- October 4, 2026
- 11:49 am
- בעולם
שלוש שנים לאחר 7 באוקטובר 2023 ניתן לנסות לסכם בכמה מספרים גדולים. 1,029 אזרחים הרוגים. 1,318 חיילים ואנשי כוחות הביטחון שנהרגו. יותר מ-87 אלף אזרחים שהוכרו כנפגעים מפעולות עוינות. יותר מ-40 אלף כבר קיבלו דרגת נכות שנקבעה על ידי המדינה.
מחבר: אלכסנדר חמלניצקי
ומכאן מתחילים המיליארדים: יותר מ-58 מיליארד שקלים תשלומים למילואים, מעל 9 מיליארד לנפגעים, למשפחות ההרוגים ולשבויים, מיליארדים למפונים ולמאבדים עבודה. בנק ישראל מעריך בנפרד את עלות המלחמה במאות מיליארדי שקלים.
אבל אם פשוט לסכם את כל זה בטור ארוך של מספרים, תתקבל סטטיסטיקה וכמעט ייעלמו האנשים. לכן ניסיתי להבין מה בדיוק המדינה מחשבת בדוחות האלה, את מי משרדים שונים מחשבים בנפרד ומה הנתונים של היום באמת אומרים על ישראל שלוש שנים לאחר בוקר 7 באוקטובר 2023.
1,029 אזרחים הרוגים — וכאן חשוב להבין את מי מחשבים
ביטוח לאומי — המוסד לביטוח לאומי של ישראל, שאחראי בין היתר על תשלומים לקורבנות אזרחיים של פיגועים ומלחמות, מדווח על 1,029 אזרחים הרוגים מאז תחילת המלחמה. בקטגוריה זו נכללים גם אזרחים זרים, אך לא חיילים, שוטרים ואנשי כוחות הביטחון האחרים: עליהם אחראית מערכת מדינית אחרת.
בפיגוע עצמו ב-7 באוקטובר נהרגו 778 אזרחים, כולל 70 זרים. מתוך כלל ההרוגים מאז תחילת המלחמה 668 הם גברים ו-361 נשים, 88 מהם היו אזרחים זרים.
במיוחד קשה נראית החלוקה הגילאית: 63 מההרוגים היו ילדים ובני נוער עד גיל 18. שישה מהם היו בני לא יותר משלוש שנים, חמישה היו בני ארבע עד שש, שישה היו בני שבע עד עשר, 19 היו בני 11 עד 14, ועוד 27 היו בני 15 עד 18.
כאן, אגב, יש בעיה קטנה אך עקרונית בסטטיסטיקה שפורסמה. מתוך סך של 1,029 ו-778 הרוגים ישירות ב-7 באוקטובר, נותרו 251 אנשים לאחר 7 באוקטובר. זהו המספר שynet מציין. בפרסום אחר של נתוני ביטוח לאומי מצוין 252, מה שהיה נותן כבר 1,030. לכן עד להופעת הטבלה הראשונית המתוקנת, נכון יותר להשתמש בקשר 778 + 251 = 1,029, ולא להעביר באופן מכני מספרים הסותרים זה את זה.
זה נראה כעניין קטן רק במבט ראשון. כשמדובר בהרוגים, האריתמטיקה לא צריכה להיות מקורבת.
87,286 נפגעים — אבל המספר הכבד ביותר כאן הוא אחר
מאז תחילת המלחמה עוסק ביטוח לאומי ב-87,286 נפגעי פעולות איבה חדשים, כלומר אנשים שהוכרו רשמית כנפגעים מפיגועים, ירי רקטות ופעולות עוינות אחרות.
זהו סטטוס משפטי, ולא רק הגדרה יומיומית של “נפגע”. הוא פותח גישה לטיפול, פיצויים, שיקום ובמקרה של השלכות ארוכות טווח, להליך קביעת נכות. חיילים שנפצעו במהלך השירות עוברים כבר דרך מערכת השיקום של משרד הביטחון.
מתוך 87,286 האנשים הללו 43,004 הגישו בקשות לקביעת דרגת נכות. ב-40,407 בקשות כבר התקבלה החלטה, והשאר נמצאות בבחינת ועדות רפואיות.
וכאן מופיע מספר שלדעתי מתאר הרבה יותר טוב את השלכות המלחמה הזו מאשר עוד מיליארד הוצאות תקציביות.
34,878 אנשים קיבלו נכות על בסיס טראומה נפשית.
עוד 3,171 אנשים הוכרו כנכים כתוצאה מנזקים פיזיים, ו-2,355 כתוצאה משילוב של השלכות פיזיות ונפשיות.
כלומר, רוב הנכות שכבר הוכרה בקרב נפגעים אזרחיים קשורה לא לקטיעות, כוויות או פציעות רסיסים, אלא למה שלעיתים קרובות לא ניתן לראות מבחוץ.
לישראל זה אומר שהשלכות 7 באוקטובר לא ניתן למדוד רק בבתי קברות, בתים הרוסים או במספר האנשים שהגיעו לבתי חולים בימים הראשונים. המערכת המדינית ממשיכה לתעד את הטראומה חודשים ושנים לאחר מכן.
לפני שנה, לשנתיים למלחמה, דיווח ביטוח לאומי על 36,315 בקשות לנכות ו-33,983 מקרים שכבר הוכרו. טראומה נפשית הייתה אז הבסיס להכרה בנכות אצל 30,462 אנשים. כעת יש כבר 43 אלף בקשות, וכמעט 35 אלף מקרים נפשיים.
במילים אחרות, המלחמה לא הסתיימה עבור האדם ברגע שהסירנה הסתיימה.
מאחורי כל הרוג עומדות לעיתים קרובות עוד כמה ביוגרפיות שבורות
מאז תחילת המלחמה התווספו למעגל האבל האזרחי 1,216 יתומים. מתוכם 345 היו קטינים בזמן אובדן ההורה.
300 אנשים התאלמנו — 231 נשים ו-69 גברים. 1,204 הורים איבדו ילד, כאשר ל-156 מהם לא נותרו ילדים נוספים לאחר מות הבן או הבת. 2,281 אנשים איבדו אח או אחות.
נתונים אלה חשובים כי המדינה הישראלית מחשבת לא רק את ההרוג. עבור ביטוח לאומי מופיעה משפחה שלמה שיכולה להזדקק לקצבאות, עזרה פסיכולוגית, שיקום וליווי לאורך שנים רבות.
חדשות ישראל | Nikk.Agency כבר כתבו על כך, מדוע אלף ימים לאחר הפיגוע שאלת 7 באוקטובר בישראל נותרת לא רק שאלה של זיכרון, אלא גם שאלה של אחריות מדינית וחקירת האירוע. אלף ימים לאחר 7 באוקטובר — ישראל דורשת זיכרון, תשובות וחקירה מדינית
כעת הסטטיסטיקה מראה צד נוסף של התהליך הזה: המדינה נאלצת לא רק לזכור את האסון. היא נאלצת לחיות עם השלכותיו החברתיות במשך עשורים.
216 שבויים אזרחיים חזרו — חיים או לקבורה
מערכת תשלומים וליווי נפרדת נאלצה להיבנות למעשה עבור השבויים ומשפחותיהם.
לפי הנתונים הנוכחיים של ביטוח לאומי, הוחזרו מעזה 216 שבויים אזרחיים. 154 חזרו חיים, מתוכם 29 אזרחים זרים. גופותיהם של עוד 62 שבויים אזרחיים הוחזרו לישראל לקבורה; שישה מהם היו זרים.
כאן גם יש צורך בהבהרה: זו בדיוק קטגוריה אזרחית של ביטוח לאומי. היא לא צריכה להיתפס אוטומטית כחשבון אוניברסלי של כל האנשים שנחטפו ב-7 באוקטובר, כי חיילים וחלק מאנשי כוחות הביטחון נחשבים לפי כללים משרדיים אחרים.
זו הסיבה שהמספרים של מוסדות ישראליים שונים לפעמים נראים סותרים, אף שבפועל הם פשוט מחשבים קטגוריות שונות.
עוד 1,318 הרוגים — כבר במערכת משרד הביטחון
בנפרד מהאזרחים, משרד הביטחון מדווח על 1,318 חללים, שנכללים בקטגוריה חללי מערכות ישראל, כלומר הרוגים במלחמות ובביצוע משימות מערכת הביטחון.
מתוכם 1,153 הם חיילי צה”ל. במספר זה נכללים 43 משתתפים בקטות כוננות מקומיות — יחידות חמושות של תגובה מהירה ביישובים, שבבוקר 7 באוקטובר בקיבוצים ובמושבים רבים היו הראשונים להילחם בטרוריסטים.
בנוסף, בסטטיסטיקה המדינית נמצאים 116 אנשי משטרה שנהרגו, תשעה אנשי שב”כ — שירות הביטחון הכללי של ישראל, חמישה אנשי שירותי הכבאות וההצלה, 11 אנשי שירות בתי הסוהר ו-24 אנשים עם נכות צבאית, שמתו לאחר מכן כתוצאה מהפגיעות שקיבלו.
מאז תחילת המלחמה נוספו למעגל הרשמי של משפחות ההרוגים במערכת זו יותר מ-7,150 קרובים: 2,143 הורים, 355 אלמנות, 880 ילדים ו-3,772 אחים ואחיות.
מתקבלות שתי מערכות ענקיות מקבילות — אזרחית דרך ביטוח לאומי וצבאית דרך משרד הביטחון. פשוט לסכם 1,029 ו-1,318 ולקרוא למספר המתקבל “מספר ההרוגים במלחמה” זה מפתה, אבל מתודולוגית לא מדויק: הקטגוריות נוצרו על ידי משרדים שונים ועל פי כללים משפטיים שונים.
58 מיליארד שקלים — רק למילואים
עוד מחיר של המלחמה בדרך כלל נשאר מחוץ לתמונות מהחזית.
במשך שלוש שנים שילם ביטוח לאומי יותר מ-58 מיליארד שקלים פיצויים על שירות במילואים — המילואים של צה”ל. בשל גיוסים ממושכים נאלצה המדינה לעבור לתשלום פיצויים למילואים מדי חודש, ולא להמתין לסיום כל תקופת השירות.
להבנת ההיקף: בשנת 2024 בלבד עמדו התשלומים למילואים על כ-26 מיליארד שקלים, בשנת 2025 — כ-21 מיליארד. בנק ישראל מקשר ישירות את הגיוס ההמוני של מילואים לא רק להוצאות התקציב, אלא גם להגבלת ההיצע של כוח העבודה בכלכלה. בנק ישראל
מילואים — זה לא צבא שקיים בנפרד מהכלכלה האזרחית. זה בעל עסק קטן, מהנדס, רופא, עובד הייטק, בנאי, אב או אם משפחה, שנלקחים לשבועות וחודשים מהחיים הרגילים.
לכן המדינה משלמת לאדם על השירות ומאבדת חלק מהתפוקה האזרחית שלו.
עוד 9 מיליארד — לנפגעים, למשפחות ולשבויים
לפי הערכת ביטוח לאומי הנוכחית, במשך שלוש שנים יותר מ-9 מיליארד שקלים הופנו לנפגעים מפעולות עוינות, למשפחות ההרוגים, לשבויים ולקרוביהם.
החלוקה מראה כיצד החשבון הזה גדל: יותר מ-800 מיליון שקלים בחודשים האחרונים של שנת 2023, כ-2 מיליארד בשנת 2024, 3.5 מיליארד בשנת 2025 ולא פחות מ-3 מיליארד בשנת 2026.
בנפרד יותר מ-750 מיליון שקלים כבר הופנו לשיקום: חינוך מקצועי ואקדמי, תשלומים במהלך הלימודים, תחבורה, שכירות דיור, שירותי עזר והבטחת נגישות.
מענקי סיוע מיוחדים לנפגעי 7 באוקטובר עמדו על כ-662 מיליון שקלים ל-83,563 אנשים. יותר מ-526 מיליון קיבלו 74,802 אנשים שחיו או שהו ביישובים ליד רצועת עזה.
זו כבר לא עזרה חירום של השבועות הראשונים. לאחר שלוש שנים נוצרה מערכת הוצאות קבועה ענקית.
מפונים, מאבדים עבודה ועוד כמה מיליארדים
לאחר 7 באוקטובר פינתה המדינה יישובים שלמים בדרום, ולאחר מכן גם בצפון ישראל.
יותר מ-5 מיליארד שקלים שולמו לכ-190 אלף תושבים שפונו וארגנו לעצמם דיור במקום שהייה על חשבון המדינה בבתי מלון. עוד כ-1.4 מיליארד הועברו לכ-110 אלף אנשים כמענקים לחזרה הביתה. כמעט 74 אלף עובדים קיבלו כ-1.2 מיליארד שקלים כתשלומים מעודדים לחזרה למקומות העבודה הקודמים.
קיים גם המושג הישראלי חל”ת — חופשה ללא תשלום. המעסיק מפסיק זמנית לשלם שכר, אך יחסי העבודה לא בהכרח מתנתקים, ובמסגרות צבאיות מיוחדות יכול האדם לקבל קצבה מהמדינה.
עלות תוכניות כאלה בשלושה תקופות מלחמה גדולות הגיעה לכ-4.2 מיליארד שקלים: כ-2.5 מיליארד לאחר תחילת המלחמה ב-7 באוקטובר, כ-חצי מיליארד במהלך מבצע “עם כלבי” — המלחמה עם איראן ביוני 2025 — וכ-1.7 מיליארד במהלך מבצע “שאגת הארי” בשנת 2026.
כלומר, המלחמה ממומנת לא רק על ידי משרד הביטחון. היא מופיעה בתקציב הביטוח הלאומי, בקצבאות אבטלה, בדיור, בעזרה פסיכיאטרית, בשיקום, בפיצויים לעסקים ובריביות על החוב המדיני.
352 מיליארד — אבל זה לא “חשבון שישראל כבר שילמה”
כאן מתחילה הבלבול עם המספר הכי רועש.
בנק ישראל העריך את ההוצאות המדיניות הנוספות שנגרמו מהמלחמה בשנים 2023–2026 ב-352 מיליארד שקלים. זו הערכה של ההשפעה התקציבית של המלחמה, ולא שק כסף שכבר נלקח כולו מהקופה המדינית עד הבוקר הזה.
בדוח השנתי של בנק ישראל מצוין: 249 מיליארד הוצאות ביטחוניות נוספות, 33 מיליארד פיצויים לנזק ישיר ועקיף דרך קרן מס רכוש, 57 מיליארד הוצאות אזרחיות אחרות ו-13 מיליארד תשלומי ריבית נוספים על החוב המדיני. בנק ישראל
אבל במצגת מרץ של נגיד בנק ישראל אמיר ירון אותה סכום סופי של 352 מיליארד מחולק אחרת: 243 מיליארד הוצאות ביטחוניות ו-19 מיליארד ריביות, עם 33 ו-57 מיליארד ללא שינוי בשני הסעיפים האחרים.
וזהו בדיוק מסמך רשמי של בנק ישראל, ולא טעות עיתונאית.
לכן לא הייתי מנסה להציג אחת מהחלוקות האלה כקיימת יחידה. נכון יותר לומר: בנק ישראל נותן סך כולל של 352 מיליארד שקלים, אבל בשני חומרים רשמיים הסיווג הפנימי של 6 מיליארד שקלים בין ביטחון להוצאות ריבית שונה.
ההבהרה העיקרית נכתבה על ידי בנק ישראל עצמו: החישוב נעשה לסוף שנת 2025 ו-לא כלל החלטות נוספות שהתקבלו לאחר תחילת מבצע “שאגת הארי” בשנת 2026.
במרץ החליטה הממשלה להגדיל את תקציב הביטחון בעוד 32 מיליארד שקלים וליצור רזרבה של כ-13 מיליארד לצרכים צבאיים ואזרחיים נוספים במקרה של המשך הלחימה.
להוסיף מכנית 32 ו-13 ל-352 ולהכריז ש”המלחמה כבר עלתה 397 מיליארד” יהיה שגוי. חלק מהסכום הוא רזרבה תקציבית, ולא הוצאות שכבר נגרמו; בנוסף, תחזיות בנק ישראל הבאות השתנו יחד עם המצב בחזיתות. בתחזית יולי, למשל, הונח עלייה בתקציב הביטחון ב-15 מיליארד שקלים, בעיקר על חשבון הרזרבה שכבר תוכננה.
לכן הניסוח “היקף התקציב של המלחמה התקרב ל-400 מיליארד שקלים” אפשרי רק עם ההסתייגויות האלה. הניסוח “ישראל כבר הוציאה 400 מיליארד” — לא.
ועוד יש 175 מיליארד, שאי אפשר להוסיף ל-352
יש עוד מספר שקל במיוחד להשתמש בו בצורה לא נכונה.
בנק ישראל העריך כי במשך תשעה רבעונים המלחמה הובילה לכ-175 מיליארד שקלים של פיגור מצטבר בתמ”ג מהטרנד שלפני המלחמה. זה שווה ערך לכ-8.5–8.6% מהתמ”ג השנתי.
אבל זה לא הוצאות תקציביות נוספות.
352 מיליארד — כסף והתחייבויות תקציב המדינה הקשורים למלחמה.
175 מיליארד — הערכה של כמה פעילות כלכלית ישראל לא קיבלה בהשוואה למסלול שבו הכלכלה הייתה יכולה לנוע ללא המלחמה.
לסכם אותם ולקבל “527 מיליארד עלות המלחמה” אי אפשר. זה כמו לסכם את החשבון על תיקון חנות סגורה עם ההכנסות שהחנות לא הרוויחה בזמן הסגירה ולהציג את התוצאה כקטגוריה אחת של הוצאות.
חדשות ישראל בעבר השוו בנפרד את המחיר הכלכלי של מלחמות עבור ישראל ואוקראינה. שם פועל אותו עיקרון: קל לשים סכומים יפים זה לצד זה, אבל ללא הבנת המתודולוגיה ההשוואה מתחילה להטעות את הקורא. מחיר המלחמה: ישראל ואוקראינה — מדוע אי אפשר להשוות סכומים ישירות
מה המספרים האלה אומרים שלוש שנים לאחר מכן
אם נסיר את הסכומים המיליארדים, נשארת תמונה די לא נעימה.
ישראל הצליחה להמשיך את פעילות הכלכלה, להחזיר מילואים, לשקם את הייצור ואפילו להראות תקופות של צמיחה מהירה לאחר ירידות חדות. חדשות ישראל לאחרונה ניתחו מדוע נתוני הצמיחה הרבעוניים העצומים של התמ”ג אינם יכולים להיקרא כהוכחה לכך שהמלחמה “עברה לכלכלה כמעט בחינם”. 14.9% צמיחה בתמ”ג של ישראל: מדוע המספר העצום הופיע לאחר הירידה הצבאית
הכלכלה אכן עמדה בזה.
אבל “עמדה בזה” ו”שום דבר לא קרה” — הם טענות שונות לחלוטין.
החוב המדיני גדל. הוצאות הריבית גדלו. הוצאות הביטחון הפכו למבניות גבוהות יותר. עשרות אלפי אנשים קיבלו סטטוס רשמי של נכות. אלפי משפחות נכנסו למערכות הסיוע המדיניות לטווח ארוך. מיליארדים ממשיכים לזרום למילואים, למפונים, לנפגעים ולאלה שלא יכלו לעבוד בגלל סבב נוסף של מלחמה.
ו-34,878 אזרחים עם נכות נפשית מוכרת אומרים עוד משהו: חלק משמעותי מהחשבון על 7 באוקטובר ישולם כאשר 7 באוקטובר עצמו כבר לא יהיה בכותרות היומיות.
זו הסיבה שהשנה השלישית היא כבר לא רק שיחה על כמה ישראל איבדה ביום נורא אחד.
זו שאלה על מה היום ההוא ממשיך לעלות למדינה בכל שנה הבאה.