.

בהמשך קומאטי מציב את מוסקבה מול וושינגטון בצורה חדה יותר. לדבריו, “היום באזור שולטת ההגמוניה האמריקאית, התוקפנות האמריקאית, הרג והרס, וכן מדיניות הטרור”, בעוד שארה”ב, לפי גרסתו, “יוצרת מכשולים ומחסומים לכל תפקיד רוסי”. הוא גם טוען: “היום ארה”ב וטראמפ, בפרט, פנו לרוסיה כדי להשפיע דרכה על איראן ולהשיג הפסקת אש. במוקדם או במאוחר הם יזדקקו לרוסיה”. עבור הקורא הישראלי הקטע הזה חשוב כי אחד ממנהיגי “חיזבאללה” מתאר למעשה את רוסיה כשחקן רצוי ופוליטית קרוב למחנה שלו.

למה “חיזבאללה” בכלל דיברה על אוקראינה בטון כזה

הסיבה לתגובה העצבנית הזו מובנת, אם מסתכלים על הצהרות קייב ופרסומים של סוכנויות בינלאומיות. ולדימיר זלנסקי הצהיר על נכונות אוקראינה לעזור לארה”ב לאחר בקשה לתמיכה בהגנה מפני מל”טים איראניים במזרח התיכון. הובאו מילים על האמצעים הנדרשים ונוכחות מומחים אוקראינים להבטחת ביטחון הבסיסים והכוחות האמריקאים במספר מדינות באזור.

בהמשך הקו הזה הפך לעוד יותר קונקרטי.

בפנייה לפרלמנט הבריטי ב-17 במרץ זלנסקי הודיע שכבר נמצאים במזרח התיכון ובאזור המפרץ 201 מומחים אוקראינים, עוד 34 מוכנים לפריסה, וצוותים עובדים באמירויות, קטאר וערב הסעודית ונשלחים לכווית. שם הוא אמר במפורש שהמומחים האלה יודעים להגן מפני “שאהדים”, נשלחו לבקשת שותפים, כולל ארה”ב, ושאוקראינה מוכנה להציע פורמטים דומים של שיתוף פעולה לשותפים אמינים אחרים.

למה זה חשוב במיוחד לישראל

לישראל כאן מסתתר סיפור חשוב הרבה יותר מאשר רק ציטוט חריף נוסף מביירות. אוקראינה צברה במהלך שנות המלחמה אחד מהמאגרי הניסיון המעשיים ביותר בעולם ליירוט “שאהדים”, לבניית הגנה אנטי-מל”ט זולה ולהגנה על תשתיות מפני התקפות המוניות. כאשר הניסיון הזה מתחיל להיות מיוצא למדינות ערביות במפרץ ולמערכת הביטחון במזרח התיכון, זה פוגע אוטומטית במודל הלחץ שעליו נשענו איראן והפרוקסי שלה במשך שנים. זו הסיבה שהמילים של קומאטי נשמעות לא כרגש מקרי, אלא כתגובה לשינוי לא נעים עבורם.

בדיוק בהקשר הזה חדשות ישראל — Nikk.Agency רואה את העצב המרכזי של כל הסיפור. לנגד עינינו אוקראינה מפסיקה להיות עבור המזרח התיכון רק מדינה לוחמת אירופית והופכת לספקית של ניסיון הגנה ממשי נגד איומים איראניים. ו”חיזבאללה” בשפתה כבר מאשרת שהיא תופסת זאת לא כחדשות דיפלומטיות רחוקות, אלא כאתגר ישיר למחנה שלה.

מה המשמעות של הציטוט הזה בהקשר רחב יותר

אם מסירים את הרגשות ומשאירים את התוצאה היבשה, מתקבלת התמונה הבאה. קומאטי אכן אמר: “אוקראינה — בעלת ברית של ישראל, וישראל – בעלת ברית של אוקראינה”. הוא אכן הוסיף: “לכן אנו תומכים ברוסיה בעימותה עם אוקראינה”. והוא אכן כינה את “השתתפות אוקראינית” נגד איראן ו”כוחות ההתנגדות” במילים “זה אבסורד”. אבל מאחורי הרטוריקה הזו עומד פחד מעשי לחלוטין: אוקראינה כבר לא רק מבקשת נשק לעצמה, אלא מביאה לאזור את מה שמאוד רגיש לציר האיראני — הגנה עובדת נגד מלחמת מל”טים זולה והמונית.

לישראל זה אומר דבר פשוט. כל חיזוק של הנוכחות האוקראינית האנטי-מל”טית במזרח התיכון יגרום לתגובה לא רק מצד טהראן, אלא גם מצד בעלות בריתה, שכבר התחילו לשלב בפומבי את קייב במחנה האנטי-איראני הכללי. ולכן, הצהרות כאלה כדאי לקרוא לא כרעש, אלא כאינדיקטור מוקדם לאופן שבו אויבי ישראל משנים את מפת הבריתות והאיומים שלהם.