ה’פצצות’ האיראניות של נתניהו: בנט ואייזנקוט האשימו את ראש הממשלה בשכתוב ההיסטוריה

הוויכוח הפוליטי סביב האיום האיראני בישראל הגיע לרמה חדשה לאחר הראיון של בנימין נתניהו ב-30 ביוני 2026 בערוץ 14.

ראש הממשלה הצהיר כי פעמיים הלך לעימות עם איראן כדי להציל את ישראל מהשמדה על ידי פצצות אטום, שלדבריו, “כבר היו” בידי טהראן. הוא הוסיף כי במידת הצורך יהיה גם פעם שלישית, וכי כל עוד הוא מכהן כראש הממשלה, לאיראן לא יהיה נשק גרעיני.

למחרת, ב-1 ביולי 2026, בכנס הרצליה של המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן, דבריו נתקלו בביקורת חריפה מצד ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט ומנהיג מפלגת “ישר!” גדי איזנקוט. שניהם הצהירו כי נתניהו לא רק מגזים באיום, אלא משנה את ההיסטוריה הפוליטית בדיעבד.

איזנקוט: נתניהו ממציא איום כדי להפחיד את הציבור

גדי איזנקוט, לשעבר ראש המטה הכללי של צה”ל והיום אחד מהפוליטיקאים הבולטים באופוזיציה, הופיע בכנס בראיון לעיתונאית דנה ויס.

תגובתו הייתה ישירה וחריפה. איזנקוט הצהיר כי לאיראן לא היו פצצות גרעיניות, ודברי נתניהו כינה ניסיון “להמציא מציאות” ו”להמציא איום” כדי להפחיד את הציבור הישראלי. לפי Ynet ו-N12, הוא הדגיש כי ראש הממשלה דיבר בביטחון מדאיג והציג את המצב כאילו ישראל כבר עמדה בפני מתקפה גרעינית איראנית מוכנה.

לקהל הישראלי זהו רגע חשוב לא רק במובן הפוליטי, אלא גם במובן הציבורי. תוכנית הגרעין האיראנית נתפסת בישראל מזה שנים כאחת האיומים האסטרטגיים המרכזיים, אך יש הבדל עקרוני בין איום יצירת נשק לבין הטענה על פצצות אטום מוכנות.

איזנקוט למעשה האשים את נתניהו בכך שהוא מוחק את הגבול הזה למען אפקט פוליטי.

מדוע הוויכוח התעורר דווקא עכשיו

ההצהרה נשמעה על רקע ויכוחים מתמשכים על תוצאות הפעולות הישראליות נגד איראן ועל תפקיד ארה”ב במציאות האזורית החדשה.

עוד ב-15 ביוני 2026, נתניהו במסיבת עיתונאים אמר כי ישראל יחד עם ארה”ב הסירה את “הסכנה המיידית” מצד תוכנית הגרעין האיראנית והטילים הבליסטיים. עם זאת, הוא התרחק מההסכמות האמריקאיות-איראניות והכיר בכך שישראל אינה צד להסכם ארה”ב עם איראן.

על רקע זה, הנוסחה “כבר היו להם פצצות אטום” הפכה לא רק לעוד אמירה חריפה. היא הפכה למבחן פוליטי: האם ראש הממשלה מדבר על תמונת מודיעין אמיתית או משתמש בפחד ככלי למוביליזציה פנימית.

בנט: זו שקר וניסיון להנדס את ההיסטוריה בדיעבד

נפתלי בנט, שכיהן כראש ממשלת ישראל מיוני 2021 עד יוני 2022, גם הופיע בכנס הרצליה והכחיש ישירות את דברי נתניהו.

לדברי בנט, הטענה כי איראן כבר החזיקה בידיה פצצות גרעיניות היא שקר. הוא כינה זאת ניסיון “להנדס” את ההיסטוריה בדיעבד, כלומר להתאים את האירועים הקודמים לסיפור הפוליטי הנוכחי.

בנט הזכיר שכאשר החליף את נתניהו בתפקיד ראש הממשלה, הוא גילה, לדבריו, מצב מדאיג ביותר בכיוון האיראני. הוא טוען כי לישראל לא היה תוכנית פעולה מלאה נגד האיום האיראני, והעברת העניינים באחת הנושאים המורכבים ביותר לקחה קצת יותר מעשרים דקות.

ראש הממשלה לשעבר גם הצהיר כי לאחר יציאת ארה”ב מהסכם הגרעין עם איראן ב-2018, ממשלת נתניהו לא שיקמה את היכולות ההתקפיות הנדרשות של ישראל ולא הקצתה תקציב לייצור אמצעים קריטיים, שיכולים היו להידרש במקרה של ניסיון של טהראן לפרוץ לנשק גרעיני צבאי.

בפוליטיקה הישראלית האשמות כאלה נשמעות במיוחד חריפות, כי מדובר לא ברטוריקה של קמפיין בחירות, אלא בשאלה של ביטחון לאומי.

חדשות – חדשות ישראל | Nikk.Agency עוקבת אחרי הנושא הזה בהקשר הישראלי: לחברה חשוב להבין היכן עובר הגבול בין איום אמיתי, סוד צבאי, יחסי ציבור פוליטיים וניסיון להשתמש בפחד מאיראן כטיעון במאבק על השלטון.

מסמך בנט מינואר 2022

בנט גם הציג למשתתפי הכנס חלק ממסמך הגנה, שלדבריו, הוא כתב בינואר 2022 במהלך דיון בכיוון האיראני.

המסמך עסק לא רק במכה צבאית אפשרית, אלא גם בהחלשת השלטון של האייתולות באופן שיטתי. בנט טוען כי יחד עם המוסד והמועצה לביטחון לאומי הוכנו עשרות כיווני עבודה פתוחים וסודיים נגד איראן.

אחד הדוגמאות הוא פרויקט טכנולוגי, שהיה אמור לעזור לשמור על האינטרנט באיראן מחובר גם במקרה שהשלטון ינסה לנתק את המדינה מהעולם החיצון במהלך מחאות המוניות. לפי ההיגיון של בנט, כלים כאלה יכלו להגביר את הלחץ על השלטון בטהראן מבפנים.

הוא הצהיר שאם האסטרטגיה הזו הייתה מתבצעת בעקביות מינואר 2022 עד גל המחאות בינואר 2026, הסיכויים לנפילת השלטון האיראני היו גבוהים יותר. בנט כינה את הוויתור על הכיוון הזה “הזדמנות היסטורית שהוחמצה”.

מה הוויכוח הזה משנה עבור ישראל

הפולמוס של בנט, איזנקוט ונתניהו מראה שהנושא האיראני שוב הופך לקו המרכזי בפוליטיקה הישראלית.

לנתניהו זהו הוכחה לחוסר ההחלפה שלו: הוא מציג את עצמו כמנהיג שמחזיק לבד את איראן מנשק גרעיני ומוכן לפעול שוב. עבור מתנגדיו זו כבר לא אסטרטגיה, אלא מבנה פוליטי שבו העבר נכתב מחדש כדי להצדיק את ההווה.

חשוב במיוחד שהביקורת נשמעה לא ממגיבים אקראיים, אלא מאנשים שהייתה להם גישה למידע צבאי ופוליטי ברמה הגבוהה ביותר. איזנקוט היה ראש המטה הכללי של צה”ל. בנט היה ראש הממשלה. הצהרותיהם הופכות אוטומטית לחלק מהוויכוח הישראלי הגדול על אמון בשלטון לאחר ה-7 באוקטובר, על מוכנות המדינה לאיומים אסטרטגיים ועל מי יש לו את הזכות לדבר עם הציבור בשפת הפחד.

השאלה אינה האם איראן מסוכנת. עבור ישראל זהו איום ברור וארוך טווח.

השאלה היא אחרת: האם היו לאיראן פצצות אטום מוכנות, כפי שאמר נתניהו, או שראש הממשלה השתמש בנוסחה מוגזמת כדי לחזק את דמותו הפוליטית. סביב זה מתפתח כעת הסכסוך החדש בין השלטון לאופוזיציה.

המסקנה העיקרית

דברי נתניהו על “פצצות אטום מוכנות” הפכו לא רק לעוד הצהרה רועשת על ביטחון.

הם פתחו ויכוח על איך בישראל מספרים לציבור על מלחמה, איומים וניצחונות. אם טענת ראש הממשלה אינה מאושרת על ידי התמונה האמיתית, אז מדובר לא רק בפולמוס פוליטי, אלא באמון האזרחים בהנהגת המדינה בשאלות של חיים, מלחמה וביטחון לאומי.

עבור ישראל, שחיה תחת לחץ מתמיד של האיום האיראני, זו אינה דיון מופשט. זו שאלה על מי אומר את האמת, מי מנהל את הפחד ומי באמת מכין את המדינה למשבר הבא.