העסקה בין ארה”ב לאיראן עשויה להיות מכה לרוסיה: מדוע המזרח התיכון משנה שוב את כללי המשחק

ההסכם המתוכנן בין ארצות הברית לאיראן על הפסקת פעולות האיבה ופתיחת מצר הורמוז עשוי להיות אחת החדשות החשובות ביותר עבור הפוליטיקה העולמית, האנרגיה והביטחון. עבור רוב המדינות זה נראה כהזדמנות להפחית את הסיכון למלחמה אזורית גדולה, למנוע פאניקה בשוק הנפט ולהחזיר לדיפלומטיה לפחות חלק מהשליטה על המצב.

אבל לסיפור הזה יש גם צד אחר.

אם ההסכם בין ארצות הברית לאיראן אכן ייחתם ולאחר מכן יגיע לפורמט יציב, אחת המפסידות העיקריות עשויה להיות רוסיה. מוסקבה מרוויחה מזה שנים לא רק מנפט, גז ונשק, אלא גם מכאוס. ככל שיש יותר סכסוכים סביב אירופה וארצות הברית, כך קל יותר לקרמלין להסיח את הדעת מהמלחמה נגד אוקראינה, ללחוץ על שוקי האנרגיה ולערער את החברות המערביות מבפנים.

מדוע העסקה האמריקאית-איראנית חשובה לא רק למזרח התיכון

מצר הורמוז במזרח התיכון הוא אחד מהנתיבים המרכזיים של סחר הנפט העולמי. כל הסלמה צבאית סביב איראן משפיעה מיד על המחירים, שיעורי הביטוח, הספנות והחלטות הממשלות מוושינגטון ועד בריסל, מתל אביב ועד בייג’ינג.

לכן הפסקת פעולות האיבה והפחתת הסיכון לחסימת המצר אינה רק חדשות מהמזרח התיכון. זהו עניין של כלכלה גלובלית.

עבור ארצות הברית, עסקה כזו עשויה להיות דרך לצאת מתרחיש מסוכן שבו וושינגטון נשאבת בהדרגה למלחמה גדולה חדשה. כל קמפיין נגד איראן ידרוש משאבים, הון פוליטי, לוגיסטיקה, תמיכה מבעלי ברית והסבר לחברה האמריקאית מדוע לאחר עיראק ואפגניסטן לפתוח שוב חזית במזרח התיכון.

עבור אירופה, ההסכם אומר הזדמנות להימנע מזעזוע אנרגטי חדש. לאחר תחילת המלחמה המלאה של רוסיה נגד אוקראינה, המדינות האירופיות כבר שילמו מחיר גבוה על התלות בספקים לא יציבים. משבר חדש במצר הורמוז יכול היה לפגוע שוב באינפלציה, בתעשייה ובפוליטיקה הפנימית.

עבור ישראל, המצב מורכב יותר. מצד אחד, הפחתת הסיכון למלחמה אזורית גדולה עונה על האינטרסים הביטחוניים של מיליוני אנשים. מצד שני, כל עסקה של ארצות הברית עם איראן מעוררת בהכרח דאגה בישראל: מה בדיוק יירשם בתנאים, כיצד יוגבלו היכולות הצבאיות של איראן, מה יקרה עם תוכנית הגרעין וכיצד ייבדקו ההתחייבויות של טהראן.

זו הסיבה שהקהל הישראלי צריך להסתכל על הסיפור הזה ללא אשליות. הסכם שלום כשלעצמו אינו מבטיח ביטחון. אבל כישלון הדיפלומטיה גם לא תמיד מביא לישראל את התוצאה הטובה ביותר, במיוחד אם הוא מוביל לעליית מחירי הנפט, למשבר עם ארצות הברית ולהתחזקות רוסיה על רקע מלחמה חדשה.

מדוע הכאוס באזור מועיל למוסקבה

עבור רוסיה, מלחמה גדולה במזרח התיכון היא כמעט תמיד מתנה.

כאשר האזור בוער, אירופה מקבלת לחץ הגירה, עלייה בסיכוני הטרור, קיטוב פנימי ובעיות אנרגיה חדשות. ארצות הברית נאלצת להסיט את תשומת הלב מאוקראינה למזרח התיכון. נאט”ו מתחיל להתווכח על סדרי עדיפויות. דעת הקהל במערב הופכת ליותר עצבנית, עייפה ורגישה לתעמולה.

כל זה הקרמלין יודע לנצל מזמן.

רוסיה פיתחה במשך שנים כלים ללחץ היברידי: דיסאינפורמציה, סחיטה הגירתית, תמיכה בכוחות פוליטיים רדיקליים, מניפולציות בפחדים ובקונפליקטים של זהות. פולין כבר ראתה זאת בגבול עם בלארוס, ואירופה כולה חשה את ההשלכות של משברי המזרח התיכון כבר לאחר 2015.

כאשר סדר היום של המזרח התיכון מועבר לרחובות הערים האירופיות, התעמולה הרוסית מקבלת חומר אידיאלי. היא מאשימה את “המערב הקולקטיבי”, מערערת את הקהלים המוסלמיים בדרום הגלובלי, מחזקת נרטיבים אנטי-ישראליים ואנטי-אמריקאיים, ובמקביל דוחפת את האירופאים לעייפות מאוקראינה.

לכן דה-אסקלציה אפשרית בין ארצות הברית לאיראן היא חדשות רעות עבור מוסקבה.

היא שוללת מרוסיה תרחיש שבו וושינגטון נתקעת בסכסוך חדש, אירופה מתווכחת ביניהן, הנפט מתייקר והמלחמה באוקראינה נדחקת לשוליים.

מדוע איראן עשויה לצאת מהתלות הרוסית

איראן עשתה טעות אסטרטגית כשהחלה להעביר לרוסיה מל”טים תקיפה, כולל “שהאדים”, ששימשו לאחר מכן נגד אוקראינה. כך טהראן הפכה למעשה לחלק מהמלחמה הרוסית נגד ערי אוקראינה, האנרגיה והתשתיות האזרחיות.

במקביל, מהקרמלין איראן לא קיבלה הגנה מלאה.

מוסקבה השתמשה בטהראן ככלי, אך לא כשותף שווה. עבור רוסיה, איראן מועילה כל עוד היא עוזרת ללחוץ על המערב, להסיח את ארצות הברית ולספק טכנולוגיות או נשק. אבל ברגע של סיכון אמיתי, הקרמלין תמיד מחשב רק את התועלת שלו.

הרשויות האיראניות יכלו לראות את המצב אחרת. לאחר יציאת ארצות הברית מההסכם הגרעיני הקודם ושנים ארוכות של סנקציות, בטהראן התחזקה הלוגיקה: אם אמריקה היא אויב, אז רוסיה היא שותף טבעי. אבל לוגיקה זו לא לקחה בחשבון היטב את הקשרים של מוסקבה עם שחקנים אחרים באזור, כולל ישראל, כמו גם את ההרגל של הקרמלין למכור תמיכה במקום שבו זה משתלם.

אם ההסכם האמריקאי-איראני החדש יפתח את הדרך להסרת חלק מהסנקציות, איראן תקבל הזדמנות לשקם את קשרי החוץ שלה. זה לא אומר שטהראן תהפוך מחר לבעלת ברית של וושינגטון או אירופה. אבל אפילו פתיחה מוגבלת של השוק תפחית בחדות את הערך המונופוליסטי של רוסיה עבור איראן.

באמצע הסיפור הזה, עבור הקהל הישראלי, המסקנה המעשית חשובה במיוחד: NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה נושאים כאלה לא כגיאופוליטיקה רחוקה, אלא כשרשרת של החלטות שיכולה להשפיע על מחירים, ביטחון, יחסי ישראל עם ארצות הברית, המלחמה באוקראינה ומאזן הכוחות במזרח התיכון.

אנרגיה: המכה העיקרית לאינטרסים הרוסיים

התסריט הכואב ביותר עבור מוסקבה הוא חזרת הנפט והגז האיראניים לשוק העולמי.

אם הסנקציות יוקלו, איראן תוכל למכור משאבי אנרגיה בצורה פעילה יותר. כן, הכיוון העיקרי עבורו יישאר כנראה סין. אבל גם אירופה תסתכל בקפידה על הזדמנויות חדשות לגיוון, במיוחד לאחר חוויית התלות באספקה הרוסית.

עבור רוסיה זה אומר כמה מכות בבת אחת.

הראשונה – לחץ על המחירים. ככל שיש יותר נפט וגז בשוק, כך קשה יותר למוסקבה להרוויח על המחסור והפחד.

השנייה – אובדן משקל פוליטי. האנרגיה הרוסית הייתה זמן רב לא רק עסק, אלא כלי להשפעה על אירופה. הופעת ספקים חלופיים מפחיתה את המנוף הזה.

השלישית – החלשת תפקיד הקרמלין כ”שותף שאין לו תחליף” עבור מדינות הנמצאות תחת סנקציות. אם איראן תקבל חלון למסחר עם המערב או לפחות עם מעגל רחב יותר של קונים, התלות במוסקבה תתחיל להצטמצם.

עבור אוקראינה זה גם חשוב. ככל שפחות הכנסות לרוסיה ממשאבי אנרגיה, כך קשה יותר לממן את המלחמה, לקנות טכנולוגיות בדרכים עקיפות ולשמור על בעלי ברית באמצעות תוכניות חומרי גלם.

מה זה אומר עבור ישראל, אוקראינה ואירופה

הסכם מקדים אינו עדיין שלום סופי. הדרך להסכם סופי תהיה קשה, ולרוסיה יהיה עניין ישיר להפריע למשא ומתן בכל שלב. מוסקבה מרוויחה ממשברים ממושכים, חוסר אמון הדדי ומצבים שבהם כל הצדדים חוששים לעשות את הצעד הראשון.

אבל אם העסקה תשרוד, הנוף הפוליטי ישתנה.

ארצות הברית תוכל להימנע מתרחיש “וייטנאם האיראני”, שהיה מתנה למשטר פוטין. אירופה תקבל הזדמנות להפחית את הסיכונים האנרגטיים. איראן – הזדמנות לצאת מהתלות הצמודה מדי במוסקבה. אוקראינה – החלשה עקיפה של בסיס המשאבים הרוסי. ישראל – סיבה מורכבת אך הכרחית להעריך מחדש את אסטרטגיית הביטחון שלה באזור.

עבור ישראל השאלה העיקרית אינה האם איראן טובה. השאלה היא אחרת: איזה תרחיש מסוכן יותר – עסקה מבוקרת עם מנגנוני בדיקה קפדניים או מלחמה גדולה שיכולה לשאוב את ארצות הברית, להעלות את מחירי הנפט, לחזק את רוסיה ולפתוח חזיתות חדשות של חוסר יציבות.

התשובה לא יכולה להיות פשוטה.

אבל דבר אחד ברור: הקרמלין אינו מעוניין ביציבות המזרח התיכון, אלא בהצתתו. ככל שיש יותר סכסוכים סביב ישראל, איראן, אירופה וארצות הברית, כך קל יותר לרוסיה להסתיר את התוקפנות שלה נגד אוקראינה מאחורי משברים זרים.

זו הסיבה שההסכם האמריקאי-איראני האפשרי אינו רק חדשות על טהראן ווושינגטון. זהו חלק מהמאבק הגדול על מי ישלוט בסדר היום העולמי: דיפלומטיה ואיזון אינטרסים או כאוס שמוסקבה יודעת לנצל.

השיעור הווייטנאמי לארצות הברית ולאיראן

ההיסטוריה מכירה דוגמאות שבהן אויבים לשעבר לאחר מלחמה קשה עברו לשותפות פרגמטית. היחסים האמריקאים-וייטנאמים עברו דרך מקונפליקט עקוב מדם לשיתוף פעולה המבוסס על חפיפה של אינטרסים.

ארצות הברית ואיראן עדיין רחוקות מאוד מתרחיש כזה. ביניהן יש יותר מדי חוסר אמון, דם, סנקציות, סכסוכים אזוריים והאשמות הדדיות.

אבל עצם האפשרות לעצור את התנועה למלחמה גדולה כבר חשובה.

אם וושינגטון וטהראן יוכלו לעגן הסכם מקדים, זה לא יאמר ידידות, אלא הפסקה פרגמטית. עבור העולם לפעמים זה כבר תוצאה רצינית. עבור רוסיה הפסקה כזו תהיה חדשות רעות, כי היא מצמצמת את המרחב לכאוס שעליו הקרמלין רגיל לבנות את מדיניות החוץ שלו.