חיפה עשויה להימחק מהמסלול בין הודו לאירופה: ערב הסעודית מכינה מסדרון תחבורה דרך סוריה

נמל חיפה היה אמור להפוך לשער הים התיכון המרכזי של המסדרון בין הודו, מדינות המפרץ הפרסי ואירופה. אך בעוד שישראל מחכה לנורמליזציה של היחסים עם ערב הסעודית, ריאד, אנקרה, עמאן ודמשק יוצרים מסלול חלופי שבו ייתכן שישראל לא תיכלל.

ישראל מסתכנת באובדן לא רק של עוד פרויקט תשתית בינלאומי.

מדובר במקומה של המדינה על מפת המסחר העתידית בין הודו, המזרח התיכון ואירופה, שבה נמל חיפה היה אמור להפוך לאחת הנקודות המרכזיות למעבר מרכבת לנתיבי ים.

עם זאת, ערב הסעודית החלה לבחון אפשרויות לשינוי המסדרון IMEC — India–Middle East–Europe Economic Corridor. במקום קו דרך ירדן, ישראל וחיפה, נשקל מסלול דרך סוריה, שיאפשר להוביל מטענים ממדינות המפרץ הפרסי לים התיכון או ישירות לטורקיה, מבלי לחצות את שטח ישראל.

כך דיווח The Jerusalem Post ב-8 ביולי 2026 בשעה 20:57. החומר של העיתונאי עמיחי שטיין עודכן ב-9 ביולי בשעה 18:46. הפרסום הסתמך על שני אנשים המכירים את הדיונים בערב הסעודית. לדבריהם, אחד מהאפשרויות המובילות הפך למסדרון יבשתי דרך סוריה.

בינתיים זה לא החלטה רשמית של ריאד ולא מפה חדשה מאושרת של IMEC. אך הדיון מתרחש על רקע הסכמי תחבורה שכבר נחתמו בין ערב הסעודית, טורקיה, סוריה וירדן. לכן האיום על ישראל הפסיק להיות תיאורטי.

מה ישראל הייתה אמורה לקבל מ-IMEC

מזכר העקרונות להקמת המסדרון IMEC נחתם ב-9 בספטמבר 2023 בפסגת G20 בניו דלהי.

על המסמך חתמו נציגי הודו, ארצות הברית, ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות, האיחוד האירופי, צרפת, גרמניה ואיטליה.

ישראל עצמה, כמו ירדן, לא הייתה צד למזכר. שתי המדינות הללו הוזכרו כשטחים שדרכם היו אמורים לעבור סחורות בין המפרץ הפרסי לאירופה.

הפרויקט כלל שני קטעים עיקריים.

הראשון היה אמור לחבר את הנמלים ההודיים עם איחוד האמירויות הערביות באמצעות תקשורת ימית.

השני — לחבר את מדינות המפרץ הפרסי עם אירופה באמצעות רכבות ונמלי ים.

הסכמה התפעולית נראתה כך:

הודו — איחוד האמירויות — ערב הסעודית — ירדן — ישראל — נמל חיפה — אירופה.

ברכבת היו אמורים להוביל מטענים מערב הסעודית דרך ירדן לישראל, ולאחר מכן להעמיסם על ספינות בחיפה ולשלוח לנמלים אירופיים.

המסדרון תוכנן לא רק כקו תחבורה. לאורך מסלול הרכבת תוכנן להניח כבלים חשמליים ודיגיטליים, וכן צינור לייצוא מימן נקי. כך, השתתפות ישראל יכלה להביא למדינה לא רק מעבר מכולות, אלא גם השפעה ארוכת טווח על רשתות האנרגיה והתקשורת האזוריות.

עם זאת, המזכר של 2023 לא היה במקור חוזה בנייה. במסמך צוין במפורש שהוא מקבע התחייבויות פוליטיות, אך לא יוצר חובות משפטיות בינלאומיות. המשתתפים היו אמורים להכין מאוחר יותר תוכנית טכנית, מקורות מימון ולוח זמנים לביצוע.

נמל חיפה לא הוזכר בנפרד בטקסט המזכר. עם זאת, חיפה נחשבה כיציאה ההגיונית ביותר למסלול לים התיכון ונכללה שוב ושוב בתוכניות העבודה של IMEC.

למה חיפה יכלה להפוך לאחד הצמתים המרכזיים של הפרויקט

ב-1 וב-2 ביולי 2026 התקיים בחיפה סמינר מיוחד לפיתוח IMEC. הוא אורגן על ידי המרכז למדיניות ימית ואסטרטגיה בשיתוף עם מבנים אקדמיים וממשלתיים.

מנהלת לשעבר של המועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית, סמנתה סאטון, כיום עובדת במועצה האטלנטית, הצהירה באירוע שחיפה נחשבת כאחד הנמלים המיועדים של המסדרון. יחד עם זאת, התשתית הקיימת אינה מספיקה לנפח ההובלות המתוכנן.

לפי הערכת סאטון, הנמל יצטרך לטפל בכ-7 מיליון מכולות סטנדרטיות של עשרים רגל בשנה. הקיבולת הנוכחית, שהיא ציינה בהתייחס לנתוני הנמל, עומדת על כ-2.5 מיליון מכולות.

גם המעברים בגבול ישראל-ירדן אינם מוכנים מספיק. כיום יכולים לעבור דרכם כ-200 משאיות ביום, בעוד שלעבודה מלאה של IMEC ייתכן שיהיה צורך בכ-7500 משאיות.

המספרים הללו הם הערכה של משתתפת בסמינר מקצועי, ולא פרמטרים טכניים מאושרים של IMEC. אך הם מראים את היקף ההשקעות שישראל הייתה צריכה להפנות לרכבות, מסופי גבול, מחסנים ויכולות נמל.

זו הסיבה שהאפשרות להוציא את חיפה מהפרויקט אינה אומרת אובדן של זרם מטענים קיים — המסדרון עדיין לא פועל, — אלא אובדן של האפשרות להפוך לאחד הצמתים המסחריים המרכזיים של מזרח הים התיכון.

בעוד שישראל מחכה, השכנים חותמים על הסכמים

המסלול החלופי דרך סוריה לא עלה רק בשיחות של פקידים סעודיים לא מזוהים.

במהלך האביב והקיץ של 2026, טורקיה, סוריה, ירדן וערב הסעודית נקטו בכמה צעדים קונקרטיים ליצירת מערכת רכבות משלהם בין המפרץ הפרסי לאירופה.

הסכם משולש של טורקיה, סוריה וירדן נחתם ב-7 באפריל בעמאן במהלך ישיבת הוועדה המשותפת של השרים.

המסמך כולל פיתוח תחבורה רכבתית, רכבית וימית, מודרניזציה של מעברי גבול, פישוט הליכי מעבר ויצירת קבוצות טכניות משותפות. שר התחבורה הטורקי עבדולקאדיר אוראלוגלו דיבר בנפרד על חיבור המערכת הזו עם ערב הסעודית ומדינות אחרות במפרץ הפרסי.

ב-21 באפריל, ראש ממשלת ירדן ג’עפר חסן הציג את פיתוח הרכבת מנמל עקבה כחלק מרשת אזורית רחבה יותר. לדבריו, המסלול צריך לחבר את עקבה עם נמלי הים התיכון דרך סוריה וטורקיה, וכן להמשיך לערב הסעודית ומדינות אחרות של מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ הפרסי.

ב-9 ביוני בריאד, שר התחבורה של ערב הסעודית סאלח אל-ג’אסר ועמיתו הטורקי עבדולקאדיר אוראלוגלו חתמו על שני מזכרים חדשים.

הראשון עוסק בתשתיות רכבת, טכנולוגיות והכשרת מומחים. השני — בפיתוח מרכזים לוגיסטיים וניהול משותף של זרמי מטענים.

העיתונות הסעודית קשרה ישירות את המסמכים הללו ליצירת מסדרון יבשתי בין המפרץ הפרסי לאירופה דרך ירדן, סוריה וטורקיה.

מה כבר נבנה ומה חסר

ב-14 ביוני רויטרס דיווח על פרטים חדשים של הפרויקט.

לדברי אוראלוגלו, רשת הרכבות בתוך ערב הסעודית כבר מגיעה לאזור הגבול הירדני. בצד הטורקי קיימות קווים באזורים איסלאחיה, קיליס וגזיאנטפ, הממוקמים ליד סוריה.

הפער התשתיתי העיקרי הוא כ-400 קילומטרים בקטע בין ירדן לרשת הרכבות הטורקית דרך שטח סוריה.

טורקיה מתכננת להשקיע כ-100 מיליון דולר בשיקום הקו מגבולה לאלפו ויצירת קשר ישיר עם דמשק. התוכנית הפיננסית המלאה עדיין לא אושרה.

השר ציין את המועד המשוער לביצוע — שלוש-ארבע שנים. במסלול מתכננים להוביל:

• מטענים מסחריים ומכולות אחרים;
• נפט וגז טבעי;
• נוסעים;
• עולי רגל המגיעים לחאג’.

בעתיד ייתכן שיצטרפו לפרויקט איחוד האמירויות, כווית, קטר, עומאן ואולי גם תימן.

בפועל נוצר מסלול:

ערב הסעודית — ירדן — דמשק — אלפו — דרום-מזרח טורקיה — אירופה.

אפשרות אחרת כוללת שימוש בנמל עקבה הירדני, וכן בנמלי הים התיכון של סוריה או טורקיה.

איזה נמל בדיוק יחליף את חיפה עדיין לא נקבע. בין הכיוונים הנדונים הוזכר טרטוס הסורי, אך אין תוכנית בינלאומית מאושרת.

למה ישראל החלה להיחשב כחוליה לא הכרחית

הרעיון הראשוני של IMEC היה קשור באופן הדוק לציפייה לנורמליזציה של היחסים בין ישראל לערב הסעודית.

המסדרון היה אמור להפוך לבסיס הכלכלי של סדר אזורי חדש: ערב הסעודית קיבלה גישה לים התיכון, ישראל — תקשורת יבשתית עם מדינות המפרץ, והודו ואירופה — דרך חלופית המפחיתה את התלות בתעלת סואץ ובמעברים ימיים לא יציבים.

אך לאחר תחילת המלחמה בעזה, תהליך הנורמליזציה הוקפא למעשה.

לפי מקורות The Jerusalem Post, המלחמה והיעדר התקדמות ביחסים בין ישראל לערב הסעודית הם שגרמו לריאד לשקול מחדש את הקונספט הקודם. פקידים סעודיים החלו לחפש מסלול שלא יהיה תלוי ביחסים פוליטיים עם ישראל.

סמנתה סאטון ניסחה את המצב בצורה חדה יותר. לדעתה, לאחר המלחמה מדינות רבות באזור החלו לראות בישראל יותר כמקור לסיכונים פוליטיים מאשר כשותף נוח. היא גם קשרה את ההתנגדות להשתתפות ישראל ב-IMEC עם הממשלה הנוכחית של בנימין נתניהו ושותפיו הקואליציוניים.

זו הערכה של מומחית אמריקאית ספציפית, ולא עמדה רשמית של כל המשתתפים בפרויקט. עם זאת, פעולות ערב הסעודית, טורקיה, ירדן וסוריה מראות שהאזור כבר מתכונן לאפשרות שבה ישראל לא תהיה חוליה הכרחית.

חדשות ישראל — חדשות ישראל שמים לב: הבעיה עבור המדינה אינה רק בהחמרת היחסים עם ריאד. ישראל מאבדת זמן שבו השכנים בונים תשתיות חלופיות, חותמים על מסמכים בין-ממשלתיים ומבססים את הנמלים שלהם בתוכניות המסחר העתידיות.

מה חיפה תאבד

אם המסלול הסעודי-טורקי אכן יהפוך לחלק מ-IMEC או יהפוך לחלופה עצמאית, חיפה עשויה לאבד את מעמדה כשער המערבי המרכזי של המסדרון.

זה יכלול:

• הפחתת השקעות עתידיות בתשתיות נמל;
• אובדן פוטנציאלי של זרמי מכולות בין הודו לאירופה;
• הפחתת החשיבות של רכבות ישראליות;
• הפחתת העניין בבניית מעבר רכבת בין ישראל לירדן;
• אובדן חלק מהפרויקטים האנרגטיים, הדיגיטליים וההידרוגניים העתידיים;
• חיזוק טורקיה כמתווך תחבורה מרכזי בין אירופה למדינות המפרץ.

גם ירדן תקבל אפשרות להשתתף במסדרון החדש, אך כבר ללא הצורך להעביר מטענים דרך ישראל. עמאן תוכל לחבר את ערב הסעודית עם סוריה וטורקיה או להשתמש בעקבה כמרכז ימי עצמאי.

סוריה, למרות התשתית ההרוסה, מקבלת הזדמנות לחזור למפת המעבר האזורית. עבור ההנהגה החדשה בדמשק זה עשוי להפוך לאחד ממקורות ההשקעות הזרות הגדולים ביותר ולגיטימציה פוליטית.

טורקיה, מצידה, הופכת לגשר יבשתי סופי בין אסיה לאירופה — תפקיד שעליו ישראל קיוותה.

ההחלטה עדיין לא התקבלה, אך המסלול כבר משתנה

לא ניתן לטעון שערב הסעודית הוציאה סופית את ישראל מ-IMEC.

אין הצהרה רשמית של ממשלת ערב הסעודית, מזכר בינלאומי חדש או מפה מאושרת של המסדרון דרך סוריה. המידע על שינוי IMEC מבוסס כרגע על פרסום The Jerusalem Post ושני מקורות לא מזוהים.

עם זאת, פרויקט הרכבת החלופי כבר קיים באופן עצמאי מהדיווחים הללו.

הסכמים נחתמו. קבוצות טכניות משותפות נוצרות. ירדן מפתחת קשר עם עקבה. טורקיה משקמת קווים ליד סוריה. ערב הסעודית הסכימה רשמית עם אנקרה על שיתוף פעולה בתחומי הרכבת והלוגיסטיקה.

לכן השאלה המרכזית אינה האם ריאד חתמה על מסמך להוצאת חיפה.

השאלה המרכזית היא האם תישאר לערב הסעודית הצורך לכלול את ישראל בפרויקט לאחר שהמסלול דרך סוריה וטורקיה יהפוך לאפשרי מבחינה טכנית.

חדשות ישראל — חדשות ישראל סבורים שהסיפור עם IMEC מראה את המחיר של בידוד מדיני חוץ במספרים קונקרטיים, קווי רכבת וזרמי מטענים עתידיים.

מדינות האזור לא יחכו לנורמליזציה עם ישראל לנצח. הן בונות מסלולים עוקפים.

ואם ישראל לא תשקם את היחסים עם ערב הסעודית, ירדן ושותפים אירופיים, חיפה עשויה להישאר ליד המסדרון המסחרי החדש — אך מחוץ לו.