- June 30, 2026
- 7:32 pm
- בעולם
הסיפור עם הסרטון שבו כמה עשרות צעירים עם פנים מכוסות מציגים הצדעה נאצית במיידאן נזאלז’נוסטי בקייב, הפך לא רק לשערורייה נוספת ברשתות החברתיות האוקראיניות.
הוא הפך במהירות לבעיה בינלאומית, כי השגרירות הישראלית באוקראינה הגיבה עליו.
לישראל נושא כזה לא יכול להיות משני. כל מחוות נאציות, כל ניסיונות לשחק עם סמלי הנאציזם, כל פעולות פומביות שמעליבות את זכר הקורבנות של השואה, דורשות תגובה קשה.
אבל בסיפור הזה, כפי שטוען הפרסום האוקראיני “גלבקום”, יש שכבה אחרת, לא פחות חשובה: הסרטון יכול היה לשמש כחלק ממבצע מידע נגד אוקראינה, והשגרירות הישראלית אולי הגיבה לתמונה בלי לבדוק את מקורה במלואה.
החומר של “גלבקום” יצא לאור ב-30 ביוני 2026 תחת הכותרת “הצדעה נאצית” במיידאן? אנטומיה של מבצע נגד אוקראינה. מחברת הפרסום היא איננה מיכאילובסקיה. הפרסום כותב ישירות שהסיפור של הסרטון שם את השגרירות הישראלית באוקראינה במצב לא נוח.
מה הצהירה השגרירות הישראלית
לפי “גלבקום”, בשבוע שעבר השגרירות הישראלית באוקראינה פרסמה הצהרה שבה נאמר כי ב-21 ביוני התקיימה במיידאן נזאלז’נוסטי בקייב פעולה של הארגון “בראטסטבו”, והמשתתפים בה כביכול צעקו הצדעה נאצית והציגו הצדעה נאצית.
בהצהרת השגרירות, שצוטטה על ידי “גלבקום”, נאמר על דאגה מפעולה כזו, שכן היא מעליבה את זכרם של מיליוני קורבנות הנאציזם. הדיפלומטים הישראלים גם הביעו תקווה לתגובה מהירה של רשויות החוק האוקראיניות בהתאם לחוקי אוקראינה.
עמדה כזו מובנת בפני עצמה.
ישראל כמדינה שנוצרה בין היתר לאחר אסון השואה, לא יכולה לשתוק כאשר במרחב הציבורי מופיעים קטעים עם מחוות נאציות. במיוחד אם מדובר באוקראינה – מדינה שבשטחה במהלך מלחמת העולם השנייה הושמדו מאות אלפי יהודים.
אבל השאלה העיקרית כאן היא לא האם צריכה להיות תגובה לנאציזם.
צריכה.
השאלה היא אחרת: האם התאריך, המשתתפים, ההקשר ומקור הסרטון נקבעו נכון.
וכאן מתחילה החלק החשוב ביותר של הסיפור.
העובדה העיקרית: הסרטון לא צולם ב-21 ביוני
“גלבקום” כותב ששני סרטונים קצרים, שבהם כמה עשרות צעירים עם פנים מכוסות מציגים הצדעה נאצית במיידאן, אכן קיימים.
איך השגרירות הישראלית נגררה למבצע מידע נגד אוקראינה: “הצדעה נאצית” במיידאן בקייבhttps://t.co/pTmJiodf6X#НАновости #NAnews #Israel #Ukraine #IsraelUkraine #Израиль#ישראל pic.twitter.com/JC9x0jOhzB
— NAnews – Nikk.Agency Israel Ukraine News (@AgencyNikk) June 30, 2026
אבל, לפי הפרסום, הם צולמו לא ב-21 ביוני, לא במהלך הפעולה שעליה דיברה השגרירות הישראלית, אלא בערך חודש לפני כן – ב-23 במאי 2026.
זו פרט עקרוני.
אם הסרטון לא צולם ב-21 ביוני, אז ההצהרה על כך שבדיוק בפעולה ב-21 ביוני המשתתפים ב”בראטסטבו” כביכול הציגו הצדעה נאצית, יכולה להיות מבוססת על קישור שגוי לאירוע.
“גלבקום” גם כותב שב-21 ביוני התקיימו במיידאן אירועים אחרים: “מצעד המסורת”, שאורגן, בין היתר, על ידי “הסקטור הימני” וקבוצות ימניות אחרות, וכן מצעד להגנת המשפחה, הילדים ואוקראינה, שאורגן על ידי התנועה “וסי רזום!”. באותו זמן בקרבת מקום התקיים המצעד השנתי “קייבפרייד”.
כלומר, היום היה פוליטי וחברתי עמוס.
במיידאן אכן היו קבוצות שונות.
אבל “גלבקום” טוען שהקטעים השערורייתיים עם ההצדעה הנאצית לא שייכים לאירועים האלה ב-21 ביוני.
מה אומרים מארגני האירועים ב-21 ביוני
לפרטים נוספים – https://news.nikk.co.il/eto-bylo-nedorazumenie/
מנהיג התנועה “וסי רזום!” רוסלן קוחארצ’וק, לפי “גלבקום”, פרסם הכחשה להצהרת השגרירות הישראלית. הוא הצהיר שהוא היה במיידאן ב-21 ביוני וראה את מה שקרה במו עיניו.
לדבריו, ב-21 ביוני במיידאן לא הייתה פעולה של “בראטסטבו”, אלא התקיימו שתי פעולות אחרות – מצעד להגנת המשפחה, הילדים ואוקראינה ו”מצעד המסורת”. קוחארצ’וק גם טען שהוא לא ראה מקרים שבהם מישהו הרים יד במחווה נאצית.
עם עמדה דומה הופיע גם מנהיג “בראטסטבו” דמיטרי קורצ’ינסקי. הוא הצהיר שהוא היה במיידאן ב-21 ביוני, ראה נציגים של ארגונים שונים, אבל לדבריו, אף אחד בפעולה לא הציג הצדעה נאצית. קורצ’ינסקי גם טען שחלק מהאנשים הצטלבו, וזה יכול היה להיתפס בטעות כמחוות נאציות.
כאן חשוב לא להפוך את עמדת המארגנים לפסק דין סופי.
אבל לבדיקה עיתונאית ודיפלומטית אלה עדויות חשובות שלא ניתן להתעלם מהן.
אם השגרירות הישראלית קיבלה סרטון שקשור ל-21 ביוני, והמשתתפים באירועים והפרסום האוקראיני טוענים שהסרטון צולם ב-23 במאי, אז השאלה המרכזית צריכה להיות: מי ולמה העביר לדיפלומטים את הגרסה הזו?
מאיפה הופיע הסרטון
לפי “גלבקום”, המקור הראשוני של הקטעים עם מה שנקרא “זיגובניה” היה ערוץ הטלגרם “בילה סונצה”.
הפרסום כותב שהסרטונים פורסמו שם ב-23 במאי בשעה 23:58. בחומר מודגש במיוחד: זה אומר שהטענה על הסרטון כפעולה ב-21 ביוני היא פייק.
בפרסומים של ערוץ הטלגרם, לפי “גלבקום”, מופיעות קבוצות “בילה ורטה” ו”בילה סונצה”.
לצופה חיצוני קבוצות כאלה עשויות להיראות כגזענים וימנים קיצוניים. אבל “גלבקום” מסיק מסקנה קשה יותר: הפרסום סבור שאנשים אלה עשויים להופיע קודם כל כשחקנים שיוצרים תמונה לתעמולה אנטי-אוקראינית.
ניסוח זה חשוב מאוד.
הוא לא מצדיק את האנשים בסרטון.
אם הם אכן הציגו מחוות נאציות, זה צריך להיות נושא לחקירה.
אבל בו זמנית הוא מראה רמה אחרת של בעיה: בתנאי מלחמה קטעים פרובוקטיביים יכולים להיווצר במיוחד כדי שישתמשו בהם לאחר מכן משאבי תעמולה רוסיים, פרשנים זרים ואפילו דיפלומטים.
למה זה נראה כמו מבצע מידע
הסכמה שמתוארת על ידי “גלבקום” נראית כך.
קודם כל מופיעה תמונה פרובוקטיבית שולית: אנשים עם פנים מכוסות, מחוות נאציות, מיידאן כסמל המרכזי של ההיסטוריה הפוליטית האוקראינית.
אחר כך הסרטון מתפרסם בטלגרם.
לאחר מכן הוא מתפשט ברשתות החברתיות.
אחרי זה הוא נתפס על ידי משאבי תעמולה רוסיים.
ורק אז מגיבים לתמונה דיפלומטים זרים, שאולי לא בדקו את המקור הראשוני, התאריך וההקשר האמיתי.
“גלבקום” כותב שב-25 במאי ערוץ הטלוויזיה הרוסי רן TV השתמש בקטעים אלה ב”דיווח” שלו על קבורה מחדש בקייב של אנדריי מלניק.
זה רגע חשוב.
אם התעמולה הרוסית השתמשה בקטעים אלה כבר ב-25 במאי, והשגרירות הישראלית מאוחר יותר קישרה אותם לאירועים ב-21 ביוני, אז הדרך המידעית של הסרטון נראית חשודה מאוד.
לרוסיה סכמה כזו משתלמת.
קודם כל נוצרת תמונה.
אחר כך היא מתפשטת.
אחר כך משתמשים בה כדי לאשר את הנרטיב הישן של הקרמלין על “נאציזם באוקראינה”.
ואם השגרירות הישראלית מגיבה עליה, אז מוסקבה מקבלת כלי נוח עוד יותר: אפשר לומר שאפילו ישראל כביכול מאשרת את הבעיה.
זה מה שהופך את הסיפור למסוכן לא רק לאוקראינה, אלא גם לישראל.
תפקיד “בילה ורטה”, “בילה סונצה” והגרסה על עקבות פרו-רוסיים
בחומר של “גלבקום” יש עוד בלוק חשוב.
הפרסום מביא הצהרה של “הסקטור הימני”, שפורסמה בלילה שבין 21 ל-22 ביוני. בה נאמר שקבוצת פעילים של ארגונים לאומניים קיימה “שיחה חינוכית” עם נציגי “בילה ורטה”.
לפי גרסת “הסקטור הימני”, המרכז הזה נכנס למבנה הלא פורמלי “איחוד הימנים לשלום”, שלפי ההצהרה, עשוי להיות ממומן מחו”ל על ידי כספים של חברי פרלמנט לשעבר-אזוריים ונציגי אופוזיציה, במיוחד אדם בשם נובינסקי.
גם בהצהרה נאמר ש”בילה ורטה” כביכול ניהלה קמפיין מידע אנטי-מוביליזציה, קראה לאי-השתתפות במלחמה והפיצה נרטיבים על “חוסר המשמעות של ההתנגדות לכובשים הרוסיים” ו”שלום בתנאי התוקפן”.
זה כבר לא רק סיפור על מחוות.
זה סיפור על רשת אפשרית שמשתמשת בסמליקה ימנית וברטוריקה רדיקלית כדי לפגוע במדינתיות האוקראינית מבפנים.
“גלבקום” גם מזכיר את חבר הפרלמנט לשעבר איגור מוסיצ’וק, שלפי הפרסום, מזמן נצפה בשיתוף פעולה עם נובינסקי. בחומר מובאת פרסומתו מ-1 באפריל, שבה נאמר על “איחוד הימנים לשלום”, בין המשתתפים בו נמנים “בילה ורטה” ו”בילה סונצה”.
בנוסף, “גלבקום” מזכיר ש-9 במאי מוסיצ’וק יחד עם נובינסקי ואחרים חברי פרלמנט לשעבר, שנמצאים בחו”ל, הניחו פרחים למונומנט סובייטי בוינה.
לקהל הישראלי זה חשוב במיוחד.
כי כאן לא מדובר בנוסחה פשוטה של “הימנים האוקראינים עשו סרטון שערורייתי”.
התמונה מורכבת יותר: ייתכן שמדובר בקבוצות שמשתמשות באסתטיקה ימנית ובמחוות רדיקליות, אבל למעשה פועלות לפגוע באוקראינה, בהגנתה, במוביליזציה שלה ובמוניטין הבינלאומי שלה.
איך הסרטון הגיע לשדה המידע הגדול
לפי “גלבקום”, לא רק משאבים רוסיים תרמו ללגיטימציה של הסרטון הזה.
הפרסום כותב שב-24 במאי ברשת X הפיצה את הסרטון החוקרת מרתה גברישקו. לפרסום היא הוסיפה תגובה באנגלית, שבה כינתה את המשתתפים בסרטון ניאו-נאצים, שלכאורה צעדו למיידאן להפגנה נגד הגירה עבודה לאוקראינה, ופנתה לאירופה בקריאה להסתכל על “המגינים” שלה.
לפי “גלבקום”, הציוץ הזה קיבל יותר ממיליון צפיות וכמעט ארבעת אלפים שיתופים. שיתוף עשתה, בין היתר, “ליברלית” רוסית יוליה לטינינה.
וכאן רואים איך פועלת מלכודת המידע המודרנית.
סרטון שוליים בפני עצמו יכול להישאר בערוץ טלגרם צר.
אבל כשאנשים עם קהל, במיוחד באנגלית, תופסים אותו, הוא נכנס לשדה המידע המערבי.
לאחר מכן לתעמולה הרוסית כבר לא צריך לעבוד הרבה.
היא רק צריכה להשתמש בחומר המוכן: “תראו, אפילו חוקרים אוקראינים כותבים על ניאו-נאצים במיידאן”.
ואז דיפלומטים זרים, עיתונאים, פוליטיקאים, ארגונים יהודיים יכולים לראות תמונה כזו.
ואז מתחילה תגובת שרשרת.
עמדת משה אסמן
משמעות נפרדת בסיפור הזה יש לעמדת הרב הראשי של אוקראינה משה אסמן.
“גלבקום” כותב שאסמן הכיר בכך שהצהרת הדיפלומטים הישראלים על סיסמאות ומחוות נאציות של נציגי “בראטסטבו” הייתה חסרת בסיס.
לפי הפרסום, אסמן נפגש עם מנהיג “בראטסטבו” דמיטרי קורצ’ינסקי. לאחר מכן הוא הצהיר שהסרטון שהופץ ברשתות החברתיות אינו קשור לפעולה המוזכרת ובאמת צולם הרבה קודם לכן. הוא גם אמר שהאנשים בסרטון אינם משתתפים ב”בראטסטבו” או בארגונים פטריוטיים אוקראיניים אחרים.
המשפט החשוב ביותר של אסמן נוגע לאפשרות של טבע הפרובוקציה.
לפי “גלבקום”, הוא הצהיר שמדובר בפרובוקטורים קטינים, שכנראה יכלו לשמש על ידי שירותי הביטחון הרוסיים, המעוניינים בפרובוקציות כאלה, ושילמו להם כסף.
גם אסמן סיפר שכבר דיבר עם השגריר הישראלי באוקראינה מיכאל ברודסקי והסביר לו שהצוות של השגרירות, לדבריו, “הוטעה”. הוא הדגיש שעכשיו חשוב לא לאפשר לפרובוקציות להפריד בין אוקראינה לישראל והקהילה היהודית בעולם כולו.
לחדשות ישראל – זהו החלק המרכזי של הסיפור.
כי אסמן מדבר לא רק כמנהיג דתי.
הוא מדבר כאדם שנמצא בתוך ההקשר היהודי האוקראיני, מבין את הכאב של ישראל, מבין את הסכנה של הנאציזם, אבל בו זמנית רואה איך מבצעי מידע רוסיים יכולים להשתמש בכאב הזה נגד אוקראינה.
למה הסיפור הזה חשוב לישראל
לישראל יש זכות מוסרית מלאה להגיב בחומרה על כל גילוי של נאציזם.
אבל דווקא ישראל צריכה להיות זהירה במיוחד כאשר נושא הנאציזם משמש במלחמת מידע.
רוסיה מנסה במשך עשרות שנים לנכס לעצמה מונופול על זיכרון מלחמת העולם השנייה. הקרמלין משתמש במילה “נאציזם” לא כמושג היסטורי, אלא ככלי פוליטי.
כך מוסקבה הצדיקה את הפלישה לאוקראינה.
כך היא הסבירה את השמדת הערים האוקראיניות.
כך היא ניסתה להציג את ההתנגדות האוקראינית לא כמאבק של עם לחופש, אלא כ”פרויקט נאצי” כביכול.
ואם לתוך סכמה כזו נכנסת בטעות תגובה של השגרירות הישראלית, זה הופך לבעיה רצינית.
כי התעמולה הרוסית מקבלת את מה שהיא צריכה: מסגרת רגשית, בינלאומית, יהודית ודיפלומטית סביב סיפור מזויף או מעוות.
לישראל זה צריך להיות לקח.
בעניינים הקשורים לשואה, לנאציזם, לאוקראינה, למידאן ולמלחמה הרוסית, מהירות התגובה לא צריכה להחליף את בדיקת העובדות.
רוסיה מכה לא רק בטילים, אלא גם בפייקים.
המלחמה נגד אוקראינה מתנהלת לא רק בחזית.
היא מתנהלת בטלגרם.
היא מתנהלת ב-X.
היא מתנהלת בפרסומים באנגלית.
היא מתנהלת במשרדים דיפלומטיים.
היא מתנהלת בתודעת האנשים שרואים סרטון קצר, אך לא רואים את מקורו.
המלחמה המידעית הרוסית בנויה על לקיחת כאב אמיתי והכנסתו להקשר שקרי.
ליהודים הכאב הוא הנאציזם והזיכרון מהשואה.
לאוקראינים הכאב הוא התוקפנות הרוסית והניסיונות המתמשכים להציג את קורבן התוקפנות כפושע.
לישראל הכאב הוא ביטחון העם היהודי והמאבק באנטישמיות.
מוסקבה מנסה לחבר את הכאבים הללו כך שתגרום לסכסוך בין אלו שצריכים להיות בעלי ברית.
אוקראינה — עם ישראל.
ישראל — עם החברה האוקראינית.
קהילות יהודיות — עם המאבק האוקראיני נגד התוקפנות הרוסית.
מה צריך להיעשות
הסיפור הזה לא צריך להסתיים בהסבר פשוט: “זו הייתה פרובוקציה”.
פרובוקציה לא מבטלת אחריות.
אם בסרטון אכן היו אנשים שהפגינו מחוות נאציות, רשויות האכיפה האוקראיניות צריכות לזהות את זהותם, לבדוק את קשריהם, לברר מי ארגן את הצילום, מי מימן את ההשתתפות, מי הפיץ את הסרטון לראשונה ומי הביא אותו לשערורייה בינלאומית.
צריך לענות על שאלות ספציפיות.
מי האנשים האלה?
האם הם קשורים ל”בילה ורטיה” או ל”בילה סונצה”?
האם היו ביניהם קטינים?
מי צילם את הסרטון?
למה הוא הופיע ב-23 במאי?
למה מאוחר יותר קישרו אותו ל-21 ביוני?
מי העביר את הגרסה הזו לשגרירות ישראל?
למה התגובה פורסמה ללא בדיקה ציבורית של המקור?
השאלות הללו חשובות לא כדי להצדיק את אוקראינה.
הן חשובות להגנת האמת.
כי אם תכנית כזו עבדה פעם אחת, היא יכולה לחזור על עצמה שוב.
ישראל ואוקראינה צריכות לדבר ישירות
לישראל המסקנה הנכונה אינה לשתוק על הנאציזם.
אסור לשתוק.
המסקנה הנכונה היא לבדוק את המקור, התאריך, ההקשר, המשתתפים ושרשרת ההפצה.
אם יש סימנים למחוות נאציות — לדרוש חקירה.
אם יש סימנים לפרובוקציה רוסית — לדבר על כך בקול רם.
אם דיפלומטים הוטעו — לתקן את הטעות בפומבי.
אם אוקראינה צריכה למצוא את הפרובוקטורים — אוקראינה צריכה לעשות זאת.
אם ישראל רוצה להגן על זיכרון קורבנות הנאציזם — היא צריכה להגן עליו גם מפני אלו שמשתמשים בזיכרון הזה ככלי למבצע מיוחד רוסי.
כאן נדרשת תקשורת כנה בין קייב לירושלים.
לא דרך פייקים.
לא דרך ערוצי טלגרם.
לא דרך מדיה רוסית.
אלא ישירות — בין דיפלומטים, רשויות אכיפה, ארגונים יהודיים ומוסדות אוקראיניים.
חדשות ישראל סבורות שהסיפור הזה צריך להיבדק בקפידה בישראל לא כ”שערורייה פנימית אוקראינית”, אלא כדוגמה לאופן שבו מוסקבה מנסה לעבוד עם הרגישות הישראלית לנושא הנאציזם והשואה.
מסקנה
הסיפור עם “הצדעה הנאצית” במידאן מראה עד כמה מסוכנת הפכה המלחמה ההיברידית.
כמה שניות של וידאו יכולות להפוך לשערורייה בינלאומית.
ערוץ טלגרם אחד יכול ליצור תמונה לתעמולה הרוסית.
פוסט אחד באנגלית יכול להכניס סרטון שולי לשדה המידע המערבי.
תגובה דיפלומטית אחת לא מאומתת יכולה לתת למוסקבה בדיוק את האפקט שהיא חיפשה.
אוקראינה צריכה לחקור בחומרה כל ביטוי של נאציזם וכל פרובוקציה תחת סמלים נאציים.
ישראל צריכה להגיב בחומרה על אנטישמיות ונאציזם, אך לא לאפשר להיגרר למלכודות מידע רוסיות.
והעולם היהודי צריך להבין: הגנה על זיכרון השואה דורשת לא רק תגובה רגשית, אלא גם בדיקה מדויקת של העובדות.
כי היום השקר מגיע לעיתים קרובות לא בצורה של מאמר ארוך.
הוא מגיע בצורה של סרטון קצר.
ואם לא בודקים אותו בזמן, הוא מתחיל לעבוד נגד אלו שבאמת עומדים בצד האמת.
קראו את החומר המלא של “גלבקום” כאן (אוקראינית):
“הצדעה נאצית” במידאן? אנטומיה של מבצע מיוחד נגד אוקראינה
