בערב 1 ביולי 2026, ערוץ קאן הישראלי דיווח על תקרית שהתרחשה במיקום צבאי בדרום לבנון לפני ביקור ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון ישראל כץ.
מדובר בחיילות מתותחנים. לפי סיפור האם של אחת החיילות, כל היום החיילים והחיילות הכינו את המקום: הכינו את הבניין למפגש, חיזקו אותו למקרה של התקפה אפשרית וקישטו אותו לפני הגעת המפקדים הבכירים.
שם בדיוק נתניהו וכץ היו אמורים להיפגש עם חיילי חטיבת ‘חשמונאים’. לפי דיווחי התקשורת הישראלית, ביקור ראש הממשלה ושר הביטחון ב’אזור הביטחון’ בדרום לבנון התקיים ב-30 ביוני 2026, והפרטים על הנסיעה פורסמו רק לאחר חזרתם לישראל.
למה שלחו את הבנות למטה
לפי הגרסה שנשמעה בערוץ קאן, הבעיה נוצרה מכיוון שראש הממשלה רצה להיפגש דווקא עם חיילים דתיים. כתוצאה מכך, לחיילות מתותחנים לא נמצא מקום בחדר שבו היה אמור להתקיים המפגש.
חיילי ‘חשמונאים’, לפי הדיווחים, ביקשו לא לאפשר לתותחניות להיכנס למקום שבו הן עלולות להיפגש איתם. לאחר שהחיילות סיימו את כל עבודת ההכנה, נאמר להן לרדת לקומה התחתונה ולא לצאת עד עזיבת ראש הממשלה.
אמא של אחת החיילות סיפרה שהבנות ישבו למטה כארבע שעות. לא הרשו להן לעלות למעלה כדי שחיילי ‘חשמונאים’ לא ייפגשו איתן במקרה. עם זאת, הפיקוד, לדבריה, הסביר שזה נעשה ‘מתוך כבוד אליהם’.
זה נראה לא רק מביך. זה נראה ממש לא יפה, כי מדובר לא באורחי האירוע ולא באנשים אקראיים, אלא בחיילי צה”ל שנמצאים באזור מסוכן, מבצעים משימות צבאיות ומשרתים כמו חבריהם הגברים.
למה הסיפור הזה חשוב לישראל
לחברה הישראלית סיפור כזה כואב לא רק בגלל האירוע עצמו. הוא נוגע לנושא רחב יותר – היחס לנשים בצבא, במיוחד בתנאים קרביים ובחזית.
חיילות הן כבר מזמן חלק ממערכת הביטחון של ישראל. הן משרתות, מסכנות, עובדות בעמדות, משתתפות באספקת יחידות קרביות ונושאות באחריות במקום שבו משמעת ומקצועיות קובעות חיים.
לכן הסיפור מדרום לבנון עורר תגובה חריפה כל כך. במרכז השאלה לא פרוטוקול הביקור ולא צילום פוליטי, אלא כבוד למי שמשרת את המדינה. עבור הקהל הישראלי זו נושא רגיש במיוחד, כי הצבא נשאר אחד מהמוסדות החברתיים המרכזיים במדינה, והיחס לחיילים ולחיילות תמיד נתפס כשאלה של אחריות לאומית.
בהקשר הזה, חדשות ישראל | Nikk.Agency שמה דגש לא רק על התקרית עצמה, אלא גם על הסמליות שלה: כשחיילות קודם כל משתמשים בהן להכנת המקום ואז מבקשים מהן להיעלם מהעין, זה כבר לא פרט טכני, אלא אות חברתי.
תגובת יאיר גולן והרקע הכללי
מנהיג בלוק ‘הדמוקרטים’ יאיר גולן הגיב במהירות על הסיפור של קאן. הוא הצהיר שכל אם יהודייה צריכה לדעת: ראש הממשלה, לדבריו, מוכן ‘להסתיר’ את בתה החיילת למען צילום עם חיילים חרדים.
גולן כינה זאת זלזול במי שמשרת ומסכן את חייו מדי יום. הוא הדגיש שחיילות הן חלק בלתי נפרד מביטחון מדינת ישראל, ויש להתגאות בהן ולא להסתיר אותן לפני ביקור פוליטי.
התקרית בדרום לבנון התרחשה על רקע דיון רחב יותר. רק כמה ימים לפני כן, 257 נשים מילואימניקיות חתמו על מכתב לראש המטה הכללי, לשר הביטחון ולמנכ”ל משרד הביטחון. במכתב הן קראו לשים קץ לגל האנטי-פמיניסטי נגד נשים חיילות ונשים בצבא.
מה כאן צריך להיות העיקר
אפשר להתווכח על פוליטיקה, על רגישות דתית, על הרכב מפגש מסוים ועל איך בדיוק מתכוננים ביקורים של בכירים באזורי לחימה. אבל יש גבול שבו ההסברים מתחילים להישמע גרועים יותר מההחלטה עצמה.
אם חיילת משרתת בדרום לבנון, מבצעת פקודה, מכינה את המקום לביקור ונמצאת באותה סכנה כמו חיילים אחרים, אי אפשר להפוך אותה ל’נוכחות לא נוחה’. מדינה ששולחת נשים לשירות חייבת לא להסתיר אותן, אלא לכבד את תרומתן בגלוי.
לכן הסיפור הזה יצא כל כך לא נעים. הוא לא רק על ארבע שעות בקומה התחתונה. הוא על איך בישראל רואים נשים במדים – כחיילות שוות זכויות או כבעיה שעדיף להעלים מהתמונה לפני הגעת ראש הממשלה.
