קמישבהא: אנשים באו בשביל לחם, ורוסיה זרקה עליהם פצצה של שלושה טון — טרור נגד תושבים שלווים והשמדת מקלט תת-קרקעי של גימנסיה לילדים ‘ג’רלו’

חיל האוויר הרוסי ביצע סדרת תקיפות על מקום שבו תושבי מחוז זפוריז’יה קיבלו סיוע הומניטרי. כאשר האנשים הסתתרו מתחת לאדמה, פצצת FAB-3000 פגעה במקלט. עד הבוקר של 4 בנובמבר חולצו מהריסות גופותיהם של 31 הרוגים. זוהו רק 12 אנשים. עוד 59 נחשבים לנעדרים. לפי הערכות ראשוניות, ייתכן ש-38 אנשים עדיין נמצאים מתחת להריסות. בין הקורבנות ישנם מצילים ושוטרים. המודיעין האוקראיני סבור שההתקפה הייתה מכוונת.

בבוקר 2 בנובמבר 2026, כ-100 אנשים התאספו ליד הגימנסיה ‘ג’רלו’ ביישוב קמישוואחה במחוז זפוריז’יה – הנה היישוב על המפה https://maps.app.goo.gl/mCGLyKrWW1qHZVrv8. האנשים הגיעו לקבל סיוע הומניטרי — מזון, תרופות, הדברים ההכרחיים ביותר לחיים.

עליהם הוטלה פצצת FAB-3000 — פצצה אווירית כבדה במשקל של כ-3 טון, המכילה יותר מ-1.4 טון חומר נפץ. תחמושת כזו מסוגלת להרוס מבנים חזקים, כולל מבנים מבוצרים ומעמיקים.

מחבר: ילנה גונקו | נאנובוסטי

קמישוואחה: גימנסיה תת-קרקעית, מלחמה וסיוע הומניטרי

קמישוואחה — יישוב חזיתי בין מרכז המחוז זפוריז’יה לעיר אורחוב. לאחר תחילת הפלישה הרוסית המלאה בפברואר 2022, החיים כאן השתנו מאוד. הפגזות מתמשכות הרסו בתים ותשתיות, משפחות רבות עזבו. חלק מהתושבים נשארו, כולל אנשים מבוגרים שהתקשו לעזוב את בתיהם. היישוב המשיך לחיות תחת איום של תקיפות אוויריות רוסיות והתקפות מל”טים.

לפני המלחמה המלאה, בקמישוואחה עצמה התגוררו 5,251 אנשים — נתונים אלו נמסרו ב-1 בינואר 2022. נכון ל-4 בנובמבר 2026, נותרו ביישוב כ-200 תושבים. האוכלוסייה הצטמצמה ביותר מ-96%. קהילת קמישוואחה, המאחדת 30 יישובים, מנתה לפני המלחמה כ-13 אלף אנשים. בספטמבר 2026 נותרו בשטחה כ-5,000 תושבים. כך, גם לאחר פינוי המוני, המשיכו לחיות באזורים הסמוכים אלפי אנשים שנזקקו למזון, סיוע רפואי ושירותים אחרים.

לגימנסיה ‘ג’רלו’ הייתה היסטוריה צבאית משלה.

ב-2 ביולי 2023, תקיפה רקטית רוסית הרסה את המבנה הקודם שלה, ולאחר מכן נאלצו הילדים לעבור ללמידה מרחוק. בספטמבר 2024 החלו לבנות בית ספר תת-קרקעי בשטח הגימנסיה ההרוסה — כיתות לימוד שמבצעות גם תפקיד של מקלט מוגן. הבנייה הופסקה לזמן מה בשל ויכוחים על בטיחות מבנה כזה ליד קו החזית. ב-17 באוקטובר 2025 נפתח בית הספר רשמית בתמיכת האיחוד האירופי. הוא הפך לבית הספר התת-קרקעי השלושה עשר במחוז זפוריז’יה ואחד הקרובים ביותר לחזית. הכיתות תוכננו לאלף ילדים בשתי משמרות. כאן הוקמו כיתות, חדר רפואי, אזור ספורט ומקומות מנוחה. המתחם התת-קרקעי נועד גם להגן על תושבים מקומיים במהלך הפגזות והפסקות חשמל ממושכות. עד נובמבר 2026 הוא שימש גם לצרכים הומניטריים של הקהילה.

הקיבולת לאלף ילדים הוסברה בכך שהגימנסיה ‘ג’רלו’ הייתה מוסד חינוכי מרכזי למספר יישובים. עוד ב-2021 יכלו ללמוד כאן יותר מ-800 תלמידים. בינואר 2025 נמנו בכל קהילת קמישוואחה 821 תלמידים ו-172 ילדים בגיל הגן. המוסד התת-קרקעי החדש נועד לתלמידים מארבע גימנסיות — ‘ג’רלו’, יסנופוליאנסקה, זארצ’ננסקה ונובוטבריאנסקה. תכננו להביא את הילדים מהיישובים הסמוכים באוטובוסים בית ספריים.

עם זאת, אלף ילדים — זו הקיבולת הפרויקטית לשתי משמרות, 500 תלמידים בו זמנית, ולא המספר בפועל של התלמידים שהגיעו לבית הספר. לפתיחה ב-17 באוקטובר 2025 הגיעו כ-300 ילדים. הבנייה תוכננה לצרכים החינוכיים של כל הקהילה ולאפשרות החזרת התלמידים ללימודים פרונטליים. עם זאת, המצב הצבאי המשיך להחמיר, וכבר חודשיים לאחר הפתיחה נאלצו להפסיק את הלימודים מתחת לאדמה.

בית הספר היה בעומק של כ-7 מטרים. עם זאת, הלימודים הפרונטליים נמשכו רק כחודשיים. בשל החמרת המצב הביטחוני, הילדים הועברו שוב ללמידה מרחוק. מתחילת 2026 השתמשו במתחם התת-קרקעי כמקלט, מרכז תמיכה לאוכלוסייה ומקום לחלוקת סיוע הומניטרי באופן קבוע. כאן פעל גם מרכז למתן שירותים מנהליים — מוסד מוניציפלי שבו יכלו התושבים להנפיק מסמכים ולקבל שירותים ממשלתיים ומקומיים. כך, בית הספר שנבנה עבור הילדים הפך לאחד המקומות הציבוריים המוגנים הבודדים ביישוב.

ביוני 2026 פונו בכפייה מקמישוואחה 11 הילדים האחרונים שנותרו ביישוב. בעת התקיפה הרוסית ב-2 בנובמבר, הגימנסיה התת-קרקעית כבר לא שימשה ללימודים. במקום תלמידים הגיעו לכאן בעיקר תושבים מבוגרים של הקהילה החזיתית, כולל פנסיונרים שנזקקו לתמיכה הומניטרית.

לאחר פינוי הילדים, הגימנסיה התת-קרקעית הפכה למרכז סיוע הומניטרי לתושבים שנותרו ביישוב החזיתי, שבו חילקו מזון ודברים נחוצים אחרים בכל יום שני.

למה בכלל חילקו כאן מזון חינם? זה לא בגלל שבקמישוואחה נעלמה המסחר לחלוטין. עוד באפריל 2026 המשיכו לפעול כאן שוק וחנויות נפרדות. אבל היה קשה יותר ויותר לקנות מזון: הפגזות מתמשכות, בתים הרוסים, בעיות בעבודה והכנסות מוגבלות הפכו תושבים רבים לתלויים בתמיכה הומניטרית. במיוחד היה קשה לפנסיונרים. בדיווח מאפריל מקמישוואחה סיפרה אחת התושבות המקומיות שהיא מקבלת פנסיה של כ-3,000 גריבנה בחודש בלבד. במקביל, ביישובים הסמוכים הגישה לחנויות ולשירותים רגילים הייתה קשה עוד יותר.

לכן הרשויות המקומיות ארגנו חלוקה קבועה של לחם חינם וחבילות מזון. הסיוע נועד בעיקר למשפחות שהמשיכו לחיות בפועל בקמישוואחה וביישובים הסמוכים אודרובקה וגריגורייבסקה. לפי הכללים שפורסמו, חילקו מזון לפי משק בית אחד. נציג אחד מהמשפחה הגיע עם מסמכים. לתושבים שהיו בטיפול שירותים חברתיים, תוכננה אספקת סיוע לבית. זו לא הייתה פעולה חד פעמית, אלא מערכת תמיכה קבועה לאנשים שנותרו באזור החזיתי.

בחלוקה עסקו עובדי קהילת קמישוואחה — המוניציפליה המקומית. ביניהם הייתה מנהלת מרכז למתן שירותים מנהליים אולגה טברדנקו, שהגיעה בימי שני למיין ולחלק לחם וחבילות מזון. בעבודה זו השתתפה גם מנהלת המטה ההומניטרי טטיאנה איוונובנה. שתי הנשים נהרגו במהלך התקיפה הרוסית ב-2 בנובמבר.

באותו יום שני היו אמורים לחלק לתושבים בעיקר לחם חינם. הרשויות המקומיות הודיעו מראש שהחלוקה תתקיים בין השעות 10:00 ל-12:00 במבנה בית הספר התת-קרקעי. ההודעה פורסמה ברשתות החברתיות, ולכן תושבי קמישוואחה והיישובים הסמוכים ידעו לאן ומתי עליהם להגיע. בדיוק בזמן הזה התאספו שם כ-100 אנשים.

התקיפה

כעבור כמה דקות, בין השעות 10:00 ל-11:00 לפי הזמן המקומי, החלו ליפול פצצות אוויריות רוסיות על שטח הגימנסיה.

האנשים רצו למקלט התת-קרקעי. הם קיוו להמתין את ההפגזה מאחורי קירות הבטון המזוין, שנבנו במיוחד להגנה מפני פיצוצים.

אבל הפצצה הבאה פגעה ישירות במקלט.

מתחת לאדמה קרסו התקרות. פרצה שריפה. האנשים נלכדו בין לוחות הבטון. חיל האוויר הרוסי המשיך לתקוף.

עד הבוקר של 4 בנובמבר חולצו מהריסות גופותיהם של 31 הרוגים. זוהו רק 12 אנשים. עוד 59 נחשבים לנעדרים. לפי הערכות ראשוניות, ייתכן ש-38 אנשים עדיין נמצאים מתחת להריסות.

חלק מהנעדרים, כנראה, נמצאים בין ההרוגים שכבר נמצאו אך טרם זוהו. מספר הקורבנות הסופי אינו ידוע.

זו אחת הטרגדיות ההמוניות ביותר במחוז זפוריז’יה מאז תחילת הפלישה הרוסית המלאה.

בהתחלה תקפו את בית הספר. אחר כך — את מי שהסתתר

ב-3 בנובמבר פרסם המודיעין הראשי של משרד ההגנה של אוקראינה את רצף ההתקפה.

בהתחלה שתי פצצות אוויריות רוסיות פגעו בשטח הגימנסיה. לאחר מכן באה תקיפת FAB-3000 ישירות על המקלט התת-קרקעי. לאחריה המודיעין האוקראיני תיעד עוד שש תקיפות אוויריות.

בסך הכל, לפי רצף זה, מדובר בתשע תקיפות.

FAB-3000 פותחה עוד בברית המועצות בשנות ה-50 לפגיעה במטרות קרקעיות גדולות ומבנים מבוצרים. פיצוץ של פצצה כזו יוצר גל הלם חזק, המסוגל להפיל תקרות בטון ולהרוס מבנים. מאז 2024 חיל האוויר הרוסי משתמש באוקראינה גם ב-FAB-3000 משודרגות עם מודולי תכנון ותיקון, המאפשרים להטיל אותן ממרחק מהמטרה. פגיעה של תחמושת כזו במקלט תת-קרקעי מהווה איום קטלני על האנשים שבתוכו.

למה הצבא הרוסי השתמש בנשק כזה נגד מבנה שבו אזרחים קיבלו מזון?

המודיעין האוקראיני טוען שהצבא הרוסי עקב אחרי קמישוואחה וידע: בכל יום שני במרכז החוסן מחלקים לתושבים המקומיים סיוע הומניטרי.

אם המידע הזה יאושר, תעלה השאלה לא רק על בחירת המבנה, אלא גם על בחירת זמן התקיפה — כאשר לידו היו במיוחד הרבה אזרחים.

המודיעין הראשי רואה בהתקפה התקפה מכוונת על האוכלוסייה האזרחית. הערכה משפטית עצמאית של הנסיבות והכוונות של התוקפים עדיין אינה קיימת.

בנו את בית הספר כדי לשמור על חיים. הוא הפך לקבר אחים

לאחר הטרגדיה, איוון פדורוב, יושב ראש משותף של מועצת ההגנה של מחוז זפוריז’יה, הסביר שהמבנה נבנה לפי התקנים הבנייה שהיו בתוקף. עם זאת, מבנים כאלה אינם מתוכננים לפגיעה ישירה של FAB-3000.

רוסיה כבר הרסה את בית הספר המקורי. עכשיו חיל האוויר שלה השמיד את המקלט שנבנה במקומו, שבו אנשים ניסו להינצל.

שעתיים מתחת ללוחות הבטון

ראיסה, אחת הניצולות, עבדה ליד מקום חלוקת הסיוע ההומניטרי.

זמן קצר לפני הפיצוץ, האישה הוציאה את האשפה וחזרה פנימה. מה שקרה אחר כך היא כמעט לא זוכרת.

כשהתעוררה ראיסה, ראשה וידה הימנית נלכדו תחת לוחות בטון. לא הייתה אפשרות לצאת בכוחות עצמה.

המצילים הרימו את ההריסות עם ג’קים. הצליחו לשחרר את האישה כעבור כשעתיים.

לידה הייתה עמיתה אירינה פוקינה. היא נהרגה מיד.

ראיסה סיפרה לעיתונאים ששמונה נשים מהצוות שלה נהרגו. הן עסקו בהכנת מזון ועזרו לאנשים שהגיעו לקבל סיוע הומניטרי.

נפגעת אחרת, גלינה, הייתה בגינה בזמן ההפגזה. היא קיבלה שבר ופציעות רסיסים. שכנתה הייתה בבית הספר התת-קרקעי. על גורלה האישה לא ידעה דבר.

בבית החולים בזפוריז’יה הרופאים נאבקים על חייה של צעירה בת 22 שחולצה מתחת להריסות. היא קיבלה פציעת פיצוץ, שברים חמורים וכוויות על 81% משטח הגוף.

לפי מידע רפואי ב-3 בנובמבר, הצעירה הייתה על הנשמה מלאכותית. מצבה הוערך כקשה מאוד.

מאחורי מספרי ההרוגים עומדים אנשים שעסקו בבוקר בעיסוקים רגילים: הכינו ארוחת צהריים, חילקו מזון, עבדו, שוחחו עם שכנים.

עכשיו קרוביהם צריכים לחכות לתוצאות זיהוי הגופות.

הפצצות הרוסיות הרגו גם את מי שעזר להסתתר

משרד הפנים של אוקראינה אישר את מותם של שישה אנשי שירותי חירום ומשטרה בהתקפה הרוסית החוזרת.

נהרגו המצילים דניס קונובאלנקו ואלכסיי סושצ’בסקי, וכן השוטרים ניקולאי בלנדה, מיכאיל רומנוב, דמיטרי בסדין ומיכאיל בוז’נקו.

קונובאלנקו שירת כמעט 12 שנים בשירותי החירום, סושצ’בסקי — יותר מ-13 שנים. בלנדה שירת במשטרה 23 שנים, בוז’נקו — 21 שנים.

כשהחלו הפיצוצים, הם עזרו לאזרחים להגיע למקלט התת-קרקעי.

התקיפה החוזרת הרגה אנשים שניסו להציל אחרים.

ואחרי זה, מבצע החילוץ נותר מסוכן. מל”טים רוסיים והפגזות מתמשכות הפריעו להביא את הציוד הנדרש להריסות. במבנה ההרוס נותר עשן כבד.

כל שעה של עיכוב הפחיתה את סיכויי האנשים שנותרו מתחת לאדמה.

למה הצבא הרוסי היה צריך להפציץ מרכז הומניטרי?

הסבר צבאי, המאושר בראיות עצמאיות, לא קיים בעת הפרסום. גם לא הוצגו מידע שניתן לבדוק על כך שבמקלט הייתה מטרה צבאית חוקית.

עם זאת, רצף התקיפות מאפשר לשקול מספר מניעים אפשריים.

הראשון — טרור נגד האוכלוסייה שנותרה. תקיפה על מקום שבו אנשים מגיעים לקבל לחם מראה לאזרחים שהסכנה יכולה לפגוע בהם גם בזמן קבלת סיוע. פחד כזה יכול להכריח את התושבים לעזוב את היישובים החזיתיים.

השני — הרס התשתית ההומניטרית. אם להשמיד את מרכז חלוקת המזון, התרופות והסיוע האחר, החיים של אנשים שלא יכולים או לא רוצים להתפנות הופכים לקשים בהרבה. מותם של עובדי המרכז מגביר את השלכות ההתקפה.

השלישי — פגיעה באנשים שהסתתרו לאחר הפיצוצים הראשונים. דווקא גרסה זו דורשת חקירה יסודית במיוחד. אם התוקפים ידעו שלאחר התקיפה הראשונית האזרחים ירדו מתחת לאדמה, הפגיעה הבאה של FAB-3000 מקבלת משמעות שונה לחלוטין מאשר הרס מבנה מקרי.

אלו הסברים אפשריים, ולא מניעים שנקבעו של מפקדים רוסים ספציפיים. על החקירה לקבוע איזו מידע היה לטייסים ולפיקוד, אילו מטרות ניתנו במשימות ולמה התקיפות נמשכו.

אבל היעדר תשובות סופיות לא מבטל את הנסיבות שכבר ידועות: הפצצות רוסיות פגעו במרכז סיוע אזרחי, הרסו מקלט והרגו עשרות אנשים.

שימוש כזה בכוח צבאי נגד אוכלוסייה אזרחית יש לו סימנים של שיטת טרור בניהול מלחמה.

פשע מלחמה שלא ניתן לייחס לקרבת החזית

הפרקליטות המחוזית של זפוריז’יה פתחה בחקירה לפי סעיף 438 לחוק הפלילי של אוקראינה — הפרת חוקי ומנהגי המלחמה שגרמה למות אנשים. החקירה המקדימה מתבצעת על ידי שירות הביטחון של אוקראינה.

המשפט ההומניטרי הבינלאומי אוסר על תקיפות מכוונות על אזרחים ומבנים אזרחיים. צוות הומניטרי ומבנים המשמשים למתן סיוע נמצאים גם הם תחת הגנה.

גם נוכחות של מטרה צבאית משוערת בקרבת מקום לא נותנת לצבא זכות להשמיד ללא הבחנה את המבנים והאנשים הסובבים.

לכן החקירה צריכה לקבוע האם הפונקציה ההומניטרית של המבנה הייתה ידועה לתוקפים, האם הייתה נחיצות צבאית, אילו אמצעי זהירות ננקטו ומי נתן את הפקודות.

בקמישוואחה חיל האוויר הרוסי השתמש בתחמושת המסוגלת להשמיד מבנה תת-קרקעי, במקום שבו התאספו אזרחים רבים. את תוצאות ההחלטה הזו כבר לא ניתן לשנות.

למה הטרגדיה בקמישוואחה נוגעת לישראל

לישראלים אין צורך להסביר למה אנשים רצים למקלטים לאחר אזעקה. חדרים מוגנים, מקלטים ציבוריים, מצילים שעובדים לאחר פגיעות רקטות — חלק מהמציאות המוכרת למדינה.

אבל האירועים בקמישוואחה מראים צד אחר, מסוכן במיוחד של המלחמה: מה קורה כאשר מקום שנועד להגן על אזרחים הופך בעצמו למטרה.

במקום שבו אנשים אמורים לקבל סיוע והזדמנות לשרוד, שימוש בפצצות אוויריות כבדות יכול להפוך את ההצלה למלכודת.

לישראל ולאוקראינה עקרון ההגנה על אזרחים הוא בעל משמעות ישירה. כללי המלחמה צריכים לפעול ללא קשר למי תוקף ובאיזו טריטוריה נמצאים הנפגעים.

אם תקיפות על מקלטים ומרכזים הומניטריים נשארות ללא חקירה ואחריות, ההשלכות חורגות הרבה מעבר ליישוב אחד.

האנשים הגיעו לקבל לחם. משפחותיהם מחכות לזיהוי

ראש קהילת קמישוואחה יורי קרפטיאן איבד במהלך התקיפה הרוסית את אשתו נטליה.

ליד בית הספר ההרוס, קרובי משפחה ממשיכים לחכות למידע על מי שהיה בפנים ב-2 בנובמבר.

במחוז זפוריז’יה הוכרז אבל בין ה-3 ל-5 בנובמבר. המצילים ממשיכים לפנות את ההריסות. מספר ההרוגים עשוי לעלות.

בבוקר 2 בנובמבר אנשים הגיעו לקמישוואחה לקבל מזון. כאשר הופיעו מטוסים רוסיים והחלו הפיצוצים, הם עשו את מה שמלמדים אזרחים בזמן מלחמה: הסתתרו במבנה מוגן.

רוסיה תקפה גם את המקלט הזה.

עכשיו משפחות קוברות את ההרוגים. אחרות עדיין לא יודעות את מי הן יצטרכו לקבור.

הם הגיעו לקבל לחם. הצבא הרוסי השאיר אותם מתחת ללוחות הבטון.